האלים עצמם
The Gods Themselves

מידע כללי
מאת	אייזק אסימוב
שפת המקור	אנגלית
סוגה	מדע בדיוני
מקום התרחשות	הירח, para-Universe
הוצאה
הוצאה	דאבלדיי
תאריך הוצאה	1972
מספר עמודים	304
הוצאה בעברית
הוצאה	הוצאת אודיסיאה
תאריך	2002
תרגום	אורי שגיא
פרסים
פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1973) פרס לוקוס לרומן הטוב ביותר (1973) פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (28 באפריל 1973, 1972)
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002260077

האלים עצמם (באנגלית: The Gods Themselves) הוא ספר מדע בדיוני מאת אייזק אסימוב שיצא בשנת 1972. הספר זכה בפרס הוגו לספר הטוב ביותר לשנת 1972,^[1] ובפרס נבולה לספר הטוב ביותר לשנת 1973.^[1]

הספר מחולק לשלושה חלקים, אשר פורסמו לראשונה ב-Galaxy Magazine ו-Worlds of If,^[2] כשלושה סיפורים עוקבים. החלק הראשון של הספר אינו מופיע באופן רציף- הוא מתחיל מפרק שש, והפרקים הקודמים מופיעים לאחר מכן כפלשבקים.

קו העלילה העיקרי של הספר הוא פרויקט של חייזרים המכונים אדמקבילים המאכלסים יקום מקביל (יקומקביל) בעל חוקי פיזיקה משלו השונים מחוקי הפיזיקה ביקומינו. על ידי החלפת חומרים עם כדור הארץ, מנצלים האדמקבילים את ההבדלים בין היקומים כדי ליצור מקור אנרגיה ליקום הגוסס שלהם. עם זאת, בעת העברת החומר מועברים גם חוקי הפיזיקה של היקום המקביל ומשנים את חוקי הפיזיקה של יקומינו, דבר אשר יגרום לשמש בסופו של דבר להפך לסופרנובה, ואולי אף יהפוך חלק גדול של שביל החלב לקוואזר, וכך ייווצר מקור אנרגיה גדול מספיק עבור האדמקבילים.

הזמן המדויק בו הסיפור מתרחש אינו מצוין, אך נאמר בו שהוא מתרחש כ-250 אחרי פתיחת יפן למערב וכמאה חמישים שנה לאחר גילוי הקוואזרים, דבר המצביע על כך שהסיפור מתרחש בתחילת המאה ה-22.

החלק הראשון של הסיפור מתרחש על פני כדור הארץ, כמאה שנים אחרי ה"משבר הגדול", בו קריסה אקולוגית וכלכלית הפחיתה את אוכלוסיית העולם מכשש מיליארד לכשני מיליארד. הרדיוכימאי פרדריק האלאם גילה כי תכולת מיכל הטונגסטן העומד במשרדו נעלמה. תחילה מאשים האלאם עת עמיתיו בהחלפת התכולה, אבל לבסוף הוא מגלה כי הטונגסטן הפך לפלוטוניום 186 - איזוטופ לא יציב. כאשר העניין נחקר, מקבל האלאם קרדיט על כך שהוא מרמז שהחומר הוחלף על ידי יצורים מעולם מקביל; גילוי זה מוביל להתפתחות של מקור אנרגיה זול, נקי, וככל הנראה אינסופי הקרוי "משאבת אלקטרונים". המשאבה מחליפה טונגסטן 186 אשר נמצא ביקומינו, בפלוטוניום 186 אשר נמצא ביקומקביל, בעקבות ההחלפה זוכים שני הצדדים באנרגיה. תהליך הפיתוח של המשאבה העניק להאלאם מקום חשוב בדעת הקהל כ"אבי המשאבה", והוא זכה לכוח, עמדה, ולפרס נובל. למרות הצלחתו, האלאם הוא מדען בינוני הנוקט בצעדי ענישה נגד כל אחד המאיים על מורשתו.

כשלושים שנה מאוחר יותר, הפיזיקאי פטר למונט החל לכתוב את ההיסטוריה של המשאבה והגיע למסקנה כי את הצלחת פרויקט המשאבה צריך לזכות לטובת האדמקבילים. אבל האלאם זועם כאשר הוא שומע את הרעיון, משום שהוא הופך את תפקידו למשני, והוא הורס את הקריירה של למונט. למונט מגייס לעזרתו את מיירון ברונאוסקי, בלשן ידוע שעסק בכתבים עתיקים בשפה האטרוסקית, על מנת לפענח את הרישומקבילים, חלקי טקסט שנשלחו ליקומנו על ידי האדמקבילים.

הם חורטים סימנים על רצועות של טונגסטן כדי לתקשר עם האדמקבילים, אשר מחליפים אותם בפלוטוניום-186 וכך מקבלים אותם. בזמן שברונאוסקי עובד, מגלה למונט כי שינוי חוקי הפיזיקה קיצוניים הרבה יותר ממה שחשבו עד כה, דבר שיכול לגרום לשמש להתפוצץ, כבר בעשורים הקרובים. למונט פונה לפוליטיקאים ולחברי הקהילה המדעית על מנת לעצור את פעילות המשאבה, אבל הם לא שועים לבקשתו. בזמן זה מקבל ברונאוסקי אישור מהאדמקבילים שהמשאבה מסוכנת, אך הוא מגלה כי הוא למעשה תקשר לא עם הרשויות, אלה עם מתנגדי השלטון, אשר מבקשים ממנו לסיים את פעילותה של המשאבה מכדור הארץ.

החלק השני של הסיפור מתרחש ביקום מקביל, אשר מוחלים בו חוקי פיזיקה השונים משלנו. למשל, נראה כי הכוח הגרעיני חזק יותר ביקום זה, מה שגורם לכוכבים להיות קטנים יותר ולהישרף מהר יותר. נוסף על כך, אטומים מתנהגים ביקום זה בצורה שונה מיקומנו, וחומרים שונים יכולים "לתפוס" את אותו מקום במרחב באותו זמן, מה שנותן יכולות ייחודיות ליצורים התבוניים ביקום זה. הבדל נוסף הוא קצב מעבר הזמן, אשר נראה כי הוא איטי יותר מיקומינו. למשל, האירועים של הספר, אשר משתרעים על גבי כעשרים שנה ביקומינו, מתרחשים ככל הנראה בזמן קצר ביקום זה.

כמו בחלק הראשון הספר, גם בחלק זה יש חלוקה לפרקים יוצאת דופן. כל פרק, למעט הפרק האחרון, מחולק לשלושה חלקים בשם "א'", "ב'" ו-"ג'". כל פרק מסופר מנקודת מבטו של אחד החברים בשלשה אשר מהווה את קו העלילה המרכזי של חלק זה.

התושבים של הכוכב בו מתרחש חלק זה של הסיפור מתחלקים ל"נוקשים", אשר שולטים בכוכב, ול"רכים", אשר כפופים אל הנוקשים. הרכים עצמם מתחלקים לשלושה מינים, כאשר לכל מין יש תפקיד קבוע ומוגדר:

• הרציונליים, או השמאליים, הם המין המדעי והלוגי. כינויי הגוף של המין הם זכריים, והם אלה אשר מספקים את ה"זרע" בעת הרבייה. יכולת המעבר שלהם דרך חומרים אחרים מוגבלת.
• הרגשניות, או האמצעיים, הם המין האינטואיטיבי. כינויי הגוף של מין זה הם נשיים, והם אלה אשר מספקות את האנרגיה הדרושה לרבייה. יכולת המעבר שלהם דרך חומרים אחרים מפותחת, והם יכולים לנוע בחופשיות דרך מוצקים.
• הורים, או ימניים, הם המין אשר דואג לגידול הילדים. כינויי הגוף של מין זה הם גבריים, והם אלה אשר עוברים תהליך של הריון. יכולת המעבר שלהם מוגבלת, והם יכולים להשתלב עם גופים אחרים רק בסיוע של המינים האחרים.

שלושת ה"מינים" נמצאים במערכת נורמות מיניות וחברתיות של התנהגות צפויה ומקובלת. שלושת המינים ניזונים על ידי פוטוסינתזה. יחסי המין שלהם מתרחשים על ידי איחוד הגופים שלהם לתוך מרחב אחד (פעולה המכונה "התמזגות"). "שפשוף אבנים" היא פעולת התאחדות עם מוצקים כמו סלעים, מבין שלושת המינים רק הרגשניים יכולים להשתפשף באופן מלא, בעוד השאר מסוגלים להשתפשף רק באופן חלקי.

הנוקשים מסדירים את החברה הרכה. הם מקצים קבוצות זיווג בעלות אחד מכל מין, המקבילות לזוגות שלנו, הנקראים "שלשה". נוסף על כך הם מהווים חונכים של הרציונליים.

הסיפור מתמקד בשלשה אשר מורכבת מהרגשנית דואה, הרציונלי אודין וההורה טריט. דואה, גיבורת החלק הזה של הסיפור, מתחילה לחשוד כי הנוקשים הם גזע גוסס, אשר משתמש ברכים בתור תחליף של הילדים שלהם. תאוריה זו נדחית על ידי אודין, אשר נמצא במגע רב עם הנוקשים, זאת משום שהוא שמע את הנוקשים מדברים על נוקשה בשם "אסטוולד", בעל אינטליגנציה יוצאת דופן והיוצר של המשאבה.

דואה היא רגשית מוזרה, המגלה תכונות הקשורות בדרך כלל עם הרציונליים, ועל כן היא קיבלה את הכינוי "שמאלי-רגישנית". תוך כדי למידה עם אודין, מגלה דואה את הבעיה של הסופרנובה לה נחשף למונט בחלק הראשון של הסיפור. זועמת על תוצאות פעילות המשאבה, היא מנסה לעצור אותה. אולם, דואה אינה מצליחה לשכנע את בני מינה לנטוש את המשאבה, זאת משום שהשמש שלהם אינה מספקת מספיק אנרגיה לרבייה, ובני מינה מוכנים להרוס את השמש של כדור הארץ על מנת ליצור מקור אנרגיה אמין.

מונע על ידי תשוקתו הטבעית להתרבות, טריט, ההורה של השלשה, מבקש מאודין לשכנע את דואה לשתף פעולה על מנת ליצור את ילדם השלישי. כאשר אודין נכשל, גונב טריט סוללת אנרגיה מהמשאבה ומתקין אותו בפינת האכילה של דואה, וכתוצאה מכך השלשה מתמזגת וטריט מתעבר. כאשר דואה מגלה את מעשיו של טריט, היא בורחת אל מערות הנוקשים, שם היא מצליחה להעביר לכדור הארץ את המסרים אותם מקבל למונט. מעשים אלה גובים מדואה כוח רב, וכאשר היא נמצאת על ידי השלשה היא כבר נמצאת במצב אנוש. בזמן זה, מגלה אודין כי ההתמזגות, מלבד הרבייה, היא גורמת להפיכה לזמן קצר של השלשה לנוקשה. כלומר, הנוקשים אינם מין נפרד, אלא הצורה הבוגרת של הרכים. אודין מסביר זאת לדואה, ומשכנע אותה כי כאשר הם יהפכו לנוקשה תהיה לה יותר השפעה אצל הנוקשים, והיא תוכל לנסות לשכנע אותם לעצור את המשאבה. אולם, במהלך השינוי שלהם מרכים לנוקשה מבינה דואה, אם כי בשלב מאוחר מכדי למנוע את השינוי, כי הם בעצם אסטוולד, היוצר של המשאבה.

החלק השלישי של הסיפור מתרחש על הירח, בו התפתחה חברה השונה בתכלית מהחברה בכדור הארץ, בו המוסר המיני רופף ואין טאבו על עירום. כוח כבידה חלש גרם לכך שמבנה גופם של הלונריים (תושבי הירח) שונה ממבנה גופם של ארצנים (תושבי כדור הארץ). בנוסף לכך, אספקת המזון על הירח מיוצרת מאצות, אשר דוחות את הארצנים. לונריים נהנים מספורט של כבידה נמוכה, אשר אינו אפשרי על כדור הארץ, ספורט זה חיוני ללונריים משום שהמטבוליזם שלהם זהה למטבוליזם של הארצנים, ולכן פעילות גופנית מאומצת הכרחית לתפקודו הראוי של הגוף. חלק מהלונרים רוצים להתאים את גופם לחיים על הירח על ידי הנדסה גנטית, אולם כדור הארץ הוציא את ההנדסה הגנטית מחוץ לחוק לפני כמה עשורים. חלק מהלונרים רואים את עצמם כגזע נפרד, אולם ההתרבות עם ארצניים עדיין נפוצה.

העלילה מתמקדת בפיזיקאי ציני בגיל העמידה בשם דניסון, המוצג בקצרה בחלק הראשון של הספר כיריבו של האלאם, אשר הערה עוקצנית מצדו גרמה להאלאם לחקור את השינוי במיכל הטונגסטן שלו, אשר בסופו של דבר הביא לפיתוח המשאבה. הקריירה המדעית של דניסון נחסמה על ידי האלאם, ולכן השאיר דניסון את עולם המדע והפך לאיש עסקים מצליח.

דניסון, ללא קשר ללמונט, ניחש את הסכנה הנגרמת מהתלות במשאבות האלקטרונים. הוא מבקר את מושבת הירח בתקווה לעבוד שם מחוץ להשפעתו של האלאם בעזרת הטכנולוגיה שהלונריים פיתחו. הוא נעזר במדריכת תיירים לונרית בשם סלני לינדסטורם. סלני היא מוזה (אדם אשר הונדס גנטית ובעל יכולות אינטואיציה על אנושיות), אשר עובדת עם המאהב שלה, ברון נוויל. סלני וברון הם חלק מקבוצה של מסיתים פוליטיים, אשר רוצים להשיג עצמאות מכדור הארץ. קבוצה זו מעוניינת בחקירת דרכים לשימוש במשאבת האלקטרונים על הירח, זאת משום שהשימוש באנרגיה סולרית, בה נעשה שימוש עד כה, קושר את הלונריים לפני השטח, בעוד קבוצה זו רוצה לעבור לחיים תת-קרקעיים מלאים. בעזרת המדענים הלונריים, דניסון מקבל גישה לטכנולוגיה הנצרכת לו ומצליח להוכיח כי אכן הכוח הגרעיני אכן גובר, מה שיגרום להתפוצצות השמש.

דניסון ממשיך בעבודתו, ו"מתחבר" ליקום מקביל שלישי, אשר נמצא במצב דומה למפץ הגדול (המכונה "ביצה קוסמית" או "ביקום"), בו חוקי הפיזיקה הפוכים מחוקי הפיזיקה ביקומה של דואה. חומר אשר מגיע מיקום זה מגיע ליקומינו עם כוח גרעיני חלש, ולאחר מכן מותך כאשר חוקי הפיזיקה של יקומינו משפיעים עליו. חילוף החומרים עם יקום זה מאפשרים גם יצור אנרגיה ללא תשלום או בתשלום מועט, וגם מאזן את השינויים הנובעים משימוש במשאבת האלקטרונים, וכתוצאה מכך מחזיר את יקומנו לשיווי משקל.

אולם, סלני מבצעת בדיקה בחשאי ומגלה כי מלבד חומר ניתן להחליף עם היקום המקביל גם מתקף. דניסון מגלה את בדיקותיה של סלני, ומכריח אותה להודות במטרת הבדיקות: ברון רוצה להשתמש בהחלפת מתקפים על מנת להניע גופים ללא רקטות בחלל, כולל הנעת הירח עצמו. ברון רוצה להשתמש בטכנולוגיה זו על מנת לנתק את הירח מכדור הארץ בצורה מלאה, דניסון נחרד מהרעיון, אולם הוא רואה את הפוטנציאל לנסיעה קלה בתוך מערכת השמש ולכוכבים אחרים.

כאשר סלני דנה בתוכנית של ברון עם שאר הקבוצה, רובם מסכימים כי הזזת הירח תהיה חסרת משמעות, ובניית חלליות עצמאיות תהווה פתרון טוב יותר. הצבעה של הציבור לאחר מכן מתנגדת לרעיונו של ברון גם כן.

המוניטין והיוקרה של האלאם נהרסים על ידי הגילויים של דניסון. סלני ודניסון נהפכים לזוג, ולאחר קבלת אישור ללידת ילד שני, מבקשת סלני מדניסון להיות אביו של הילד.

בזמן כתיבת הספר, קוואזרים התגלו רק לאחרונה, ולא היו מובנים היטב. בסיפור למונט מציע כי קווזארים הם חלקים של גלקסיות אשר עברו עלייה פתאומית בעוצמת הכוח הגרעיני החזק, וכתוצאה מכך התרחשו התפרצויות של אנרגיית היתוך.

הספר מזכיר קווארקים, אך מגביל את הרעיונות שלו על הכח החזק לפאיונים, אשר נושאים את הכוח שמשאיר את הפרוטונים והנייטרונים יחד, תוך התעלמות מהגלואונים, אשר נושאים את הכוח המאגד את הקווארקים בתוך הפרוטונים והנייטרונים. בזמן כתיבת הספר, הגלואונים עדיין לא נצפו, אך חלקיקים אשר חשבו שהם קווארקים כבר נצפו ישירות.

באופן דומה, השפה האטרוסקית ובפרט הכתב האטרוסקי לא פוענחו בזמנו, והיה נראה כי השפה אינה קשורה לשום שפה אירופאית ידועה. נאמר כי הדמות ברונאובסקי פתרה את החידה על ידי החשבת השפה הבסקית, אשר גם היא ייחודית באירופה, כקרובה של השפה האטרוסקית.

• ביקורת על הספר האלים עצמם, באתר בלי פאניקה
• הספר "האלים עצמם", באתר "סימניה"