PROFILPELAJAR.COM

נחמה פוחצ'בסקי
לידה	27 במרץ 1869; ברסט, האימפריה הרוסית
פטירה	21 במאי 1934 (בגיל 65); ראשון לציון, פלשתינה (א"י)
מדינה	האימפריה הרוסית, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית עלמין גני אסתר
בן או בת זוג	יחיאל מיכל פוחצ'בסקי

נחמה פיינשטיין-פוחצ'בסקי (ט"ו בניסן ה'תרכ"ט, 27 במרץ 1869, בריסט – ז' בסיוון ה'תרצ"ד, 21 במאי 1934, ראשון לציון) הייתה איכרה, סופרת, שופטת וסופרז'יסטית, מחלוצות ראשון לציון. כתבה מאמרים בעייני ציבור וכן סיפורים ורשימות מחיי הארץ תחת שם העט נֶפֶ"ש (קרי, נחמה פיינשטיין, שם נעוריה).

ביוגרפיה

נולדה ב-1869 בבריסק שבאימפריה הרוסית. בהיותה בת תשע עברה משפחתה לעיר צריצין שבדרום רוסיה. בגימנסיה התאהב בה בן אצילים רוסי. אביה חשש מכך וגם הסתייג מהשפעת התרבות הרוסית, ולכן הוציאה מהגימנסיה ושכר עבורה מורה פרטי יהודי – ר' ברל'ה. בנעוריה התכתבה עם יל"ג, שכתביו השפיעו עליה עמוקות. היא שלחה לו משיריה, והוא עודדה:

שלום לך בתי תמתי נחמה באשר את שמה. לבבתיני במכתבך הנחמד אשר נוראות נפלאתי עליו, האמת אגיד כי כמעט לא אאמין לדבריך כי נערה בת 16 שנה את וכי בשנתיים ימים למדת את שפתינו הקשה עד כדי לכתוב בה מכתב ארוך ערוך בטוב טעם ודעת כזה. אשרי הוריך כי נתן להם ה' בת משכלת כזאת ואשרי האיש אשר תיפול היא לו חבל בנעימים. כי נכון לבי בטוח, כי ככשרונותייך כן מידותייך וכשם שהיית תלמידה ותיקה כן הנך בת טובה וכך תהיי, בהגיע תורך, גם אשה טובה ואם טובה ואז תהיינה חכמתך ודעתך כענקים לגרגרותייך והיית תפארת הבנות ובך יתפאר ישראל.

בגיל 17 חזרה לבריסק והצטרפה לתנועת חיבת ציון. בשנת 1889 נישאה ליחיאל מיכל פוחצ'בסקי, מפעילי חיבת ציון ומבני בריסק. הוא היה אחד מששת המדריכים החקלאיים הראשונים ששלח ארצה הברון רוטשילד, והיא עלתה עמו. עמו עבדה במשק ובכרם בראשון לציון.

ביתה היה הבית השני בראשון לציון (אחרי ביתו של דוד יודילוביץ) בו דברו עברית. הוא היווה מקום מפגש תרבותי לצעירי המושבה ולסופרים עברים. שני ילדיה הראשונים נפטרו בצעירותם. בשנת 1896 נסעה לרוסיה עם עשהאל בנה, ואילו יחיאל מיכל נשאר בארץ. היא שבה לאחר שנה וחצי ולימים נולדה בתם - אפרת.^[1]

היא הקימה את "חברת לינת-צדק" שיועדה להלנה של עוברי אורח ופועלים עניים. חברה זו התפתחה לחברת סעד לנצרכים ולחולים. הקימה את אגודת דבורה ללימודי עברית לנשים. הייתה ממקימות האגודה הראשונה בארץ ישראל לשוויון זכויות לאשה (התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל).

בשנת 1909, כאשר הגיעו משפחות תימניות לראשון לציון, סייעה להן פוחצ'בסקי להתאקלם. היא נקראה בפיהם "אמא של התימנים"^[2]. היא סייעה בעיקר לנשים, אותן לימדה עברית. בין יצירותיה היו גם כאלו שעסקו בבני העדה התימנית, כמו: "רַק פִּתְקָה…" (מחיי ילדה תימניה)^[3], "גלות"^[4] ועוד.

בשנת 1919 באספה כללית של המושבה שהתקיימה, הוחלט לתת זכות בחירה לתימנים (הפועלים) ולנשים. בהחלטה שוריין מקום לשתי הנשים הראשונות שתקבלנה את מספר הקולות הרב ביותר מבין הנשים ולהכניסן לוועד ללא קשר למספר הקולות שיקבלו הגברים. התוצאה הייתה מפתיעה ונחמה פוחצ'בסקי זכתה במספר הקולות הרב ביותר. על פי התקנון, חבר הוועד שזוכה במספר הקולות הרב ביותר מוכתר כיושב ראש הוועד, ולפיכך הייתה נפ"ש צריכה להיות האשה הראשונה שתעמוד בראש ועד של מושבה, אלא שככל הנראה הגברים במושבה סירבו לקבל את התוצאה, וטענו שזה עתה הסתיימה מלחמת העולם הראשונה ומלאכת הניהול, בתקופה זו - מורכבת ולכן חייב לנהל את המושבה רק מישהו עם ניסיון קודם. פוחצ'בסקי הסכימה לוותר על ראשות הוועד והסתפקה בתפקיד "חברת ועד" אך התנתה את הוויתור בתנאי שהיא תקבע מי יבוא במקומה. לתפקיד נבחר על פי המלצתה, מועמד שלא היה זה שהיה שלישי ברשימה אחריה ואחרי עדינה כהנסקי (שזכתה במקום השני).^[1]

בבחירות לאספת הנבחרים שנערכו ב-19 באפריל 1920 נבחרה כאחת מחמש הצירות של התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל. בסך הכול באותן בחירות נבחרו 14 נשים מתוך 314 צירים.

ייצוגיה בספרות

סיפורה של חמדה בן-יהודה "אותן הציפורים", העוסק בביקורים אצל איכרה בשם נחמה, מדבר על פוחצ'בסקי, שהייתה ידידתה.

יצירתה וכתביה

כתיבתה מאופיינת במחאה על מצב הנשים ביישוב. היא מאופקת ומכילה בדרך כלל דיאלוג פנימי נואש. היא עוסקת בדרך כלל בנשים מדוכאות, אך גם בגברים חלשים ומנוצלים.

ביהודה החדשה (יפו תרע"א 1911), בהוצאה עצמית - אוסף של עשרה סיפורים אשר שם דגש על האשה המזרחית, ובפרט התימניה, המוצגת כקרבן וכאובייקט של הגבר ושל הקהילה התימנית.
בלעדיה (רשימה) (תרע"ג, 1913), אודיסה, הוצאה מיוחדת מתוך השילוח כרך כ"ח.
בכפר ובעבודה (1930), בהוצאת הדים - אוסף סיפורים המתמקד בנשים אשכנזיות משכילות, המדוכאות אף הן על ידי גברים - באופן פרטי וכציבור. עורכי ההוצאה, אשר ברש ויעקב רבינוביץ, היו מנותני הטון הספרותי של התקופה.
פרסמה אצל אליעזר בן-יהודה ב"האור" ובגיליון השלישי של "עולם קטֹן" - העיתון העברי הראשון לילדים (יצא לאור ב-1893–1894).
פרסמה ב"הפועל הצעיר".
פרסמה ב"המליץ": ב-1889 מאמר הקורא לחינוך והשכלה לבנות. ב-1890 וב-1893 מאמרים המתארים את חייה בארץ ישראל ואת מסעה הראשון לירושלים.
פרסמה סיפור ב"התקופה" ב-1923.
פרסמה את הסיפור "פלורה ספורטו" ב"החרות" בפברואר 1914, תחת שם העט "בת צבי".
פרסמה את הסיפור תחת האתרוג^[5] בפרויקט בן-יהודה.

ראו אור לאחר מותה

בעריכת יוסף אורן, בוסתן הראשונים (1989) - אנתולוגיה של סופרי ראשון לציון.
במדרון: רומן ארצישראלי (2004) - נכתב ככל הנראה בשנים 1925–1930, העריכה וההוצאה לאור בוצעה על ידי ניניה, ד"ר אורה נחמה עשהאל ועצמון יניב פוחצ'בסקי, נכדי בנה עשהאל.
כתבי נחמה פוחצ'בסקי בפרויקט בן-יהודה
סיפורי נשים בנות העלייה הראשונה בחרה והתקינה יפה ברלוביץ.
שאני אדמה ואדם סיפורי נשים עד קום המדינה בחרה, ההדירה והוסיפה אחרית דבר יפה ברלוביץ.
אעברה נא בארץ מסעות בארץ ישראל של אנשי העלייה הראשונה אספה וערכה יפה ברלוביץ ההדיר רחבעם זאבי^[6].
הרומן "במדרון" וזיקתו לברנר יוסף אורן מעוף ומעשה כתב עת לעיון ולמחקר אחוה המכללה האקדמית לחינוך, תשס"ה 2004 ,233
קול עלמה עבריה כתבי נשים משכילות במאה התשע-עשרה, בעריכת טובה כהן ושמואל פיינר, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
סיפור קצר שפרסמה אסונה של אפייה בנוגע ליחסים האשכנזיים-מזרחים בארץ אחרי העלייה יצא בתוך אוסף של סיפורים קצרים שלה ושל סופרים אחרים שנקרא קול אחר.

הנצחתה

בראשון לציון, בסמוך לבית הכנסת הגדול, במקום בו הייתה בעבר שכונת התימנים, מצוי רחוב הנקרא על שמה. בחודש פברואר 2016 הנפיק דואר ישראל בול על שמה, בסדרת "נשים פורצות דרך".^[7]

לקריאה נוספת

יפה ברלוביץ, קול המלנכוליה כקול המחאה: עיון ביצירתה של נחמה פוחצ'בסקי מהמספרות הראשונות בארץ ישראל, אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות', עורכת יעל עצמון, ירושלים: הוצאת מרכז זלמן שזר, 1995, עמ' 325–336
יפה ברלוביץ, בית משפט של אישה אחת: סיפורה של נחמה פוחצ'בסקי כהיסטוריה מקומית של נשים (ראשון לציון 1934-1889), חוקה אחת ומשפט אחד לאיש ולאישה, נשים, זכויות ומשפט בתקופת המנדט, עורכים: אייל כתבן, מרגלית שילה, רות הלפרין קדרי, רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשע"א 2010, עמ' 325–371
יפה ברלוביץ, להמציא ארץ, להמציא עם תשתיות ספרות ותרבות ביצירה של העלייה הראשונה, הוצאת הקיבוץ המאוחד
נורית גוברין, נפ"ש מראשון לציון הומיה, מלאת, א' (תשמ"ג), עמ' 285
נורית גוברין, נפ"ש מראשון לציון הומיה, דבש מסלע, מחקרים בספרות ארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ט/1989 עמ' 114–171
נורית גוברין, נחמה פוחצ'בסקי, בתוך: קריאת הדורות. ספרות עברית במעגליה, כרך ג', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ח/2008, עמ' 317 - 322. תוספות ועדכונים למחקר: "נפ"ש מראשון לציון הומיה"
נורית גוברין, בול נחמה - עם הופעת בול לזכרה של נחמה פוחצ'בסקי, בתוך: קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט / 2019
מירה כהן, "נפ"ש ראשונית", הוצאת חממה ספרותית/סטימצקי, 2013
אורלי לובין, 2001: "נחמה פוחצ'בסקי: האליבי של המקרי". בתוך: שילה, מרגלית, רות קרק, גלית חזן רוקם (עורכות). העבריות החדשות: נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר. ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי. עמ' 333–346
אורלי לובין, אשה קוראת אשה, הוצאת אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן
גרשון שקד, הסיפורת העברית 1880–1980 [ב] בארץ ובתפוצה, הוצאת הקיבוץ המאוחד-בית הוצאה כתר, תשמ"ג, עמ' 44
דוד יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב-התש"א, ראשון לציון 1941, עמ' 522
אייבי סישל ומירי בר-זיו לוי, תרומתן של נשות העלייה הראשונה לבניית קהילת דוברי עברית בראשון לציון, קתדרה 169 (תשע"ט), עמ' 75–108
יפה ברלוביץ (עורכת), רחבעם זאבי (מהדיר), אעברה נא בארץ, מסעות בארץ ישראל של אנשי העלייה הראשונה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ב, עמ' 296–341