|
המרכז הלאומי למחקר מדעי
המרכז הלאומי למחקר מדעי (בצרפתית: Le Centre national de la recherche scientifique, בראשי תיבות: CNRS, באנגלית: The French National Centre for Scientific Research) הוא ארגון המחקר הממשלתי הגדול ביותר בצרפת וגוף המחקר הבסיסי הגדול באירופה. נכון ל־2020 הוא העסיק 33,000 עובדים, מתוכם מעל ל־15,000 חוקרים קבועים (מ־90 לאומים שונים, 34.6% נשים, גיל ממוצע 47.9 שנים), כ־18,000 מהנדסים וצוותים טכניים. מטה הארגון ממוקם בפריז והוא מחזיק משרדים בבריסל, בייג'ינג, טוקיו, סינגפור, וושינגטון די. סי., בון, מוסקבה, תוניס, יוהנסבורג, סנטיאגו דה צ'ילה, ישראל וניו דלהי.
צרפת הפקידה את המרכז הלאומי למחקר מדעי בתפקיד קידום הידע לטובת החברה. הארגון מבקש לממש משימה לאומית זו תוך כיבוד כללים אתיים והפגנת מחויבות לשוויון מקצועי. המרכז הלאומי מתמקד במשימה בת חמש דרגות: 1. עריכת מחקר מדעי; 2. העברת תוצאות המחקר; 3. חלוקת ידע; 4. הכשרה דרך מחקר; 5. תרומה למדיניות מדעית.
המרכז הלאומי דורג במקום ה־3 בשנת 2015 ובמקום ה־4 בשנת 2019 על ידי Nature Index,[1] המודד את התורמים הגדולים ביותר למאמרי מחקר שפורסמו ב־82 כתבי עת מובילים.[2][3]
היסטוריה
המרכז הלאומי למחקר מדעי נוסד בעקבות עצומה של ז'אן-בטיסט פרן עליה חתמו למעלה מ־80 מדענים, ביניהם שמונה חתני פרס נובל שבעקבותיה, הקים שר החינוך הצרפתי את "המועצה הלאומית הצרפתית למחקר" (בצרפתית: Conseil Supérieur de la Recherche Scientifique, באנגלית: The French National Research Council), באפריל 1933. בשנת 1936, פרן, כמזכיר משנה למחקר, הקים את "הסוכנות המרכזית הצרפתית למחקר מדעי" (בצרפתית: Service Central de la Recherche Scientifique, באנגלית: The French Central Agency for Scientific Research). ב־19 באוקטובר 1939, על פי צו הנשיא הצרפתי, אלבר לברן, שני המוסדות אוחדו תחת מטרייה אחת והוקם המרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי.
החל משנת 1954 העניק המרכז מספר סוגי מדליות מדי שנה למדענים צרפתים וחוקרים זוטרים בתחומי המחקר השונים על תרומתם הבולטת לחיוניות ולמוניטין של הארגון: מדליית זהב, מדליית כסף, מדליית ארד, מדליית החדשנות ומדליית הקריסטל. בשנת 1966 עבר הארגון שינויים מבניים, שהביאו להקמתם של שני מכונים מיוחדים: המכון הלאומי לאסטרונומיה וגיאופיזיקה בשנת 1967 (שהפך למכון הלאומי למדעי היקום בשנת 1985) והמכון הלאומי לפיזיקה גרעינית וחלקיקים בשנת 1971.
המרכז הצרפתי למחקר בירושלים (CRFJ) (צר') שהיה בראשיתו מכון למחקר ארכאולוגי (נוסד בשנת 1952), הוקם ביוזמתו של המרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי. בשנת 1985 קיבל המרכז את שמו הנוכחי והפך למרכז מחקר רב־תחומי לכל תחומי מדעי הרוח והחברה. המרכז הוא אחד מ־27 מרכזי המחקר של רשת מוסדות המחקר הצרפתיים מחוץ לצרפת (UMIFRE).
ארגון
מעבדות המרכז הלאומי הן "אבני הבניין" של הארגון. הצוותים שלהם, המורכבים מחוקרים, מהנדסים וטכנאים, עומדים מאחורי ייצור והעברת הידע. מרבית המעבדות הן יחידות מחקר משותפות, המאגדות שותפים מהאקדמיה (אוניברסיטאות, בתי ספר וארגוני מחקר) וגורמים תעשייתיים. 30% ממעבדות האוניברסיטאות בצרפת הן יחידות מחקר משותפות עם המרכז הלאומי למחקר מדעי (UMIFRE). יש כ־1,100 מעבדות הפזורות בצרפת כשרובם הן יחידות מחקר משותפות (UMR) ובנוסף יש מעל 36 יחידות משותפות בין־לאומיות (UMIׂ). נכון לשנת 2020, תקציב הארגון הוא 3.3 מיליארד אירו.
מכוני המרכז הלאומי למחקר מדעי הם המבנים הארגוניים המיישמים את המדיניות המדעית של המוסד, ומפקחים ומתאמים את פעילות המעבדות.
המרכז מחולק ל־10 מכוני מחקר לאומיים:[4]
- המכון למדעים ביולוגיים (INSB) – תחומי המחקר: ביולוגיה מבנית, ביואינפורמטיקה, פרמקולוגיה, מדעי המוח, מדעים קוגניטיביים, אימונולוגיה, גנטיקה, ביולוגיה של התא, מיקרוביולוגיה, פיזיולוגיה, ביולוגית צמחים, ביולוגיה מערכתית, מגוון ביולוגי
- המכון לכימיה (INC) – תחומי המחקר: כימיה של החיים ועבור החיים, כימיה ירוקה ופיתוח בר קיימא, פונקציונליזציה של חומר
- המכון לאקולוגיה וסביבה (INEE) – תחומי המחקר: ביולוגיה, מגוון ביולוגי, השפעת השינוי העולמי, סביבה בריאה, משאבים, אקולוגיה כימית וכימיה סביבתית
- המכון למדעי הרוח והחברה (INSHS) – תחומי המחקר: תרבויות וחברות בהיסטוריה, בני אדם, חברות וסביבה, התנהגות, הכרה ותקשורת, עולמות עכשוויים
- המכון להנדסה ומדעי מערכות (INSIS) – תחומי המחקר: מדעים וטכנולוגיות הקשורות לאוטומציה, אותות ומערכות אלקטרוניות ופוטוניות, מדעים וטכנולוגיות המכסים מכניקה, אנרגיה ותהליכים
- המכון הלאומי למדעי המתמטיקה ואינטראקציות ביניהם (INSMI) – תחומי המחקר: התחומים השונים של המתמטיקה, דימות וסימולציה מתמטית, ממשק עם תחומים מדעיים אחרים, אינטראקציות עם חברות וחברה
- המכון לפיזיקה (INP) – תחומי המחקר: חוקים יסודיים, אופטיקה ולייזרים, פיזיקה של חומר מעובה ומדעי ננוטכנולוגיה
- המכון למדעי מידע וטכנולוגיות (INS2I) – תחומי המחקר: מדעי המחשב וטכנולוגיה דיגיטלית
- המכון הלאומי לפיזיקה גרעינית ופיזיקה של חלקיקים (IN2P3) (אנ') – תחומי המחקר: פיזיקת חלקיקים, פלזמת קווארקים-גלואונים ופיזיקת האדרון, אסטרופיזיקה גרעינית ואסטרופיזיקה, אסטרופיזיקה חלקיקית, פיזיקת נייטרינו ואסטרופיזיקה, מחקר ופיתוח מאיצים, מחשוב סריגי ומדע הנתונים, יישומים גרעיניים לתחום הבריאות, האנרגיה והסביבה
- המכון הלאומי למדעי כדור הארץ ואסטרונומיה (INSU) – תחומי המחקר: אוקיינוגרפיה, גאולוגיה, גאופיזיקה, קלימטולוגיה, הידרולוגיה, וולקנולוגיה, סייסמולוגיה, סביבה, מדעים פלנטריים, אסטרונומיה, אסטרופיזיקה
למטרות מנהליות, הארגון מחולק בצרפת ל־18 משרדים אזוריים המופקדים על ניהול ישיר ומקומי של מעבדות בתחומי משאבי אנוש, ניהול פיננסי, שותפויות והעברת טכנולוגיה, מערכות מידע, היגיינה וביטחון, מתקשרים עם שותפים ורשויות מקומיות. המשרדים מאורגנים בחמישה אזורים גאוגרפיים: 5 בפריז, 2 בגראנד אסט, 4 בצפון מערב, 4 בדרום מזרח ו־3 בדרום מערב.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Introduction to the Nature Index, Retrieved 11 January 2021.
- ^ Sarah O'Meara, Ten institutions that dominated science in 2015, natureindex.com, 20 April 2016.
- ^ Gemma Conroy, 10 institutions that dominated science in 2017, natureindex.com, 12 June 2018.
- ^ Declan Butler, France's research agency splits up, nature.com, 27 May 2008.
|
|
