PROFILPELAJAR.COM

עליזה שנהר-אלרעי
	עליזה שנהר, 2023
לידה	1 ביולי 1943 (בת 81); ראש פינה, פלשתינה (א"י)
ענף מדעי	ספרות עברית והשוואתית
מקום מגורים	ישראל
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה	פרס רמת-גן לספרות לשנת 2013 על מפעל חיים
הערות	בכירה מנהלית באקדמיה ובחברות ציבוריות, שגרירה, חברת מועצת העיר חיפה

עליזה שנהר-אלרעי (נולדה ב-1 ביולי 1943) היא פרופסור אמריטה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה, לשעבר רקטור האוניברסיטה ונשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל ויושבת ראש ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות. כיהנה בעבר כשגרירת ישראל ברוסיה וכרקטור אוניברסיטת חיפה, ועמדה בראש "ועדת שנהר" לבחינת לימודי היהדות בחינוך הממלכתי.

ביוגרפיה

שנהר נולדה בטבריה למלכה ולישראל גוטר שגרו באותה עת בראש פינה. בילדותה עברו בני משפחתה, הוריה ואחיה משה, לחיפה שם סיימה את בית החינוך התיכון ("תיכון חדש חיפה") בשנת 1961. שנהר הייתה חברה פעילה בתנועת הנוער העובד והלומד ושירתה בחיל הים בשנים 1961–1963. היא סיימה את שירותה הצבאי בדרגת סמלת ובאותה תקופה סיימה גם את סמינר צה"ל למורים.

את לימודי התואר הראשון (ספרות עברית ולשון עברית), התואר השני (בספרות עברית עם התמחות בספרות עממית) והדוקטורט סיימה באוניברסיטה העברית בירושלים. נושא עבודת הדוקטורט, שנכתבה בהדרכת פרופ' דב נוי והוגשה ב-1975, היה "העימות המשפחתי בסיפורי העם של עדות ישראל".

שנהר הצטרפה לסגל אוניברסיטת חיפה, שם קיבלה דרגת מרצה בכיר בשנת 1978, דרגת "פרופסור חבר" בשנת 1982 ודרגת "פרופסור מן המניין" בשנת 1989. בנוסף, כיהנה כראש החטיבה לפולקלור באוניברסיטת חיפה (1975–1980), כראש החוג לספרות עברית והשוואתית (1980–1983) וכראש אקדמי של ארכיון הסיפור העממי "אסע"י" (1983-1991). כמו כן, יסדה את החוג ללימודים רב-תחומיים ועמדה בראשו (1986-1987). שנהר אף שימשה כפרופסור אורח באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ובאוניברסיטת גטינגן בגרמניה.

בשנת 1991 נבחרה לתפקיד רקטור אוניברסיטת חיפה, והייתה האישה הראשונה בישראל שכיהנה כרקטור אוניברסיטה. באותה שנה נבחרה על ידי שר החינוך והתרבות, זבולון המר, לעמוד בראש ועדה לבחינת לימודי היהדות במערכת החינוך הממלכתית בישראל ("ועדת שנהר"). הוועדה הגישה את המלצותיה לשר החינוך פרופ' אמנון רובינשטיין באוגוסט 1994.

בשנים 1994–1997 כיהנה שנהר כשגרירת ישראל בפדרציה הרוסית, בעקבות בקשתו של שר החוץ, שמעון פרס. היא שהתה בפדרציה הרוסית עם בן זוגה, פרופ' גדעון אלרעי, עד שלהי שנת 1997. פרופ' אלרֹעי, שהיה מנהל מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי רמב"ם ונציב קבילות המטופלים של בית החולים, נפטר ב-31 במרץ 2007.

לאחר שובה, החלה שנהר לכהן, מספטמבר 1997, כנשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל, שהוקמה אז על ידי מכללת עמק יזרעאל, והיא הייתה ממייסדי המכללה האקדמית.

במקביל, שנהר כיהנה כיו"ר המועצה הציבורית לקליטת עלייה בחיפה, כחברת מועצת המנהלים של הסינמטק בחיפה, כיו"ר מועצת המנהלים של התיאטרון העירוני חיפה, כחברת חבר הנאמנים של פרס יו"ר הכנסת לתרומה לאיכות החיים בישראל, כחברת הוועד המנהל של המכון הישראלי לדמוקרטיה וכחברת חבר הנאמנים של אנו (בית התפוצות), וכן שימשה פעמים אחדות כשופטת בוועדות פרס ישראל לספרות יפה ולחקר הספרות. בנוסף, שימשה כחברת מערכת "פעמים", "מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי" והוצאת הספרים בתחום הפולקלור ב-Wayne State University שבדטרויט.

שנהר קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד של הסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק ושל אוניברסיטת הרטפורד וכן קיבלה את מדליית הנשיא של אוניברסיטת המדינה של מרכז קונטיקט. בשנים 2010–2012 כיהנה שנהר כיושבת ראש ועד ראשי המכללות הציבוריות בישראל.^[1] בנוסף היא מכהנת כחברת הוועדה המייעצת של קרן "בראשית" לחיזוק הזהות היהודית של יוצאי חבר המדינות, כחברת כבוד באקדמיה הרוסית למדעים, כחברת המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל,^[2] וכיהנה כחברה במועצת עיריית חיפה אליה נבחרה בשורות מפלגת העבודה. ב-2013 קיבלה את אות יקירת חיפה.^[3] שנהר היא זוכת פרס רמת-גן לספרות לשנת 2013 על מפעל חיים.

מאז 2019 משמשת כיושבת ראש הנהלת העמותה לתולדות חיפה ומאז 2018 משמשת כיושבת ראש עמותת טנא בריאות. מתגוררת בסביוני דניה.

מחקריה

שנהר חוקרת את היצירה העממית שבספרות חז"ל ואת הספרות העממית היהודית והישראלית, וכתבה מספר ספרים:

מסיפור עממי לסיפור ילדים

הספר מתאר את דרכי עיצובה ומרכיביה האמנותיים של הספרות העממית לילדים תוך בחינת זיקות הגומלין שבין הסיפורים העממיים למבוגרים, השכיחים בעמים ובמסורת ישראל ועיבודם הספרותי לסיפורי ילדים. החוליה המקשרת בין הספרות העממית והספרות לילדים היא ההקבלה בין התפתחות הילד להתפתחות התרבות האנושית. הספר עוסק בעיקר בספרות העממית של עדות ישראל, המתקיימת במקביל ליצירה הנורמטיבית שבכתב ושילובה ביצירת העמים השכנים בכל תפוצות ישראל. הספר דן בסיפורי מוצא, במבחנים וניסיונות במעשיות, באכזריות בסיפורי העם, בסיפורים עם מוטיבים מאגיים, במשלי שועלים, בסיפור ההומוריסטי ובמשמעותם של סיפורי העדות.

הסיפור העממי של עדות ישראל

הספר עוסק בייחודיות של הסיפור העממי של עדות ישראל, ודן בקשר בין הספרות העממית של עדות ישראל לספרות המקראית (מוטיב אשת פוטיפר, מוטיבים מיתיים ואתולוגיים), לספרות התלמודית מדרשית (אגדת ברוריה אשת רבי מאיר, צדקה תציל ממוות, המושיע מארץ עשרת השבטים), מספרות ימי הביניים (מעשה ירושלמי, רבי מאיר ואשת ר' יהודה הטבח) וכן בדרכי ה"יהודי" של סיפור עממי בינלאומי ובהוראת סיפורי העם של עדות ישראל.

כוחה של תשתית

ספר מחקר זה מבקש לבטל את השניות שבין חוקרי הספרות לחוקרי הפולקלור, ולהציע באמצעות העיון ביצירות שונות את דרך המחקר המאוזנת בשאלת זיקתה של הספרות העברית החדשה אל מקורותיה העממיים. חמישה עיונים כולל הספר: "למקורותיה העממיים של 'אגדת שלושה וארבעה' לח"נ ביאליק"; "התשתית הפולקלורית-העממית ב'חופת דודים' לש"י עגנון"; "בעקבות המקורות והמקבילות ל'חתן דמים' לחיים הזז"; "מן המיתוס שבעל-פה למיתוס שבכתב - על 'ימים ולילות' לנתן אגמון" ו"התשתית העממית ב 'אגדה על אהבתו ועל מותו של הצייר הצעיר לניסים אלוני". דרך המחקר המוצעת עושה שימוש עיקרי בשלושה יסודות: ההרמז, הסמל והסטרוקטורה. כן כולל הספר ניתוח מושגים מרכזיים, כמו המיתוס והמעשייה, האגדה והמנהג העממי, הדת העממית מול הדת הנורמטיבית וכן בגלגוליהם ונוסחאותיהם של סיפורי עם יהודיים מן המיתולוגיה הקדומה עד לסיפורי העם של עדות ישראל.

סיפורים משכבר – המעשייה העממית לילד

הספר בוחן סוגיות שונות הקשורות בזיקה שבין הסיפור העממי לעולם הילד. העיונים מן ההיבט הספרותי-אסתטי והפסיכולוגי-חברתי מאפשרים הבנה עמוקה יותר הן של הסיפור העממי והן של הסיפורת לילדים. הגישה המשווה, הנקוטה בספר, בין הסיפור העממי היהודי לסיפור העממי הבינלאומי, מצביעה, למשל, על על כך שהסיפור העממי של עדות ישראל מכיל לרוב מסר חינוכי ודתי של שכר ועונש. פרקי הספר: "סיפור העם - למבוגרים בלבד"?; "סיפורים אוניברסליים בלבוש יהודי"; "המעשיות העממיות על ההתבגרות"; "המעשיות העממיות על החתן - החיה"; "קנאת אחים בספרות העממית" ו"עולם המתים והרפאים בסיפור העממי". גם ההיבטים הדידאקטיים, נסקרים, כמו בדיון על החתן בעל צורת החיה.

פולקלור יהודי וישראלי

הספר Jewish and Israeli Folklore דן בסיפורי עם של עדות ישראל השונות ובדרכי השתנותם של הסיפורים. הסיפורים שהביאו עולים מגלויות שונות עברו שינויים בשפת ההיגוד וברקע וגם בעמדות השונות של המספר ושל קהל מאזיניו. הספר דן במהותו של האוויקוטיפ היהודי תוך הדגמות שונות, כמו, למשל, הסיפור על הנערה בעלת פני הבהמה, הנבואה על הנישואין העתידיים והנערה כרותת הידיים - שלושה טיפוסי סיפורים שעברו "הליכי יהוד". כן דן הספר בסוגיית ההרחבות הסיפוריות של המספר, שקהל מאזיניו אינו שייך לקבוצתו החברתית ובסיפור העממי הישראלי, שנוצר בתנאים של לחץ. נדון בהרחבה סיפור השמועה על שחרורו כביכול של הטייס אהרון אחיעוז, שנשבה על ידי פת"ח. נדונות שאלות כגון הסיבות להיווצרות הסיפור, הצרכים הנפשיים-החברתיים, דרכי התפוצה וההתקבלות.

על התאבדות מתבגרים ושירה

המחקר On adolescent Suicide & Poetry, שנכתב עם שלמה שרלין, מבקש ליישם את הלקחים ממחקר שנעשה על שיריהם של מתבגרים שהתאבדו. הספר דן בהערכת כוונות התאבדות של נערים ונערות מתוך שיריהם. מסקנת הספר היא ששירים של מתבגרים, ללא קשר לערכם הספרותי, עשויים להצביע על המתרחש בנפשם ולשמש "נורות אדומות" המצביעות על סכנה.

שמרו נפשם! על מתבגרים מתאבדים ושירתם

המונוגרפיה, שנכתבה עם פרופ' שלמה שרלין, מציגה ניסוי מקורי שעיקרו הבנת המסר של נערים ונערות מתבגרים דרך ניתוח תוכן שירתם. בעזרת מיפוי השדה הסמנטי מוצע כיצד לאתר מתבגרים כותבי שירה שבכוונתם להתאבד. לשם הדגמה מוצגים שני מחקרים על נערה שהתערבות מורתה מנעה את ניסיון התאבדותה, ונער שהתאבד ושיריו שימשו את המחקר. הספר מנסה למצוא דרך בלתי אמצעית המתארת את החוויה המיידית של מתבגרים במצוקה.

הפנים לפנים - תשתיות בסיפורי עגנון

קובץ המחקרים "הפנים לפנים - תשתיות בסיפורי עגנון" מבקש לבטל את השניות בין חוקר הספרות והפולקלוריסט. מגמת המחקר היא לתאר את יחסו של ש"י עגנון לעולם היהודי-המסורתי ואת אופני הזדקקותו למקורות היהודיים (ספרות המקרא, המשנה, התלמודים, המדרשים, הסיפור העברי של ימי הביניים והסיפור החסידי) והבינלאומיים (סיפורי עם שרווחו במרכז ובמזרח אירופה). המחקר מעלה שגם סיפורים הנראים לכאורה תמימים ולעיתים אף פשטניים אינם אלא סיפורים מתוחכמים, שניכרים בהם רבדים ורבדי רבדים ומישורי משמעות שונים. במחקר נדונו הסיפורים: "חופת דודים", "מעשה רבי גדיאל התינוק", "בלתי לה' לבדו", "בעל הריחיים והטוחן", "עינינו הרואות" ו"מן השמיים".

מספר, סיפור, קהל - הסיפור העממי היהודי והישראלי^[4]

הספר עוסק בקשרי הגומלין בין הסיפור להקשר הייחודי שבו הוא מתרחש. הספר מתייחס גם לתחומים שאינם מוגדרים כסוגות מסורתיות של פולקלור, כגון שמועות וסיפורי רכילות. ההתייחסות להקשר ולרקע, ולהקשר החברתי עדתי ותרבותי, תורמת להבנת רובדי משמעות שונים. כל אחד מפרקי הספר מוקדש לנושא מרכזי אחר בחקר הפולקלור. בפרק "הפואטיקה של הסיפור העממי" מוצגים "כלל הברזל" של ההיגוד המסורתי. הפרקים "מסורת ואלתור בסיפור העממי", "עולם הסמלים של המעשייה" ו"דרכי העיבוד של המעשייה", מדגימים בעזרת סיפורים שנרשמו מספרים ישראליים את האספקטים התאורטיים של המחקר.^[5]

זמן אשה – נשים במקרא, במדרש ובספרות העברית החדשה

הספר מציע קריאה שונה ופמיניסטית של שישה סיפורי נשים מהמקרא, שהופכות לדמויות הזדהות עבור האשה המודרנית. הקריאה היא פוליטית במוצהר. אשת פוטיפר, מרים אחות משה, צפורה אשת משה, דבורה אשת לפידות, בת שבע אם שלמה ומלכת שבא, כולן נשים, רעיות ואחיות. האשה המקראית תופסת מקום מועט בטקסט המקראי, אבל אין לטעות בתפקידה: גם כאשר מדובר ברעיה, באם או באחות החזיקו נשים לעיתים קרובות בתפקידי נבואה, בתפקידים שלטוניים ואפילו לקחו חלק בהכרעת קרבות.^[6]

אהובות ושנואות - נשים במקרא, במדרש ובספרות החדשה^[7]

המדרש דבק לרוב במדיניות ההשתקה של רגשות הנשים, אלא שהספרות העברית המודרנית חשה בצורך בהשמעת קולן של הנשים השתוקות והשוליות של המקרא. הספר פורש יריעה רחבה של טקסטים מודרניים שעוסקים בהבעת רגשותיהן של דמויות הנשים במקרא ובהשמעת קולן. פרקי הספר: עשי לה כטוב בעינייך - השפחה המגורשת; עזה כמות - האישה השנואה; ביד חזקה - הנערה הנאנסת; והמלך לא ידעה - הבתולה הנצחית; היי לי אם ואחות - תיאור של מאבק; קח נא את בתך, את יחידתך, אשר אהבתי, על כל גבעה ותחת כל עץ רענן - להיות פילגש.

ספרים

על החוקרת ויצירתה - "פולקלור ואידאולוגיה - קובץ מחקרים המוגש לפרופ' עליזה שנהר", בעריכת חיה בר יצחק

ספרים שכתבה

שנהר אלרעי, ע' (1982). מסיפור עממי לסיפור ילדים. חיפה: החברה ליישום של אוניברסיטת חיפה.
שנהר אלרעי, ע' (1982). הסיפור העממי של עדות ישראל. תל אביב: גומא הוצאה לאור צ'ריקובר.
שנהר אלרעי, ע' (1984). כוחה של תשתית. תל אביב: עקד.
שרלין, ש' ו שנהר אלרעי, ע' (1987). שימרו נפשם! על מתבגרים מתאבדים ושירתם. חיפה: אוניברסיטת חיפה - הקתדרה ע"ש קרוסמן.
שנהר אלרעי, ע' (1986,1988). סיפורים משכבר - המעשייה העממית לילד, חיפה: אוניברסיטת חיפה - הפקולטה למדעי הרוח, תל אביב: מודן.

Shenhar, A. (1986). Jewish and Israeli folklore. New Delhi: South Asian Publishing Folklore Series.
Sharlin, S. A., & Shenhar, A. (1987).On adolescent suicide and poetry: An approach for early detection. American Foster Care Press.

שנהר אלרעי, ע' (1989). הפנים לפנים - תשתיות בסיפורי עגנון. תל אביב: פפירוס בית הוצאה לאור.
שנהר אלרעי, ע' (1994). מספר, סיפור, קהל. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד.
שנהר, ע' (2008). זמן אשה. תל אביב: כנרת, זמורה-ביתן-דביר מוציאים לאור בע"מ.
שנהר, ע' (2011). אהובות ושנואות, הוצאת פרדס.
שנהר, ע' (2016). קוראת במקור: על אגדות עתיקות וחדשות. הוצאת פרדס.
שנהר ע' וליפשיץ י' (2020) מדרש אשה - עלילות הנשים במקרא, בתלמוד ובמדרש, הוצאת המחברים.

ספרים שערכה

סרי, ר' (1968). הקמיע הקדוש: שנים עשר סיפורי עם מתימן. ע' שנהר (עורכת). חיפה: ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסעל ידי).
גוטר, מ' (1974). כיבוד אם: שנים עשר סיפורי עם מבוצ'אץ. ע' שנהר (עורכת). חיפה: ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסעל ידי).
שנהר, ע' (עורכת) (1974). חודש חודש וסיפורו 1973. חיפה: ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסעל ידי).
שנהר, ע' ופלאח, ס' (עורכים) (1978). סיפורי עם דרוזיים. ירושלים: האוניברסיטה העברית.
שנהר, ע' ובר יצחק, ח' (1981). סיפורי עם מבית-שאן. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
שנהר, ע' ובר יצחק, ח' (עורכים) (1982). סיפורי עם משלומי. חיפה: אוניברסיטת חיפה.
Bar-Itzhak, H., & Shenhar, A. (Eds.) (1993). Jewish Moroccan folk narratives from Israel. Wayne State University Press.

ספרי לימוד וחוברות לימוד

שנהר, ע' (1978). סיפורי עם - מחרוזת - פרקי ספרות לבית-הספר היסודי. ירושלים: משרד החינוך והתרבות - המרכז לתוכניות לימודים.
מלצר, ש', באב"ד, ר' ושנהר, ע' (1979). תשעה סיפורים ועוד סיפור - הסיפור העממי בעדות ישראל. חיפה: משרד החינוך והתרבות - המרכז לתוכניות לימודים.

כן פרסמה עשרות מאמרים על הפולקלור היהודי, הזיקות בין הספרות שבעל פה לספרות שבכתב והתרבות היהודית. פרסמה גם מאמרים בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל.