"התקופה" היה מאסף בסגנון משכילי, שכלל שירים, סיפורים ותרגומים איכותיים לצד מאמרים רציניים. בתחילת דרכו נקרא בצימאון רב, עקב השתוקקות הקהל העברי לקובץ ספרותי בו סופרים יכתבו ככל העולה על רוחם, אלא שהיותו כמעט תלוש מהמציאות הפוליטית הסוערת של זמנו, ואדישותו לציונות, גררו ביקורות חריפות.
כתב ראובן בריינין: 'יפה-הרוח הוא פרישמאן, והיצירה הספרותית כשהיא לעצמה, סלסוליה של הלשון העברית וצעצועיו של הסגנון החביב עליו היו תמיד יקרים לו מכל פּרפּוריה של המחשבה העברית, הלאומית, המבקשת לפלס לה נתיב חדש ולהשפּיע על חיינו אָנו ועל חנוך הדור הבא... התקופה” היא לא תקופתנו אָנו, בני-הדור, כי-אם תקופתו של פרישמאן מיודענו מכבר הימים'.
למרות הביקורות, במהירה "התקופה" שימש אכסניה ובמה מרכזית לספרות העברית החדשה.
סקירה של 'התקופה' מאה שנה לאחר היווסדו מתארת אותו כ"רבעון עב-כרס, מעין אח צעיר וקצת שובב לכתב-העת 'השילוח'".[1]
פלטיאל בירנבוים, 'חמישים שנה לייסודה של "התקופה"', הדאר מז (תשכ"ח), 655-654.
התקופה, תרע"ח–תש"י: ביבליוגרפיה; ערוכה ומסודרת על ידי יהושע ברזלי (פולמן), תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ-ישראל – מרכז לתרבות ולחינוך, המדור לספריות, תשכ"א-1961.
