ערך זה עוסק במרים הנביאה. אם התכוונתם לשירת מרים מהברית החדשה, ראו מגניפיקט.
שירת מרים מתוך ספר תהלים בולגרי מהמאה ה-14.שירת מרים בקתדרלת סביליהשירת מרים, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו.
שירת מרים[1] היא הפסוק מתוך שירת הים שמרים הנביאה שרה עם בנות ישראל, כשניגנו ורקדו לאחר קריעת ים סוף. השירה מופיעה מיד אחרי שירת הים המלאה, ולפני סיפור מי מרה.
באחת ממגילות מדבר יהודה נמצא קטע הקודם לסיפור מי מרה. הקטע מיוחס בביקורת המקרא לחלקים שהושמטו משירת מרים ולא נכללו בנוסח המסורה של התורה: ”בזית על... (חסר) כי גאה גאה... (חסר) גדול אתה, מושיא את... (חסר) אבדה תקות שונה ונשכח... (חסר) אבדו במים אדירים... (חסר) ירוממכה למרומם כי ברית נתתה... (חסר)”.[2]
תיאור הדברים
לאחר אמירת שירת הים על ידי משה רבינו ובני ישראל לוקחת מרים הנביאה אחותו של אהרון הכהן את התוף בידה ומיד כל הנשים יוצאות אחריה בתופים ובמחולות. על פי המדרש נשות ישראל הוציאו איתן תופים למדבר כיוון שידעו שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות איתן ניסים[3].
"ותען להם מרים" כמו בשירת הים, כשמשה אמר לאנשים לחזור אחריו, וכולם חזרו אחריו, כך גם בשירת הנשים, מרים אמרה וכל הנשים חזרו אחריה[4]: "שירו לה' כי גאה גאה, סוס ורוכבו רמה בים" (הדברים נאמרו בצורה דומה – משה עם הגברים בשירת הים).
על פי דברי הרא"ם (ממפרשי רש"י) מרים אמרה עם הנשים את כל השירה ולא רק פסוק אחד, אלא שהמקרא הסתמך על שירת משה שנאמרה לפני כן[5].
בפרשנות
הזכרת מרים כנביאה
המקום הראשון בתורה שבו מוזכרת מרים כנביאה הוא כאן בפרשת השירה. היו חילוקי דעות בין המפרשים, מתי החלה מרים להיות נביאה. לפי דברי התלמוד במסכת מגילה[6] ובמסכת סוטה[7]: מרים התנבאה בהיותה "אחות אהרון" בטרם לידתו של משה, כי עתידה אמה לילד בן שיושיע את ישראל (ולכך משויכת בפרשה כ"אחות אהרון" ולא כ"אחות משה".).
לעומת זאת הכלי יקר טוען כי רק עכשיו נעשתה נביאה (ולא לפני-כן), כיוון שבמעמד זה זכו גם הנשים לנבואה (כנאמר בחז"ל[8]: "ראתה שפחה על הים, מה שלא ראו נביאים") ומרים הייתה הראשונה שנתנבאה, ומיד כל הנשים אחריה. לטענתו, מרים תוארה כ"אחות אהרון" ולא כאחות משה מפני שבנבואתה הייתה שווה לדרגת הנבואה של אהרון, אך לא לדרגת הנבואה של משה[9]. כך עולה גם מפרשנותו הקדומה יותר של רשב"ם (מאה 12), המציין בפירושו למילה "נביאה" (שמות טו כ) "קורא בעל דברי שבח...". כמו כן הוא מסביר שמרים נקראת בפסוק זה אחות אהרון כי "על שם הבכור קורא אחות, כמו שפירשתי אצל: אחות נביות (רשב"ם בראשית כ"ח ט') ואחות לוטן (רשב"ם בראשית ל"ו כ"ב).
בתופים ובמחולות
בפירוש המילה "מחולות" יש כמה דעות במפרשי התורה: במשמעות העולה מפסוקים אחדים במקרא מחולות הם ריקודים. לפי פסוקים אחרים במקרא ובדברי המכילתא דרבי ישמעאל גם כן, המשמעות של המילה "מחולות" אינה ריקודים אלא כלי נגינה בדומה לתופים[10]. פרשנות מדרשית מציע הכלי יקר ולפיו מדובר במחילת עוון.
ותען להם מרים
התורה כותבת את מענה מרים לנשים בלשון זכר, ולא כראוי בלשון נקבה "להן". הרמב"ן לומד מכך שהנשים ענו למשה ולבני ישראל, כלומר, השירה הייתה משותפת לכולם. פרשנים רבים אחרים הציעו פירושים דרשניים לכך. למשל, בטעם הדבר כותב הכלי יקר כיוון שהנשים הגיעו למדרגת האנשים בהשגת הנבואה, לכן נאמר להם כמדבר אל גברים כמו שנאמר בנביא ירמיה[11] שלעתיד לבוא "נקבה תסובב גבר".
מעלות על שירת הגברים
הרב קלונימוס קלמן אפשטיין בספרו מאור ושמש לומד מהפסוקים כי הנשים שרו לפני הגברים: שאצל הגברים כתוב "וישע ה' . . וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" ורק לאחר שראו את המצרים מתים נאמר: "אז ישיר משה". ואילו בשירת מרים כתוב: "כי בא סוס פרעה ורכבו ופרשיו בים" רק ראו שטבעו בידם מיד "ותיקח מרים הנביאה".
בעלי התוספות מסבירים שהפרשה מופיעה בתורה כפרשה נפרדת, כדי להראות את חשיבותה, ולהורות שאינה טפילה לפרשה הקודמת - פרשת שירת הים, ובלשונם: "פרשה זו פתוחה שלא לערב את שירת מרים על הראשונה, שלא לעשותה טפילה ועראי אלא כדאי היא לעצמה להיות שירה חשובה"[12].
רבינו יואל מבעלי התוספות כותב[13]: "'ותיקח מרים הנביאה אחות אהרן' פרשה זו פתוחה ויש בה שני פסוקים ותיבותיהם כ"ו כמנין יקו"ק שהוא כ"ו". כלומר, שפרשה זו כוללת שני פסוקים בלבד ויש בה 26 תיבות כמניין הגימטריה של שם הוי"ה. בביאור זה אנו מוצאים להורות על ייחודיותה וחשיבותה של פרשה מקראית זו מעצם מהותה, מתוקף העובדה ששם ההוויה חתום בה.
מנהגים
לפי נוסח תימן הבלדי, שירת מרים נאמרת בפסוקי דזמרא לאחר שירת הים ואחריה פסוקי פרשת מי מרה ולאחר מכן קטע "רפאני", שהוא עוד רצף פסוקי שבח, בדומה ל"יהי כבוד". לפי הנוסח השאמי לעומת זאת, היא נאמרת רק בימים בהם נקראת בתורהשירת הים.
