PROFILPELAJAR.COM

מרתה נוסבאום
Martha Nussbaum
	מרתה נוסבאום ב-2008
	מרתה נוסבאום ב-2008
לידה	6 במאי 1947 (בת 77); ניו יורק, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת ניו יורק
מוסדות	אוניברסיטת בראון; אוניברסיטת הרווארד; אוניברסיטת שיקגו ;
זרם	פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין	פילוסופיה פוליטית, פילוסופיה של המוסר, לימודים קלאסיים, מדע המדינה, פמיניזם
עיסוק	פילוסופית, חוקרת העת הקלאסית, סופרת, מרצה באוניברסיטה
הושפעה מ	אריסטו, ג'ון סטיוארט מיל, אדם סמית, ג'ון רולס, אמרטיה סן, קתרין מקינון, ברנארד ויליאמס
השפיעה על	אמרטיה סן, מדד הפיתוח האנושי
מדינה	ניו יורק, ארצות הברית
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1980); פרס ברגרואן לפילוסופיה (2018); Philip L. Quinn Prize (2015); פרס הולברג (2021); פרס קיוטו באמנות ופילוסופיה (2016); Harvard Junior Fellow (1972); פרופסור אלברטוס-מגנוס (2012); פרס נסיכת אסטוריאס למדעי החברה (2012); פרס גרומאייר (2002); פרס PEN/Diamonstein-Spielvogel למאמר (1991); עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; מדליית יובל המאה של הרווארד; Spitz Prize
בן או בת זוג	Alan Nussbaum (?–1987)

מרתה נוסבאום (באנגלית: Martha Nussbaum; נולדה ב-6 במאי 1947) היא פילוסופית יהודייה-אמריקאית, שעוסקת בעיקר בפילוסופיה יוונית, בפילוסופיה רומית, בפילוסופיה פוליטית ובפילוסופיה של המוסר.

אף על פי שנוסבאום אינה עורכת דין היא משמשת כפרופסור מן המניין על שם ארנסט פרוינד (Ernst Freund) וכפרופסור מחקר למשפט ולאתיקה באוניברסיטת שיקגו, קתדרה שמעניקה מינויים במחלקה לפילוסופיה, בבית הספר למשפטים ובבית הספר ללימודי הדת. היא מלמדת במחלקות ללימודים קלאסיים ולמדע המדינה, חברת הוועדה ללימודי דרום אסיה, וחברת הנהלה בתוכנית לזכויות אדם. היא הורתה בעבר באוניברסיטת הרווארד ובאוניברסיטת בראון, שם היא החזיקה בדרגת פרופסור מן המניין. זוכת הרצאת ג'פרסון ל-2017.

קורות חיים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

נוסבאום נולדה בניו יורק, בתו של ג'ורג' קרייבן, עורך דין פילדלפי ובטי וורן, מעצבת פנים, במהלך שנות נעוריה למדה נוסבאום בבית ספר בולדוין בברין מור שבפנסילבניה. היא תיארה את סביבתה וגידולה כ"אליטת ואספ של החוף המזרחי... מאוד סטרילית, עסוקה בכסף ומעמד." ^[1] מאוחר יותר היא תסביר את קוצר רוחה כלפי "הפילוסופים המנדרינים" ב"דחייה מדרך גידולי האריסטוקרטית. איני אוהבת דבר שמציב עצמו מלמעלה או אליטה, בין אם זה קבוצת בלומסברי או ז'אק דרידה. ^[2]

היא למדה תיאטרון ולימודים קלאסיים באוניברסיטת ניו יורק והשיגה תואר ראשון ב-1969, בהדרגה היא עברה להתמחות בפילוסופיה עת למדה באוניברסיטת הרווארד, שם היא קיבלה תואר שני ב-1972 ודוקטורט ב-1975, בהדרכתו של גוילין אליס ליין אוון. בתקופה זו גם נישאה לאלן נוסבאום (הם התגרשו ב-1987), התגיירה וילדה את בתה רחל. היא ממשיכה להתעניין ביהדות וב-16 באוגוסט 2008 היא ערכה בת מצווה בקהילת ישעיה ישראל בהייד פארק בשיקגו, קראה מפרשת ואתחנן ומהפטרת 'נחמו' ונשאה דרשה על הקשר בין הנחמה הכנה, האמיתית והלא-נרקיסיסטית לבין השאיפה להשיג צדק עולמי. ^[3]

במהלך לימודיה המתקדמים בהרווארד, נתקלה נוסבאום ב"מידה עצומה של אפליה", בכלל זה "הטרדה מינית", וקושי בהשגת "השגחה לילד" עבור בתה. ^[4] כשנהפכה לאישה הראשונה שנהייתה חברת סגל זוטרה בהרווארד, קיבלה נוסבאום פתק איחולים מ"קלסיקאי בעל שם" שהציע שמאחר ש"חברת סגל" היה שם מגושם, יש לכנותה הטאירה, מאחר שביוון הקדומה היו הקורטיזנות המשכילות האלה הנשים היחידות שהורשו להשתתף בכנס פילוסופי. ^[5]

היא הורתה פילוסופיה ולימודים קלאסיים בהרווארד בשנות השבעים ובראשית שנות השמונים, שם סירבו בשנת 1982 לתת לה קביעות. ^[6] לכן עברה לאוניברסיטת בראון, שם לימדה עד אמצע שנות התשעים. ספרה The Fragility of Goodness, משנת 1986, נסב על פילוסופית המוסר היוונית העתיקה והפך אותה לדמות ידועה בעולם מדעי הרוח. חלק מעבודותיה האחרונות (כגון Frontiers of Justice) הקנו לנוסבאום שם של תאורטיקנית בנושא צדק עולמי.

עבודתה של נוסבאום על 'היכולות' התמקדה לעיתים תכופות בחוסר שוויון לנשים מבחינת רמות החופש וההזדמנויות הפתוחות בפניהן והיא פיתחה סוג ייחודי של פמיניזם, השואב השראה מהמסורת הליברלית, אולם מדגיש שליברליזם במיטבו, כרוך בחשיבה מחדש מן היסוד של יחסי מגדר ושל יחסים בתוך המשפחה. ^[7]

נוסבאום נבחרה לחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים בשנת 1988 ולחברה הפילוסופית האמריקאית. נבחרה כעמיתת חוץ של האקדמיה הבריטית ב-2008. היא המייסדת, ביחד עם אמרטיה סן והנשיאה לשעבר של Human Development and Capability Association והנשיאה לשעבר של היחידה המרכזית של האגודה הפילוסופית האמריקאית.

עבודותיה העיקריות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עמדותיה

נוסבאום גורסת כי המעמד של חופש המצפון זהה לזה של חופש הדת, וזאת בניגוד לעמדה המקובלת במערכות המשפט. על-פי השקפתה, הבסיס המוסרי לחופש המצפון עניינו כבוד (respect) למצפון ולא רק סובלנות. הפילוסוף בריאן לייטר מבקר את גישתה. לייטר מזכיר את אבחנתו של Darwall בין recognition respect לבין appraisal respect. המשמעות של הראשון עניינו כבוד לכך שלאנשים יש את היכולות להפעיל את המחשבה המצפונית, ואילו השני עניינו "כבוד" במובן של "הערכה רבה (לחיוב)". לייטר גורס כי היכולת להפעיל מחשבה מצפונית (faculty of conscience) איננה ראויה ל-appraisal respect כשלעצמה, והדבר תלוי באיך יכולת זו מופעלת.^[8]

מרתה נוסבאום סבורה כי נטיית הרבים לזנוח את מדעי הרוח בשל היעדר תשומה כלכלית לפרט הלומד מלימודם הביאה ל"משבר עצום בהיקפו שיש לו השפעה עולמית חמורה ותוצאות הרות גורל". נוסבאום מסבירה כי ממשלות שואפות לפתח את הכלכלה, ולכן הן דוגלות בהקניית מיומנויות שימושיות על פני ידע והשכלה. לדידה, לימוד הרוח מהווים כלי מהותי בחינוך לערכים דמוקרטיים כגון חירות ושוויון, שכן מקצועות אלה מקנים מיומנויות חיוניות, ובתוכם היכולת להבין אמפתיה והפרת זכויות, הבנה של פרספקטיבות הזולת והזר, וכן לימוד ותרגול של דיון המערב רגש וידע.

גישת היכולות

במהלך שנות השמונים עבדה נוסבאום במשותף עם הכלכלן אמרטיה סן על סוגיות של התפתחות כלכלית ומוסר שתוצאתן בספרם The Quality of Life (איכות החיים), שפורסם ב-1993 בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. בצוותא עם סן וקבוצת מלומדים צעירים יותר, ייסדה נוסבאום את the Human Development and Capability Association (העמותה לפיתוח וליכולות אנושיות) ב-2003. היא קידמה ביחד עם סן את "גישת היכולות" לפיתוח הכלכלי שראתה ביכולות ("חירויות ממשיות", כגון היכולת להאריך ימים עד לגיל הזיקנה, לעסוק בפעילות כלכלית, או להשתתף בפעילות פוליטית) כחלקים מהותיים של הפיתוח הכלכלי והם ראו בעוני כשלילת יכולות. גישה זו מנוגדת להשקפות תועלתניות מסורתיות שמתבוננות על פיתוח כלכלי רק במונחים של צמיחה כלכלית, ובעוני כהכנסה מועטה. השקפה זו היא גם אוניברסלית ומכאן מנוגדת לגישות היחסיות של פיתוח כלכלי. חלק ניכר מעבודתם מוצג מנקודת מבט אריסטוטלית.

גישת היכולות לא נותרה בגדר אסכולה פילוסופית גרידא, אלא הייתה בעלת השפעה מעשית על הכלכלה בהיותה מהגורמים המשפיעים על יצירתו של המדד לפיתוח אנושי של האו"ם UNDP - ולעיצוב מדיניות כלכלית בינלאומית, בכך שהיא הציגה מדד למדידת איכות חיים, שמהווה אלטרנטיבה למדד המקובל האומד את התל"ג - GNP. ^[9]

נוסבאום פיתחה את גישת היכולות בספרה Frontiers of Justice (גבולות הצדק) משנת 2006, שהתבססה על התפישה של האמנה החברתית לצדק החברתי, אותה פיתח באופן הנרחב ביותר ג'ון רולס בספריו "תאוריה של צדק", Political Liberalism, ‏ The Law of Peoples וספרים נוספים. נוסבאום טוענת שהאמנה החברתית המקובלת, אמנם טובה הרבה יותר מהגישה התועלתנית בסיפוק מסגרת מספקת לצדק, הנסמכת על אמונה והנחה שיש לשאוף לשיתוף פעולה על מנת להבטיח רווח הדדי. היא טוענת שהשקפות הנשענות על המסורת הקלאסית של האמנה החברתית, נתקלות בקשיים גדולים בבואן להתמודד עם סוגיות של צדק בסיסי וחירות ממשית, מכיוון שקיים שוני מהותי ביחסי הכוחות בין הצדדים השונים הנושאים ונותנים על האמנה. משום כך, סבורה נוסבאום, שגישה המבוססת על תהליך של צדק ליישום האמנה החברתית נכשלת במתן מענה לבעיות בהם לא קיימים רווחים הדדיים. הדבר מתבטא ביישום הצדק עבור נכים, צדק בינלאומיים וצדק עבור חיות.

נוסבאום מציינת שרולס עצמו הודה בכישלונה של תאוריית הצדק שלו לתת מענה מקיף לשלוש הסוגיות הללו; היא טוענת שניסיונו של רולס להרחיב את התאוריה שלו כדי ליישם את גישת הצדק עבור שלוש הקבוצות הללו – צדק על-לאומי – הוא "לחלוטין בלתי מספק" מכיוון שהוא נוחל כישלון בניסיונו להישען על המרכיבים ההכרחיים של הפיתוח ב"תאוריה של צדק"; כלומר, על ידי כך שהוא אינו מתייחס לכמה מסוגיות היסוד של הצדדים השותפים לאמנה המקורית. נוסבאום סבורה שגישת האמנה החברתית אינה יכולה להסביר את הצדק בהיעדרם של צדדים חופשיים, שווים ועצמאיים במצב המקורי שבו "לכולם יש משהו שאתו הם יכולים להגיע להסכם ולאף אחד אין יותר מדי" (בהתייחסה לז'אן-ז'אק רוסו ולדייוויד יום) והיא מניחה שתהליך עשיית הצדק לפי רולס אינו מספק תאוריה נאותה של צדק.

בבואה לספק מענה משלה לבעיה מציגה נוסבאום את גישת היכולות, השקפה המתבוננת קודם כל על התוצאות אותן רוצים להשיג, שמנסה לקבוע מהם עקרונות היסוד וקני המידה הנאותים שיאפשרו לאנשים לחיות בכבוד. היא מעצבת את עקרונות היסוד בדמותן של עשר יכולות, שמגלמות אפשרויות מעשיות המבוססות על הנסיבות האישיות והחברתיות של כל אדם. נוסבאום סבורה שעקרון הצדק דורש את מילויין של עשר היכולות הללו. לאחרונה היא פיתחה את הרעיון של "הסף", שמתייחס למשפט החוקתי; בהקשר לכך היא כותבת בפתח הדבר של גיליון 2007 של כתב העת Harvard Law Review שעניינו בית המשפט העליון: "חוקים ויכולות: השקפה המתנגדת לפורמליזם מתנשא", שעתיד לראות אור כחלק מספרה בהוצאת אוניברסיטת הרווארד. ספרה החדש Liberty of Conscience: In Defense of America's Tradition of Religious Equality (חופש המצפון: להגנת המסורת האמריקאית של שוויון דתי) (Basic Books 2008) חוקר את ההתייחסות המשפטית לצדק בתחום החופש הדתי. נוסבאום כתבה על מחקרה העכשווי בפרק האחרון של ספרה Frontiers of Justice, שיהיה ספר על הפסיכולוגיה המוסרית של גישת היכולות, שימזג את עבודתה בתחום הרגשות עם גישתה לצדק החברתי, הספר עתיד לראות אור בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג'. ספר נוסף שלה, The Cosmopolitan Tradition, יהיה אסופת מאמריה.

פרסים ותוארי כבוד

תוארי דוקטור לשם כבוד

נוסבאום מחזיקה בכ-40 תוארי דוקטור לשם כבוד מקולג'ים ומאוניברסיטאות בצפון אמריקה, אירופה, ואסיה. בכללם מ: ^[10]

מאונט הוילוק קולג'
אוניברסיטת אמורי
גרינל קולג'
ויליאמס קולג'
The College of William & Mary
אוניברסיטת סנט אנדרוז (סקוטלנד)
אוניברסיטת אדינבורו (הולנד)
האוניברסיטה הקתולית בלוון (בלגיה)
אוניברסיטת טורונטו (קנדה)
אקול נורמל סופרייר (פריז, צרפת)
ניו סקול (ניו יורק)
אוניברסיטת חיפה (ישראל)
אוניברסיטת המדינה של אוהיו (קולומבוס (אוהיו))
אוניברסיטת בילפילד (Bielefeld) (גרמניה)
אוניברסיטת ג'ורג'טאון (וושינגטון די. סי.)
אוניברסיטת אתונה (יוון)
International Institute of Social Studies

פרסים

1990 - פרס האמנויות היפות של ברנדייס בספרות תעודית
1991 - פרס פן עבור קובץ המסות הטובות ביותר
1998 - פרס הספר של נס מהתאחדות הקולג'ים והאוניברסיטאות בצפון אמריקה (על ספרה Cultivating Humanity)
2000 - פרס הספר מהחברה הצפון אמריקאית לסוציולוגיה חברתית (על ספרה Sex and Social Justice)
2002 - פרס Grawemeyer בחינוך (על ספרה Cultivating Humanity)
2003 - מדליית ההצטיינות של ברנרד קולג'
2004 - פרס לספר המחקר במשפט מהתאחדות המוציאים לאור המקצועיים של האוניברסיטאות האמריקאיות (על ספרה Hiding From Humanity)
2005 - נכללה ברשימת 100 האינטלקטואלים המובילים של כתבי העת Foreign Policy ו-Prospect (כך גם בשנים 2008 ו-2010)
2007 - פרס הכרה של בוגרי רדקליף
2009 - פרס הנרי פיליפס במשפטים מהחברה הפילוסופית האמריקאית^[11]

ביבליוגרפיה

ספריה שתורגמו לעברית

צדק פואטי: הדמיון הספרותי והחיים הציבוריים, תרגם מאנגלית: מיכאל שקודניקוב, חיפה: הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תשס"ד, 2003.
לא למטרות רווח: מדוע הדמוקרטיה זקוקה למדעי הרוח, תרגמה מאנגלית: שירן בק, הוצאת הקיבוץ המאוחד והוצאת מופ״ת, תשע״ז, 2017.

ספריה

Aristotle's De Motu Animalium (1978)
The Fragility of Goodness: |Luck and Ethics in Greek Tragedy and Philosophy (1986), ISBN 0521257689; Second edition (2001), ISBN 052179126X.
Love's Knowledge (1990)
Nussbaum, Martha, and Amelie Oksenberg Rorty. Essays on Aristotle's De Anima (Oxford: Clarendon Press, 1992)
Nussbaum, Martha, and Amartya Sen. The Quality of Life. (Oxford: Clarendon Press 1993)
The Therapy of Desire: Theory and Practice in Hellenistic Ethics (1994); Second edition with a new introduction by the author (2009), ISBN 9780691141312.
Poetic Justice (1996)
For Love of Country (1996)
Cultivating Humanity: A Classical Defense of Reform in Liberal Education (1997)
Sex and Social Justice (1998)
Plato's Republic: The Good Society and The Deformation of Desire (1998)
Women and Human Development: The Capabilities Approach (2000)
Upheavals of Thought: The Intelligence of Emotions (2001)
Hiding From Humanity: Disgust, Shame, and the Law (2004)
Animal Rights: Current Debates and New Directions (edited with Cass Sunstein) (2004)
Frontiers of Justice: Disability, Nationality, Species Membership (2006)
The Clash Within: Democracy, Religious Violence, and India's Future, (2007) ISBN 0-674-02482-6.
- Reviewed in Pankaj Mishra, "Impasse in India" The New York Review of Books 54/11 (28 June 2007): 48-51
Liberty of Conscience: In Defense of America's Tradition of Religious Equality (2008)
Hiding from Humanity: Disgust, Shame, and the Law (Trad. esp.: El ocultamiento de lo humano
Repugnancia, vergüenza y ley, Buenos Aires/Madrid, Katz editores S.A, 2006, ISBN 8460983544)
Not for profit: why democracy needs the humanities. Princeton, N.J: Princeton University Press, 2010

קישורים לגוגל ספרים

ספריה של נוסבאום

ספרים שכתבה בשיתוף

Martha Craven Nussbaum,Amartya Kumar Sen,World Institute for Development Economics Research, The Quality of life

ספר עליה

John M. Alexander,Capabilities and social justice: the political philosophy of Amartya Sen and Martha Nussbaum

קישורים חיצוניים

מרתה נוסבאום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מרתה ק. נוסבאום (1947-), דף שער בספרייה הלאומית
מרתה נוסבאום, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

הערות שוליים

^ SCOTT McLEMEE, What Makes Martha Nussbaum Run?, The Chronicle of Higher Education. October 5, 2001
^ Who Needs Philosophy?: A profile of Martha Nussbaum, The New York Times Magazine, November 21, 1999
^ "The Mourner's Hope: Grief and the Foundations of Justice," The Boston Review, November/December 2008., 18-20.
^ Conversation with Martha C. Nussbaum
^ Nussbaum, Martha C. Cultivating Humanity: A Classical Defense of Reform in Liberal Education. Cambridge, MA: Cambridge University Press, 1997. pp. 6-7.
^ Robert S. Boynton, Who Needs Philosophy?: A profile of Martha Nussbaum, The New York Times Magazine, November 21, 1999
^ Nussbaum, Martha. Women and Human Development. New York: Cambridge University Press, 2000.
^ Leiter, Brian. Why tolerate religion?. Princeton University Press, 2014.
^ יוסי דהאן, תאוריות של צדק חברתי, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשס"ח 2007, עמ' 96.
^ העמוד של מרתה נוסבאום באתר סגל אוניברסיטת שיקגו
^ נוסבאום זוכה בפרס יוקרתי במשפט ובפילוסופיה, אתר אוניברסיטת שיקגו