|
מרים הנביאה
מִרְיָם הנביאה היא דמות מקראית, בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרן ומשה. נמנית עם שבע הנביאות שקמו לישראל. מקור ומשמעות שמהבמצרית קדומה פירוש השם הוא "אהובה"[1], ובמחקר המקראי משערים שזה המקור לשמה[2]. בסדר עולם דרשו שנקראה כך מכיוון שכבר בעת לידתה המצרים מיררו את החיים של עם ישראל במצרים:"על שם מירור"[3]. ייתכן ששמה סימל את המרי שלה כלפי המצרים, כאשר היא השתתפה בהתנגדות לגזירת רצח הבנים של פרעה ושמרה על משה בתיבה. יש שהדגישו את היות השם בעל שורש משותף עם "הרמה"[4]. ילדותה של מרים הנביאהבמסורת חז"ל הייתה מרים האחות הבכירה שבמשפחה[5]. לפי חזיונות עמרם נולדה 122 שנה אחרי ירידת יעקב למצרים[6], לפי המדרש נולדה 123 שנה אחרי הירידה למצרים[7]. המסורת מספרת כי בעת גזרת פרעה "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ", החליט עמרם שמוטב להתגרש מהנשים כדי שלא ייולדו תינוקות. בגמרא[8] נאמר:
 בהקשר ללידת משה והשלכתו ליאור מופיע מדרש נוסף המתאר את נבואת מרים: מרים הייתה מתנבאה ואומרת: "עתידה אמי שתלד בן, שיושיע את ישראל. ובשעה שנולד נתמלא כל הבית כולו אורה. עמד אביה ונשקה על ראשה אמר לה: בתי, נתקיימה נבואתיך. וכיון שהשליכוהו ליאור, עמד אביה וטפחה על ראשה ואמר לה: בתי היכן נבואתיך?[9]" לפי המסופר בספר שמות, פרק ב' אחות משה (לא נאמר במפורש שמה) היא זו אשר צפתה על משה ביאור, ראתה את בת פרעה אוספת אותו והציעה לה כמינקת את אמה:
זיהויה כפועה המיילדתלפי מסורת חז"ל הייתה מרים אשת איש ומיילדת[10], לעיתים מתוארת כאמו של חור[11], לעיתים כאשתו של כלב בן יפונה תחת השמות אפרת או עזובה[12], ולעיתים כסבתו של בצלאל[13]. לפי חזיונות עמרם, נישאה מרים לעוזיאל בן קהת כשהייתה בת 30, שנה לפני מות אביה[6]. שפרה ופועה, המיילדות העבריות שלא צייתו לפקודת פרעה להמית את הזכרים – מזוהות על ידי חז"ל כיוכבד אם משה, ומרים אחות משה. כך נאמר בגמרא[14]: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד; דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? ... שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". וכן מסביר רש"י: פועה - זו מרים שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק. תפקידה ביציאת מצרים
מרים מוזכרת במפורש בשמה לאחר קריעת ים סוף כשתופפה בתופים וחוללה במחול את שירת מרים:
הנביא מיכה[15] מציין אותה במפורש לצד משה ואהרן כמחוללי יציאת מצרים: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת-מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם". המהר"ל מפראג כותב בספרו נצח ישראל כי מרים הייתה אחת משלשת הגואלים של יציאת מצרים (משה, אהרן ומרים), והיה לה תפקיד מיוחד, לבטא את ההשתוקקות והחיבור של עם ישראל לאל[16]. לטענת הרש"ר הירש, מרים הייתה דמות ומופת לאישה היהודית: ”מציאות זו שהנשים היהודיות היו ספוגות כל כך ברוח היהודית, ניתן לתלות במידה לא קטנה במרים, אשר העמידה בפניהם דוגמה ומופת כנביאה”[17]. לטענתו של בעל ה"כלי יקר", בקריעת ים סוף מרים נהפכה לנביאה: ”עכשיו נעשית נביאה כי במעמד זה זכו גם הנשים לראות פני השכינה ... ומ״ש אחות אהרן – לפי שהיתה שוה לו בנבואה אבל לא למשה, כי כן משמע סוף פר׳ בהעלותך בפסוק לא כן עבדי משה (י״ב:ז׳) כי שם הושוו אהרן ומרים בנבואה”[17]. צרעת מרים
בספר במדבר[18] מסופר כי מרים ואהרן, ריכלו על משה "עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח". הם טענו כי ה' דיבר גם אתם ולכן הם נביאים כמשה, ומעמדם צריך להיות כמעמדו: "וַיֹּאמְרוּ: הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה'? הֲלֹא גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע ה'.". דברים אלו מכעיסים את ה', והוא מתגלה אליהם ומסביר להם שהם אינם עומדים במעלתו של משה: "לֹא-כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת ה' יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה". העונש שמביא ה' על מרים בגלל כפירתה במנהיגותו של משה היה צרעת; אהרן ומרים מבינים את טעותם ומביעים חרטה, ואהרן מבקש ממשה: "בִּי אֲדֹנִי, אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ". משה מתפלל לה' עבור מרים - "אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ" - וה' מוסר לו כי על מרים להיענש לפני שירפא לה, על שביזתה את ה' ואת נביאו: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ, הֲלֹא תִכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה". רק לאחר שבעת הימים נרפאת מרים מהצרעת ושבה אל המחנה. היחסים בין האחים: מרים אהרון ומשההיחסים בין האחים מתאפיינים במאבק על ההנהגה. לפי חוקרת המקרא לאה מזור, זהו מקרה מיוחד של משפחה שכל האחים בה נביאים. למרות היתרון של משה על אחיו, (הוא מכונה על ידי אלוהים "עבדי") כורתים מרים ואהרון ברית ביניהם ומתייצבים נגדו, כשמרים הבכורה בין האחים, היא היוזמת. הם הובסו, ואלוהים הכריע במאבק. משה היה פסיבי ולא הגיב. יש הסבורים שהיעדר התגובה נובע מאופיו העניו. אהרון מתואר כקרוב לאחותו. לאחר שניסיון ההתקוממות כשל, הוא מודה בחלקו בחטא ופונה למשה, כדי לעזור למרים שנענשה בצרעת. ורק אז מבקש משה מאלוהים הקלה בעונש, שהטיל על מרים[19]. בארה של מרים
על פי המסורת, בנדודי בני ישראל במדבר לוותה אותם באר שנעה בדרך נס, לבאר זו מיוחסות תכונות פלאיות רבות, והיא התקיימה בזכותה של מרים (על פי רש"י זוהי משמעותו של סיפור משה והסלע, כי לאחר מות מרים משה היה צריך להחזיר את הבאר). בתלמודים ישנן דעות שונות על מקום גניזתה של הבאר. בירושלמי ובמדרש רבא, נכתב כי נגנזה בתוך ים כנרת, אולם בתלמוד הבבלי סבורים כי היא מצויה בים התיכון, סמוך כנראה להר הכרמל, קישורו של הכרמל לבארה של מרים נובע ככל הנראה מהמדרש, על הפסוק "ככרמל בים יבא", לפיו השתתף הכרמל בקריעת ים סוף[20]. פטירתה ומקום קבורתהמות מרים מופיע בפרשת חוקת, בין תיאור השנה השנייה ליציאת מצרים לתיאור שנת הארבעים:
התרגום המיוחס ליונתן, מגילת תענית בתרא וסדר עולם רבה מציינים את תאריך פטירתה בי' בניסן, בשנה הארבעים ליציאת מצרים[21]. לידתה על פי המסורת הייתה בשנת ב'שס"ב. לטענת מפרשים רבים (ובכללם גם רש"י[22]), מות מרים הנחשבת לצדיקה מכפר כמו פרה אדומה שהיא הפרשה הקודמת לפני מות מרים: ”למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרה אדומה? לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף מיתת צדיקים מכפרת”. לדברי רבי חיים בן עטר ב"אור החיים", העם זילזל ולא שם לב למותה של מרים ולא עשה איתה חסד של אמת: ”להגדיל מעלת מרים עליה השלום שהגם שכל העדה היו צדיקים לא עמד זכותם להעמיד להם באר המים שהיה בזכות מרים...מעתה יש מקום לחשוד בישראל שלא היו אז באותו מצב כשרים וזה לך האות שלא גמלו חסד עם הנביאה, לזה קדם והודיעך כי כל העדה צדיקים אשר בשם ישראל ייתכנו, וטעם שלא גמלו חסד אמר הכתוב בסמוך ותמת שם מרים ותקבר שם”. לטענת הפרשנים, מרים מתה במיתת נשיקה כמו אחיה אהרון[23]. לפי התנ"ך מרים נקברה בקדש. ההיסטוריון יוספוס פלביוס מוסיף שהיא נקברה בהר סין ליד פטרה. עד המאה הרביעית לספירה אכן יש עדות כתובה למסורת של עלייה לרגל לקברה של מרים באזור פטרה, אולם מאז נשתכחה מסורת זאת ומקום הקבר נשכח גם הוא. יש המזהים אותו במבנה המפואר של אל-דיר במערבה של פטרה[דרוש מקור]. על פי מסורת יהודית מאוחרת (כ-2500 שנה אחרי מותה) המופיעה לראשונה בספר המסע "תוצאות ארץ ישראל", מרים קבורה לצד יוכבד וצפורה במתחם קבר האמהות טבריה. בקוראןבמקום אחד בקוראן מכונה מרים אם ישו "אחות אהרן", ובמקום אחר "מרים בת עמרם",[24] ובעקבות כך חלק מהפרשנים המוסלמים זיהו את מרים אחות אהרן עם מרים אם ישו.[25] ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Information related to מרים הנביאה |
||||||||||||||||||||||||||
