עמוד האש בתנ"ך הוא אחד מהנסים שנעשו לעם ישראל על ידי אלוהים במהלך יציאת מצרים. על פי הכתוב בחומש שמות עמוד האש הפיץ אור ואפשר לעם ישראל לנוע בלילה במהלך יציאת מצרים. עמוד האש מקביל לעמוד הענן שהתגלה ביום, ושניהם יחד היוו (מעבר לתועלת המעשית שבהם) תזכורת לנוכחותו התמידית והמיטיבה של אלוהים בקרב בני ישראל.
בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד ב' מופיע תיאור של תיאום הפעילות בין עמוד האש לעמוד הענן: "'לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה' - מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן", ומפרש רש"י: "עמוד הענן של יום משלים אורו לעמוד האש, שהיה עמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן".
על הפסוק ”מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן” (מגילת שיר השירים, פרק ג', פסוק ו') כתב רש"י: "כשהייתי מהלכת במדבר והיה עמוד האש והענן הולכים לפני והורגים נחשים ועקרבים ושורפין הקוצים והברקנים לעשות הדרך מישור".