סגל הנבחרת מורכב משחקני כדורסל המחזיקים באזרחות ישראלית. רוב משחקי הבית של נבחרת ישראל נערכים בהיכל מנורה מבטחים שבתל אביב. הדירוג הנוכחי של נבחרת ישראל ברשימת הדירוג של פיב"א לנבחרות גברים, הוא המקום ה-39 בעולם, נכון ל-26 בנובמבר 2024, עלייה של 2 מקומות לעומת דירוג קודם.[1] היא מדורגת במקום ה-20 בעולם מבין כל נבחרות הכדורסל של אירופה.
במקביל להשתתפותה של הנבחרת בטורנירי אליפות אירופה, נבחרת ישראל השתתפה שלוש פעמים בטורניר הכדורסל של משחקי אסיה בשנים 1966, 1970 ו-1974 וסיימה עם שתי מדליות זהב ומדליית כסף.
במשחקי אסיה 1966 שנערכו בבנגקוק השתתפה לראשונה נבחרת ישראל וסיימה את הטורניר במקום הראשון תחת הדרכתו של המאמן שמעון שלח לאחר שישה ניצחונות והפסד אחד. בגמר ניצחה ישראל את תאילנד בתוצאה 42–90. במשחקי אסיה 1970 שנערכו שוב בבנגקוק, סיימה הנבחרת בהדרכתו של שמעון שלח עם מדליית הכסף לאחר שבעה ניצחונות והפסד אחד לקוריאה הדרומית שזכתה בזהב. במשחקי אסיה 1974 שנערכו בטהראן, זכתה הנבחרת בפעם השנייה במדליית הזהב לאחר שישה ניצחונות מתוך שישה משחקים תחת הדרכתו של המאמן אברהם חמו. במשחק הגמר גברה הנבחרת על קוריאה הדרומית בתוצאה 85–92.
הישגי הנבחרת באליפויות אירופה
מאז קום המדינה, השתתפה נבחרת ישראל כמעט בכל אליפות, והיא נעדרה רק מ-4 אליפויות בשנים 1955, 1957, 1989 ו-1991.
ישראל השתתפה לראשונה באליפות אירופה בטורניר שנערך במוסקבה בשנת 1953. במשחק הבכורה שלה באליפות, הביסה ישראל את פינלנד בתוצאה 36:60. ישראל סיימה את בית הגמר עם 11 נקודות כמו נבחרת צרפת שזכתה במדליית הארד עקב הפרש סלים. ישראל סיימה במקום החמישי הכללי בטורניר.
הישג השיא של הנבחרת באליפות אירופה היה בטורניר שנערך ב-איטליה 1979, בו סיימה במקום השני עם מדליית הכסף, כסגניתה של ברית המועצות. ישראל הוגרלה לבית ג' יחד עם נבחרות פולין, צרפת ויוגוסלביה ועלתה מהמקום הראשון לאחר ניצחון על פולין, הפסד לצרפת וניצחון דרמטי במשחק האחרון בבית על אלופת העולם המכהנת יוגוסלביה. הנבחרת עלתה לבית הגמר עם יוגוסלביה, איטליה, ספרד, צ'כוסלובקיה וברית המועצות, סיימה במקום השני בבית אחרי שלושה ניצחונות ושני הפסדים והגיעה למשחק הגמר בו הפסידה לברית המועצות בתוצאה 98:76.
אליפויות העולם
נבחרת ישראל השתתפה רק פעמיים באליפות העולם בכדורסל, זאת מתוך 15 אליפויות עולם שהתקיימו עד היום.
בפעם הראשונה, באליפות השנייה שהתקיימה בריו דה ז'ניירו, ברזיל, בשנת 1954, הוזמנה הנבחרת, שהייתה עדיין בראשית דרכה, להשתתף על ידי התאחדות הכדורסל הברזילאית ללא משחקי מוקדמות. בעקבות הזמנה זו החליטה מצרים להחרים את האליפות. באליפות השתתפו 12 נבחרות וישראל הגיעה למקום ה-8 כשבמאזנה 2 ניצחונות (על צ'ילה וצרפת) ו-7 הפסדים. את הנבחרת אימן אז יעקב שאלתיאל וכיכבו בה אברהם שניאור (קפטן), רלף קליין, שמעון שלח (צ'ינגה) וזכריה עופרי.
לקראת אליפות העולם 1986 בספרד, בה השתתפו 24 נבחרות, התקיימו משחקי מוקדמות (עד אז הנבחרות העפילו לטורניר העולמי לפי הישגיהן באליפויות היבשות שלהן). ישראל התמודדה בבית אחד עם צ'כוסלובקיה (שהייתה באותו זמן סגנית אלופת אירופה), אנגליה ושווייץ, כשרק אחת מעפילה לאליפות העולם. ישראל ניצחה את אנגליה ושווייץ בבית ובחוץ, אך הובסה בברטיסלאבה 75-97. הפסד של צ'כוסלובקיה לאנגליה הביא את ישראל וצ'כוסלובקיה למשחק במחזור האחרון ביד אליהו כאשר המנצחת עולה לאליפות העולם. המשחק היה צמוד לכל אורכו והוכרע מסל דרמטי של מיקי ברקוביץ' בשניות הסיום - 90–92 לישראל. באליפות עצמה הצליחה ישראל להגיע למקום השביעי עם מאזן של 5 ניצחונות (על אורוגוואי, אנגולה, קובה, יוון וקנדה) ו-5 הפסדים (לברית המועצות, אוסטרליה, ספרד, ברזיל ואיטליה). את הנבחרת אימן צביקה שרף וכיכבו בה מיקי ברקוביץ' (קפטן), דורון ג'מצ'י, לבן מרסר, עדי גורדון ותומר שטיינהאור.
עלייה לטורניר אליפות העולם בכדורסל נחשבה לקשה ביותר משום שבניגוד לכדורגל, עד 2017 לאליפות לא היו משחקי מוקדמות, ועל מנת להעפיל אליה היה לסיים בין חמש הנבחרות הראשונות באליפות אירופה.
מאז 1952 לא השתתפה ישראל בטורניר הכדורסל האולימפי. ב-1956 הוזמנה להשתתף בטורניר הגמר על ידי אוסטרליה המארחת (ללא משחקי מוקדמות), אך עקב המתיחות וגיוס המילואים בעקבות מבצע קדש החליט ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן-גוריון, שהנבחרת לא תיסע.
בין 1996 ל-2016 נקבעה ההשתתפות בטורניר הכדורסל האולימפי לפי ההישג באליפויות היבשות שקדמו לכל טורניר אולימפי. בשנת 2006 הכריז הוועד האולימפי הישראלי על העפלה של נבחרת הכדורסל למשחקים האולימפיים של בייג'ינג 2008 או לונדון 2012 כיעד של הוועד האולימפי, אך הנבחרת לא הצליחה להעפיל לאף אחד מטורנירי הגמר האלה וגם לא לטורניר הקדם-אולימפי הבין-יבשתי, כיוון שלא הייתה בין שש הראשונות באליפויות אירופה של 2007 או 2011.