חודשיים לאחר ההתפרצות (ב-24 במרץ), כבר היו 9,037 מקרים של חולים, ו-120 מתים. 348,582 איש נבדקו להימצאות הנגיף מצוי בדמם.
קוריאה הדרומית הוגדרה על ידי מדינות רבות כדוגמה להצלחה מרובה בהתמודדות עם הנגיף, וזאת כיוון שנקטה צעדים מהירים ונרחבים לקיום בדיקות ולבידוד הנדבקים, ואף על פי שלא כל ערי קוריאה הדרומית הוכנסו לבידוד מלא או לסגר.
היסטוריה
30 החולים הראשונים שאובחנו כנושאי הנגיף, ביקרו ברובם בווהאן וסביבתה בזמן התפרצות הנגיף, או שהיו בקשר עם אנשים אחרים שחזרו משם. עם זאת, נמצאו מספר חולים שהגיעו ישירות מיפן ותאילנד.
ב-18 בפברואר 2020, החולה ה-31 אותרה בעיר דאיגו. התברר שהחולה היא חברה בכנסייה מזרם השינצ'אונג'י (אנ'). החולה הלכה להתאספויות דתיות שבהן קיים מגע בין המשתתפים, גם כאשר היא הראתה סימפטומים לנגיף. בימים שלאחר מכן, רבים מקרוביה של החולה אובחנו כחיוביים לנגיף ה-COVID-19.[2]
ב-20 בפברואר, הרחובות של דאיגו התרוקנו מתושביהן. מקרה המוות הראשון דווח מבית החולים צ'אונגדו דאאנאם במחוז צ'אונגדו (אנ'). על פי העדות של ראש העיר של דאיגו, מתוך 4,400 בדיקות בין אנשי הכנסייה, 544 אובחנו כחיוביים למחלה. התברר שהאישה החברה בארגון השינצ'אונג'י שחלתה בנגיף לקחה חלק בטקס הלוויה, שלקחו בו רבים מאנשי הכנסייה.[3]
לאחר ששלושה חיילים אובחנו חיוביים, הוטל סגר על כל המתקנים הצבאיים בקוריאה הדרומית. טיסות ואירועים תרבותיים רבים בוטלו ונדחו. פיקוד כוחות ארצות הברית בקוריאה העלה את רמת הכוננות לכזו שאוסרת כל טיסות לא הכרחיות, ונסגרו כל המתקנים שאינם הכרחיים. מחנה האמפריז (אנ') הודיע על פרוטוקול חדש בזיהוי הנגיף, כולל בדיקות טמפרטורה קבועות. חייל במחנה קארול (אנ') אובחן חיובי והוכנס לבידוד דרך העברתו למחנה ווקר (אנ').
בעקבות ביצוע בידוד, ריחוק חברתי, בדיקות רבות ומהירות, חקירות אפידימולוגיות ואמצעים נוספים, הורד מספר הנדבקים היומי מהנגיף מ-909 ל-64.[4] לפי יניב גולדברג, הנספח הכלכלי של משרד הכלכלה והתעשייה בדרום קוריאה, חולים במצב קל פונו לבתי חולים או למרכזים רפואיים מיוחדים שהוקמו לצורך מעקב רפואי. רק מי שאובחן שלילי לקורונה והיה בעל תסמינים מסוימים היה יכול להיות בבית.[5]
בסוף מרס, הוגברו הבדיקות לנוסעים המגיעים מארצות הברית, בדומה לנעשה מול נוסעים ממדינות אחרות שבהן הייתה התפרצות משמעות של הנגיף. אזרחים ממדינת אירופה, מסין ומאיראן נדרשו לחתום ביישומון שבוחן אם יש להם תסמינים של הנגיף, כמו חום. בנוסף לכך, הוטל בידוד חובה על כל מי שמגיע מאירופה.[6]
ב-22 במרץ הודיעה הממשלה כי על הציבור להישאר בביתו ולהימנע ככל האפשר מלצאת מהבית, מדיניות שכונתה ריחוק חברתי קשיח. על פי ההודעה יש להימנע מהתקהלויות ומקיום אירועים, ולצאת מהבית רק לרכישות חיונית, לביקור רפואי או לעבודה. המעסיקים נדרשו להבטיח ריחוק חברתי במקומות עבודה על ידי עבודה מרחוק או גמישות בשעות העבודה.[7]
ב-15 באפריל, התקיימו בחירות כלליות. הקלפיות נפתחו לאחר חיטוי, והמצביעים נדרשו לעטות מסיכה ולמדוד חום עם הגעתם. כל מי שהטמפרטורה שלו נמצאה גבוהה מ-37.5 מעלות צלזיוס הועבר להצבעה בתא מיוחד. בנוסף, כל הבוחרים חויבו להשתמש בחיטוי ידיים ובכפפות פלסטיק בעת הטלת הפתקים לקלפי, ולהקפיד על מרחק של מטר אחד מכל אדם אחר.[8]
ב-20 באפריל, דרום קוריאה הקלה בהגבלות: ייפתחו קניונים, פארקים, מסלולי גולף וחלק מהמסעדות. מספר הנדבקים עמד על פחות מ-20 ביום.[9] הומלץ שמוסדות שהוגדרו בעלי סיכון גבוה, כגון מועדונים, חדרי כושר, מוסדות אקדמיים פרטיים ובתי תפילה, יימנעו מפתיחה, בניגוד להנחיה הקודמת להשעות את פעילותם. גם מוסדות אלו נדרשו לעמוד בהנחיות למניעת הידבקות.[7]
ב-30 באפריל, דווח שלראשונה מאז פברואר, לא אותרו חולים מקומיים חדשים במדינה.[10]
נכון לשבוע הראשון של מאי, המגזר העסקי בקוריאה פעל, אם כי לא בצורה מלאה – תוך אימוץ המלצות הממשלה לקיים משטר של ריחוק חברתי (עבודה מהבית אם אפשר, מדידת חום בעבודה וכדומה). גם בתי הספר והאוניברסיטאות טרם נפתחו. האזרחים לא הוגבלו אבל נתבקשו להמעיט במפגשים וביציאות מהבית שלא לצורך עד 5 במאי. לאחר מכן ניתנו הקלות בבידוד החברתי, וזאת למרות דריכות לגל הדבקות שני שעתיד להתרחש.
ב-8 במאי דווח על התפרצות שהחלה במועדוני הלילה בסיאול.[11][12] מסיבה זאת, נסגרו מועדוני הלילה בבירה.[13] היה מדובר בבליין שלכאורה הדביק, נכון ל-12 במאי 102 איש לפחות.[14]
ב-20 במאי החלו בתי הספר להיפתח מחדש בעיר אינצ'און, אך מייד נשלחו כל התלמידים הביתה לאחר ששני תלמידים אובחנו. ב-28 במאי דיווח ה-CDC הקוריאני על 79 מקרים חדשים (כולם מלבד 10 ביישוב בוצ'ון), והדבר הוביל למאות בתי ספר שנסגרו ו-838 בתי ספר אחרים שבטלו את התוכניות לפתיחה מחודשת ובמקום זאת המשיכו בלימוד מרחוק.[15][16]
בשל ההתפרצויות בסיאול ובמקומות אחרים, מנהל סוכנות הבריאות הקוריאנית (KCDC) ג'ונג און-קיונג אמר ביוני כי המדינה נכנסה לגל שני. עם זאת, גורם בארגון הבריאות העולמי לא הסכים עם ההערכה כי המדינה נמצאת בגל שני.[17][18]
באוגוסט, נעצר לי מאן-הי שעמד בראש "כנסיית שינצ'נוג'י של ישו", שגודלה היה יותר מ-200 אלף מאמינים. הואשם במעילה ובאחריות להתפרצות הגדולה ביותר במדינה, וליותר מ-5,200 נדבקים. זאת לאחר שטען כי הנגיף הוא "מעשה שטן" שנועד לעצור את גדילת הפלג. הוא נחשד שמנע את העברת המידע על החולים לחוקרים האפידמיולוגיים.[19]
כמו כן, אחרי עליה בתחלואה (בעיקר בבירה), הוחמרו הנחיות. למשל, נוכחות קהל במשחקי בייסבול וכדורגל נאסרה, זאת לאחר שהמדינה התירה נוכחות של 30% באצטדיונים; מועדוני קריוקי, מועדוני לילה וחדרי כושר נסגרו.[20] הרשויות הורו על 12 קטגוריות עסקים בסיכון גבוה, כולל מועדוני לילה, ברים קריוקי ומסעדות בופה, אך גם מוזיאונים, להפסיק את פעילותם בסיאול, אינצ'און ובמחוז ג'יונגגי הסמוך. יתר על כן, הרשויות אסרו על התכנסויות פנים של יותר מ-50 אנשים, ועל חוצות של יותר מ-100.[21]
ב-11 באוקטובר החלו הקלות ובהן הפעלת אירועי ספורט.[22]
מספר המקרים (כחול) ומספר מקרי המוות (אדום) בסדר גודל לוגריתמי, ומספר מקרי המוות בעשרת הימים האחרונים (שחור מנוקד).
ב-19 בנובמבר, החמירה הממשלה את הנחיות המניעה ביום חמישי לקראת בחינות הכניסה השנתיות למכללות ב-3 בדצמבר, וראש הממשלה צ'ונג סיי-קיון קרא לבטל את כל המפגשים החברתיים, אך ברים, מועדוני לילה, שירותי דת ואירועי ספורט המשיכו להיות מורשים עם מגבלות נוכחות.[23] הוחמרו מגבלות ריחוק חברתי בסיאול.[24] בדצמבר, הודיעו הרשויות כי בסיאול יחולו מגבלות נוספות כגון סגירת מוסדות וחנויות בשעה 21:00, והפחתה של תנועת התחבורה הציבורית ב-30% בערבים.[25] כעבור 10 ימים, נסגרו בתי הספר בבירה.[26] בהמשך מגבלת ההתקהלות (הפרטית) הוחמרה מ-9 ל-4 בבירה ומסביבה בין 23 בדצמבר ל-3 בינואר 2021.[27] מחוץ לאזור סיאול, הומלץ להימנע מהתקהלות של 4 במפגשים פרטיים.[28] ירידה בתחלואה החלה במהלך ינואר. באמצע פברואר היו הקלות כשבאזור סיאול ההנחיות נשארו מחמירות יותר. במסגרתן, מועדוני לילה נפתחו מחדש והוארכו שעות הפעילות של עסקים אחרים.[29] במרץ נפתחו בתי ספר בסיאול.[30] באפריל, הם נסגרו.[31][32] במאי, רמת ההתקהלות המותרת הוגבלה ל-5.[33]
תחלואה כתלות בזמן
לאור עליה חדה בתחלואה בסוף יוני, מטרופוליןסיאול עבר לרמת ההגבלות הגבוהה ביותר. עד אז מטרופולין סיאול היה מוגדר ברמה 2, שבה נאסרו התקהלויות של יותר מ-4 אנשים וארוחות במסעדות אחרי השעה 22:00. מעתה נאסרו התקהלויות של יותר מ-2 אנשים אחרי השעה 18:00, וחובת עטיית המסכות חזרה - גם למחוסנים.[34][35][36]
המדינה סבלה מעליה בספטמבר[37] ובאוקטובר החלה ירידה. באוקטובר, קוריאה הדרומית הודיעה שהיא מסירה את הגבלות ההתקהלות עם העלייה במספר המתחסנים, ועוברת למדיניות של "חיים לצד הקורונה". המדינה תכננה לחזור בהדרגתיות לשגרה, ועל פי התוכנית המשק ייפתח במלואו בנובמבר, כש-80% מהאוכלוסייה הבוגרת תהיה מחוסנת.[38] בנובמבר הושק תו ירוק במקומות בסיכון גבוה, כגון חדרי כושר, סאונות וברים. במקביל היו הקלות.[39] במקביל התמודדה עם עליה בנובמבר וקידמה חיסון במנת דחף.[40][41][42]
בדצמבר נמשכה העלייה החדה. התקהלות צומצמה ל-6 בסיאול (ו-8 מחוץ לה) כשקודם לכן הותרה התקהלות של 10.[43] הקשחה נוספת בהנחיות קרתה באמצע דצמבר.[44][45] בשלבי דצמבר נרשמה ירידה בהדבקה. הממשלה אמרה שההגבלות הנוכחיות כמו מגבלה של ארבעה אנשים על התכנסויות פרטיות ועוצר ב-21:00 על מסעדות ובתי קפה יימשכו לפחות עד 16 בינואר 2022.[46] לאחר מכן, הייתה עלייה חדה בתחלואה.[47][48] היו עומסים במערכי האשפוז.[49] התחלואה החדה החלה לרדת בסוף מרץ. כמעט כל אמצעי ההתרחקות החברתיים בוטלו באפריל כל דרישות עטייתהמסכה בחוץ הוסרו בספטמבר.[50][51]
מספר המקרים (כחול) ומספר מקרי המוות (אדום) בסדר גודל לוגריתמי. במנוקד - ערכים יומיים
דרכי פעולה להתמודדות עם הנגיף
במלחמה מול הנגיף, קוריאה הדרומית השתמשה בבדיקות מרובות, החלוצה בשימוש במתחמי הבדק וסע[52] וכן בין החלוצות במעקב אזרחי.
במהלך המגפה, נדרשו האזרחים הדרום-קוריאנים הנגועים להיכנס לבידוד מיידי במתקנים ממשלתיים. הטלפונים הניידים שלהם וכן כרטיסי אשראי שומשו כדי לעקוב אחר צעדיהם המוקדם ולראות האם הדביקו אחרים. אלו אשר היו קרובים בדרך כזו או אחרים לאנשים הנגועים, קיבלו התראה לטלפונים הניידים וכן מידע אחר צעדיהם של הנגועים.[53]
לפי האפידמיולוג צ'ון ביונג-צ'ול מאוניברסיטת קוריאה, חולים בסיכון נדרשים להגיע מיידית לבית החולים. אנשים עם תסמינים קלים הועברו למתקני ציבור שם הם יקבלו טיפול רפואי וביקורת. עוד הוא הוסיף, שחולים שהבריאו נחשבים אלו שקיבלו תשובה שלילית פעמיים. כל מי שהיה קרוב לאדם נגוע ושיש לו סימפטומים נדרש לבידוד של שבועיים. כוחות ניטור בודקים בכל יומיים האם הנגועים נשארים בבתיהם, וכיצד מתפתחים אצלם הסימפטומים.[54]
לכל האנשים שבבידוד הותקנה אפליקציה שמתריעה הם יוצאים מחוץ לתחום הבידוד. הקנס על יציאה מהבידוד הוא מהגבוהים בעולם, עד כ-2,500 דולר.
בנוסף לשימוש בבדיקות מרובות, מעקב ובידוד, היה שימוש בריחוק חברתי. דרום קוריאה הגדירה שלושה שלבי מדיניות של ריחוק חברתי: ריחוק חברתי קשיח/אינטנסיבי (22 במרץ 2020 עד 20 באפריל), ריחוק חברתי עם גמישות מסוימת (20 באפריל עד 5 במאי) וריחוק בחיי היום-יום (מ-6 במאי והלאה). המדינה קבעה ארבעה מדדים לעניין החלטה על הגבלות או הקלות נוספות: מספר החולים החדשים היומי, שיעור החולים שמקור ההדבקה שלהם אינו ידוע, שיעור החולים החדשים שהתגלו במהלך הבידוד, המספר והגודל של צברי ההתפרצויות (outbreak cluster).[7]
בהודעה מ-12 במאי נכתב שהרשויות המתאימות ומומחים יעריכו אחת לתקופה את הסיכון ויפעלו לשמר ממוצע של פחות מ-50 חולים ביום, פחות מ-5% מהחולים שמקור ההדבקה שלהם אינו ידוע, הידבקות של %80 מהחולים החדשים במהלך תקופת הבידוד ויביאו בחשבון של מוקדי הדבקה.[7].
בנובמבר 2020, פורקו שלושת השלבים לשלב 1, 1.5, 2, 2.5 ו-3. הממשלה חילקה את האומה לשבעה אזורים, כאשר השלב בכל אזור נקבעה על סמך המספר הממוצע של נדבקים יומיים בשבוע.[55][56]
התחסנות האוכלוסייה והתו הירוק היו כלי נוסף שנוצר בשנת 2021.[39]
התעניינות בינלאומית
ב-10 במרץ, CNN ראיינו את שר הבריאות פארק נהונג-הו. פארק התייחס בזהירות לכך שקוריאה הדרומית "עברה את השיא", אך יש חשש לגל שני. עד ל-10 במרץ, הממשלה ביצעה מעל 190,000 בדיקות, ויכולה לבדוק עד כ-15,000 איש ביום. פארק הוסיף את דעתו כיצד על המערב להתמודד עם הנגיף, וכיצד שיתופי פעולה בין המדינות יוכלו להיות הכרחיים במקרה של סגר. הרשויות בקוריאה הדרומית יצרו שני מתקנים חדשים - הראשון לחולי הקורונה במצב קשה, והשני לאלו אשר סובלים מסימפטומים בלבד.
_05.jpg)
.svg)
