PROFILPELAJAR.COM

צעדים כמו ריחוק חברתי והוראות שהייה בבתים מפחיתים ומעכבים את שיא המקרים הפעילים, ונותנים לקיבולת מערכת הבריאות זמן רב יותר לגדול ולהתמודד טוב יותר עם עומס המטופלים.^[1] ניתן להשתמש בזמן שנצבר באמצעות שיטוח העקומה כדי להעלות את קו היכולת הבריאותית על מנת לתת מענה טוב יותר לביקוש הגואה.^[2]

ללא אמצעי בלימה של מגפה – כגון ריחוק חברתי, חיסון ועטיית מסכות – פתוגנים יכולים להתפשט באופן אקספוננציאלי.^[3] גרפיקה זו ממחישה כיצד אימוץ מוקדם של אמצעי בלימה נוטה להגן על חלקי אוכלוסייה רחבים יותר, ובכך להפחית ולעכב את שיא המקרים הפעילים.

שיטוח העקומה (באנגלית: Flattening the curve) היא אסטרטגיה של בריאות הציבור להאטת התפשטות נגיף ה-SARS-CoV-2 במהלך מגפת הקורונה. העקומה שיש לשטח היא עקומת המגפה - ייצוג חזותי של מספר האנשים הנדבקים הזקוקים לטיפול רפואי לאורך זמן.

במהלך מגפה, מערכת בריאות עלולה להתמוטט כאשר מספר האנשים הנדבקים עולה על רמת היכולת של מערכת הבריאות בטיפול בהם. שיטוח העקומה פירושו להאט את התפשטות המגפה כך שמספר האנשים הזקוקים לטיפול בכל פעם יופחת ומערכת הבריאות לא תחרוג מהקיבולת שלה. שיטוח העקומה מסתמך על טכניקות הפחתה כגון ריחוק חברתי.

אמצעי משלים הוא הגדלת קיבולת שירותי הבריאות, "העלאת הקו" (Raising the line).^[4] כפי שמתואר במאמר ב-The Nation, "מניעת עומס במערכת בריאות מחייבת חברה לעשות שני דברים: 'לשטח את העקומה' – כלומר, להאט את קצב ההדבקה כך שאין יותר מדי מקרים שזקוקים לאשפוז בבת אחת – ו'העלאת הקו' – כלומר, להגביר את יכולתה של מערכת החולים לטפל בכמות גדולה יותר של חולים."^[5] נכון לאפריל 2020 ולגבי מגפת COVID-19, שני צעדי המפתח הם הגדלת מספר המיטות והמאווררים הזמינים לטיפול נמרץ, המצויים במחסור מערכתי.^[2]

רקע

אזהרות בנוגע לסיכון של מגפות הושמעו תדיר לאורך שנות ה-2000 ושנות ה-2010 על ידי ארגונים בינלאומיים גדולים ובהם ארגון הבריאות העולמי (WHO) והבנק העולמי, במיוחד לאחר התפרצות הסארס ב-2002–2004.^[6] ממשלות, כולל בארצות הברית ובצרפת, גם לפני מגפת השפעת ב-2009, ובמהלך העשור שלאחר המגפה, חיזקו את יכולות הבריאות שלהן ואז החלישו אותן.^[7]^[8] בזמן מגפת הקורונה, מערכות הבריאות במדינות רבות תפקדו בסמוך ליכולותיהן המרביות.^[4]

במצב כזה, כשמגפה חדשה וגדולה מגיחה, חלק מהחולים הנגועים והסימפטומטיים יוצרים עלייה בביקוש לשירותי בריאות שנחזתה רק סטטיסטית, מבלי לדעת מראש את תאריך תחילת המגפה וגם לא את רמת הזיהומיות והקטלניות.^[4] אם הביקוש עולה על קו היכולת בעקומת ההדבקות ליום, מוסדות הבריאות הקיימים אינם יכולים לטפל בחולים בצורה מלאה, וכתוצאה מכך שיעורי התמותה גבוהים יותר מאשר אם היו נערכים להכנות.^[4]

מחקר בעל השפעה בבריטניה הראה שתגובה מוחלטת ל-COVID-19 בבריטניה יכולה הייתה לדרוש עד פי 46 ממספר המיטות הזמינות לטיפול נמרץ.^[9] האתגר לניהול בריאות הציבור הוא לשמור על גל המגפה של חולים נכנסים הזקוקים למשאבי בריאות חומריים (ציוד רפואי) ואנושיים (צוותים רפואיים) בכמות מספקת הנחשבת מוצדקת מבחינה רפואית.^[10]

שיטוח העקומה

התערבויות שאינן תרופות, כמו שטיפת ידיים, ריחוק חברתי, בידוד וחיטוי^[10] מפחיתות את כמות הזיהומים היומיומיים, ולכן משטחות את עקומת המגפה. עקומה שטוחה בהצלחה מפזרת את צורכי הבריאות לאורך זמן ומורידה את שיא כמות האשפוזים מתחת לקו היכולת של שירותי הבריאות.^[2] בקיום פעולות אלו, משאבים, בין אם הם חומריים או אנושיים, לא יהיו מותשים ולא יהיו חוסרים בהם. בבתי חולים, על הצוות הרפואי להשתמש בציוד המגן ובהליכים המתאימים, אך גם להפריד בין חולים נגועים לבין עובדים חשופים מאוכלוסיות אחרות כדי למנוע התפשטות בתוך בית החולים.^[10]

העלאת הקו

לצד המאמצים לשטח את העקומה, יש צורך במאמץ מקביל ב"העלאת הקו", על מנת להגדיל את היכולת של מערכת הבריאות.^[2] ניתן להגדיל את יכולת מערכת הבריאות על ידי גיוס ציוד, צוות, מתן טלרפואה, טיפול ביתי וחינוך לבריאות לציבור.^[10] ניתן לבטל הליכים אלקטיביים (שאינם דחופים) על מנת לשחרר ציוד וצוותים. העלאת הקו נועדה לספק ציוד רפואי הולם והיצע לחולים רבים יותר.^[11]

במהלך מגפת הקורונה

ראו גם – מגפת הקורונה

המושג הפך פופולרי במהלך החודשים הראשונים של מגפת הקורונה.^[13]

על פי אתר Vox, כדי להתרחק מהריחוק החברתי ולחזור למצב נורמלי, ארצות הברית צריכה לשטח את העקומה על ידי בידוד ובדיקה המונית, ולהעלות את הקו.^[14] ב-Vox מעודדים את פיתוח היכולת בתחום הבריאות, כולל בדיקות המוניות, שימוש בתוכנה ובתשתיות כדי לעקוב אחר אנשים נגועים ולהכניסם להסגר, וכן הגדלת הטיפולים, לרבות על ידי פתרון המחסור בציוד מיגון אישי ובמסכות פנים.^[14]

לפי The Nation, מדינות במצב כלכלי חלש ובעלות מערכת בריאות חלשה, כמו פוארטו ריקו, מתמודדות עם מאבק בהעלאת הקו, ולכן הן בלחץ הכרחי גבוה יותר במטרה לשטח את העקומה.^[15]

במרץ 2020 ציין אהרון אדלין, פרופסור לכלכלה ולמשפטים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, כי מאמצים מתמשכים בשיטוח העקומה הנתמכים בחבילת חירום של טריליוני דולרים צריכים להתאים למאמצים שווים בהעלאת הקו ובהגדלת יכולת מערכת הבריאות.^[16] אדלין קרא להפעיל את חוק הייצור לצורכי ביטחון כדי להורות לחברות ייצור לייצר את חומרי החיטוי, ציוד המגן האישי והמאווררים הדרושים, ולארגן מאות אלפי עד מיליוני מיטות אשפוז נדרשות.^[16] על פי הערכות ממרץ 2020, אדלין קרא לבנות 100–300 בתי חולים לשעת חירום כדי להתמודד עם מה שהוא תיאר כ"אסון הבריאות הגדול ביותר מזה 100 שנה" ולהתאים את החקיקה בתחום הבריאות המונעת שיטות חירום הנדרשות בזמן מגפות.^[16] אדלין הצביע על חבילת תמריצים מוצעת בתור הנטייה כלפי פאניקה פיננסית, בזמן שהוא לא מספק מימון מספיק לנושא הליבה של מגפה: יכולת שירותי הבריאות.^[16]

בתחילת מאי פרסמה התורמת הבכירה בתחום הבריאות מטעם פורבס כי "Tenet Healthcare הודיעו כי למעלה מ-60 בתי החולים שלהם 'אינם מוצפים' בחולים שנפגעו מזן COVID-19 של נגיף קורונה, הסימן האחרון שמערכת הבריאות בארצות הברית עשויה להתמודד ביעילות עם המגפה", והעידה כי המטרה לשטח את העקומה לנקודה מתחת לקיבולת הבריאות זכתה בהצלחה ראשונית.^[17]

במהלך תקופת המגפה העיקרית, ממרץ 2020 עד יוני 2023, חלה בארצות הברית ירידה של כ-5% בדיווחי בתי חולים על אוטם שריר הלב בהשוואה למספר הצפוי. לפי סברת החוקרים, הירידה נבעה, בשלב המוקדם שלה, מהימנעות מטיפולים בצל המגפה.^[18]