שפה זו הייתה שפת הדיבור והכתיבה העיקרית באזור קורנוול בקצה הדרום-מערבי של אנגליה עד ימי הביניים, אך מספר דובריה ירד בהדרגה עם התפשטות האנגלית כשפה דומיננטית בבריטניה. קיימת סברה כי בשנת 1777 מת הדובר האחרון שלה כשפת אם ובכך הפכה לשפה מתה, אך מחקר פילולוגי של השפה על פי דובריה כשפה נוספת מתועד כבר במאה ה-19. במאה ה-20הוחייתה השפה על פי המחקר וטקסטים כתובים. לפי סקרי אוכלוסין מהעשור השני של המאה ה-21 דוברים אותה כמה אלפים מתושבי קורנוול (פחות מאחוז אחד מאוכלוסיית המחוז), מתוכם כ-500 דוברים רהוטים.
קורנית שייכת לפלג הברטוני, לתת-הפלג הדרום מערבי, של השפות הקלטיות האינסולאריות, ביחד עם ולשית וברטונית.
כ-80% מאוצר המילים בקורנית משותף גם לוולשית ולברטונית. כ-35% משותף לאירית ולגאלית סקוטית.
