ערך זה עוסק באי בצפון האוקיינוס האטלנטי. אם התכוונתם לכפר בברבדוס, ראו גרינלנד (ברבדוס).

גרינלנד
Kalaallit Nunaat (גרינלנדית)
Grønland (דנית)

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	את, ארצנו העתיקה!
ממשל
משטר	דמוקרטיה פרלמנטרית תחת מונרכיה חוקתית
ראש המדינה	מלך דנמרק
מלך דנמרק	פרדריק העשירי
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת גרינלנד
ראש ממשלת גרינלנד	מוצי בואורופ אגדה
שפה רשמית	גרינלנדית[1]
עיר בירה	נוק
רשות מחוקקת	הפרלמנט של גרינלנד
רשות שופטת	Greenland High Court
גאוגרפיה
יבשת	אמריקה הצפונית
שטח יבשתי[2]	2,166,086 קמ"ר (13 בעולם)
אחוז שטח המים	83.1 (מעטה קרח)
אזור זמן	UTC עד -4 UTC
היסטוריה
הקמה	שלטון עצמי מדנמרק דנמרק 1 במאי 1979
- תאריך	אוטונומיה מורחבת 21 ביוני 2009
ישות קודמת	מחוז גרינלנד
דמוגרפיה
אוכלוסייה[3] (הערכה 1 בפברואר 2025)	55,784 נפש (208 בעולם)
צפיפות	0.03 נפש לקמ"ר (238 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים[4] 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0–14 20.80% גילאי 15–24 12.34% גילאי 25–54 40.51% גילאי 55–64 15.54% גילאי 65 ומעלה 10.81%
כלכלה
תמ"ג[5] (2021)	3.24 מיליארד $ (179 בעולם)
תמ"ג לנפש	58,006$ (20 בעולם)
מטבע	קרונה דנית‏ (DKK)
שונות
סיומת אינטרנט	gl
קידומת בין־לאומית	299
naalakkersuisut.gl
(למפת גרינלנד מוגדלת)   נוק קאקורטוק אילוליסאט סיסימיוט אסיאט מאניצוק טאסילאק פאמיוט נארסאק קאנאק קנגרטיטיווק קנדה איסלנד אוקיינוס הקרח הצפוני מפרץ באפין ים גרינלנד האוקיינוס האטלנטי ים לברדור גרינלנד (למפת גרינלנד רגילה)   נוק קאקורטוק אילוליסאט סיסימיוט אסיאט מאניצוק טאסילאק פאמיוט נארסאק קאנאק קנגרטיטיווק קנדה איסלנד אוקיינוס הקרח הצפוני מפרץ באפין ים גרינלנד האוקיינוס האטלנטי ים לברדור גרינלנד

גרינלנד (בגרינלנדית: Kalaallit Nunaat – ‏ IPA: ‏[kaˈlaːɬːit ˈnunaːt] – "ארץ הכלשיט"; דנית: Grønland, גְּרֶנְלֶנְד) הוא האי הגדול ביותר בעולם^[7] מבחינת שטח (2,130,800 קמ"ר)^[8] והמקום בעל תושבי קבע הכי פחות צפוף בעולם.^[9] הוא נמצא בצפון האוקיינוס האטלנטי, ומוקף באוקיינוס האטלנטי מדרום, האוקיינוס הארקטי מצפון, ים גרינלנד ממזרח ומפרץ באפין ממערב. גרינלנד היא טריטוריה דנית בעלת שלטון עצמי רחב, ואינה חלק מהאיחוד האירופי. תושבי גרינלנד דוברים גרינלנדית. התושבים הילידים של הארץ הם אינואיטים גרינלנדים.

גרינלנד הוא האי הגדול ביותר בעולם^[7] ו-84% משטחו מכוסה קרח. אם הקרח כולו יימס, יהפוך האי לארכיפלג. החלק הצפוני ביותר של גרינלנד אינו מכוסה על ידי קרחון משום שהאוויר באזור זה יבש מכדי שייווצר שלג, שהכרחי ליצירתו ולשימורו של קרחון.

בשל מיקומו של האי בחוג הארקטי וקרבתו הרבה לקוטב הצפוני, האקלים ברוב שטחי האי קר מאוד. החורף ארוך ונמשך כמעט חצי שנה, במהלכו הטמפרטורות נמוכות באופן קיצוני מתחת לאפס, ומשקעים הופכים לקרח שנותר על פני האדמה. הקיץ חמים אך קצר ביותר, ונמשך כחודשיים.

פיורדים מצויים לכל אורך חופי גרינלנד. במזרחו של האי משתרע הפיורד הארוך בתבל, קנגרטיטיווק (Kangertittivaq), שאורכו 350 ק"מ. בשנת 2024, עקב המסת שלג וקרח הנובעת משינויי אקלים, זרמו מ-23 בספטמבר עד ל-11 באוקטובר 3.4 קמ"ק של מים מאגם קטאלינה (Catalina) שבמזרח גרינלנד אל קנגרטיטיווק. לא נרשמה פגיעה ביישובים עקב דלילותם באזור.^[10]

בעקבות הפשרת שלגים, בשנת 2016 התגלו בחגורת האבן הירוקה של איסואה סטרומטוליטים בני 3.8 מיליארד שנים. אלה המאובנים העתיקים ביותר שהתגלו בכדור הארץ, בהפרש של מאות מיליוני שנים מהמאובנים העתיקים ביותר שנודעו קודם לכן. מגילוי זה של סטרומטוליטים מורכבים, שנוצרו מהצטברות שכבות של ביופילם בשלב כה מוקדם בהיסטוריה של כדור הארץ, עולה האפשרות שהחיים התפתחו לראשונה על כדור הארץ לפני למעלה מ-4 מיליארד שנים.

מבחינה גאוגרפית, גרינלנד שייכת ליבשת אמריקה הצפונית, אך מבחינה פוליטית ותרבותית היא משתייכת ליבשת אירופה. עיקר ההתיישבות האנושית בגרינלנד נמצאת בדרום-מערב האי, באזור החוף. נוק, הבירה, נמצאת בדרום חופה המערבי של גרינלנד. קאנק היא העיר הצפונית ביותר בגרינלנד, ומספר קילומטרים צפונית לה שוכן סיאורלפוק, שהוא היישוב הצפוני ביותר באי.

ערך מורחב – היסטוריה של גרינלנד

קיימים ממצאים המעידים על נוכחות אנושית בגרינלנד לסירוגין החל מ-2500 לפנה"ס בקירוב, כנראה מאוכלוסיית אמריקה הצפונית. במהלך מאות שנים הגיעו גלי הגירה לאי, אך לא שרדו את התנאים הקשים בו. גל של שבטים ארקטיים מהמערב, המכונה "תרבות דורסט המאוחרת", הגיע אל הקצה הצפון-מערבי של האי. תרבות זו נעלמה בסביבות שנת 1300.

תושבי גרינלנד האינואיטים המודרניים הם בני תרבות תולה, שהופיעה באלסקה כ-200 שנה לפני הגעתה לגרינלנד. אבותיהם הגיעו לאי בסביבות 1200 לספירה, והתיישבו בשטחים נרחבים בחופים המערביים והמזרחיים של האי. הם הסתגלו לתנאים הקשים, ואוכלוסייתם היא היחידה ששרדה בו ברציפות.

מתיישבים מאיסלנד מצאו את דרום-מערב האי שומם כאשר הגיעו אליו בתחילת האלף השני. המתיישבים הסקנדינבים הקימו שלוש מושבות בדרום-מערב האי, אשר התפתחו במהלך מאות השנים הבאות. מקור השם "גרינלנד" מיוחס לאותם מתיישבים: באגדות העם הוויקינגיות^{[דרושה הבהרה]} מסופר כי כאשר אריקר ראודי, המכונה אריק האדום, הוגלה מאיסלנד באשמת ביצוע רצח, הוא הפליג בכמה אוניות – יחד עם משפחתו ועבדיו – כדי לחפש אי, שלפי השמועות היה קיים בכיוון צפון מערב לאיסלנד. כשהגיע אליו הוא קרא לו "גרינלנד" (ארץ ירוקה) כדי למשוך אליו מתיישבים נוספים. התרמית הצליחה, ובאי נוסדה התיישבות שהחזיקה מעמד מאות שנים והגיעה בשיאה לאוכלוסייה של כ-2,500 נפשות. בהמשך בישוף נוצרי נשלח למקום. לאחר כ-500 שנים נעלמו המושבות לחלוטין. סביר להניח כי היעלמות זו הייתה תוצאה של רעב ששרר במהלך המאה החמש עשרה, בתקופה הקרויה "תקופת הקרח הקטנה" שאופיינה בהידרדרות האקלים העולמי. ניתוח עצמות אדם מתקופה זו מראה תאימות גבוהה למצב של תת-תזונה.

ב-1386 הפכה גרינלנד לחלק מאיחוד קאלמאר, משום שהייתה חלק מממלכת נורווגיה העתיקה, ולאחר מכן לחלק מהמלוכה הכפולה דנמרק-נורווגיה. היא הייתה אחת ממושבות הכתר הנורווגי עד 1814.

בשנת 1815 נחתם הסכם קיל והאי עבר מרשות נורווגיה לרשות דנמרק. באביב 1933 פורסם פסק הדין במשפט הבוררות בין דנמרק לנורווגיה על הריבונות באי, שהכיר בריבונות דנמרק על גרינלנד כולה.^[11] ב־1953 הפך האי לחלק אינטגרלי מממלכת דנמרק. ב־1 במאי 1979 קיבלה גרינלנד אוטונומיה (יֶמסטוּרה, Hjemmestyre בדנית) מידי הפרלמנט הדני, החלטה שנכנסה לתוקף בשנה שלאחר מכן. במשאל עם שהתקיים בנובמבר 2008 הצביעו 75.54% מתושבי האי בעד הרחבת האוטונומיה מדנמרק; ההחלטה נכנסה לתוקף ב־21 ביוני 2009.^[12][13] מלכת דנמרק, מרגרטה השנייה, נשארה ראש המדינה של גרינלנד.^[14][15]

באוגוסט 2019 הציע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לרכוש את האי, אולם הצעה זו נדחתה על ידי ראש ממשלת גרינלנד וגם על ידי ממשלת דנמרק, כמו שאר ההצעות לרכישת גרינלנד בידי ארצות הברית.^[16]

הפרלמנט של גרינלנד נקרא אִינַצִיסָרְטוּט. יש בו 31 מושבים, והנציגים בו נבחרים בבחירה ישירה, יחסית וארצית לארבע שנים. שני נציגים גם נבחרים לפרלמנט הדני, הפולקטינג. בבחירות שנערכו בשנת 2009 זכתה לראשונה זה 30 שנה מפלגת השמאל הגרינלנדית אינואיט אטקטיגיט.

האוכלוסייה מונה כ-56,699 תושבים (נכון ל-2024). מתוכם 88% אינואיטים מלאים או חלקיים. שאר 12 האחוזים הם ממוצא אירופאי, בעיקר דנים.

תוחלת החיים נמוכה במושגים מערביים, ועומדת על 74 שנים בכלל האוכלוסייה (לגברים:71.28 שנים, לנשים: 76.82 שנים). שיעור הפריון הוא 1.91 צאצאים לאישה.

התפלגות לפי גיל: 20.8% בגילאי 0 עד 14, 68.9% בגילאי 15 עד 64, 10.3% בגילאי 65 ומעלה.

95% מהתושבים הם נוצרים פרוטסטנטים המשתייכים לכנסיית דנמרק הלותרנית-אוונגלית. הברית החדשה תורגמה לשפה המקומית במהלך מחצית המאה ה-18 בעזרת מלומד דני ואישה מקומית, ארנארסאק. כ-2.5% הם אתאיסטים ואגנוסטים. היתר הם נוצרים אחרים או מאמינים בדת השמאנית האינואיטית. גרינלנד מהווה מאז 1993 דיוקסיה נפרדת עם בישוף משלה.

אחוז ההתאבדויות באי הוא הגבוה ביותר בעולם: במדד שנבדק בין השנים 1980-2018, נמצא כי הממוצע הינו כ-96 תושבים לכל 100,000 איש בשנה. לצורך השוואה, הבאה אחריה היא ליטא, עם 24.4 מתוך 100,000 איש.

גרינלנד סבלה מצמיחה שלילית בתחילת שנות ה-90, אך מ-1993 המצב הכלכלי השתפר. ממשלת גרינלנד אימצה מדיניות כלכלית נוקשה מאז שנות ה-80 המאוחרות וכך יצרה עודף בתקציב ואינפלציה נמוכה. מ-1990 רשמה גרינלנד גירעון בסחר הבינלאומי לאחר סגירת מכרות העופרת והאבץ האחרונים באי. כיום גרינלנד תלויה מאוד בדיג ויצוא דגים. הענף הרווחי ביותר הוא דיג החסילונים. נעשים חיפושים למציאת מינרלים ונפט, אך יעברו כמה שנים לפני שניתן יהיה להפיק מהם תועלת כלכלית. התיירות באי היא הענף היחיד המציע פוטנציאל בטווח הקצר וגם הוא מוגבל עקב העונה הקצרה והעלויות הגבוהות הכרוכות בתיירות לאי. המגזר הציבורי הוא הדומיננטי ביותר בכלכלת גרינלנד. כחצי מתקציבה השנתי של גרינלנד, כ-600 מיליון דולר, מגיעים ממענקים מממשלת דנמרק, חלק חשוב של התמ"ג.^[17]

שידורי רדיו החלו בשנת 1958 על ידי KNR ובשנת 1982 החלו שידורי טלוויזיה.

• מוזיקה של גרינלנד

• ג'ארד דיימונד, התמוטטות, פרקים 7–8
• מארק ג'נקינס, כל צבעי הקרח, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 145, יוני 2010
• טים פולג'ר, האי הירוק, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 145, יוני 2010

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: גרינלנד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גרינלנד

• אתר האינטרנט הרשמי של גרינלנד (בגרינלנדית ובדנית)
• אלון עפרוני, סוף העולם, הדבר האמיתי, באתר ישראל היום, 19 באוקטובר 2011
• אתי ואוריאל ישיב, ‏הפלגה בפיורדים של גרינלנד, באתר GoTravel
• סוכנויות הידיעות, גרינלנד: הסודות שמתחת לקרחונים הנמסים, באתר ynet, 28 בספטמבר 2012
• פרדריק פלייטגן, לחשוף את הסודות בקרח של גרינלנד, באתר nrg‏, 9 בדצמבר 2012
• אפרת נקש‏, תקופת הקרח: שיט בין קרחונים שניתקים לים בגרינלנד, באתר וואלה, 14 בספטמבר 2017
• דני ענק - סיפורו של מגלה הארצות וחוקר גרינלנד פיטר פרויקן בפודקאסט מינהר הזמן, תאגיד השידור הישראלי
• גליה גוטמן, ‏לפני שהקרחונים נמסים. גרינלנד ולא לפלנד היא הדבר האמיתי. יומן מסע, באתר גלובס, 13 ביולי 2019
• מה יקרה אם כל הקרח בגרינלנד יימס?, סרטון באתר יוטיוב, 3 ביולי 2019
• גרינלנד - עולם קפוא וקסום, סרטון באתר יוטיוב, 15 בספטמבר 2021
• גרדיאן, גרינלנד נפתחת לעולם: טיסות ישירות, תיירות מתרחבת וחוק חדש שמצית מחלוקת, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2024
• גרינלנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גרינלנד, דף שער בספרייה הלאומית

המועצה הנורדית
מדינות	איסלנד איסלנד • דנמרק דנמרק • נורווגיה נורווגיה • פינלנד פינלנד • שוודיה שוודיה
שטחים אוטונומיים	אולנד אולנד • איי פארו איי פארו • גרינלנד גרינלנד