עיתונות נשים

דפי שער של עיתוני נשים

עיתונות נשים כוללת עיתונים וכתבי עת שקהל היעד שלהם הוא בעיקר נשים והם מוגדרים במוצהר כעיתוני נשים. בנוסף לעיתונים, קיימים מדורי נשים בעיתונים כלליים ומוספים המצורפים לעיתונים ונתפסים כמוספי נשים. בדרך כלל רוב הכותבות בהם הן נשים. עיתוני הנשים, המדורים והמוספים עוסקים בעיקר בעצות לנשים ביחס לטיפוח הבית ולטיפוח היופי, נושאי צרכנות, בריאות, אופנה, מזון, זוגיות, הורות וחינוך.

חוקרים ועיתונאים מתקשים למצוא הסבר לתפוצתם הרחבה של עיתוני הנשים, למרות הדעה הרווחת המייחסת להם רמה שטחית.[1]

רקע היסטורי

ראשיתה של עיתונות הנשים במאה ה-18 בבריטניה ובארצות הברית. עיתונים החלו להתפרסם בסוף המאה ה-17 באירופה, בעיקר כאמצעים להעברת מידע, אך התפתחות טכנולוגיית הדפוס בצורה מהירה יותר במדינות אלה יצרה תנאים מתאימים להתקדמות בתחום העיתונות בכלל, ועיתונות הנשים בפרט.

עולם הנשים נתפס כשונה מעולם הגברים וכתוצאה מכך היה מקום להתפתחות עיתונות נפרדת לנשים ולגברים. היחס לנשים כקבוצה בעלת אינטרסים מוגבלים הביא לכך שהעיתונות שנכתבה עבורן עסקה בתחומי ה"הנאה" וה"פנאי".

השער של "Woman's Journal",‏ 8 במרץ 1913

במאה ה-19 גדלה אוכלוסיית יודעי הקרוא וכתוב, אך קריאה עדיין זוהתה כפעילות מתאימה למרחב הביתי. נשים מהמעמד הבינוני, שהיו קהל היעד להתפתחות עיתונות של נשים, נתפשו כשייכות לתחום הביתי-פרטי. מגזין נשים גודי'ס ליידי'ס בוק האמריקאי הגיע לתפוצה של מעל ל-100 אלף העתקים. בשנת 1892 יצא לאור באלכסנדריה עיתון הנשים הראשון בערבית, "אל-פתאת", בעריכת הינד נאופל (אנ').

עיתונות הנשים באנגליה כוונה לנשים מהמעמד הבורגני-גבוה והמודל שהיא הציגה הפך לשאיפה גם בקרב בנות מעמד הפועלים. המודל האידיאלי של האישה, כפי שהוצג בעיתונות, התייחס לגוף האישה. העיתונים הציגו נשים לבושות בשמלות הדוקות (עם מחוך) כמייצגות את השוני של הנשים ביחס לגברים, ובכך הגדירו את ההבדלים המגדריים כהבדלים של שוני פיזי, ועיגנו אותם בלבוש כשוני תרבותי. שיח זה סביב גוף האישה לא ירד מסדר היום החברתי גם לאחר שהביקורת הפמיניסטית הציגה אותו כסמל לכבילת הנשים.

ההתמקדות בנשים ממעמד מסוים יצרה מצב של "שיח נשים" שלא התייחס לבעיותיהן ולחוויותיהן של נשים אחרות, במקומות אחרים וממעמדות שונים. חנה הרצוג טוענת ששיח זה התעלם מהשונות בין נשים, כך שלמעשה רוב הנשים נשארו מבודדות בענייניהן האישיים ולא נבנתה ישות פוליטית של נשים.[1]

בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 התמקדו עיתוני הנשים במשפחה ובאמהות, אך החל משנות ה-50 וה-60 החלו העיתונים להתמקד בעצות לניהול משק הבית במקביל לעצות לבילוי הזמן הפנוי, כאשר ההדרכה המוסרית ביחס לאפשרויות ניצול הפנאי תופסת מקום משמעותי.

החל משנות ה-80 של המאה ה-19, עם ההכרה בתפקיד האישה כצרכנית, עברו עיתוני הנשים שינוי שכוון לעצות בתחום הקניות. העיתונים שימשו כשותפים ליצירת דפוסי הצריכה ומדורי הפרסום הלכו ותפסו נפח גדול יותר. הגבולות בין מדורי הפרסום לכתבות היטשטשו, כך שרוב הכתבות עסקו בבניית זהות נשית של עקרת-בית טובה, אם ורעיה מסורה – המטפחת את עצמה ואת ביתה תוך עידודה לצרוך מוצרים לבית ולטיפוח הנשיות.

כאשר החלו נשים להיכנס לשוק העבודה, החלו העיתונים לעסוק במתח שבין תפקידי האישה המקובלים כטבעיים לבין עבודתה מחוץ לבית. בעיתונים הובאו סיפוריהן של נשים בשילוב עצות כיצד לתמרן בין התחום הפרטי לתחום הציבורי. במשך תקופה ארוכה עסקו הכתבות בעיתונים אלה בעיקר בנושאים הקשורים בטיפוח החן, טיפול בילדים ותחזוקת הבית, תחומים שבהתאם לתפיסה החברתית אמורים לעניין נשים. תפיסה זו גרסה שנשים זקוקות להדרכה ולהגנה, כך שתכני העיתונות שיועדו לנשים היו קשורים לעצות כיצד להיות נשיות ואימהות טובות יותר. בהתאם לתפיסה זו, היו העיתונים אמורים גם להגן על נשים מ"ידע אסור". מהותם של עיתוני הנשים הייתה סיוע לנשים לבנות את זהותן הנשית בעזרת עצות לבחירת לבוש, לשמירת משקל, לבחירת בן-זוג, לחינוך הילדים וכדומה.[1]

הטענה נגדם הייתה שהם מציגים תפיסה פטרנליסטית סטריאוטיפית משפילה של נשים. היחס לעיתוני נשים היה מזלזל, הם נחשבו לעיתונים לא רציניים ותוארו כעיתונים שמתאימים לקריאה בחדרי המתנה.

בטי פרידן, ממנהיגות התנועה הפמיניסטית האמריקנית בשנות ה-60 של המאה ה-20, טענה בספרה The Feminine Mystique ('המסתורין הנשי') שהדימוי הנשי המרכזי העולה מעיתוני נשים הוא של אישה שכל אושרה הוא ענייני הבית וקראה לייצוג העולה בקנה אחד עם רעיונותיה של התנועה הפמיניסטית.[2]

כתיבת נשים בעיתונות היהודית והעברית

נשים נעדרו כמעט לגמרי מן העיתונות היהודית-עברית עד ראשית המאה ה-20. באותה תקופה נשים משכילות, שידעו עברית והיו בעלות מסוגלות לכתיבה, השתייכו למיעוט ולכן גם כתיבתן יועדה למיעוט המשכיל. רוב הנשים כתבו ביידיש שפנתה לקהל קוראות וקוראים רחב יותר. נשים החלו לכתוב לקראת סוף המאה ה-19 בעיתונות ביידיש. הכותבות בעיתון "קול מבשר" שהופיע באודסה ובפטרבורג בשנים 1862–1871, אופיינו בהיותן בעלות מודעות נשית, ביכולתן לכתוב מנקודת-מבט נשית ובמחאתן נגד קיפוח האישה. למשל: נחמה פוחצ'בסקי וחמדה בן-יהודה. גם בעיתון "יידישעס פאלקס-בלאט" שהחל להופיע ב-1881 בליטא ובאוקראינה שותפו נשים בכתיבה. אחת הכותבות הבולטות בעיתונות עברית היא רחל מורפורגו שכתבה ב"כוכבי יצחק" שהופיע בווינה.

נורית גוברין, שעוסקת בחקר הספרות של הדורות הקודמים, מציינת שהיחס לנשים כותבות היה בדרך-כלל מסתייג ולעיתים עוין. גם עורכים שנתנו דריסת רגל לנשים כותבות היו חצויים בין הרצון להיות מושכים בשל שיתוף הנשים שנחשב לפעולה נועזת לבין הסתייגותם משוויון זכויות לנשים. כך, ניתנה לנשים באמריקה אפשרות לשלוח מאמרים או מכתבים לעיתון "העברי", ברוסיה השתתפו נשים באופן חלקי בכתיבה בשבועון "המליץ" וב"המגיד" שיצא לאור בגרמניה, רוסיה ואוסטריה.[3] בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 גדל מאוד מספרן של נשים כותבות בעיתונות. מדובר בעיקר בעיתונות ביידיש ברוסיה. הנשים כתבו לרוב על נושאים של חיי היום-יום או הגיבו למאמרים של גברים. כתיבתן בעיתון מסמלת את כניסתן כשותפות משפיעות על החיים הציבוריים. הכתיבה ביידיש אפשרה לנשים לחרוג מהמרחב המסורתי הביתי אל המרחב הציבורי ולקחת חלק בעיצוב החברה שבה חיו.

בדרך כלל היו לנשים, שכתבו בעיתונים באותה תקופה, קשרים עם עורכים או כותבים בעיתונים, דבר שהקל על כניסתן לעיתון. עם זאת, נורית אורחן, שחקרה את כתיבת הנשים בעיתונות ביידיש, מסכימה עם ממצאיה של נורית גוברין באשר לעובדה שברוב העיתונים לא הוקצו מדורים מיוחדים לכתיבת נשים מתוך זלזול או עוינות וזה כנראה גרם למיעוט כתיבתן בעיתונות ביידיש. אורחן מצאה שהיקף כתיבתן של נשים, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היה די מצומצם. הן כתבו בעיקר על נושאי חינוך, תרומות וצדקה, בריאות ועוד. נשים הביעו ביקורת דרך דפי העיתון, דבר שלא יכלו לעשות לולא ניתנה להן במה זו.[4]

מתוך המאמרים שכתבו עולה תפיסת-עולמן וזהותן הבורגנית שהייתה חשובה להן יותר מזהותן היהודית. בכתיבתן עסקו נשים רבות באורחות חייה של האישה, למשל, מלכה גולדמן כתבה ב-1903 ב"יודישע פאלקס-צייטונג" על מימושה העצמי של אישה בניהול הבית לשביעות רצונו של הבעל, חלקן כתבו על אופנה ואחרות אף כתבו מאמרים העוסקים בשחרור האישה.[4]

לאחר מלחמת העולם הראשונה, שפגעה באורחות חייהם של יהודי פולין ורוסיה, הם נאלצו להתחיל להתייחס לפוליטיקה הבינלאומית. נשים יהודיות החלו להיות מודעות לפעילותה של התנועה הפמיניסטית ומצאו באידאולוגיה שלה את הדרך שבה ישיגו שוויון חברתי, כלכלי ופוליטי. בשנות ה-20 של המאה ה-20 הוקם בפולין ארגון "יידישע פרויען פעריין" (איגוד הנשים היהודיות) שפרסם מנשרים ועיתונים ביידיש ממקום מושבו בוורשה. העיתונים "פרויען-שטים" (קול אישה) ו"די פרוי" (האישה), נכתבו בעיקר בידי נשים והדגישו את חשיבות השחרור העצמי של האישה. השבועון "די פרוי" טען ש"לאחרונה נטלו על עצמן נשים יהודיות לייסד ארגונים משל עצמן ועל כן הן זקוקות לעיתון משלהן." משימתו העיקרית של העיתון הייתה למלא את החסך שהיה לנשים בקשר עם העולם הגדול, בידע ובעצמאות, ובו בזמן לחזק אותן בקיום הבית היהודי המסורתי. הוא עסק בתביעותיהן הפוליטיות והכלכליות של נשים, בביסוס תפקידן בתרבות, בספרות, באמנות, במוזיקה, בספורט ובאופנה, ובהגנה על זכויותיהן, זאת במקביל לעיסוק בשאלות בדבר אהבה וחיי משפחה, גידול ילדים ובריאות הנובעות מתפיסת חשיבותה של המשפחה היהודית.[5]

עיתונות נשים עברית

ערך מורחב – עיתונות נשים עברית

העיתונות הנשית העברית עברה תמורות ושינויים לאורך השנים מאז שיצא העיתון הראשון – "האשה" (1926). ירחון זה, לדברי העורכת הראשונה שלו, חנה טהון, (1886–1954) שאף ליצירת טיפוס חדש של האישה הארץ-ישראלית אשר רואה את פעילותה בביתה כחלק מהבניין הלאומי-הציבורי. שינויים אלה משקפים את השינויים שחלו בדימוי העצמי של נשים, ביחס החברה אליהן, בציפיות מהן ובקשרים המתקיימים בין נשים. השינויים מביאים לידי ביטוי הבניות חברתיות חדשות לפיהן יש מקום להשמעת קולן של נשים בעלות עוצמה שמהוות דוגמה לכך שגם נשים חזקות יכולות להתעניין בטיפוח ובטיפול בבית ובילדים.

בארץ ישראל החלה עיתונות הנשים כמדורים בעיתונים קיימים, בהם שולבו עצות לנשים, בענייני נימוסים, טיפוח הבית וטיפוח החן. בעיתון "השקפה" של אליעזר בן-יהודה הופיע מדור אופנה ב-1904. החל משנות ה-30 של המאה ה-20 הופיעו מדורי נשים בסגנון אלה שהיו בעיתונות האירופית אך במקביל אליהם, משנות ה-40 החלו להופיע גם מדורים שעסקו בסוגיות של זכויות נשים, רווחתן, שילובן בבניית תפריט (בתקופת הצנע) ובארגוני נשים.[1]

עם היווסדם של ארגוני נשים נוצר הצורך בכתיבה עיתונאית שהיוותה כוח הסברתי של תעמולה, מידע ושיח מתוך מגמה ליצור לכידות ותמיכה של נשים בארגונים אלה וגם על-מנת ליצור קשר עם ארגוני נשים באירופה ובאמריקה.

ב-1934 יצא העיתון "דבר הפועלת" שנחשב לעיתון הפמיניסטי הלוחם הראשון בישראל. בתחילה היה חלק מהעיתון "דבר" ובהמשך הופיע כירחון בעריכת רחל כצנלסון. ליליה בסביץ, חברת מערכת העיתון, טענה שהנשים, הן העירוניות והן בנות המושב או הקיבוץ, שהולכות ונעשות מעורות יותר בעבודה, במשק ובחיי החברה מרגישות שנוצרת דמות חדשה של אישה שחיה את האישי ואת הציבורי בעת ובעונה אחת.

עיתון "עולם האישה", בעריכת ד"ר רחל ליפשיץ, שהופיע בין השנים 1940–1948 דמה לעיתונים שהופיעו באנגליה. הוא פנה בעיקר לנשים ככוח צרכני, והוצאתו נבעה משיקולים כלכליים. מגמתו הייתה הדרכת האישה בתקופת המצוקה (תקופת מלחמת העולם השנייה) ודיווח על פעילויותיהם של ארגוני נשים בארץ .[6] ב-1947 נוסד השבועון "לאשה" שהתמקד בעיקר בדימוי של הנשיות הקלילה והתרחק מייצוגן של נשים בתחומי הכלכלה והפוליטיקה.[1]

לאחר הקמת המדינה ובעיקר בשנות ה-60 גדל היקף המדורים שיועדו לנשים בעיתונות העברית ואף גדל מספר כתבי העת המסחריים לנשים ("לאשה" היה הבולט שבהם). "לאשה" היה היוזם של תחרות מלכת היופי, (1950) אשר יש הטוענים שקיומה משעתק את אידיאל הנשיות כחלק ממטרותיה של עיתונות נשים.

שנות ה-70 של המאה ה-20 הביאו לשינוי בשיח המובא בעיתונות נשים: באותה תקופה עדיין קיימת התייחסות רבה לתפקידי האישה כרעיה וכאם ולנושאים כמו קוסמטיקה, אפייה ובישול אך במקביל החלה העיתונות, שנפתחה למערב, לתת מקום גם לכתבות העוסקות בקריירה של נשים ואף להתייחס לסוגיות של דיכוי נשים, במיוחד דיכוי מיני של נשים בידי גברים, או אפליית נשים על ידי גברים. בסוף שנות ה-70 עם הקמת ארגוני נשים כ"נעמת" ו"הקרן לעזרת האשה" עלה נושא אפליית נשים על סדר היום התקשורתי והפוליטי.[7]

את רוח הפמיניזם הכניס בשנות ה-70 הירחון "את" בעריכת שרה ריפין. העיתון יועד לנשים עצמאיות וחושבות וצומצמו בו מדורי הבישול והאופנה. במקביל, נוצרו שינויים מבניים בתחום המגדר שבאו לידי ביטוי בשינוי שמות המדורים שנועדו, עד אז, לנשים וכללו את המילה "אישה" – לשמות כלליים יותר כמו "סגנון חיים" ו"אדם וביתו". שינוי זה ביטא כיוונים חדשים בגישה החברתית לתפקידי נשים ופתח דלת גם לגברים לקרוא מדורים אלה. תכניו החדשים של העיתון לא תרמו לרווחיותו וריפין נאלצה לפנות את מקומה לעורך שטען שלא ניתן לקיים עיתון רק על בסיס אידאולוגיה, שכן עיתון חייב בראש ובראשונה להצדיק עצמו מבחינה כלכלית.[1]

במאה ה-21 עיתונים הנשים שנחשבים לנפוצים ביותר הם השבועון "לאשה" והירחון "את". עיתונים אלה עברו, מאז הקמתם, כברת דרך ארוכה מבחינת עיצובם, תוכניהם, הכותבים והכותבות בהם.

עורכות העיתונים "לאשה" ו"את" אינן רואות סתירה בכך שהעיתונים עוסקים הרבה בנושאים הקשורים לטיפוח היופי בצד כתבות על נשים עצמאיות ומצליחות. הן רואות את קהל היעד שלהן כ"נשים זקופות, מוצלחות ועסוקות, שיודעות מה הן רוצות". לטענתן, "אשה חזקה יכולה להיות גם פועלת בבית חרושת, גם מורה, גם מנהלת בית חולים וגם אמא שמגדלת את ילדיה. גם נשים חזקות מתעניינות באופנה וביופי. רוב הנשים, ממש כמו רוב הגברים, רוצות להיראות במיטבן."[8]

בישראל קיימת גם עיתונות נשית דתית, לדוגמה: "פנימה". עיתון זה כולל בעיקר כתבות שבהן הכוונה לתפקידי הנשים המסורתיים, עצות ודברי תורה. עורכות המגזינים גאות בעובדה שתכני העיתונים מגוונים, שהם כוללים כתבות שמעניינות גם נשים חילוניות ובעיקר בכך שהכתבות נותנות חיזוק והערכה למקומה של האשה בבית. בעיתון יש מדורים קבועים כמו מדור הורות, מדור רפואה אלטרנטיבית, מדור פוריות, ומדורי חינוך, אסתטיקה, עיצוב פנים, מתכונים, זוגיות, אופנה, בריאות ורוחניות יהודית. עיתוני הנשים החרדיים, מהווים כר פורה לביטוין ולהזנתן של התמורות בחברה החרדית. לצד הקול המרכזי, המסורתי, הדומיננטי, במאמרי המערכת, נשמעים קולות אחרים, הבאים לידי ביטוי בעיקר בסוגות הטורים האישיים ובכתבות.

קיימים עיתונים נוספים לנשים דתיות כמו "נשים" ו"משפחה" שעיקר תוכניהם נועד לחיזוק תפקידיה של האישה בבית.

הבניות חברתיות בעיתונות נשים

העיתונות הנשית מבטאת שימור או שינוי של הבניות חברתיות - בתכנים ובעיצוב העיתונים קיימים מסרים גלויים ומסרים חבויים. בעיתונות נשים כותבים בעיקר על נשים למען נשים. רוב עורכי העיתונים לנשים רואים את מטרתם כמקור לבידור, לגילוי הצד האנושי והחום שביחסי בני-אדם בחברה. לטענתם, קריאת עיתון נשים דומה לשיחות על נושאים לא חשובים וזה יוצר את התפיסה ביחס למה חשוב ונחשב בחברה. כלומר, הדימוי הנמוך של עיתוני הנשים מגדיר את מה שקשור בהן כפחות מעניין ופחות חשוב.

בעבר אופיינו העיתונים בכך שכל מדוריהם נועדו לנושאים הקשורים לבית, אך עיתונות הנשים שינתה את סגנון כתיבתה, ויותר מכך – כתיבה על התחום הפרטי חדרה גם לעיתונים יומיים. לדברי הרצוג "הגטו הנשי נפרץ – מדורי נשים פרצו אל מבצרם של הגברים".

עם זאת, יש לזכור שעיתוני הנשים מהווים את המרחב שבו מתקיים הפרסום הגדול ביותר לתחרויות יופי, ניתוח האירועים, ראיונות עם המתמודדות וכדומה. תחרויות אלה מזוהות עם מסחור והחפצת גוף האישה ומביאות את מנגנון השיעתוק לשיא. אך - הרצוג מציינת שבתחרויות יופי אין הבדלים בין גבולות אתניים ומעמדיים וזה מהווה "התרסה כנגד העולם הציבורי-פוליטי הנשלט על ידי קריטריונים גבריים שקובעים גבולות בין עדות לבין אומות."[1]

בנוסף, כאשר בוחנים את עיתוני הנשים ואת עיצובם בולטת התופעה שבה לצד כתבות על נשים מצליחות יהיו (באותו עמוד) תמונות של דוגמניות, של מוצרי טיפוח או של מתכונים. עיצוב זה אינו מקרי ומעיד על הצורך לשמר את המבנה החברתי הקיים בו הנשים שייכות למרחב הפרטי וגם אם הן מצליחות להתקדם לתפקידים בכירים בספירה הציבורית, יש להחזירן למרחב הפרטי ולתפקידיהן בבית.

מצד שני, העיתון יכול להוות קרקע לביטויי התנגדות ושינוי של המצב הקיים. למשל: נשים מצליחות בתחום ייצור האופנה ודוגמניות שמשתכרות סכומים גבוהים - זה מוציא אותן אל מחוץ להגדרות הסטריאוטיפיות לפיהן בתחומי עיסוק נשיים מרוויחים פחות. כך, כאשר בחורה יפה ומצליחה מפרסמת מוצר בעיתון, נשים יתעניינו במוצר יותר. כמובן שאם הפרסומת צמודה לכתבה על אישה מצליחנית, המוצר יימכר יותר.

לסיכום – עיתוני הנשים יכולים להיות מרחב משעתק שמנציח את היחס לנשים ואת תפקידיהן בחברה, אך הם יכולים להיות גם מקור להבעת התנגדות ולשינוי המצב.

נועם יורן סיכם את מהותה של עיתונות הנשים:

"אולם היתרון של עיתונות הנשים הוא שלא ניתן להתעלם מן הקיום הממשי שלה במרחב החברתי. היא אף אינה יכולה להציג את עצמה כחלק ממה שתוחם את ה״פרטי״. עיתונות הנשים מחייבת אותנו לשאול כיצד מופיע הטקסט בתוך מקום, וכיצד מופיע המקום בתוך טקסט. היא מחייבת אותנו לתהות על הפעולה המתחילה בטקסט, ושאינה ניתנת לניתוק מן המשמעויות שלו."[9]

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: עיתונות נשים
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עיתונות נשים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 חנה הרצוג, ‏"עתונות נשים - מרחב משעתק או מרחב לקריאת תיגר?", קשר 28, סתיו 2000, עמ' 43–52
  2. ^ Betty Friedan, The Feminine Mystique, New York 1963 (תרגום: בטי פרידן, המסתורין הנשי, 1963)
  3. ^ נורית גוברין, "נשים בעיתונות העברית - ההתחלות", בתוך קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ג', הוצאת כרמל, 2008, עמ' 271–291
  4. ^ 1 2 נורית אורחן, יוצאות מארבע אמות - נשים כותבות בעיתונות ביידיש באימפריה הרוסית, מרכז זלמן שזר, 2013
  5. ^ פולה היימן, ארגוני נשים והאשה בעיתונות, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 1997
  6. ^ יפה ברלוביץ, אחרית דבר: סיפורת מ"יבשת אבודה". בתוך: יפה ברלוביץ, שאני אדמה ואדם - סיפורי נשים עד קום המדינה, הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ' 319–360
  7. ^ עוז אלמוג, "חלוצה, צברית, עקרת-בית, יאפית: שינויים בדמות האשה הישראלית ובמעמדה החברתי", בקורת ופרשנות 34, תש"ס, עמ' 19–64
  8. ^ צפי סער, השינויים שעברו על עיתונות הנשים?, באתר הארץ, 25 בפברואר 2010
  9. ^ נועם יורן, "חדר ההמתנה של הזונה: חנוך לוין ועיתונות נשים", תיאוריה וביקורת 10, 1997, עמ' 81–103

Read other articles:

Dryobates minor

Dryobates minor Status konservasiRisiko rendahIUCN22681076 TaksonomiKerajaanAnimaliaFilumChordataKelasAvesOrdoPiciformesFamiliPicidaeGenusDryobatesSpesiesDryobates minor Linnaeus, 1758 Tata namaSinonim takson Picus minor Linnaeus, 1758 Dendrocopos minor (Linnaeus, 1758) DistribusiRange of D. minor lbs Dryobates minor adalah anggota keluarga burung pelatuk Asper. Ini sebelumnya ditugaskan untuk genus Dendrocopos (kadang-kadang salah dieja sebagai Dendrocopus). Beberapa otoritas takso...

 

Kedutaan Besar Republik Indonesia di Harare

Kedutaan Besar Republik Indonesia di HarareLokasi Harare, ZimbabweAlamat3 Duthie AvenueHarare, ZimbabweDuta BesarDewa Made Juniarta SastrawanYurisdiksi Zimbabwe ZambiaSitus webkemlu.go.id/harare/id Kedutaan Besar Republik Indonesia di Harare (KBRI Harare) adalah misi diplomatik Republik Indonesia untuk Republik Zimbabwe dan merangkap sebagai perwakilan Indonesia untuk Republik Zambia.[1] Duta besar Indonesia pertama untuk Zimbabwe adalah Soelarto (1987–1990).[2] Se...

 

Corey Dickerson

American baseball player (born 1989) Baseball player Corey DickersonDickerson with the Tampa Bay Rays in 2016Free agent OutfielderBorn: (1989-05-22) May 22, 1989 (age 34)McComb, Mississippi, U.S.Bats: LeftThrows: RightMLB debutJune 22, 2013, for the Colorado RockiesMLB statistics (through 2023 season)Batting average.280Home runs136Runs batted in469 Teams Colorado Rockies (2013–2015) Tampa Bay Rays (2016–2017) Pittsburgh Pirates (2018–2019) Philadelphia Phillies (2019...

Buddy Bailey

Baseball player Buddy BaileyBailey managing the Daytona Cubs in 2011ManagerBorn: (1957-03-28) March 28, 1957 (age 67)Norristown, PennsylvaniaBats: RightThrows: RightMiLB managerial statistics (through 2017)Win–loss record2,228–2,095 (.515)[1] Teams Pulaski Braves (1983–1984) Sumter Braves (1985; 1987) Durham Bulls (1986; 1988) Greenville Braves (1988–1990) Lynchburg Red Sox (1991–1992) Pawtucket Red Sox (1993–1996; 2002–2004) Daytona Cubs (2006; 2009–2011) Iowa Cu...

 

Washington–Washington State men's basketball rivalry

American college basketball rivalry Washington–Washington State men's basketball rivalry Washington Huskies Washington State Cougars SportMen's basketballFirst meetingFebruary 16, 1910Washington 13, Washington State 9Latest meetingMarch 7, 2024Washington 74, Washington State 68Next meetingTBDStatisticsMeetings total298All-time seriesWashington leads, 187-111Largest victoryWashington, 86–41 (1951)Longest win streakWashington, 17 (1923–1930)Current win streakWashington, 1 (2024-present) 1...

 

Associazione Sportiva Fanfulla 1923-1924

Voce principale: Associazione Calcio Fanfulla 1874. Associazione Sportiva FanfullaStagione 1923-1924Sport calcio Squadra Fanfulla Allenatore Maresciallo Filippo Cattaneo Presidente Costante Rovida Seconda Divisione2º posto nel girone D. Miglior marcatoreCampionato: Orlandi (5) 1922-1923 1924-1925 Si invita a seguire il modello di voce Questa pagina raccoglie le informazioni riguardanti l'Associazione Sportiva Fanfulla nelle competizioni ufficiali della stagione 1923-1924. Indice 1 Stag...

Stepwise regression

Method of statistical factor analysis In statistics, stepwise regression is a method of fitting regression models in which the choice of predictive variables is carried out by an automatic procedure.[1][2][3][4] In each step, a variable is considered for addition to or subtraction from the set of explanatory variables based on some prespecified criterion. Usually, this takes the form of a forward, backward, or combined sequence of F-tests or t-tests. The freque...

 

Simon Fell (politician)

British Conservative politician For other uses, see Simon Fell (disambiguation). Simon FellMPOfficial portrait, 2019Member of Parliamentfor Barrow and FurnessIncumbentAssumed office 12 December 2019Preceded byJohn WoodcockMajority5,789 (12.6%) Personal detailsBorn (1981-02-09) 9 February 1981 (age 43)Preston, Lancashire, EnglandPolitical partyConservativeAlma materUniversity of WarwickWebsitesimonfell.org Simon Richard James Fell (born 9 February 1981)[1] is an English Conser...

 

Resistenza danese

Questa voce o sezione sull'argomento guerra è priva o carente di note e riferimenti bibliografici puntuali. Commento: diverse note non sono affidabili: la 5 e la 6, la numero 3 non funziona più, la 11. Sebbene vi siano una bibliografia e/o dei collegamenti esterni, manca la contestualizzazione delle fonti con note a piè di pagina o altri riferimenti precisi che indichino puntualmente la provenienza delle informazioni. Puoi migliorare questa voce citando le fonti più precisamente. Se...

Diah Pitaloka

Artikel ini bukan mengenai Dyah Pitaloka Citraresmi atau Rieke Diah Pitaloka. Diah PitalokaS.Sos., M.Si. Anggota Dewan Perwakilan RakyatRepublik IndonesiaPetahanaMulai menjabat 1 Oktober 2014Daerah pemilihanJawa Barat III Informasi pribadiLahir30 November 1977 (umur 46)Cilacap, Jawa Tengah, IndonesiaKebangsaanIndonesiaPartai politikPartai Demokrasi Indonesia PerjuanganSuami/istriCipto PranotoAlma materUniversitas PadjadjaranUniversitas Katolik ParahyanganPekerjaanPolitikusSunting kot...

 

История почты и почтовых марок Сент-Люсии

 Сент-Люсияангл. Saint Lucia Одна из первых почтовых марок Сент-Люсии,без номинала (зелёный цвет соответствовал6 пенсам), 1860 (SG #3)[^][^][^][^] История почты Почта существует начиная с 1858 Член ВПС с 1881 (колония),с 10 июля 1980 (независимое государство) Этапы истории почтовые систем�...

 

Крушение императорского поезда

Запрос «Борки (станция)» перенаправляется сюда. На эту тему нужно создать отдельную статью. Крушение императорского поезда Последствия крушения поезда Подробные сведения Дата 17 (29) октября 1888 Время 09:10 MSK (06:10 UTC) Место Борчанская волость, Змиевской уезд, Харьковск�...

Wiehe

Balai kota Wiehe Wiehe adalah sebuah kota dan bekas munisipalitas di distrik Kyffhäuserkreis, di Thüringen, Jerman. Sejak 1 Januari 2019, wilayah ini menjadi bagian dari kota Roßleben-Wiehe. Kota ini terletak 24 kilometer (15 mi) selatan Sangerhausen, dan 32 kilometer (20 mi) utara Weimar. Lambang Lambang Wiehe Lambang menunjukkan Santo Bartolomeus, santo pelindung gereja paroki di Wiehe, dengan atributnya. Perisai menunjukkan lambang keluarga Graft Werthern, yang memegang kekuas...

 

Akrilonitril butadiena stiren

Halaman artikel ini diterjemahkan, sebagian atau seluruhnya, dari halaman di en.wikipedia yang berjudul butadiene styrene artikel. Lihat pula butadiene styrene&action=history sejarah suntingan halaman aslinya untuk melihat daftar penulisnya. Akrilonitril butadiena styrena Monomer dalam polimer ABS Biji plastik ABS Penanda Nomor CAS 9003-56-9 Y 3DMet {{{3DMet}}} ChemSpider nil N Nomor EC Nomor RTECS {{{value}}} CompTox Dashboard (EPA) DTXSID70858757 Sifat Rumus kimia (C8H8·C4H6�...

 

الدولة العثمانية في شبه الجزيرة العربية

جزء من سلسلة حول تاريخ السعودية عصور ما قبل التاريخ تاريخ شبه الجزيرة العربية الممالك العربية قبل الإسلام مملكة قيدار الأنباط مملكة لحيان مملكة كندة مملكة هجر ثمود قصة أصحاب الأخدود العرب قبل الإسلام محمد في المدينة الخلافة الراشدة تاريخ السعودية الحديث شرافة مكة الدولة ...

O′zbekiston Pochtasi

National postal service of Uzbekistan This article has multiple issues. Please help improve it or discuss these issues on the talk page. (Learn how and when to remove these template messages) This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: O′zbekiston Pochtasi – news · newspapers · books · scholar · JSTOR ...

 

Canada national cricket team

Cricket team This article is about the men's team. For the women's team, see Canada women's national cricket team. CanadaNickname(s)Maple LeafersAssociationCricket CanadaPersonnelCaptainSaad Bin ZafarCoachPubudu DassanayakeInternational Cricket CouncilICC statusAssociate member with ODI status (1968)ICC regionAmericasICC Rankings Current[1] Best-everODI 15th 11th (01-Jan-2007)T20I 23rd 18th (19-Sep-2023)One Day InternationalsFirst ODIv  Pakistan at Headingley, Leeds; 9 June ...

 

More Than Friends (TV series)

2020 South Korean television series More Than FriendsPromotional posterHangul경우의 수Hanja境遇의 數Literal meaningNumber of Cases[a]Revised RomanizationGyeong-uui Su GenreRomantic dramaCreated byJTBCWritten byJo Seung-heeDirected byChoi Sung-bumStarringOng Seong-wuShin Ye-eunKim Dong-junCountry of originSouth KoreaOriginal languageKoreanNo. of episodes16ProductionRunning time70 minutesProduction companiesJTBC StudiosZium ContentsOriginal releaseNetworkJTBCReleaseSeptember 25&...

2003 FA Cup final

Association football championship match between Arsenal and Southampton, held in 2003 For the women's event, see 2003 FA Women's Cup final. Football match2003 FA Cup finalThe match programme coverEvent2002–03 FA Cup Arsenal Southampton 1 0 Date17 May 2003VenueMillennium Stadium, CardiffMan of the MatchThierry Henry (Arsenal)RefereeGraham Barber (Hertfordshire)Attendance73,726WeatherRainy13 °C (55 °F)[1]← 2002 2004 → The 2003 FA Cup final was the 122nd final o...

 

International Hygiene Exhibition

1911 DresdenPoster for the exhibition by Franz StuckOverviewBIE-classUnrecognized expositionVisitorsMore than 5 millionParticipant(s)Countries30LocationCountryGerman EmpireCityDresdenTimelineOpening6 May 1911 The International Hygiene Exhibition was a world's fair focusing on medicine and public health, held in Dresden, Germany, in 1911.[1] The leading figure organizing the exhibition was German philanthropist and businessman Karl August Lingner [de], who had grown wealth...