בזמן ששיחק בברצלונה הבקיע סמיטייר 333 שערים, ובכך ניצב במשך שנים במקום השני, אחרי פאולינו אלקנטרה, כמלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, עד שליונל מסי עבר אותו במאה ה-21. כשחקן אייש את עמדת הקישור וכונה "הקוסם" או "הלובסטר" עקב סגנון הבעיטה שלו. כמאמן, הוביל סמטייר את ברצלונה לאליפות הליגה הספרדית ב-1945 וכצייד כישרונות הביא לברצלונה את לאזלו קובאלה שהצטיין במדיה. למרות זאת, הוא הואשם על שפעל כסוכן כפול בזמן ניסיונות הקבוצה להחתים את אלפרדו די סטפנו, ובשנות ה-60 התנהל ויכוח בינו לבין המאמן הלניו הררה. כתוצאה מכך, עזב את ברצלונה לטובת ריאל מדריד. למרות כל זאת - עזיבתו למדריד פעמיים, כישלונו בהחתמת די סטפאנו וידידותו עם פרנסיסקו פרנקו - הוא נותר דמות אגדית בעיני אוהדי ברצלונה, ואף לאחר מותו ב-1972 נערכה לכבודו הלוויה בסדר גודל ענק על ידי המועדון.
לפני ששיחק בברצלונה, שיחק סמיטייר בקבוצת נוער מקומית. ב-1919, בגיל 17, ערך את הופעת הבכורה שלו ברצלונה. בין חבריו לקבוצה היה אמילי סאז'י-ברבה, חבר ילדותו.
ב-1925 היה סמיטייר השחקן בעל המשכורת הגדולה ביותר בספרד. תחת הנהגתו של ג'ק גרינוול, הייתה הקבוצה עם סמיטייר בעידן הזהב שלה. בין 1919 ל-1933 הוא זכה עם ברצלונה בשנים עשר אליפות קטלוניה, חמישה גביעי המלך ואף באליפות לה ליגה הראשונה. סמיטייר הבקיע בארבעה משחקי גמר של גביע המלך, ב-1922, ב-1925, ב-1926 וב-1928.
בנוסף למשחקו בנבחרת ספרד, שיחק גם בקטלוניה. במדיה הבקיע 15 שערים ב-21 משחקים. נתונים מאותה תקופה אינם מדויקים, ולכן יכול להיות שסמיטייר שיחק ביותר משחקים והבקיע יותר שערים. סמיטייר עזר לנבחרת הקטלאנית לזכות בתחרות בין-אזורית שלוש פעמים במשך שנות ה-20. בגמר הטורניר ב-1924 הבקיע סמיטייר פעמיים בשוויון 4-4 מול נבחרת קסטיליאנית, ובמשחק החוזר הבקיע שער נוסף בניצחון 3-2. משחקו האחרון במדי נבחרת קטלוניה היה משחק הפרידה ממנו, ב-19 בינואר1936 בלס קורטס.
מדריד וניס
בעקבות מריבה עם הנהלת ברצלונה ב-1933 עבר סמיטייר ליריבתה הגדולה - ריאל מדריד שם חבר לריקרדו זאמורה. על אף שתקופתו במדריד הייתה קצרה, הספיק סמיטייר לעזור לקבוצה לזכות באליפות לה ליגה בעונת 1932/33 ובגביע ספרד ב-1934.
ב-1936 ניסה סמיטייר את מזלו בקריירת אימון באתלטיקו מדריד. הוא החליף את מאמן הקבוצה באמצע העונה, אך כשל בניסיונו להדריך את הקבוצה ולהישאר בליגה. הקריירה של סמיטייר וכן ירידת הליגה של אתלטיקו עוקבה מחמת מלחמת האזרחים. הוא נעצר על ידי המיליציה, ולאחר שחרורו ברח לצרפת. באוקטובר 1936 הצטרף לניס כשחקן, שם שיחק פעם נוספת עם ריקארדו זאמורה. במדי הקבוצה הצרפתית הבקיע 47 שערים ב-82 משחקים. הוא פרש ממשחק ב-1939, וב-1942 אימן לתקופה קצרה את ניס.
כמאמן וצייד כישרונות
ב-1944 חזר סמיטייר לספרד והפך למאמנה של ברצלונה. ב-1945 הדריך את הקבוצה לזכייה באליפות הליגה השנייה שלה, ולאחריו לזכייה בקופה דה אורו ארגנטינה. לאחר מכן, היה סמיטייר צייד הכישרונות הראשי בקבוצה, וההצלחה הגדולה ביותר שלו הייתה הבאת לאזלו קובאלה. בנוסף אליו גם החתים את רמון ויז'וורדה האורוגוואיי, לאחר שהבחין בכישרונו במיונאריוס הקולומביאנית.
לקריאה נוספת
"Morbo: The Story of Spanish Football" (2003), Phil Ball. [1]