הרעיון ללמוד את כל ספר משנה תורה מופיע בכתבי האחרונים. הרב מאיר פאפירש כותב על מעלת לימוד זה על פי תורת הקבלה, שם נאמר שעל יהודי מוטל לקיים את תרי"ג המצוות הן במעשה והן בדיבור ומחשבה, ולכן יש ללמוד את ספר משנה תורה, שבו מבוארות כל המצוות[1]. הרמח"ל כתב: "מה שצריך כל הרוצה להיות חכם בישראל לדעת תחילה הוא ... שיידע לימוד הש"ס ... אחרי כן צריך שילמוד ספר היד החזקה להרמב"ם מראשו לסופו"[2]. שניים מראשוני מנהיגי החסידות, ר' שלמה מקרלין[3] ור' חיים מקוסוב[4] נהגו לערוך סיום על הרמב"ם מדי שנה. היה גם מנהג קדום של חסידי קרלין בטבריה, לסיים בכל שנה את הש"ס והרמב"ם[5].
היו רבנים וגדולי תורה בדורות עברו, שקבעו סדר מיוחד, יומי או שבועי, ללימוד רציף בספר משנה תורה עצמו. השל"ה הציע: "מי שיוכל לעיין בכל יום במיימון ... ימצא נפלאות ויתורצו לו כמה קושיות בהלכה"[6]. החיד"א מספר על תקנה שיזם בעניין זה: "הוספתי בכל יום שילמדו ... קצת דינים מהרמב"ם ... וכתב מהר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סימן נ"ב, אם לומד שני דינים מהרמב"ם מקיים 'שונה הלכות בכל יום' ו'מובטח לו שהוא בן עולם הבא'"[7]. ר' דוב בער, המגיד ממזריטש, כתב לתלמידו ר' שניאור זלמן מלאדי: ”בערב אחר מעריב ילמוד הרמב"ם הקדוש [..] כי קיבלתי ממורי הקדוש (הבעש"ט) [..] שהוא סגולה ליראת שמים” (מגיד דבריו ליעקב[8]).
הראי"ה קוק כתב: ”ראוי להתרגל הרבה בחזרת רמב"ם כסדר, פרק או פרקים בכל יום כפי האפשר... בהמשך העניין כמדומני שעתיד ספר ה"יד" להיות המעיין המרכזי לתלמידי חכמים על פי סדרי הלימוד שבוודאי יתחדשו” (אגרות הראי"ה א', קכ"ה).
אדמו"רים ורבנים שיבחו את היוזמה.[דרוש מקור][מפני ש...]
התאחדות כלל-יהודית בלימוד משותף: כיוון שאחת מסיבות הגלות על פי התלמוד היא שנאת חינם[11], הרי אהבת ישראל מזרזת את הגאולה. אחת הדרכים הטובות להביא אחדות לעם, היא באמצעות לימוד קבוע בנושא תורני משותף, שכן ישראל דבוקים בתורה"[12]. עדיפות מיוחדת יש לתת בעניין זה ללימוד הכולל את כל התורה.
לימוד תורני מקיף: סדרת 'משנה תורה' עוסקת במכלול הנושאים התורניים, והיא מהווה מעין סיכום של התורה שבעל פה כולה, כעדותו של המחבר, הרמב"ם[13]: "וראיתי גם כן שאחבר חיבור יכלול כל דיני התורה ומשפטיה עד שלא יהיה חסר דבר ממנו. ובכלל שלא יצטרך עמו אחר התורה (שבכתב) ספר אחר זולתו לדעת ממנו דבר שיצטרך בכל התורה בין מדאורייתא בין מדרבנן". בשונה מחיבורים הלכתיים אחרים, ביניהם אף השולחן ערוך, שאינם עוסקים בדיני מצוות שונות שקיומם אינו אפשרי בזמננו (כמו קרבנות, טומאה וטהרה ועוד) - מביא הרמב"ם בחיבורו את כל דיני המצוות. ולכן, באמצעות לימוד כל ספרו ניתן לקיים את מצוות ידיעת הלכות התורה באופן מושלם[14].
שלושה פרקים ליום: מסלול הלימוד העיקרי, במסגרתו מסיימים את 'משנה תורה' כולו במשך כשנה. מכיוון שהלימוד במסלול זה, מטבע הדברים, אינו בעיון, יש ללמוד הלכה אחת או פרט מתוך הנושא הנדון ברמה עיונית.
פרק אחד ליום: מסלול המוצע למי שאינו יכול לעמוד בקצב הלימוד במסלול הקודם, במסגרתו מסיימים את 'משנה תורה' לאחר כשלוש שנים.
לימוד ספר המצוות לרמב"ם: מסלול המיועד למתקשים בלימוד 'משנה תורה' מסלול זה נקבע בעיקר בשביל נשים וילדים, מפאת קושי בהבנת פרטי הדינים או מחסור בזמן. במסלול זה נלמדות בכל יום המצוות העוסקות בנושא הנלמד באותו היום במסלול של שלושה פרקים והוא מסתיים במקביל אליו. הלימוד במסלול זה מסתכם בדרך כלל במספר שורות ליום. הלימוד אינו לפי סדר ספר המצוות אלא את המצוות הנלמדות בשיעור היומי במסלול השלושה פרקים ליום (יצא לאור מהדורה מיוחדת של ספר המצוות המסודרת באופן שמתאים ללימוד המסלול היומי)
מטה הרמב"ם היומי (מטעם צעירי אגודת חב"ד) מוציא מדי שנה לוח המורה אלו פרקים יש ללמוד בכל יום לפי כל מסלול.
משיחותיו של הרבי מחב"ד על שיעורי הרמב"ם יצאו לאור כמה ספרים: יין מלכות (שלושה כרכים), הדרנים על הרמב"ם וכללי רמב"ם.
חגיגות סיומי לימוד הרמב"ם
לקראת הסיום הראשון במסלול שלושה פרקים ליום, בשנת תשמ"ה, עודד הרב שניאורסון עריכת סיומים במקומות רבים ככל האפשר, וקישר זאת לשמונה מאות וחמישים שנה להולדתו של הרמב"ם. בין היתר נערכו סיומים בפאס, מול ביתו של הרמב"ם, במלון מריוט במנהטן בהשתתפות כ-8,000 איש[16][17] וליד קברו של הרמב"ם בטבריה[18] ובבית הכנסת הרמב"ם במצרים[19].
בכל שנה נערכת חגיגת סיום בשכונת קראון הייטס וליד קברו של הרמב"ם ובסמיכות לזה אירוע חגיגי במעמד רבנים ואישי ציבור, לעיתים נערך האירוע בכינוס גדול יותר. כך למשל בסיום מחזור בחמישי בשנת תשמ"ט ובסיום השלושים של לימוד הרמב"ם בשנת תשע"ב התקיים כנס בהיכל נוקיה בתל אביב[20], ובסיום מחזור הארבעים של לימוד הרמב"ם בשנת תשפ"א התקיים כנס בבריכת הסולטן בירושלים[21], בשנת תשפ"ב יצא הסיום בערב ל"ג בעומר ונערכו סיומי הרמב"ם במאות תהלוכת ל"ג בעומר, ואף נערך במעמד הזיכרון ל-45 איש במוצאי ל"ג בעומר במירון, את הסיום ערך הרב חיים שלמה דיסקין.
בסוף שנות השמונים יצא ספר המצוות (בעריכת הרב פרץ בלוי) בתוספת חלוקה וציון לשיעורים היומיים. מאוחר יותר יצא הכרך בהוצאת חז"ק. הוצאת אשכול הוציאה לאור מהדורת רמב"ם כיס כריכה קשה, המותאם ללומדי השיעור היומי על ידי סימון של שלוש כוכביות בין שיעור לשיעור. הרבי מלובביץ' למד לפעמים במהדורת "רמב"ם לעם" שבהוצאת מוסד הרב קוק, ובעקבותיו משתמשים בהוצאה זו גם רבים מחסידיו[22]. וכך גם מהדורת משנה תורה של מפעל משנה תורה מכילה סימון של שיעור הלימוד היומי.
משנת ה'תשס"ז החלו להופיע בחוברת "דבר מלכות" שיעורי הרמב"ם היומי בחלוקה לפי ימות השבוע לשלושת המסלולים, בצירוף הלכה לעיון לכל יום, כפי הוראתו של הרבי מלובביץ'[23] ללמוד כל יום לפחות הלכה אחת בעיון.
^תורת מנחם התוועדיות, תשמ"ד, חלק ג, עמוד 1545 ואילך (עד עמוד 1549
^ 123שיחות מיוחדת שנשא בחודש ניסן תשמ"ד בהם הכריז על ההוראה ומסביר אותה, רוכזו לקובץ שהוגהה על ידו ונושא את הכותרת "בדבר לימוד ספר הרמב"ם", והופיע בשתי מהדורות: הראשונה (ביידיש) בלקוטי שיחות חלק כז עמוד 229 ואילך, והשנייה (בעברית) בלקוטי שיחות חלק ל"ב, עמוד 271 ואילך
