חמדה בן-יהודה נולדה בשם "ביילה יונס" (תחילה שמה הוחלף לבֶּל, ובהמשך לפולה), בעיר דריסה שבמחוז ויטבסק של האימפריה הרוסית (ברוסיה הלבנה), לרבקה-לאה, לבית ברביש,[1] ולשלמה נפתלי הרץ יונאס (שנ"ה; 1896-1840), סוחר אמיד שהיה מחסידי הרבי שמואל מלובביץ' וברבות השנים היה למשכיל, למשורר ולאחד מראשוני חובבי ציון.[2] לחמדה היו שלושה אחים ושלוש אחיות, מהם: דוד ,[3]דבורה, סוניה,[4] פנינה (ככל הנראה ילידת 1885) ווניה ([יוסף, יליד 1888 לערך).[5]
חמדה למדה בגימנסיה רוסית לבנות במוסקבה ואחר כך למדה כימיה בבית-המדרש לנשים למדעי הטבע בעיר. ב-1892, לאחר מות אחותה, דבורה, ביקש אליעזר בן-יהודה מאביה וממנה כי תינשא לו, והם הסכימו. באותה שנה עלתה לארץ ישראל (יחד עם הוריה ועם אחותה פנינה ואחיה אוניה[6]), נישאה לאליעזר ועִברתה את שמה ל"חמדה". מילדי אחותה ביקשה שיקראו לה "אַמָא, כמו אבא".[6]
כעבור שנים, חמדה כתבה לאב"י ובו התוודתה על אהבתה אליו: "בהיותי עוד ילדה קטנה שם באותם המקומות שעברת אהבתי בך לא רק את יופייך, את גופך, אלא גם את נפשך הטהורה, את שכלך הכביר, את דעתך הצלולה, את ידיעותיך, דעתך ומחשבותיך ואת גבורתך. הכל אהבתי בך ואהבתי כמו משוגעת".[7]
עם הגיעה לארץ-ישראל הפכה לפעילה מאוד בפרויקט השפה העברית של בעלה. היא בעיקר דאגה לבל יפריעו לו בעבודתו, אך גם כתבה סיפורים קצרים בעברית, כתבה מאמרים בעיתוניו של בן-יהודה – "הצבי", "האור", "השקפה" – ולעיתים אף ערכה אותם. עבדה כמזכירה בשכר מועט בבצלאל, בית מדרש לאמנות ולמלאכות-אמנות, כדי לוודא שבוריס שץ מקיים הבטחתו לאליעזר בן-יהודה, שתמך בבצלאל בתנאי שהמוסד יתנהל בעברית[8].
אחרי מותו של אליעזר, המשיכה (יחד עם בנה אהוד) בפרויקט מילון בן-יהודה ודאגה להוצאה לאור של הכרכים שנכתבו אך לא פורסמו, בעזרתו של עוזרו הנאמן של בן-יהודה במשך 22 שנים - משה בר נסים, וכן למציאת חוקרים שישלימו את הכרכים החסרים.
המילה "אופנה"
חמדה בן-יהודה המציאה את המילה "אופנה". היא גזרה את המילה העברית מהמילה הלועזית Modaa.[9] אליעזרה בן יהודה, נכדתה, טוענת שהיא גזרה את המילה אופנה מהמילה אופן, האופן בו מתלבשים אנשים.[10] מחשש מביקורת, היא כתבה על אופנה תחת שם העט "שושנה לבנה". בכתב העת השקפה, בטור הראשון, ב-14 ביוני 1904, כתבה: ”זו הפעם הראשונה בימי חייה תבוא האפנה בשערי העתונות העברית. בפחד ובחרדה אמתית אני כותבת השורות האלה, מי לא ילגלג? מי לא יצחק לי? מי לא ידינני לחובה? ומי יודע, אם גם לא יחרימוני”.[9] בטורים עדכנה על מגמות בעולם האופנה מפריז ונתנה עצות בתחום זה.[11]
חיים אישיים
חמדה בן-יהודה גידלה את ילדיו של בן-יהודה מדבורה ואת ילדיהם המשותפים בקושי ובדוחק רב בביתם שברחוב החבשים (כיום רחוב אתיופיה) 11 בירושלים. "אין מה לאכול", כתבה בספרה "בן יהודה, חייו ומפעלו", "אין בגד ללבוש... אין נעליים לפעוטים. אין דבר. אני מרגישה כי 'אגזול' את העולם כולו, ובלבד שאמציא לבן-יהודה את כל הנצרך לקיומו!".
אילן יוחסין זה מכיל רק אנשים בעלי חשיבות אינצקלופדית או אנשים הנחוצים להבנת הקשרים המשפחתיים. כאן ניתן לראות אילן יוחסין רחב יותר.
ספריה
לולו: טריזלאדאדו דיל איבריאו, קהיר: דפוס קארמונה אי זארה, 5662 (תרס"ב) (נדפס בירושלים אך מחמת הצנזורה הטורקית נכתב "קהיר") (בלדינו)
מחיי הילדים בארץ-ישראל: א. ישראל; ב. מוכר התאנים, ורשה: תושיה, תרס"ג, 1902. (ספר לילדים)
חות בני רכב: ירושלים: ש"י שריזלי (הוצאת שי"ש), אלף תתל"ז לגלותנו (תרס"ו). (מתוך "השקפה", שנה ג, אלף תתל"ג [תרס"ב])
חטאת אפרים, ירושלים: ש"י שיריזלי (הוצאת שי"ש), אלף תתל"ז לגלותנו (תרס"ו). (מתוך "השקפה", שנה ג, אלף תתרל"ג [תרס"ב])
ספורים קצרים מחיי הארץ, ירושלים: דפוס ציון, [תרצ"-?]. (ארבע חוברות: 1. קץ המעגמה; 2. מלכת הפרחים; 3. נסים ונפלאות; 4. נשיא בישראל)
הלוחם המאֻשר: חיי אליעזר בן יהודה, ירושלים: דפוס ציון, תרצ"ב-1932.
בן יהודה חייו ומפעלו, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר אליעזר בן-יהודה, 1940. (מהדורה שנייה: מוסד ביאליק, תש"ן 1990)
נושא הדגל: חיי איתמר בן-אב"י, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר בן-יהודה, כ"ז להצהרת בלפור [תש"ד-1944].
סִפורים מחיי החלוצים, ירושלים: בן-יהודה – הוצאה לאור לזכר אליעזר בן-יהודה, [שנת] הכח להצהרת בלפור [=1945]. (הוצאה מחודשת: החלק הראשון יצא קודם בשם "הלוחם המאשר"; חלקים ב-ה יצאו בתוך הסדרה "ספורים קצרים מחיי הארץ". התוכן: חלוץ החלוצים – אליעזר בן-יהודה; נשיא בישראל; נסים ונפלאות; קץ המעגמה; מלכת הפרחים)
Jerusalem: its redemption and future: the great drama of deliverance described by wyewitnesses / by Mme. Ben Yehudah [et al.], New York: Christian Herald, 1918.
ספרים שלא פורסמו
"כחו של גורל" (על חיי דבורה אחותה) – הוכן לדפוס אך לא פורסם
"המלחמה עם השטן" (דברי ימי המילון של בן-יהודה) – הוכן לדפוס אך לא פורסם
לקריאה נוספת
דוד קלעי, "בן־יהודה, חמדה", בתוך: ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 90–91. (הספר בקטלוג ULI)
מירב גרץ-רונן, חמדה בן יהודה: סופרת עיתונאית ומו"לית : ראשית חייה בארץ, עבודת גמר מ.א. - אוניברסיטת חיפה, 2000.
רעות גרין, חמדה בן יהודה כמגלמת העברייה החדשה, רעות גרין, עבודת גמר מ.א. - אוניברסיטת בר-אילן, 2006.
נורית גוברין, בין המצוי לרצוי - על שני סיפורים של חמדה בן-יהודה, בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט / 2019.
עוזי אלידע, העולם בצהוב-לידת עיתונות ההמון הארץ-ישראלית 1884–1914, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2015
