סמכות שיפוט אוניברסלית (באנגלית: Universal jurisdiction) מאפשרת למדינות או לארגונים בינלאומיים לתבוע סמכות שיפוטית פלילית כלפי נאשם ללא קשר למקום בו בוצע הפשע לכאורה, וללא קשר לאזרחותו של הנאשם, למדינת מגוריו או לכל קשר אחר עם הגורם התובע. פושעים שהועמדו לדין תחת סמכות שיפוט אוניברסלית נחשבים לפשעים נגד האנושות, חמורים מכדי לסבול ארביטראז' שיפוטי. מושג השיפוט האוניברסלי קשור אפוא באופן הדוק לרעיון שחלק מהנורמות הבינלאומיות הן Erga omnes (מחייבות את כולם), והן נורמה קוגנטית (jus cogens) חובה של המשפט הבינלאומי המחייבות את כל המדינות^[1].

לפי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, התומך בסמכות השיפוט האוניברסלית, פשעים מסוימים מהווים איום כה חמור על הקהילה הבינלאומית כולה, כי על מדינות מוטלת החובה ההגיונית והמוסרית להעמיד לדין אדם אחראי; לפיכך, שום מקום לא אמור להוות מקום מפלט בטוח לאלה שביצעו רצח עם, פשעים נגד האנושות, הוצאות להורג ללא משפט, פשעי מלחמה, עינויים והיעלמות כפויה.

החלטת מועצת הביטחון של האומות המאוחדות 1674, שאומצה ב-28 באפריל 2006, "אישרה מחדש את הוראות הפסקאות 138 ו-139 במסמך התוצאה של הפסגה העולמית ב-2005, בנוגע לאחריות להגן על אוכלוסיות מפני רצח עם, פשעי מלחמה, טיהור אתני ופשעים נגד האנושות ומחייב את מועצת הביטחון לפעולה להגנה על אזרחים בעימותים מזוינים".

הקורפוס יוריס קיוויליס, מהדהד את פירושי המשפטן הרומי הו המאה השנייה גאיוס (אנ'), אומרים כי "כל העמים ... נשלטים בחלקם על ידי חוקים מסוימים משלהם, וחלקם על ידי אותם חוקים המשותפים לכולם, [אלה] הטבעיים. התבונה ממנה לכל האנושות". בהרחבה על ההבנה הקלאסית של המשפט האוניברסלי הנגיש על ידי התבונה, הניח המשפטן ההולנדי בן מאה ה-17, הוגו גרוטיוס, את היסודות לסמכות שיפוט אוניברסלית במשפט הבינלאומי המודרני, תוך שהוא מציג את חוק השבי (Dē Jūre Prādae) ומאוחר יותר "על חוק המלחמה והשלום" (Dē jūre bellī ac pācis), על בסיס השקפת עידן הנאורות, כי ישנם עקרונות אוניברסליים של טוב ורע.

בערך באותה תקופה, החוק הבינלאומי הכיר בתפיסה המקבילה של "אויבי המין האנושי" (Hostis humani generis) - שודדי ים שפשעיהם בוצעו בדרך כלל מחוץ לטריטוריה של כל מדינה. מהנחות יסוד אלה, המייצגות את אמונת עידן הנאורות בסטנדרטים טרנס-טריטוריאליים, טרנס-תרבותיים של נכון ולא נכון, נגזרת סמכות השיפוט האוניברסלית. בצד קביעה נורמטיבית זו נקבע, כי לכל מדינה הסמכות לחפש אחרי שודדי ים ולהעמידו לדין, וזאת אף ללא קיום זיקה בינה לבין הפשע, הקורבנות או העבריין. במהלך המאה ה-19 הפך הסחר בעבדים לפשע על פי המשפט הבינלאומי, וזאת בכמה אמנות אשר הקנו למדינות שהצטרפו אליהן, את הסמכות להעמיד לדין סוחרי עבדים בהיעדר זיקה נוספת לעצם ביצוע הפשע. אמנת העבדות מ-1926 (אשר תוקנה ב-1953), מקימה סמכות שיפוט אוניברסלית על החשודים בביצוע העבירה^[2].

אולי התקדים הבולט והמשפיע ביותר לסמכות השיפוט האוניברסלית היו משפטי נירנברג באמצע המאה ה-20. השופט האמריקני רוברט ה. ג'קסון, אז התובע הראשי, הצהיר במפורש כי בית הדין הצבאי הבינלאומי, האוכף עקרונות אוניברסליים של טוב ורע יכול להעמיד לדין מעשים בכל מיקום גאוגרפי, "פשעים נגד שלום העולם" - אפילו אם המעשים היו חוקיים בזמנו בגרמניה הנאצית. אכן, כתב אישום אחד היה שהחוק הנאצי עצמו הפך לפשע, החוק עצמו הפך לכלי של דיכוי. משפטי נירנברג על פי התפיסה של סמכות שיפוט אוניברסלית, לפיה ניתן לשפוט את חוקי האומה והמעשים של פקידיה יכולים לעמוד למשפט, ויש שלטון חוק בינלאומי שאינו מוגבל בגבולות הלאומיים.

מדינת ישראל השתמשה בסמכות שיפוט אוניברסלית בחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, שעל פיו הועמד אדולף אייכמן למשפט ובמשפט דמיאניוק. שכן מעשי הנאצים ועוזריהם לא בצעו במדינת ישראל, ואף לפני שמדינת ישראל נוסדה. במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 הועמדו גם לדין, בהתאם לחוק זה, עשרות יהודים ישראלים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים (בעיקר יהודים שנחשדו ששימשו בתפקיד "קאפו")^[3].

במשפט אייכמן בית המשפט בירושלים דחה את טענת ההגנה כי רק לגרמניה סמכות לשפוט את אייכמן וקבע, בין היתר^[4]:

הפשעים המחרידים המוגדרים בחוק זה אינם מהווים עבירות על פי החוק הישראלי בלבד. פשעים אלה, אשר פגעו באנושות כולה וזעזעו את מצפון העמים, מהווים עבירות חמורות על משפט העמים עצמו,...'פשעים לפי משפט העמים' (delicta juris gentium) בהיעדר בית דין בינלאומי, זקוק המשפט הבינלאומי למוסדות החקיקה והשפיטה של כל מדינה ומדינה, כדי לתת תוקף לאיסוריו הפליליים ולהביא את העבריינים לדין.

הוראות נוספות המשתמשות בסמכות השיפוט האוניברסלית קיימות במספר נוסף של חוקי מדינת ישראל, הבולט שבהם הוא סעיף 16 לחוק העונשין, המסמיך את בתי המשפט בישראל להפעיל סמכותם בגין:”עבירות נגד משפט העמים: <א> דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות חוץ אשר מדינת ישראל התחייבה באמנות בינלאומיות רב צדדיות ופתוחות להצטרפות, להעניש עליהן; והוא, אף אם נעברו בידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, ויהא מקום עשיית העבירה אשר יהא”^[5]. חוק העונשין מסמיך גם את בתי המשפט בישראל להפעיל סמכות שיפוט אוניברסלית בגין עבירות שוד ים^[6].

בית הדין הפלילי הבינלאומי, שהוקם בהאג בשנת 2002, הוא בית דין בינלאומי בעל סמכות אוניברסלית (המוגדרת באמנה) להעמיד לדין את אזרחי אחת מהמדינות החברות בבית הדין בגין רצח עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ופשע תוקפנות. סמכות בית המשפט נקבעה על ידי כמה הסכמים בינלאומיים, הבולט בהם הוא אמנת רומא שנחתמה בשנת 1998. סמכות השיפוט האוניברסלית על הפשעים שנקבעו באמנת רומא נדחה על ידי הצדדים החותמים, אולם סמכות שיפוט אוניברסלית מאפשרת למועצת הביטחון של האומות המאוחדות להפנות מצבים ספציפיים לבית הדין הפלילי הבינלאומי. זה קרה עם רצח העם בדרפור^[7], מלחמת האזרחים בלוב ב-2011^[8], ולגבי מנהיג המורדים מקונגו בוסקו נטגנדה, שהורשע ב-18 סעיפים של פשעים נגד האנושות ב-2019^[9].

בנוסף, ארגון האומות המאוחדות הקים בתי משפט ספציפיים מבחינה גאוגרפית לחקירה ולהעמדה לדין של פשעים נגד האנושות, במסגרת עיקרון סמכות שיפוט האוניברסלית, דוגמת בית הדין הפלילי הבינלאומי לרואנדה^[10], ובית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר שפעל בין השנים 1993 ו-2017^[11].

בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, חקר פשעי מלחמה שהתרחשו בבלקן בשנות התשעים. הוא הרשיע את מנהיג סרביה לשעבר, רדובאן קאראג'יץ', בעשרה אישומים הקשורים לרציחות, טיהורים והתעללויות אחרות נגד אזרחים, כולל רצח עם בקשר לטבח סרברניצה ב-1995; הוא נידון ל-40 שנות מאסר^[12].

מתנגדים לסמכות השיפוט האוניברסלית, דוגמת הנרי קיסינג'ר, שבעצמו נקרא למסור עדות על מבצע קונדור של ממשלת ארצות הברית בבית משפט בספרד (קיסינג'ר סירב לבקשת ספרד לתחקר אותו), טוענים כי סמכות שיפוט אוניברסלית מהווה הפרה של הריבונות של כל מדינה: כל המדינות שוות בריבונות, כפי שאושר על ידי מגילת האומות המאוחדות^[13]. לטענת קיסינג'ר, מכיוון שכל מדינה יכולה להקים בתי משפט עם סמכות שיפוט אוניברסלית, יש סכנה שהתהליך יכול להתדרדר במהירות למשפטי ראווה מונעים פוליטית, כדי לשים חותמת מעין שיפוטית על רדיפת אויבי המדינה או מתנגדיה.

בית המשפט הגבוה באוסטרליה אישר את סמכותו של הפרלמנט האוסטרלי, על פי חוקת אוסטרליה, להפעיל סמכות שיפוט אוניברסלית על פשעי מלחמה בפרשת "פוליכוביץ' נגד חבר העמים" ב-1991 (אנ'). איוון טימופייביץ' פוליכוביץ', היה אוקראיני שהיגר לאוסטרליה, והואשם בפשעי מלחמה, שבוצעו בין ספטמבר 1942 למאי 1943 באוקראינה, בזמן שהייתה תחת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה. פוליכוביץ' נחשף על בסיס מידע שהגיע מברית המועצות בשנת 1986. הוא הועמד למשפט אך זוכה מחמת הספק לגבי זהותו.

בשנת 1993, העביר הפרלמנט בבלגיה "חוק סמכות שיפוט אוניברסלית" (המכונה לעיתים "חוק הג'נוסייד הבלגי"), המאפשר לה לשפוט אנשים שהואשמו בפשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות או רצח עם^[14]. בשנת 2001 הורשעו ארבעה אזרחי רואנדה וקיבלו עונשים מאסר של 12 עד 20 שנה בגין מעורבותם ב רצח עם ברואנדים בשנת 1994^[15]. אחר כך עלה רצף מהיר של תיקים לדיון:

• שר החוץ של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נתבע בגין הפרות חמורות של המשפט ההומניטרי הבינלאומי^[16].
• הוגשה תביעה על ידי קבוצה של פלסטינים לבנונים, להעמיד לדין את ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, על מעורבותו בטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון ב-1982^[17]. אך בית המשפט העליון בבלגיה קבע כי שרון, נהנה מחסינות מפני העמדה לדין באשמת פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, באותה עת, מתוקף תפקידו^[18]. עם זאת אישר בית המשפט הבלגי להעמיד לדין את האלוף במילואים עמוס ירון, שהיה מפקד כוחות צה"ל בביירות בזמן הטבח^[19].
• ב-2003 הוגשה תביעה נגד הגנרל טומי פרנקס, שהיה רמטכ"ל צבא ארצות הברית על פגיעה באזרחים במלחמת עיראק. התביעה הוגשה על ידי 19 אזרחים עיראקים, שטענו שנחתים אמריקאים השתמשו בפצצות בעלות טווח פגיעה גדול מהרגיל, ותקפו גם אמבולנסים ואזרחים. ראש ממשלת בלגיה, גי ורהופשטט, הודיע כי הפרקליטות הבלגית תעביר לבית משפט בארצות הברית את התביעה, מאחר שהחוק מאפשר זאת^[20].

החוק הבלגי שונה באפריל 2003, כך שהוא מאפשר העברת הטיפול בתביעה למדינה שנגד האזרח שלה היא הוגשה^[21]. ב-1 באוגוסט 2003, ביטלה בלגיה את החוק לסמכות שיפוט אוניברסלית, והכניסה חוק חדש בנושא סמכות חוץ-טריטוריאלית, הדומה או מגביל יותר מזו של מרבית מדינות אירופה. עם זאת, חלק מהמקרים שכבר החלו נמשכו. אלה כללו את אלה הנוגעים לרצח העם ברואנדה, ותלונות שהוגשו נגד הנשיא לשעבר בצ'אד, היסן הברק (שכונה "פינושה האפריקאי"). בספטמבר 2005 הוגש כתב אישום נגדו בגין פשעים נגד האנושות, עינויים, פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם אחרות על ידי בית משפט בלגי. הוא נעצר בסנגל בעקבות בקשות של בתי משפט בסנגל, הוא נשפט והורשע בפשעי מלחמה על ידי בית הדין המיוחד בסנגל בשנת 2016, ונידון למאסר עולם^[22].

גרמניה יישמה את עקרון סמכות השיפוט האוניברסלית לרצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה בחוק הפלילי שלה באמצעות "Völkerstrafgesetzbuch" או VStGB ("הקוד הפלילי הבינלאומי"), שיישם את אמנת רומא שהביא להקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי במשפט המקומי של המדינה. החוק הועבר בשנת 2002 ועד שנת 2014 נעשה בו שימוש פעם אחת, במשפטו של מנהיג המורדים ברואנדה איגנס מורוואנשיאקה. בשנת 2015 הוא נמצא אשם ונידון ל-13 שנות מאסר.

בממלכה המאוחדת, בדרך כלל החוק מאשר להעמיד לדין רק על עבירות פליליות רק בתחום השיפוט בו התרחשה העבירה, אלא אם כן סעיף ספציפי מאפשר לממלכה המאוחדת להפעיל סמכות שיפוט אוניברסלית. זה המקרה, בין היתר, לגבי:

• עינויים (סעיף 134 לחוק הדין הפלילי משנת 1988)
• עבירות מין נגד ילדים (סעיף 72 לחוק עבירות מין משנת 2003)
• מרמה וזיוף (חוק פלילי 1993 חלק 1)
• טרור (סעיף 59, 62-63 לחוק הטרור 2000)
• שוחד (היה סעיף 109 לחוק נגד טרור, פשע וביטחון משנת 2001, משנת 2010 סעיף 12 לחוק השוחד)

החוק בממלכה המאוחדת מסמיך את בתי המשפט להורות על מעצרו של כל מי שנחשד בהפרת הוראה באמנות ז'נבה. "חוק אמנות ז'נבה" התקבל בבריטניה ב-1957, והפך את הוראות האמנה לחלק מהדין המקומי.

בספטמבר 2005, אלוף פיקוד הדרום לשעבר, דורון אלמוג, חזר לישראל מבלי שירד ממטוס אל על שנחת בלונדון, מחשש שייעצר עם נחיתתו ויואשם בפשעי מלחמה שביצע, כביכול, בתקופת האינתיפאדה. צו המעצר נגד אלמוג הוצא בלונדון לפי בקשת משרד עורכי דין המתמחה בזכויות אדם. אלמוג נשאר במטוס וחזר לישראל^[23]. אחר כך דווח כי משטרת בריטניה נמנעה לעצור את אלמוג בשל חששה כי השוטרים ייקלעו לקרב עם המאבטחים^[24]. בדצמבר 2007, ביטל השר לביטחון פנים, אבי דיכטר, ביקור מתוכנן בבריטניה בשל חשש כי יוצא נגדו צו מעצר, זאת על רקע מעורבותו בקבלת ההחלטה לחיסול ראש הזרוע הצבאית של חמאס, סלאח שחאדה, בעת שכיהן כראש השב"כ. ביולי 2002 חוסל שחאדה בהפצצת חיל האוויר בעזה. באירוע נהרגו 15 בני אדם, בהם אשתו של שחאדה ושלושת ילדיו, ופעילי זכויות אדם טענו שהרג זה הוא פשע מלחמה^[25].

בספטמבר 2009, מספר ארגונים פרו-פלסטינים הגישו בקשה לבית משפט בלונדון להוצאת צו מעצר נגד שר הביטחון, אהוד ברק, בעת ששהה בבריטניה. מגישי הבקשה נסמכו על דו"ח ועדת גולדסטון, שחקר את אירועי מבצע "עופרת יצוקה" וטען כי ישראל ביצעה במהלכו פשעי מלחמה. הדיון בבקשת המעצר נדחה וברק עזב את המדינה כמה ימים אחר כך^[26]. בדצמבר 2009 הוציא בית משפט בווסטמינסטר, צו מעצר לציפי לבני בקשר להאשמות בפשעי מלחמה ברצועת עזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה". הצו הוצא לבקשת גורמים פרטיים ב-12 בדצמבר ובוטל ב-14 בדצמבר 2009, לאחר שנחשף כי לבני לא נכנסה לשטח בריטניה^[27]. ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון התקשר ללבני ב-16 בדצמבר והתנצל על הוצאת צו המעצר^[28].

ב-15 בספטמבר 2011 חתמה מלכת בריטניה על תיקון לחוק, שמונע הגשת צווי מעצר על פשעי מלחמה בידי תובעים פרטיים, אלא באישור ראש התביעה הכללית^[29]. חרף שינוי החוק, במאי 2012 ביטל דורון אלמוג את השתתפותו כאורח כבוד בערב התרמה של ארגון על"ה בלונדון, בעקבות ייעוץ משפטי שקיבל^[30]. ביולי 2016, זומנה ציפי לבני לתשאול ביחידה לפשעי מלחמה של משטרת המטרופולין של לונדון, לאחר שהגיעה ללונדון. בתום מגעים דיפלומטיים בין ישראל לבריטניה קיבלה לבני חסינות, שאפשרה לה לא להתייצב לתשאול^[31].

במאי 2012, התובע הכללי בטורקיה הגיש כתב אישום נגד הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין, מפקד חיל הים לשעבר אליעזר מרום וראש להק מודיעין חיל האוויר לשעבר אבישי לוי על רקע היותם נותני הפקודות להשתלטות על האוניה מאווי מרמרה בבמשט לעזה ב-2010. כתב האישום הוגש, לטענת הטורקים, על בסיס סמכות שיפוט אוניברסלית של מדינות לאכיפה נגד פיראטיות בים בכל מקום, על פי אמנות בינלאומיות^[32].

נורווגיה, השתמשה, בין השאר, בסמכות השיפוט האוניברסלית ב"תקופת הטיהור" לאחר מלחמת העולם השנייה התרחש, בין מאי 1945 לאוגוסט 1948, נגד מי ששיתוף פעולה עם הכיבוש הגרמני במדינה (אנ'). כמה אלפי נורווגים ואזרחים זרים נשפטו והורשעו בעבירות שבוצעו בסקנדינביה במהלך מלחמת העולם השנייה. עם זאת, היקפם, הבסיס המשפטי וההגינות של משפטים אלה היוו מאז בסיס למחלוקת. בסך הכל הוצאו להורג 40 בני אדם, בהם וידקון קוויזלינג, ראש ממשלת נורווגיה במהלך הכיבוש הנאצי. חמישה אנשים נוספים נידונו למוות בפולין בשנת 1947 בגין מעשיהם בנורווגיה.

ב-2009 נעשה ניסיון להעמיד לדין את ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט ובכירים אחרים מישראל, באשמת ביצוע פשעי מלחמה במהלך במבצע "עופרת יצוקה" בעזה. אך בית המשפט הנורווגי דחה את הבקשה^[33].

החוק הספרדי מכיר בעקרון הסמכות האוניברסלית. סעיף 23.4 לחוק ארגון הכוח השיפוטי (LOPJ), שנחקק ב-1 ביולי 1985, קובע כי בתי משפט בספרד הם בעלי סמכות שיפוט על פשעים שבוצעו על ידי ספרדים או אזרחים זרים מחוץ לספרד, כאשר ניתן לתאר פשעים כאלה על פי החוק הפלילי בספרד כרצח עם, טרור או פשע אחר שעל פי אמנות או מוסכמות בינלאומיות ניתן להעמידו לדין בספרד. ב-25 ביולי 2009 העביר הקונגרס הספרדי חוק המגביל את יכולתו של בית המשפט העליון של ספרד (Audiencia Nacional) לפי סעיף 23.4 למקרים בהם ספרדים הם קורבנות, יש קשר רלוונטי לספרד, או שהחשודים לכאורה נמצאים בספרד.

בשנת 1999 פתחה כלת פרס נובל לשלום ריגוברטה מנצ'ו בהליכים להעמדתם לדין בספרד של חמישה קציני צבא גואטמלה, ובהם הנשיא לשעבר אפראין ריוס מונט, בגין עינויים, רצח עם ומעצרים בלתי חוקיים, בין השנים 1978–1982. בספטמבר 2005 פסק בית המשפט לחוקה בספרד כי בתי המשפט במדינה מוסמכים לדון בפשעים נגד האנושות אף אם לא בוצעו נגד אזרחים ספרדים, כי "עקרון הסמכות האוניברסלית גובר על קיומם של אינטרסים לאומיים". ביוני 2006 נסע השופט החוקר סנטיאגו פדראס לגואטמלה במטרה לחקור את החשודים, ואולם סדרה של ערעורים שהוגשו מנעה ממנו לחקור אותם^[34]. ב-7 ביולי הוציא פדראס צו מעצר בינלאומי נגד הנשיאים לשעבר ריוס מונט, מחייה ויקטורס ולוקאס גארסיה (שנפטר בינתיים בוונצואלה) ונגד שרים לשעבר, קציני צבא וקציני משטרה^[35].

ביוני 2003 כלא השופט הספרדי בלטסר גארסון את ריקרדו מיגל קוואלו (אנ'), קצין חיל הים הארגנטינאי לשעבר, שהוסגר ממקסיקו לספרד עד למשפטו באשמת רצח עם וטרור הקשורים לשנות הדיקטטורה הצבאית של ארגנטינה. הוא הוסגר אחר כך לארגנטינה והועמד לדין.

ב-11 בינואר 2006, בית המשפט העליון בספרד הסכים לחקור מקרה בו נטען כי שבעה פוליטיקאים סינים לשעבר, בהם מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית לשעבר, ג'יאנג דזה-מין, וראש הממשלה לשעבר לי פנג, השתתפו ברצח עם בטיבט. סין אמרה כי החקירה היא התערבות בענייניה הפנימיים ודחתה את הטענות כ"המצאה מוחלטת". בנובמבר 2013, הוציאה ספרד צו מעצר נגד ג'יאנג דזה-מין בחשד למעורבות ברצח עם בטיבט^[36].

בשנת 2009, הוגשו תלונות נגד הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ ועוד שישה בכירים ישראליים על ידי ארגונים פרו-פלסטינים, שביקשו להעמידם לדין בספרד על פי עקרון הסמכות האוניברסלית. ב-29 בינואר 2009, פרננדו אנדראו, שופט בית המשפט הלאומי, פתח בחקירות ראשוניות בנוגע לטענות כי החיסול ממוקד בשנת 2002 מצדיק את העמדתו לדין של חלוץ, של שר הביטחון לשעבר בנימין בן אליעזר, משה יעלון, וארבעה אחרים, בגין פשעים נגד האנושות^[37]. ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מתח ביקורת חריפה על ההחלטה, וגורמים ישראלים סירבו למסור מידע שביקש בית המשפט בספרד. בהתקפה נהרג מייסד הזרוע הצבאית של החמאס, סלאח שחאדה, אך בהתקפה נהרגו גם 14 אחרים (בהם אשתו ו-9 ילדיו). החקירה בתיק הופסקה ב-30 ביוני 2009 על ידי החלטה של הרכב של 18 שופטים של בית המשפט הלאומי (Audiencia Nacional)^[38]. באפריל 2010 אישר בית המשפט העליון בספרד את החלטת בית המשפט לערעורים נגד ביצוע חקירה רשמית בנושא החיסול הממוקד של שחאדה^[39].

בפברואר 2014, העלתה המפלגה העממית הימנית שמרנית הצעת חוק במסלול חקיקה מהיר, שהביא לסיומו של עקרון סמכות השיפוט האוניברסלית בחוק הספרדי, זאת בעקבות לחץ של סין, ישראל ופעילי ימין ספרדים^[40].

סעיף 689 של החוק הפלילי הצרפתי קובע את העבירות שניתן לשפוט בצרפת, כאשר הן בוצעו מחוץ לשטחי צרפת על ידי אזרחים צרפתים או זרים:

• עינויים
• טרור
• הברחות של חומר גרעיני
• שוד ימי
• חטיפת מטוס

בית המשפט העליון בפינלנד גזר מאסר עולם בכלא על מטיף רואנדי בשנת 2010, על השתתפותו ברצח העם ברואנדה בשנת 1994. פרנסואה באזארמבה, בן 59, עבר בשנת 2003 לפינלנד וביקש מקלט. פינלנד מאפשרת העמדה לדין בגין פשעים נגד האנושות בכל מקום בו הם מבוצעים. בזמן רצח העם הוא היה כומר בכנסייה הבפטיסטית בניאקיזו שבדרום רואנדה. על פי העיתון הפיני הלסינגין סנומט, בית המשפט מצא אותו אשם בתיאום פיגועים קטלניים, ובארגון הצתת בתים של בני הטוטסי. בית המשפט אמר כי הוא הפיץ תעמולה נגד הטוטסי והסית נגדם. במהלך המשפט שמע בית המשפט 68 עדים שנסעו לרואנדה וטנזניה כדי לשמוע עדויות.

כדי ליישם את אמנת רומא, קנדה העבירה את חוק הפשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה. מייקל ביירס, פרופסור למשפטים באוניברסיטת קולומביה הבריטית, טען כי חוקים אלה הולכים רחוק יותר מאמנת רומא, ומספקים סמכות שיפוט לבתי משפט בקנדה בנוגע למעשים שקדמו להקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי והתרחשו בשטחים מחוץ למדינות החברות בו; כתוצאה מכך, "כל מי שנמצא בקנדה ונטען כי ביצע רצח עם, עינויים ... בכל מקום ובכל זמן, יכול להעמיד לדין בקנדה".