נמל יפו

מיקום
מדינה	ישראל
מיקום	תל אביב-יפו
גוף מים	הים התיכון
קואורדינטות	32°03′13″N 34°44′58″E / 32.05359°N 34.7494°E / 32.05359; 34.7494
www.namalyafo.co.il
מפת מיקום מפה דינמית (למפת יפו מוגדלת)   נמל יפו (למפת יפו רגילה)   נמל יפו (למפת גוש דן רגילה)   נמל יפו (למפת גוש דן מוגדלת)   נמל יפו נמל יפו נמל יפו מפת  דרום __ תל אביב ויפו [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ רמת גן, __ גבעתיים מדרום: __ פארק אריאל שרון, __ חולון, __ בת ים ממערב: הים התיכון tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

נמל יפו הוא נמל בחופה של יפו. הוא מוזכר כבר בספר יונה, כנמל שדרכו ברח יונה הנביא לתרשיש^[1]. נמל יפו שימש כנמלה הראשי של ארץ ישראל עד לחנוכת נמל חיפה בשנת 1933.

סלע אנדרומדה הוא חלק משונית הסלעים שאיתגרה מאז ומעולם את יורדי הים בכניסה לנמל.

יפו, אחת הערים העתיקות באזור אשר שימשה כעיר נמל חשובה בעברה, הוחרבה על ידי הממלוכים בשנת 1268 עם כיבושה על ידי הסולטאן ביברס. ביברס הגלה את תושביה והרס את העיר. זאת כחלק מהרס שיטתי של ערי מישור החוף בכדי למנוע כיבוש מחדש על ידי הצלבנים. משכך הציבו ביפו משמר צבאי ואסרו על בניית העיר. עם זאת לצד העיר ההרוסה שמרו והשתמשו בנמל הים קטן אשר בנוסף למסחר שולי שימש גם כ"שער ציון" עבור צליינים ועולי רגל יהודים לארץ ישראל.

בראשית התקופה העות'מאנית בארץ ישראל עמדה העיר יפו חרבה עד אמצע המאה ה-17. ככלל העיר איבדה מחשיבותה במהלך התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. מלחמות הפחות הביאו לחורבנה ולהרג תושבים רבים. עד לתמורות שחלו בה בעת החדשה המאוחרת. בפתח תקופה זו הייתה יפו כמו גם חלק גדול ממישור החוף הדרומי, אזור הסובל מהזנחה, ללא עיבוד חקלאי, שטחי ביצות, והתיישבות דלילה ביותר. נתון לחסדי שודדי דרכים או נוודים מקומיים. נתוני התיישבות אלו השפיעו על העדר פיתוח הנמל.

משום היות נמל יפו רדוד, נעדר מפרץ טבעי, עגנו האוניות שפקדו אותו מחוץ לתחומו, בים הפתוח. עבודות הפריקה והטעינה נעשו באמצעות דוברות שהוכנסו למעגן בעזרת ספינות גרר קטנות, ספינת "לונץ'" (Launch boat) בשפת הנמל. גם נוסעים הורדו לספינות קטנות בים הפתוח שהיה חשוף לסערות ולפגעי מזג האוויר. בימי סערה, כדי שלא להסתכן בהיסחפות אל החוף, שבתה מלאכת הפריקה הטעינה והאוניות הפליגו למרחק בטוח מהחוף.

נמל יפו היה שער הכניסה הראשי לארץ ישראל משחר ההיסטוריה עד הקמת נמל חיפה ב-1933, והדרך ההיסטורית יפו-ירושלים חיברה את העיר עם אזור השפלה, הרי יהודה, עד לשער יפו והעיר העתיקה של ירושלים ושימשה את עולי הרגל היהודים, מקיימי מצוות הזיארה המוסלמים ואת התיירות צליינית לארץ ישראל לצד שימוש מסחרי וצבאי. עם התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל היה הנמל שער כניסה לארץ ישראל לרבים מאנשי העליות הקדומות, וכן מהעליות הראשונה, השנייה ואחרי מלחמת העולם הראשונה גם השלישית והרביעית.

ענף הפרדסנות היה בהתחדש ההתיישבות היהודית ובתקופת המנדט ענף הייצוא העיקרי של ארץ ישראל. התוצרת הועברה לנמל יפו ומשם לנמלי אירופה, ועל שמו ועל שם פרדסי יפו מותג התפוזים הארץ ישראלים "תפוזי Jaffa".

באמצע המאה ה-19, לאחר שהוקם ביפו מגדלור והותקנו קווי טלגרף תקינים, מלבד שרותי הדואר שכבר פעלו קודם לכן, עברו בנמל יפו אניות שש חברות ספנות וכל שבוע פקדו אותו חמש אוניות נוסעים. אלו כללו:^[2]

• Massageries Maritimes - קו צרפתי ממרסיי בצרפת, לנמלי מצרים, יפו, חיפה, ביירות - כל 10 ימים.
• הלויד האוסטרי - קו אוסטרי מטריאסטה, נמלי מצרים, יפו, צידון, איסכנדרון ומרסיי - 12 - 15 יום.
• הקו הרוסי - קו אוניות נוסעים שבועי (בכל יום רביעי) שיצא מנמל אודסה לעבר איסטנבול, איזמיר, ביירות, חיפה, יפו, עד לאלכסנדריה (בקו זה השתמשו גם אנשי העלייה השנייה שהגיעו מאודסה)^[3].
• Khedival Mail Line - קו מצרי, אך למעשה בריטי מאלכסנדריה, פורט סעיד חיפה וביירות
• Maritima Italiana ו-Servizi Maritimi מוונציה ומג'נובה לאלכסנדריה ויפו.

בחוף ימה של יפו, מול הנמל, הופיעו אוניות מלחמה לצורך הפגנת כוח. אוניית מלחמה מארצות הברית הופיעה לאחר רצח משפחת מתיישבים אמריקאיים, והקונסול של ארצות הברית קבל הבטחה להגנת נתיניו במושבה שלהם ביפו. גם רוסיה שלחה אוניית מלחמה כאשר גבר מספר הצליינים הרוסים שהגיעו לעיר, עד לאומדן משוער עד עשרת אלפים לשנה. הקונסול הרוסי, הברון פיטר יוסטינוב, קיבל הבטחה להגנת עולי הרגל בדרכם לירושלים.

בשנת 1920 נערך בנמל יפו טקס חגיגי עם עלותו לחוף של הנציב העליון הראשון, הרברט סמואל. שלטונות המנדט שיפצו את הנמל ובנו שובר גלים מבטון על סלעי החוף ועל טבלאות הגידוד. בנוסף הוקמו מחסנים גדולים, מגדלור ובית מכס ומנהלה שנבנה בסגנון הבינלאומי על חורבות בית המכס העות'מאני.

בשנת 1933 נחנך נמל חיפה, שנבנה כנמל עמוק מים, שהאוניות עגנו בו ליד רציפים בתוך הנמל. עולי העלייה החמישית כבר הגיעו לנמל חיפה.

באוקטובר 1935 הגיע לנמל משלוח שלישי של נשק עבור "ההגנה". לאחר שעברו בנמל 500 רובי "מאוזר" ונשק נוסף שהגיע בתוך 537 חביות מלט. אחת החביות נשמטה ונפלה. כך התגלה כי המטען כלל כדורים. כל המטען הוחרם ומשלוח הנשק לארץ ישראל במסלול זה פסק^[4].

בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט נסגר נמל יפו בפני היישוב היהודי וכתוצאה מכך נבנה נמל תל אביב שנחנך בשנת 1936.

• 
  בנית שובר הגלים בנמל יפו, בסביבות 1928
• 
  בנית שובר הגלים ורחבת הסחורות בנמל ביפו, בסביבות 1928

ב-24 במאי 1949, 13 שנה לאחר שנחסם על ידי ערביי יפו לעלייה יהודית, שב נמל יפו ופתח שעריו, תחת הנהלה יהודית של החברה הממשלתית אוצר מפעלי ים, בפני 260 עולים ראשונים מאירופה. עבודות הסבלות נותרו בידי הפועלים הערבים^[5]. ב-2 בנובמבר 1952 הועבר הנמל למעמד של יחידה עצמאית במשרד התחבורה. לנמל העצמאי הועברו 380 עובדים של אוצר מפעלי ים ועליהם נוספו עוד כ-70 עובדים עד שנת 1957, מלבד עובדים יומיים. הנמל פעל כנמל פתוח ללא שובר גלים והופעל בעזרת דוברות ברזל וגוררות. בשנים 1952–1957 עברו בו כ-220 טון בשנה. אחד משימושיו העיקריים היה לייצוא פרי הדר^[6].

עם פתיחת נמל אשדוד בנובמבר 1965 הופסקה פעילותם של נמל יפו יחד עם נמל תל אביב כנמלי ספנות לטעינת ופריקת סחורות. חלק מעובדיהם עקרו לאשדוד כדי לעבוד בנמלה. מנהל הנמל האחרון היה אפרים דקל, שהיה בתקופת היישוב מפקד הש"י במחוז תל אביב וממפקדי תנועת הבריחה.

הרחוב בו נמצאת כיום הכניסה הדרומית אל הנמל קרוי בשם: "רחוב נמל יפו".

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בחודש יוני 2019 החלו עבודות מקיפות לשיפוץ וחידוש הנמל. במהלך העבודות שצפויות להימשך כשנתיים וחצי, שטחי המסעדות, הרציף, והמחסנים (האנגר 2 והאנגר 3) יעברו שיפוץ מקיף. יחודשו חניות כלי השייט, וברציפי הנמל ייבנו מסעדות, שטחי מסחר, מתחמי תרבות ואזורי בילוי חדשים^[7]. במקביל לעבודות, מתכוונת העירייה להרוס את טרמינל הנוסעים ההיסטורי בחלקו הצפוני של הנמל.

בנוסף מתוכנן להיבנות מלון בוטיק בבית המכס הדרומי^[7]

עם סגירתו של נמל יפו כנמל ספנות הוא הפך לנמל דיג. כיום מהווה הנמל מקום היסטורי ותיירותי. ניתן למצוא בו אטרקציות כגון סיורים מודרכים, הפלגות קבוצתיות, מסעדות וברים, שוק דגים בהקמה בשיתוף עם ועד הדייגים הוותיקים, גלריות קבועות ומתחלפות, מרכז עירוני לחינוך ימי ושבט צופי ים יפו, השוכן ליד הכניסה הצפונית לנמל.

נמל יפו עבר לאחריות עיריית תל אביב-יפו בעקבות עסקת החלפת שטחים שעשתה עם מינהל מקרקעי ישראל. בנמל החלו עבודות פיתוח שעדיין לא הסתיימו, והוא עתיד להפוך למרכז של מסחר תרבות ופנאי, תוך התחשבות בעתיקותיו ושמירתו כנמל דיג פעיל. הנמל אמור להשתלב ברצף הטיילות של חופי תל אביב ויפו. כיום הנמל חובר לטיילת שמצפון לו, ומדרום לפארק שהוקם במדרון יפו. מנהלת הנמל החדשה עוסקת מזה מספר שנים בפיתוח הנמל ותפעולו השוטף וכן בפעילויות ואירועים המכוונים לקהל יהודי וערבי. תמצית חזון הפעילות הוא הרצון לשמר את אופיו המיוחד במסגרת הפיתוח הנרחב שמבוצע, לשמר את המחסנים ואת מעגן הדייגים בהתערבות מועטה. בין העבודות שמבוצעות: החלפת תשתיות, פתיחת הטיילות, שיקום המעגנה ושדרוג פעילות הדייג, האמנות, ההסעדה והבילוי. מנכ"ל הנמל הוא רן וולף המנהל מזה מספר שנים מטעם הרשות לפיתוח כלכלי את התקציב העירוני להקמת נמל פעיל וחי.

בכניסה הדרומית לנמל יפו הוקמה כיכר ועליה מפת יפו והמרחקים בינה לבין מקומות שונים בים התיכון. כמו כן שופץ מבנה עתיק לטובת הקמת תיאטרון "נא לגעת" - במה לחירשים-עיוורים שיתחבר אל ההאנגר שממולו באמצעות גשר להולכי רגל.

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 שופץ האנגר מספר 1 לטובת הקמת מרכז מסחרי. חלק מהחללים נמסרו לייזמים להקמת בתי קפה, מסעדות וברים.

ערך מורחב – יפו העתיקה

• בית המכס המנדטורי – בתקופה בה היה הנמל היחיד בארץ, שימש מבנה זה לקליטת העולים ארצה. נבנה על בית מכס טורקי שנהרס. אף הוא נהרס ב-2020 על ידי עיריית תל אביב-יפו.
• מגדלור יפו – נבנה על ידי הבריטים ב-1936 בחלקו הצפוני של הנמל. נבנה על בסיס מגדלור טורקי ושימש לסימון לאוניות.
• השער הצפוני – נבנה על ידי הבריטים ב-1931 בחלקו הצפוני של הנמל על חלקת ים שיובשה (על מנת להרחיב את המזח). נבנה בסגנון הבינלאומי. ב-2015 שופץ ושימש תקופה מסוימת כמסעדה.
• מתקן שקילת משאיות – הוקם על ידי הבריטים בסביבות 1931 לשם שקילת משאיות בכניסתן וביציאתן מהנמל. מנגנון השקילה הוגבל ל-15 טון בלבד (בהתאם לגודל המשאיות באותה תקופה). המבנה הצמוד למשטח השקילה נבנה בסגנון הבינלאומי. מתכנני השיפוץ של הנמל עיצבו את האריחים בנמל לפי המוטיב החוזר במשטח השקילה. במסגרת השיפוץ הוחלף מנגנון השקילה והותאם לשקילת אנשים.
• נקודת הגובה הלאומית F55 - נקודת סימון אותה קבעו הבריטים ב-1920 כנקודת גובה פני הים. נמצאת בקצהו הצפוני של מחסן מספר 1 ובבסיסו של עגורן שפעל במקום. המקום נשכח עם הזנחתו של הנמל אולם שוחזר ב-2016 ונקרא על שם אביאל רון שהיה מנכ"ל המרכז למיפוי ישראל ונרצח ב-2002 בפיגוע במסעדת מצה^[8]. במקום פירמידה קטומה ובראשה הדיסקית המקורית.
• החומה הטורקית, המזח והמדרגות - מדרום לבית המכס ניתן לראות בסיס לחומה שנבנתה על ידי הטורקים כמזח ומגן מהגלים. במרכז החומה נמצאות מדרגות שהוליכו לסירות^[9]
• האנגרים בנמל יפו - 3 מבנים בנמל (שכונו האנגרים) ששימשו לאחסון סחורות לקראת יצואן (בעיקר ארגזי תפוזים). נבנו על ידי הבריטים ב-1931. לראשונה בארץ הוקם כאן מבנה תעשייתי גדול תוך שימוש בקורות ברזל יצוק כדי ליצור מסבכים דבר שאיפשר יצירת חלל גדול. האנגר 1 (הצפוני) שופץ ברובו ומשמש למסעדות ובתי עסק. האנגר 2 שופץ בחלקו ומשמש למסעדות וגלריות. האנגר 3 (הדרומי) הוא הקרוב ביותר לים הפתוח ולכן נפגע קשות מחלודה וקירותיו החיצוניים פורקו.
• הלבנטבונדד בנמל יפו - מחסני ערובה של חברת "לבנט בונדד" המצרית. נבנו ב-1922.
• הטרזינה הקטנה - קו רכבת צר (60 ס"מ) שקישר בין תחנת הרכבת יפו לנמל יפו^[10]. הקו נבנה בתחילת המאה ה-20 על ידי החברה הצרפתית שהפעילה את מסילת הרכבת יפו–ירושלים כדי לאפשר פריקת ציוד נייח ונייד שהובא לארץ באוניות. מאחר שהנמל היה רדוד והמזח טרם נבנה בנתה החברה הצרפתית מזח לתוך הים עליו עברה המסילה. לקראת מלחמת העולם הראשונה פרקו הטורקים חלקים מהמסילה כדי להשתמש בהם במאמץ המלחמתי לכוון תעלת סואץ. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים חודש הקו ופעל עד 1927. בעקבות זניחת הרכבת ופעולות הריסה נהרס הקו. בקצה של רחוב רזיאל, לפני כיכר השעון, מוטבעים פסי רכבת במדרכה כזיכרון למסילת הטרזינה.

יפו העתיקה
ניתן ללחוץ על הקישורים לשמות המקומות.

(1) מגדלור יפו (2) בית שמעון הבורסקאי (3) כנסיית מאר מיכאל (4) כנסיית פטרוס הקדוש (5) מנזר ניקולאס הקדוש (6) מסגד הים (7) החמאם ובית הסראייה הישן (8) בית מיומנה (9) בית הכנסת לעולי לוב (10) מוזיאון אילנה גור (11) תיאטרון הסימטה (12) כנסיית גאורגיוס הקדוש (13) בית העולים (14) בית הספר טביתא (15) קולג' דה פרר (16) בית הקברות הפרוטסטנטי (17) תחנת המשטרה ביפו (18) מאפיית אבולעפיה (19) בית הסראייה (20) סביל אבו נבוט ב' (21) בנק אנגלו-פלשתינה (22) בית החולים הצרפתי על שם סנט לואי ביפו (23) גבעת אנדרומדה (24) בית מרכז האמנויות, (25) בית המכס בנמל יפו, (26) נא לגעת

• שמואל אביצור, נמל יפו בגאותו ובשקיעתו 1865 - 1965 , הוצאת מלוא, 1972
• דניאל מירקין, נמל ללא נמל : נמל יפו בתקופה העות'מאנית (1516–1917) על-פי תיאורי נוסעים, צילומים ואיקונוגרפיה, 2010 (הספר בקטלוג ULI)
• אלי הדד, "נמל יפו בגאותו ובשקיעתו" : לתולדות נמלה של העיר מהתקופה הצלבנית ועד לראשית מלחמת העולם הראשונה, 2013 (הספר בקטלוג ULI)

• חוף תל אביב
• יפו העתיקה

מדיה וקבצים בנושא נמל יפו בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של נמל יפו
• אתר האינטרנט הרשמי של נמל יפו (באנגלית)
• תמונות נמל יפו באתר החברה לפיתוח יפו העתיקה
• נמל יפו באתר עיריית תל אביב
• גיליה אראל, נמל יפו' 'מערכות ים' 67, יוני 1964, עמ' 22.
• ש. אלי יחי המלך - המלך עדיין לא מת, 'מערכות ים' 76, פברואר 1966, עמ' 24
• מצגת של מנהלת הנמל על פרויקט נמל יפו, 2010
• מיכאל יעקובסון, ביקורת והערכה על פרויקט התחדשות נמל יפו באתר 'חלון אחורי', 28 בנובמבר 2012
• ברוך גיאן, ברוך הבא: אין כמו יפו בימים, בבלוג "עונג שבת", 30 בדצמבר 2012
• רוני קשמין, עלייתו ונפילתו של שוק נמל יפו, באתר הארץ, 26 בינואר 2015
• עופר אדרת, הנגר שברח מהנאצים על רפסודה והספן הערבי שסייע לעולים: סיפוריהם של אנשי נמל יפו המיתולוגיים, באתר הארץ, 6 במרץ 2015
• יאיר קראוס, ‏"מפריע לנוף": האתר ההיסטורי נמצא בסכנה, בעיתון מקור ראשון, 17 בספטמבר 2018
• חיים שפיר, אין כמו יפו בנמל - המגדלור בן 155 שנה
• מיכאל יעקובסון, עיריית ת"א הכריזה על שימור מבנים בריטיים בנמל יפו, ואז הרסה אותם, באתר Xnet‏, 18 באוקטובר 2020
• לקט ידיעות עיתונאיות היסטוריות על נמל יפו במאה ה-19 ובתקופת המנדט הבריטי בתוך: שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1948-1856.
• פרק 39 בפודקאסט דרך הים עם צ'יפס (מנהל הנמל 2 קדנציות) על נמל יפו - נמל הבית שלי (חלק 3/3)
• נמל יפו (תל אביב-יפו, ישראל), דף שער בספרייה הלאומית