אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
המונח "פיראט" מפנה לכאן. לערך העוסק במונחים אחרים הקרויים פיראט או פיראטים, ראו פיראט (פירושונים).
דגל "רוג'ר העליז" (Jolly Roger), הסמל המזוהה ביותר עם שודדי הים בתרבות המודרנית.
שוד ימי או פיראטיות הוא שוד או פשע אלים אחר המתבצעים בלב הים, ולעיתים על חופיו.
לפי הערכות, נכון לשנת 2008 הפיראטים גורמים נזקים כספיים של בין 13 ל-16 מיליארד דולר לכלכלת העולם מדי שנה.[1] תקיפות הפיראטים מתרחשות בעיקר באזורי מצר מלאקה, חופי סומליה ומפרץ גינאה.
כוחם של שודדי־הים בצבץ ועלה בראשונה בקיליקיה. בתחילה לא ערכו אלא התקפות פתע, שאחריהן נסוגו אל המחבואים שלהם... אחר־כך, כשנסתכסכו הרומיים... במלחמות־בית, נשאר הים בלא שמירה ועובדה זו משכה את השודדים... עד שהופיעו לאור היום ולא התקיפו עוד את הספנים בלבד, אלא בזזו גם איים וערי־חוף. וכבר ירדו לאניותיהם אנשים עשירים ומיוחסים וגם נבוני דעת והיו באים ומתחברים אליהם, כאילו היה בשוד־הים משום כבוד ותפארת.
שודדי הים החזיקו בנמלים ועמדות תצפית מבוצרות. השירות הצבאי על אוניות המלך במלחמות מיתרידטס סיפק קברניטים מוכשרים, ספנים מובחרים וספינות מהירות. הצטיינותם ב"מלאכה" הגיעה לשיאה, כשהחזיקו בלמעלה מ־1,000 אוניות. את התרנים היו מצפים בזהב ואת כפות המשוטים בכסף. לאורך החופים היו עורכים משתאות עם מוזיקה רועשת, "כמתגאים ומתהדרים בפשעיהם". כ־400 ערים נכבשו על ידם, שהוכרחו לשלם להם כופר.
השודדים חטפו בדרך־כלל אנשים חשובים או עשירים, כשהחטיפות כללו גם התעללויות פיזיות ונפשיות. גם שרי־צבא נחטפו ובהם גם יוליוס קיסר בעצמו, לפני הפיכתו לשליט האימפריה. קיסר שוחרר לאחר 38 ימים בשבי, תמורת תשלום כופר נפש.[3][4]
אבל הבעיה לא נגעה לאליטה בלבד, אלא השפיעה ישירות על הכלכלה של הים התיכון: ”על כל הים התיכון פשטו ציי הפיראטים, עד שפסקו האניות מלהפליג והושבת כל מסחר.”[5] המחסור במזון ברומא והחשש לרעב כבד, הביאו לפעולות חירום ומינויו של פומפיוס למפקד המלחמה בפיראטים. לרשותו הועמדו 500 אניות ו־120 אלף חיילים רגליים.[6] לאחר שלושה חודשים חוסלו ציי הפיראטים, כאשר את הנכנעים יישב פומפיוס עם משפחותיהם בערים וכפרים שנחרבו או ננטשו בזמן המלחמה.[7] בתהלוכת הניצחון ברומא, נישאו כתובות שהודיעו את שמות העמים שהוכנעו ובהם "כל הפיראטים שביבשה ובים", כאשר "מאניות הפיראטים נתפסו שמונה מאות שודדים ". מנהיגי הפיראטים השבויים הובלו בתהלוכה,[8] שציינה את פתרונה, הזמני, של בעיית השוד הימי.
יעילותם וכיבושיהם נודעו ברחבי אירופה והם הפכו לאימת חופיה המערביים של היבשת. במקביל לכישורי הלחימה שלהם היו הוויקינגים ידועים גם כסוחרים ומתיישבים. הם התיישבו בארצות זרות והיו סוחרים ובעלי מלאכה.
כלי השיט העיקרי של הוויקינגים היה הספינה הארוכה. הדגם דומה לגליאה עם הבדל משמעותי אחד: הספינה הארוכה התאימה למסע ארוך באוקיינוס. ספינותיהם הארוכות באופן בולט היו בנויות בעיקר מעץ אלון וכללו 40–60 חותרים. לכל ספינה היה תורן בודד ועליו מפרש מרובע, ודפנותיה היו מכוסות מגנים. כל ספינה הייתה זוויתית בשני צדיה כך שיכלה לנוע קדימה ואחורה מבלי להסתובב.
הוויקינגים היו עורכים את פשיטותיהם עם בוקר מן הים על יישובים לחופי אירופה, הם נהגו לבזוז אותם ואחר להעלותם באש. בטרם היה מגיע כוח סיוע להגן על היישוב, כבר היו הוויקינגים מפליגים אל לב הים בספינותיהם. הציים הוויקינגיים לא היו גדולים, אך היות שלמדינות באירופה המערבית לא היו ציי מלחמה שיכלו להילחם בהם, כוחו של הצי הוויקינגי היה כה גדול, עד שאפילו האימפריה הביזנטית סבלה מהם.
העבדים שנתפסו היו ממוצאים שונים ומדתות שונות כולל נוצרים, יהודים ומוסלמים. תחום פעילות המרכזי היה מערב הים התיכון, אבל פשיטות הברברים היו גם צפונה לאורך האוקיינוס האלטנטי עד אזור איסלנד. השודדים הברברים פשטו על ספינות מסחר ובנוסף גם על כפרים ועיירות חוף, בעיקר באיטליה, צרפת, ספרד ופורטוגל אבל גם האיים הבריטיים,[9]הולנד ואיסלנד.
עבדים אירופאים באלג'יר (אנ') ציור מאת קפטן וולטר קרוקר, 1815
בין המאות ה-16 וה-19 נתפסו מאות אלפי אירופאים על ידי שודדי ים ברברים ונמכרו כעבדים בצפון אפריקה ובאימפריה העות'מאנית.[10][11] פשיטות עבדים אלו נערכו בעיקר על ידי ערביםוברברים ולא על ידי טורקים עות'מאנים. עם זאת, במהלך שיא סחר העבדים של ברברים במאות ה-16, ה-17 וה-18, מדינות ברבריות היו כפופות לסמכות השיפוט העות'מאנית, ולמעט מרוקו, נשלטו על ידי פאשה עות'מאנית. בעוד שרוב פשיטות העבדים התרחשו במערב הים התיכון, חלק מהפושטים שדדו עד אזורים צפוניים כמו אירלנד, איי פארו ואיסלנד. חוקרים מעריכים, כי מהמאה ה־16 ועד המאה ה־19 שבו הקורסארים ומכרו לעבדות בין 800,000 ל־1,250,000 איש.[12]
הפיראט אדוארד טיץ', המכונה שחור הזקן, אחד הפיראטים המפורסמים ביותר בעת החדשה. (תמונה מ־1734).
שודדי ים מערביים
בין המאה ה-16 למאה ה-18 החל תור הזהב של הפיראטים.
ניתן לסווג את הפיראטים באותה תקופה לשתי קבוצות:
פיראטים "אמיתיים" - שודדים, בוזזים והורגים בניגוד לחוק, ולכן נרדפו בידי השלטונות.
פריבטיר (Privateer) - פיראטים בעלי רישיונות מבתי המלוכה לתקיפת ספינות אויב בלבד. רבים מהם היו שודדי הים הקאריביים. הם אחזו בידיהם מסמך בשם "Letter of Marque", שהיה רישיון מרשות השלטון לתקיפת ספינות אויב בלבד. פיראטים אלו החלו להופיע החל מהמאה ה־16 ועד המאה ה־18.
בפועל, שני סוגי שודדי הים ביצעו פשעים באזורים בהם לא היה להם אישור סמכותי. אולם שודדי הים בעלי רישיון נחשבו לאנשים "טובים", בעלי מטרה, ונרדפו פחות על ידי הממשל. כך למשל פעל פרנסיס דרייק (1542–1596) תחת חסות המלכה אליזבת הראשונה נגד ספינות ספרדיות, ועל כך זכה בתואר אבירות. פיראטים מפורסמים נוספים הם שחור הזקן, שנהרג בקרב עם אוניית הצי המלכותי הבריטי ב־1718, וקפטן ויליאם קיד, שנשכר בידי ויליאם השלישי כדי לתפוס פיראטים, אך הפך בעצמו לפיראט. ישנם הטוענים עד היום שזוהי עלילה בלבד, טענה שהשמיע קיד עצמו בעת הוצאתו להורג בתלייה.
מאמצע המאה ה־18 ניסתה בריטניה לדכא את השוד הימי על ידי החרמת הפיראטים וחקיקת חוקים נוקשים. היא החלה בבניית צי אוניות ענק ושכרה קפטנים כדי להשמידם. פעולה זו הייתה קרש קפיצה לכינון האימפריה הבריטית.
חיי הפיראט
הפיראטים היו שודדים שחיו בספינה בה היה קפטן ששימש כמפקד הספינה. הקפטן נבחר והוחלף על פי הצבעה דמוקרטית בספינה. לרוב, הקפטן היה דמות שעוררה פחד והערצה בקרב אנשיו והם האמינו כי הוא יוביל אותם לטוב ולעושר. רוב הפיראטים היו עניים והגיעו מהשכבות החלשות בחברה, רובם מתו בגיל צעיר.
בוקאנירים
כמו גם החלו להופיע "בוקאנירים" (צרפתית: בוקאן – גריל; מייבשי בשר). הם היו שודדי ים שחיו באמריקה, בעיקר באיים הקריביים שהיו באותה תקופה מוקד להרפתקנים, חיילים שננטשו על ידי מדינותיהם ופושעים לשעבר.
הבוקאנירים עסקו בחיתוך בשר אותו גנבו ממטעי הספרדיים באזור ההיספניולה, ובייבושו בטכניקה אינדיאנית של שבט אראוואק, מדי פעם הם פלשו לספינות ובזזו אותן. בעקבות השמדת הבקר והצאן על ידי הספרדים, הבוקיאנרים נדחקו לעיסוק בשוד ימי באופן קבוע.
הבוקאנירים היו בני לאומים שונים שהתאגדו לשם שוד הספינות הספרדיות, שהעבירו את העושר שנגזל בדרום ומרכז אמריקה לספרד. אחד הבסיסים הנודעים של שודדי הים הקאריבים היה באי התוכים, מקום ששימש כדגם עבור הספר אי המטמון.
ווקוו
הווקוו (Wokou) היו שודדי ים ממזרח אסיה, שפעלו במשך כ־300 שנים, והחלו להופיע לאחר קרב המאג'אפהיטים (Majapahit) במהלכו נסוג מונגול יואן (Mongol Yuan) עקב בגידה של אחד מבני בריתו.
הפיראטים החזקים ביותר באסיה בתקופה זו היו פירטים סינים. זינג אי (Zheng Yi) ואשתו סו זינג אי (Zheng Yi Sao), "מלכת הפירטים" אשר פעלו בתקופת שושלת צ'ינג, היו ידועים כמאיימים במיוחד. כאשר מת בעלה המשיכה סו זינג אי לשלוט על ספינותיו. סו הצליחה לכופף את הממשלה לטובתה ובעקבות כך הגדילה את עושרה. לבסוף, הממשלה העניקה לה חנינה בתמורה לכך שתפסיק לעסוק במקצוע.
העימות החל ממניעים דתיים, אך משנחלשה האימפריה העות'מאנית השוד הימי התבצע בעיקר עבור רווח אישי של הפיראטים.
באותה תקופה, ארצות הברית הפכה למדינה עצמאית בעקבות הסכם פריז. ומכיוון שכבר לא הייתה תחת הגנת בריטניה החלו הברברים לתקוף את ספינותיה. בתקופת הנשיאג'פרסון, הוחלט לשלם לשודדי ים אלו חמישית מהסכום המסוכם של שני מיליון דולר. בתגובה לתשלום החלקי, צר יוסוף קרמנלי (הפאשא של טריפוליטניה־לוב) על הקונסוליה האמריקנית. ארצות הברית ראתה בצעד זה הכרזת למלחמה והגבילה את צי יוסוף לאזור הנמל בלבד.
שודדות ים
אף על פי ששוד ימי תמיד היה בעיקר עיסוק של גברים, יש טיעונים שהיו מספר נשים שעשו לעצמן שם בתור שודדות ים, הקיום של חלק גדול מהן מוטל בספק היות שהן מופיעות בתיעוד אחד או שניים, שלעיתים נכתבו שנים רבות אחרי מותן. נשים בתחום חוו אפליה גדולה, גם ביכולתן להתקבל לשורות השודדים, וגם בענישה מוגברת, מכיוון שעיסוק של נשים בפשיעה נתפש ברבות המקרים לדבר מזעזע במיוחד.
אמונה תפלה של יורדי ים בכלל, ושודדי ים בפרט, היא שאישה בספינה מביאה מזל רע. משום כך, רבות מהפיראטיות הידועות התחזו לגברים, לפחות בשלבים ההתחלתיים של פעילותן. היו אף כאלה שכלל לא זיהו את עצמן כנשים, למשל במקרים של אן בוני ושותפתה מרי ריד במאה ה־18, ושרלוט דה ברי במאה ה־17.[13]
שודדות ים מפורסמות אחרות הן צ'ינג שי, שודדת ים סינית מהמאה ה־18, שהתחילה דרכה כזונה, נישאה לשודד ים, וירשה את תפקידו לאחר שמת. בשיאה, פקדה על צי של יותר מ־1,500 ספינות ו־80,000 מלחים; רייצ'ל וול האמריקאית, מסוף המאה ה־18, שהוצאה להורג במסצ'וסטס (האישה האחרונה שהוצאה שם להורג); סיידי העיזה (Sadie the Goat), אמריקאית שפעלה במאה ה־19, שהייתה ידועה גם כ"מלכת החופים", אשר שמה יצא לפניה בגלל אכזריותה ודרכיה האלימות; ז'אן דה קליסון, או "הלביאה מברטאן", שפעלה במאה ה־14, התחילה את פעילותה הימית לאחר שבמסגרת מלחמות אנגליה־צרפת, בעלה הוצא להורג כבוגד, והיא רצתה לנקום במלוכה הצרפתית. היא קנתה שלוש ספינות עמן סיירה בתעלת למאנש, וערפה את ראשי כל האצילים הצרפתיים שתפסה. בניגוד לשודדות אחרות, דה קליסון הצליחה לפרוש בשקט, ואפילו נישאה בשנית לאציל אנגלי.
מלחמות המעצמות נגד שודדי הים
בסוף המאה ה-18 הבינו המעצמות העולמיות כמו האימפריה הבריטית, כי פעילותם הלא חוקית של שודדי הים מסכנת אותם ומזיקה לכלכלתן, ולכן החליטו להילחם בתופעה. ביוזמה של ארצות הברית, ובפעולות מתואמות עם ההצי הבריטי והצרפתי הושמדו כל ספינות הפירטים ומבצריהם בצפון אפריקה.
עונשי מוות בתלייה הוטלו על פורעי החוק, ושותפיהם והוסר האיום מעל הנוסעים בים.[14]
עבודתו של הכלכלן המוסדי דאגלס נורת' זוכה פרס נובל לכלכלה התמקדה בתרומה של הסרת חסמי סחר כמו הפחתת עלות עסקה לכלכלה העולמית. אחד החסמים האלה היה הפיראטיות שייקרה את הסחר העולמי באוניות.
האימפריה הבריטית ולאחר מכן ארצות הברית החזיקו בציים גדולים המשייטים באוקיינוסים ונאבקים עד היום בפירטיות ואיומים אחרים (כמו טרור) על קווי ספנות וזאת כדי לשמר את הסחר העולמי בסחורות.
גם בימינו קיימים פיראטים. הם נמצאים באזורים נידחים יחסית כמו אזור מזרח אסיה, אליהם הרשויות מתקשות להגיע. בתחילת המאה ה־21 החל שוד ימי לחופי סומליה באזור קרן אפריקה ומפרץ עדן בעקבות קריסת השלטון המרכזי במדינה במהלך מלחמת האזרחים בסומליה. מספר רב של אוניות מסוגים שונים הותקפו בידי סירות מהירות של סומאלים חמושים בנשק קל וטילי נ"ט, וחלקם אף נפלו בידיהם.[15][16]
בימינו, אומץ על ידי הקולנוע הדגל של "רוג'ר העליז", דגל הגולגולת עם שתי העצמות בצורת X, בהדפס שחור לבן או אדום לבן. רוג'ר (Roger) הוא ביטוי גס המתאר מערכת יחסים בלתי הולמת עם אישה, בו החלו להשתמש משנת 1711. בפועל, שודדי הים לא תמיד הפליגו עם דגל ובמקרים שבהם היה להם דגל, הוא לא היה מחויב להיות בצבע שחור לבן עם גולגולת. לעומתם, סוחרים רבים הרימו את דגל האות W, המסמל מחלה בספינה, כדי להרתיע שודדי ים (בניגוד לדגל האות Q אשר מסמל ספינה בריאה).
בין השנים 2017-2003 יצאו חמשת סרטי שודדי הקאריביים של הבמאים גור ורבינסקי ורוב מארשל ובכיכובו של ג'וני דפ. הסרטים עוסקים בחבורת שודדי ים באזור האיים הקאריביים ומאבקם בשלטון הבריטי, ועל סיפורי מיתולוגיה ואגדות פיראטיות.
בשנת 2013 יצא לאקרנים סרטו של הבמאיפול גרינגראס, קפטן פיליפס המתאר את סיפור חטיפתה של הספינה האמריקאית, מרסק אלבאמה, על ידי פירטים סומאליים בשנת 2009.
בדת הפרודית כת מפלצת הספגטי המעופפת, יש לאלמנט הפיראט נוכחות משמעותית. בין היתר, נטען בה כי יש קשר בין הירידה במספר הפיראטים, לבין התחממות גלובלית, וכן בגדי הפיראט המסורתיים נחשבים ללבוש הדתי ההולם.
