לחובר נולד בחוז'לה שבפלך ורשה לשלמה יהודה, סוחר, ולבלה. למד בצעירותו בישיבה בחוז'לה אצל הרב המקומי יהודה ליב קובלסקי[2].
בוורשה לחובר ערך, עם דוד פרישמן, את קובצי "ספרות". לאחר מכן ערך את "נתיבות", המדור הספרותי של "הצפירה". לאחר מלחמת העולם הראשונה היה מנהלה של הוצאת שטיבל בוורשה, ועורך החלק המדעי והפובליציסטי של "התקופה". כן ערך את "ערכים" (קבצים לשאלות החיים ולספרות; ורשה תרע"ט). תחת השגחתו, ניתן בהוצאת שטיבל מקום לחכמת ישראל העברית שקודם לכן הייתה ללא קורת גג. עקבות עבודתו ניכרים כמעט בכל ספרי ההוצאה.
לאחר שעלה לארץ ישראל מפולין בשנת 1927 היה מעורכי "מאזנים" ו"כנסת" (דברי-ספרות של סופרי ארץ-ישראל; תל אביב תרפ"ח). מחקריו על הספרות העברית למן המאה ה-18 הקיפו קשת מגוונת של נושאים. מתוך עיסוקו בחקר הספרות, חיבר את ספרו העיוני "תולדות הספרות העברית החדשה", העוסק באופן מקיף ומפורט בספרות העברית החדשה (הספרות היפה וספרות החכמה והעיון) מהרמח"ל ועד ביאליק, וכתוב במתכונת מדעית וספרותית. לחובר היה מחשובי החוקרים של שירת ביאליק, וייצג את אגודת הסופרים ב-"מוסד ביאליק" מאז היווסדו.
אגרות חיים נחמן ביאליק; מכונסות ומסודרות, בצירוף הערות על ידי פ. לחובר, תל אביב: דביר, תרצ"ח–תרצ"ט. (5 כרכים)
משנת הזוהר: גופי מאמרי הזוהר; מסודרים לפי העניינים ומתורגמים עברית בידי פ. לחובר וישעיה תשבי; בצירוף ביאורים, מבואות וחילופי נוסחאות מאת ישעיה תשבי, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ט–תשכ"א. (2 כרכים)
בהשתתפותו
תומאס קרליל, על גבורים, עבודת גבורים ומדת הגבורה בדברי הימים: שישה שעורים; תרגם מאנגלית א"י אינהורן; עם הערות, תמונת המחבר ודברי ימי חייו ועם מבוא מאת פ. לחובר, ורשה: א"י שטיבל, תרע"ט.
ה. גרעץ, יידישע געשיכטע; מיט א פאררעדע וועגען גרעץ און זיין ביאגראפיע פון פ. לאחאווער; דער היסטאריקער אלס קינסטלער און שרייבער פון יעקב פיכמאן; גרעץ און זיין מאנומענטאל ווערק פון יצחק שיפער, ורשה: ב. שימין, [תר"צ-]. (7 כרכים) (ביידיש)
צבי גרץ, דברי ימי ישראל: מהעת היותר קדומה עד ההוה: בשישה כרכים, עם תמונות וציורים רבים; תרגום ש’ ל’ ציטרון ... [ואחרים]; בצירוף מבוא ותולדות המחבר מאת פ. לחובר; ההיסטוריון כאמן וכסופר מאת יעקב פיכמן; ועם הערות מדעיות מאת ש’ א’ קמנצקי, ורשה: אחיספר על-יד חברת צנטרל, תר"ץ–תרצ"א. (6 כרכים)