אלימלך ושני בניו מתו במואב ואילו נעמי ורות האלמנות חוזרות לארץ ישראל, לאחר שהבצורת והרעב תמו. ערפה מחליטה להישאר במואב.
מדרש שמם
פירוש שמם הפשוט הוא מתיקות ("חילו" בערבית - מתוק) ושלמות (כליל), אך המדרש מוצא בשמם קיים רמז לגורלם המר של הבנים[2], בבחינת שם המעיד על בעליו, וילקוט שמעוני מבאר את שמם: " למה נקרא שמם מחלון וכליון? - מחלון שעשו עצמם חולין וכליון, שנתחייבו כליה".[3] מדרש רות רבה מפרש את שמם כך: "מחלון וכליון - מחלון שנימח מן העולם, וכליון, שכלה מן העולם".[4]
בגמרא מקשרים מחלון וכליון לבין "יואש ושרף" שמוזכרים בספר דברי הימים[5]. הגמרא מסבירה מדוע הם נקראו בשני שמות: ”רב ושמואל – חד אמר מחלון וכליון שמן, ולמה נקרא שמן שרף ויואש? יואש – שנתיאשו מן הגאולה; שרף שנתחייבו שרפה למקום. וחד אמר יואש ושרף שמן, ולמה נקרא שמן מחלון וכליון? מחלון – שעשו גופן חולין; וכליון – שנתחייבו כליה למקום”[6]
^במגילה מסופר כי מחלון נישא לרות, ואילו כליון לערפה. רבי יוחנן דורש אפוא את שמם: "מחלון" - מלשון מחילה, שנישא לרות שהייתה מרתתת מן העבירות של ערפה כלפי חמותה. (ילק"ש רות פרק א' רמ"ז ת"ר)
^יאיר זקוביץ, מקרא לישראל: רות, ירושלים, מאגנס, 1990, עמ' 48.
