סר פרנצ'סקו פאולו טוסטי (איטלקית: Francesco Paolo Tosti; 9 באפריל1846 - 2 בדצמבר1916) היה מלחין, זמר, מורה לפיתוח קול, שפעל בתקופת הבל אפוק, לרבות כשלושים שנה כמוזיקאי של חצר מלכי אנגליה. נודע במיוחד כמלחין של רומנסות מן הז'אנר הנקרא "רומנסות סלוניות" (romanze da salotto) ושל קנצונטות נפוליטניות.
אחרי 1894 לימד כפרופסור באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון.
ביוגרפיה
רקע משפחתי, ילדותו שנות לימודיו
טוסטי נולד בשנת 1846 בעיירה אורטונה באזור אברוצי שהשתייכה בדומה לעיר נאפולי לממלכת שתי הסיציליות שבשליטת בית בורבון. הוא היה האחרון מבין תשעת ילדיהם של סוחרדגנים איטלקי בשם ג'וזפה טוסטי ושל אשתו קתרינה לבית סקיאני, והאחרון מבין חשמת הילדים ששרדו. יישוב הולדתו הנמצא במחוז קייטי על חוף האדריאטי, מנה באותן שנים כ-8000 תושבים והיה נמל ומרכז של סחר הדגנים, המקושר היטב עם ערי נמל אחרות בים האדריאטי ובים האגאי. משפחת טוסטי נהנתה ממעמד מכובד בעיירה. האם הייתה בת להורים עשירים.
[1] טוסטי למד תחילה בעיירת הולדתו בבית הספר של שני האחים פאוליני. אחד מהם, גאטנו פאוליני, כנר בקפלה של כנסיית סן טומאזו המקומית, העניק לפאולו את שיעורי המוזיקה הראשונים. בהמלצתו, בגיל 11 נשלח פאולו טוסטי לעיר נאפולי ללמוד במכללה המלכותית למוזיקה שעל יד כנסיית סאן פייטרו א מאיילה (הקונסרבטוריון למוזיקה של נאפולי) .[2] הוא למד פיתוח קול, ניצוח, כינור (אצל פינטו) ובכיתה להלחנה של סבריו מרקאדנטה. מרקדאנטה התרשם מאוד מכישוריו וסידר את מינויו כמדריך. אולם טוסטי נאלץ להפסיק בשנת 1866 את לימודיו עקב מחלה, וחזר לבית הוריו, שם היה מרותק למיטה למשך כמה חודשים. על מיטת חוליו חיבר טוסטי ארבעה שירים, שהגיש לחברה הפלורנטינית לאמנות ולבית ההוצאה ריקורדי. כל הארבעה נדחו.
בצעירותו היה טוסטי חבר ב'חבורה' (cenacolo) שבה היה חבר גם המשורר גבריאלה ד'אנונציו, והוא חיבר מוזיקה לכמה משיריו המוקדמים.
קריירה מוזיקלית באיטליה ואנגליה
מרגריטה תרזה די סבויה, שעודדה את טוסטי בהתחלת הקריירה האמנותית
אחרי שהחלים ממחלתו עבר לגור באנקונה, שם חי מספר שבועות בעוני וחרפת רעב (התקיים מלחם יבש ותפוזים), עד שנסע בשנת 1870 לרומא ופגש את הפסנתרן והמלחין ג'וזפה זגמבאטי שלקח אותו תחת חסותו.
בעזרת זגמבאטי הזדמן ו לשיר בפני קהל באולם על שם דנטה, בנוכחות הנסיכה מרגריטה לבית סבויה (1926-1851), לימים מלכת איטליה ואשתו של המלך אומברטו הראשון. מרגריטה התלהבה משירתו, ואף העסיקה אותו כמורה אישי שלה לפיתוח קול. מאוחר יותר היא גם סידרה לו משרה בארכיון המוזיקה של החצר האיטלקית.
פאולו טוסטי בקריקטורה במגזין""ואניטי פייר" בשנת 1885
[3]
בשנת 1875 נסע טוסטי לאנגליה והתארח בסלונים של החברה הגבוהה, שם זכה לתמיכתו של ראש העיר לונדון וכן של בן ארצו, הצ'לן גאטאנו בראגה. בשנת 1880 התמנה למורה לפיתוח קול של המשפחה המלכותית הבריטית. באנגליה שמו הלך לפניו גם כמלחין רומנסות. שירו במקצב ואלס "For Ever and Ever", שהושר ב"תיאטרון הגלוב" בלונדון על ידי ויולט קמרון, היה ללהיט ענק. בשנות ה-1880 הפך למלחין השירים הפופולרי ביותר באנגליה, והוא קיבל הזמנות מהוצאות לאור שונות תמורת מקדמות נאות. בשנת 1894 התמנה לפרופסור באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון. ב-1906 קיבל גם את האזרחות הבריטית, וידידו זה מכבר, המלך אדוארד השביעי העניק לו כעבור שנתיים את התואר אביר.
בשנת 1913, כשלוש שנים אחרי מותו של המלך אדוארד השביעי, חזר סר פרנצ'סקו פאולו לארץ מולדתו. הוא נפטר ברומא, במלון "אקסלסיור" שבוויה ונטו, ב-2 בדצמבר 1916.
סר פאולו טוסטי היה נשוי משנת 1889 לזמרת החובבת ברט דה ורי (Berthe De Verrue), בת של מהנדס בלגי שאימצה את שם המשפחה האנגלי פירסון (Pierson) ושהופיעה בסלונים המוזיקליים של לונדון תחת שם הבמה "מדמואזל בלדי". הקשר הזוגי שלהם היווה מקום מרכזי בחיים המאושרים של האמן. היא נפטרה בפריז בגיל 90 בשנת 1943 ונקברה בבית הקברות פר לשז.
בין תלמידי טוסטי ניתן לציין הזמרת ונגנית הלאוטה מריה ריטה ברונדי והזמר והמלחין פרדריק נורטון.
סגנונו
טוסטי קנה את תהילתו על ידי שיריו הקלילים, האקספרסיבים, המבוססים על מנגינות טבעיות, נגישות, המביעות סנטימנטליות עדינה. כמו כן נודע בליקוט שירי עם איטלקיים מאזור הולדתו, האברוצי Canti popoliari Abruzzesi. סגנונו הפך לפופולרי מאוד בעידן הבל אפוק וכונה תכופות "מוזיקה סלונית". הרומנסות הסלוניות של טוסטי הושרו גם בסביבה של "קפה קונצרט", אופנה שיובאה מצרפת השכנה.
[4]
יצירתו
הידועות שבמנגינותיו הן ה"סרנדה" (Serenata) על מילים של צ'זאראו, "גוד באי" (Goodbye ) על טקסט מאת ג'ורג' ג'יי וייט מלוויל (Whyte Melville) המבוצע לעיתים קרובות באיטלקית בשם "אדיו" על מילותיו של ריצלי והשיר הנפוליטני "מארקיארה" ("Marechiare") על מילים מאת המשורר הנפוליטני הידוע סלבטורה די ג'אקומו, "אידיאלה" (Ideale) (1882), L'ultima canzone, L ,
Luna d'estate,Malìa,Vorrei morir,Non t'amo più.
טוסטי לא כתב אופרות, אך זמרי אופרה רבים כללו את שיריו ברפרטואר שלהם והקליטו אותם. בין ההקלטות המפורסמות מהתחלת המאה ה-20 שנשארו בולטות אלו של:אלסנדרו מורסקי, הזמר הקסטרטו היחיד שהקליט אי פעם, בביצועו את השיר "Ideale", מטיאה בטיסטיני את "Ancora" נלי מלבה שרה "מטינאטה" ("Mattinata"), יוסי ביירלינג מבצע את "L'alba separa dalla luce l'ombra", אנריקו קרוזו את La Vucchiella. עם מבצעי יצירותיו נמנו גם מריו אנקונה, ג'וזפה די סטפאנו, מריו לנצה, אלפרדו קראוס, קרלו ברגונצי, לוצ'אנו פברוטי, פרנקו קורלי וחוסה קארראס.
יצירתו של טוסטי כוללת כחמש מאות שירים. משקל רב שקל בה שיתוף הפעולה של טוסטי עם משוררים כמו אנטוניו פוגאצרו, רוקו פליארה, די ג'אקומו, גבריאלה ד'אנונציו (שנולד גם הוא בחבל אברוצו) ואחרים, שסיפקו לו טקסטים מתאימים. טוסטי התיידד במיוחד עם הזמר אנריקו קרוזו, ועם המשוררים סלבטורה די ג'אקומו הנפוליטני ועם גבריאלה ד'אנונציו,
די ג'אקומו שכתב את הטקסטים לשירים כמו:
בימי ההשתתפות בחוג התרבות של הצייר פרנצ'סקו פאולו מיקטי, הידוע כ"מנזר של מיקטי", מפני שהתנהל בשנות ה-1880 במנזר "סנטה מריה דל ג'זו" בפרנקאווילה אל מארה,[5] התיידד טוסטי עם המשורר ד'אנונציו. פרי שיתוף הפעולה ביניהם היו:
Quattro canzoni d'Amaranta
L'alba separa dalla luce l'ombra
O falce di luna calante מתוך Due piccole notturni
A vucchella (נכתבה ב-1892 בנאפולי, והולחנה על ידי טוסטי ב-1904)
_-_Archivio_Storico_Ricordi_FOTO003350_(cropped).jpg)
.svg){kind=logo}
