שם הרפובליקה הוא קיצור של השם بلاد السودان – בילאד א-סודאן, "ארץ השחורים". זאת משום שבארץ זו ישבו אנשים שצבע עורם היה כהה מזה של תושבי מצרים מצפון או של תושבי חצי האי ערב ממזרח.
האזור בו הוקמה המדינה המודרנית סודאן נשלט בעידן העתיק על ידי ממלכת כוש, שהושפעה מאוד מהתרבות המצרית העתיקה. שושלת מלכי כוש אף משלה תקופה מסוימת במצרים כפרעונים, בין השנים 730–671 לפנה"ס, ונקראה השושלת ה-25. לאחר נפילת השושלת ה-25, הדרימו מלכי כוש וקבעו את בירתם במרואה. הממלכה המרואית שמרה על התרבות המצרית במשך מאות בשנים לאחר שזו חדלה במצרים עצמה. לאחר נפילת ממלכת מרואה, במהלך המאה ה-6, קיבלו על עצמם הנובים את הנצרות ובמשך מאות שנים הייתה סודאן נוצרית עד שנכבשה על ידי האסלאם, בתהליך שהסתיים במאה ה-16.
במהלך המאה ה-19 החלו הבריטים להתערב בנעשה במצרים, ובמסגרת זו ניסו גם להשליט את שלטון המצרים בסודאן. המנהיג הדתי מוחמד אחמד הכריז על עצמו שהוא המהדי (המשיח באמונה האסלאמית) וניסה לאחד את השבטים של מערב ומרכז סודאן כנגד שלטון האימפריה הבריטית. הוא הנהיג מרד לאומני שהגיע לשיאו בנפילת ח'רטום בשנת 1885. בעת המצור, צ'ארלס ג'ורג' גורדון, הגנרל האנגלי נהרג. המדינה החדשה שרדה עד אשר כוח אנגלי חדש בהנהגתו של הורציו קיצ'נר הביס את המורדים בשנת 1898.
בעבר התקיימה בסודאן תרבות נובית ענפה. בתמונה פסל של שליט נובי.
לאחר עצמאות סודאן
סודאן זכתה בעצמאות בשנת 1956, אך הממשלה, שהייתה נתונה לשליטה ערבית, מנעה הקמת פדרציה, מה שגרם למלחמת אזרחים שנמשכה כ־16 שנים (1956–1972). הבחירות הראשונות התקיימו בשנת 1965, אך הממשלות הסודאניות לא הצליחו לייצב את השלטון ולא נכתבה חוקה שתתמודד עם המצב הקשה. ההפיכה הצבאית הראשונה התרחשה ב־25 במאי1969 והפילה את הממשלה הדמוקרטית שברשות אסמאעיל אל-אזהרי. מנהיג המרד, קולונל ג'עפר נומיירי, הפך לראש הממשלה והוציא מחוץ לחוק את כל המפלגות האחרות.
חילוקי הדעות בין המרקסיסטים למתנגדיהם בתוך החונטה השלטת גרמו להפיכה קומוניסטית ביולי 1971, אך הממשלה הקומוניסטית הופלה כעבור כמה ימים ונומיירי חזר לתפקידו. בשנת 1972הסכם אדיס אבבה הוביל להפסקת אש בת עשר שנים במלחמת האזרחים שהחלה בשנות ה-50, והמורדים קיבלו אוטונומיה חלקית. בספטמבר 1983 נומיירי הודיע על כוונתו להרחיב את החוק המוסלמי (השריעה) לתוך קוד החוקים של סודאן, מה שהוביל לפרוץ מלחמת האזרחים הסודאנית השנייה, אשר הסתיימה רק בשנת 2005.
לאור המחסור בדלק ולחם, ההתנגדות הגדלה והולכת בדרום סודאן, בצורת ורעב המוני, בשנים 1984–1985 התרחשה הפיכה צבאית נוספת בהנהגת הגנרל עבד א-רחמן סוואר א-דהב, אשר החזירה את השלטון האזרחי. למרות זאת, מלחמת האזרחים רק התעצמה והכלכלה המשיכה להידרדר. ב־1989 הגנרל עומר אל-בשיר ביצע הפיכה צבאית ללא שפיכות דמים ומינה עצמו לראש ממשלה ומפקד הכוחות המזוינים, ומאוקטובר 1993 גם לנשיא. החוק הפלילי משנת 1991 קבע עונשים חמורים, כולל קטיעת איברים וסקילה. על אף שהפרובינציות הדרומיות שהדת השלטת בהן היא הנצרות קיבלו פטור מהאיסורים והעונשים האסלאמיים, החוק מאפשר לכפות אותם עליהן בעתיד. הקשרים בין הממשלה הסודאנית לבין ארגוני טרוראסלאמיסטיים הביאו לכך שארצות הברית הוסיפה בשנות ה-90 את סודאן לרשימת המדינות התומכות בטרור.
מלחמת האזרחים המתמשכת, שראשיתה עוד בשנת 1983, הובילה לכך שכ-4 מיליון איש נאלצו לעזוב את בתיהם שבדרום המדינה. חלקם ברחו לערים דרומיות יותר, כג'ובה; אחרים צעדו צפונה לח'רטום, וכמה מהם צעדו אף עד אתיופיה, קניה, אוגנדה, מצרים ומדינות שכנות אחרות. בשל המחסור במזון ובתעסוקה, תת-תזונה ורעב נעשו נפוצים. חוסר השקעת הכספים בדרום גרם למה שארגונים הומניטריים כינו "דור אבוד" – דור שלא זכה לקבל חינוך, שירותי בריאות בסיסיים, ויש לו סיכוי נמוך להשיג עבודה בסודאן. שיחות השלום בין המורדים בדרום סודאן לבין הממשלה הביאו להסכם בינואר 2005 לפיו הכנסות המדינה – בפרט כסף מנפט – יחולקו בין הממשלה לקבוצות המורדים בדרום, וכי הדרום יזכה לאוטונומיה למשך שש שנים, ולאחר מכן ייערך משאל עם שבו יחליטו התושבים אם ברצונם להישאר חלק מסודאן או להפוך למדינה עצמאית. המשאל על עצמאות הדרום נערך במהלך ינואר 2011 והמשתתפים בו הצביעו כמעט פה-אחד להיפרד מסודאן. ב-9 ביולי 2011 הכריזה דרום סודאן על עצמאותה.
במקביל להתקדמות לכיוון פשרה במלחמת האזרחים בין הדרום לצפון, בפברואר 2003 החל מרד נוסף במחוז דארפור שבמערב. ממשלת סודאן הופתעה מעוצמת המרד, שפעיליו טענו כי החבל מופלה מבחינה כלכלית, וכדי לסיים את המרד חימשה מיליציות ערביות, מיליציות הג'נג'אוויד (שפירוש שמן הוא "אדם חמוש רכוב על סוס"), ואלו החלו להיאבק במורדים. אלא שהמיליציות לא נאבקו רק בארגוני המורדים במחוז, אלא הפכו את הסכסוך ליותר ויותר אתני. שמן נקשר באונס, טבח אזרחים ושריפת כפרים של שחורים אנימיסטים במחוז, ובשל כך יש הרואים באירועים רצח עם וטיהור אתני. בפברואר 2004 הכריזה הממשלה כי היא ניצחה את המרד במערב, אולם הלחימה נמשכה עד פברואר 2010, אז נחתם הסכם הפסקת אש בין הממשלה למורדים. האו"ם מעריך שכ-300,000 אנשים נהרגו או רעבו למוות עקב הסכסוך וכי למעלה מ-2.8 מיליון נפשות נעקרו מבתיהן ומוגדרים כפליטים. רבים מהם עקרו לצ'אד הסמוכה.
ב-3 במאי 2007 חתמו נשיא סודאן, עומר אל-בשיר, ונשיא צ'אד, אידריס דבי, על הסכם שלום, במטרה להוריד את המתיחות הקשה בין שתי המדינות, אך ב-2008 הידרדרו פעם נוספת היחסים בין המדינות, לאחר שאל-בשיר טען שצ'אד מסייעת למורדים בדארפור.
החל בדצמבר 2018 החלו מחאות אזרחיות המוניות כנגד אל-בשיר ששימש כרודן סודאן במשך כ-30 שנה. לבסוף, בסיוע הצבא, הודח אל-בשיר ב-11 באפריל2019[7]. במקומו החלה לשלוט כת צבאית בראשות עבד אל-פתאח אל-בורהאן שגם כנגדה התקיימה מחאה אזרחית עזה במשך מספר חודשים. לבסוף, ביולי 2019, חתם השלטון הצבאי על הסכם פוליטי עם קואליציית הארגונים האזרחיים שכלל שלטון משותף על המדינה. באוגוסט 2019 חתמו הצדדים על טיוטה לחוקה חדשה לסודאן.
ביולי 2020 תחת כהונה של ממשל זמני, ביטלה סודאן סדרה של חוקים אסלאמיסטים שחוקקו ג'עפר נומיירי ואל-בשיר בשנות ה-80. בין היתר נאסרה השחתת איבר המין הנשי, בוטל האיסור ללא-מוסלמים לשתות אלכוהול, בוטלו ההלקאות הפומביות שהיו נהוגות בגין עבירות קטנות, ועוד[8].
באוגוסט 2020 נחתם הסכם שלום עם כמה מקבוצות המורדים במדינה. על פי טיוטת ההסכם, בכמה מהמחוזות יוחל שלטון מקומי והמורדים ישולבו בצבא. קבוצות מורדים אחרות סירבו להצטרף להסכם[9].
באוקטובר 2020 הסירה ארצות הברית את סודאן מרשימת המדינות תומכות הטרור, כחלק מהסכם פיצוי נפגעי טרור אמריקאים[10], ובהמשך לכך נרמלה סודן את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל והפקיעה בתוך מספר חודשים סדרה של נכסים ושטחים ששימשו את ארגון החמאס[11].
בסוף 2021 מועצת הריבונות הזמנית בוטלה, ראש הממשלה עבדאללה חמדוכ נאסר בעקבות הפיכה צבאית שבה תמך אל-בורהאן[12], שהכריז על מצב חירום[13]. בתגובה להפיכה פרצו הפגנות. לאחר ההפיכה הושגה הסדרה מסוימת כאשר החלו ניסיונות לגיבוש הסכם המחדש את שיתוף הפעולה בין חמדוכ לאל-בורהאן[14], אולם ניסיונות אלו נתקלו בקשיים[15]. חמדוכ התפטר ב-2 בינואר 2023.
באפריל 2023 התחוללה לחימה בין הצבא בפיקוד אל-בורהאן למיליציה בפיקוד סגנו, בשם כוחות התמיכה המהירה[16]. במקביל, לפי דיווחים שהגיעו ממערב דרפור, מאז פרוץ הקרבות הללו באפריל חלה עלייה חדה במספר הרציחות על רקע אתני בדרפור[17]. בעקבות הסכסוך, חקלאים נטשו את שדותיהם ותפוקת הדגנים הצטמקה באזור מדינת ג'אזירה שנקרא גם "סל הלחם" של סודאן. כתוצאה מכך כשליש מאוכלוסיית סודאן מתמודדים עם חוסר ביטחון תזונתי חריף, שעל פי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) עלול להגיע לרמות רעב חמורות באזורים מסוימים במערב דארפור במהלך מאי[18].
מאז 1989 ועד 2019, כיהן הגנרל עומר אל-בשיר כנשיא סודאן, ראש ממשלה ומפקד הכוחות המזוינים. אל-בשיר הנהיג בסודאן משטר צבאי ואת חוקי השריעה, פיזר את האספה הלאומית, אסר על קיום מפלגות ואיגודים מקצועיים, חיסל את המערכת המשפטית ואסר על עיתונות חופשית.
באוגוסט 2019 נחתמה בין הגורמים האזרחיים והצבאיים הצהרה חוקתית חדשה. על פיה הוקמה באותו חודש מועצה ריבונית בת 11 חברים שבראשה עומד ראש ממשלה אזרחי. מועצה זו אמורה לשלוט עד לשנת 2022 שאז עתידות להיערך הבחירות החופשיות הראשונות במדינה. בשנת 2020 ביטלה המועצה חלק מחוקי השריעה שהנהיג אל-בשיר[8].
על פי עיתונאים ללא גבולות, התקשורת בסודאן איננה חופשית ובשנת 2020 היא דורגה במקום ה-159 מתוך 180 מדינות מבחינת חופש העיתונות. עם זאת, מדובר בשיפור של 16 מקומות לעומת שנת 2019 זאת כתוצאה מהדחת שלטון הדיקטטורה של אל-בשיר.
ב-25 אוקטובר 2021, מפקד צבא סודאן, הגנרל עבד אל-פתאח אל-בורהאן, הודיע על פיזור הממשלה ופירוק מועצת הריבונות הזמנית השולטת במדינה מאז 2019. אל־בורהאן הכריז על מצב חירום, שעות לאחר מעצרם של ראש הממשלה, עבדאללה חמדוכ, וכמה שרים[21]. הגנרל אמר שבחירות יתקיימו ביולי 2023[22]. בתגובה למהלך פרצו מחאות, וניסיונות לכונן הסכם שיסדיר ממשלת טכנוקרטים זמנית ונטולת פוליטיקאים עד לבחירות[13], אולם המנהיגים התקשו להסכים על זהות ראש הממשלה במהלך תקופה זו[15].
קרוב לשני שלישים מכוח העבודה הסודאני עוסק בחקלאות אולם רק כשליש מהתמ"ג הסודאני מקורו בחקלאות.
מרכיב חשוב בתזונה בצפון סודאן תופסים הדגנים ומאכלים מבוססי דורה, דוחן וחיטה נצרכים ברוב חלקי המדינה. כמדינה, צפון סודאן מצויה במחסור בדגנים אלו, אך קיימים הבדלים גאוגרפים בהיצע של כל אחד מהם. באופן מצטבר, ישנו עודף של דורה, מחסור בחיטה ודי הצורך דוחן. במדינות אל-קדאריף וסנר קיים ייצור החוצה את הביקוש המקומי בעקביות, במיוחד של דורה. עודף זה נמכר ברחבי האזור והמדינה ומיוצא באופן סדיר למדינות המפרץ.
בעבר, הייצור בחבל הארץ דארפור סיפק את הביקוש המקומי אך שנים רבות של עימותים ומהומות פגעו בייצור ובמערכות ההפצה והאוכלוסייה שנותרה שם מסתמכת במידה רבה על ייבוא מוצרי מזון מאזורים אחרים במדינה וחלוקת מזון מטעם האו"ם[23]. בשנת 2008, סוכנות המזון של האו"ם פנתה בבקשת סיוע לקהילה העולמית ודיווחה על התקפות חוזרות ונשנות כנגד שיירות הסיוע ועל גנבת רכבי החלוקה[24].
חלק ניכר מהאדמות הפוריות מיועד, עוד מתקופת השלטון הבריטי, לגידול כותנה. שילוב של ירידת מחירי הכותנה בשוק העולמי ושל עלייה במחירי הדשנים גרם לירידת רווחיות הענף.
בחלקה הדרומי של המדינה התגלו (עוד בשנות ה-70) מאגרי נפט גולמי אולם מלחמת האזרחים המתמשכת לא מאפשרת לפתח את שדות הנפט ולכן סודאן תלויה בייבוא תזקיקי נפט. תנודות מחירי הנפט ובייחוד עליית מחירו בשנים 2006–2008 גרמו למצוקת מטבע זר ולביטול פרויקטים לצמיחת הכלכלה. רוב מאגרי הנפט נמצאים בשטחה של דרום סודאן.
בשנת 1997, על רקע טענות הסיוע לגורמי טרור והפרה של זכויות אדם[25][26], הטיל ממשל קלינטון בארצות הברית לראשונה סנקציות על סחר, ובכלל זה בנשק. אף שהיא לבדה הייתה חתומה על הסנקציות הכלכליות, הן זכו לגיבוין של מדינות אירופה, למעט גרמניה. בתחילת שנות ה-2000 חלה התרופפות בסנקציות[דרושה הבהרה], לאור שיתופי פעולה עם סודאן ותהליכי פיוס של ממשלת סודאן עם אזור הדרום, אולם הן חודשו ביתר שאת על ידי ממשל בוש, על רקע הלחימה בדארפור[26]. סנקציות אלו הוסרו רשמית בארצות הברית ב-6 באוקטובר 2017, כחלק ממהלך שהוביל ממשל אובמה, שאושר סופית בתקופת ממשל טראמפ, בטענה שחלה התקדמות[27] בסוגיות המלחמה בטרור וזכויות אדם[28][29].
מזרח גבולה של סודאן עם מצרים נמצא במחלוקת בשל משולש חלאיב. גבולה עם דרום סודאן טרם נקבע סופית.
דמוגרפיה
נכון ל-2024, ולאחר הפירוד מהדרום, אוכלוסיית סודאן מונה כ-50 מיליון בני אדם, מתוכם כ-5.4 מיליון מתגוררים באזור הבירה ח'רטום.
סודאן משמשת גם כמדינת מקלט ומכילה כמיליון פליטים. רוב הפליטים הם מדרום סודאן והיתר מאריתריאה, סוריה, אתיופיה, הרפובליקה המרכז-אפריקאית וצ'אד.
מבחינה דתית, כ-97% מאוכלוסיית סודאן הם מוסלמיםסונים, ברובם דוברי ערבית. השאר נוצרים, אנימיסטים או בעלי אמונות מקומיות.
"היום החליטה ארצות הברית לבטל את הסנקציות הכלכליות ביחס לסודאן ולממשלת סודאן תחת פקודות ההנהלה 13067 ו-13412, מתוך הכרה בפעולותיה החיוביות של ממשלת סודאן בנוגע ללחימה באזורי סכסוך בסודאן, הענקת גישה הומניטארית ברחבי סודאן ושמירה על שיתוף פעולה עם ארצות הברית בנושא סכסוכים אזוריים והתמודדות עם איום הטרור"
