המגלן הוא עוף בינוני בגודלו בצבע חום ערמוני. אורך המגלן 52–58 ס"מ, מוטת כנפיו כ-90 ס"מ, ואורך המקור הוא כ-11 ס"מ. משקל המגלן החום נע בין 580 ל-485 גרם. הצוואר והרגליים ארוכים, והמקור ארוך וכפוף. מקורו ורגליו בצבע חום-אדמדם. הכנפיים והזנב בצבע ירוק מתכתי בוהק.[4] הכנפיים בינוניות באורכן, מקומרות מטה ומעוגלות בקצותיהן, הצוואר והמקור בולטים קדימה והרגליים מתוחות לאחור. הזכר והנקבה דומים מאוד במראה אבל הזכר גדול יותר. אצל המגלן הבוגר הצוואר מבריק באדום. עור הפנים כחול-אפור, הדונגית לבנה וקשתית העין כהה.[5] בחורף, הצוואר נהיה מנוקד בנקודות לבנות. המגלן הצעיר דומה לפרטים בוגרים, אך בהיר יותר.[6] במהלך עונת הרבייה, צבע הנוצות מתעצם עד לחום ערמון חזק. צבע מתכתי סגול-ירוק מופיע על הראש, הגב, הזנב והכנפיים. עור הפנים הופך לכחול חיוור במהלך עונת החיזור, ודוהה לסגול כהה לאחר מכן.
התנהגות
המגלן הוא עוף פעיל יום. המגלנים עפים בלהקה דמוית קו או חץ. תוחלת החיים הממוצעת היא 8 שנים, אך ידוע על פרט שהיה לפחות בן 21 שנים במותו.[7] המגלן החום מקנן במושבות, לרוב בין מינים אחרים של מגלנים, אנפות, כפנים, וקורמורנים. המושבות שלהם ממוקמות בחופי אגמים, דלתות נהרות וביצות.[3] לקינון במושבות יש את היתרון של עיניים רבות שמתריעות מפני טורפים. מושבות עשויות להיות גם מקומות שבהם מינים קהילתיים מאוד כמו מגלנים יכולים לחלוק מידע על אזורים פורים מאוד במזון.[7]
המגלן בדרך כלל שקט, אך בזמן התעופה עשוי להשמיע קולות דמויי עורב שנשמעים כמו "גאר גאר". בשטח הרבייה ישמעו נהמות גרוניות שונות, שריקות ונשיפות.[8]
המגלן מקנן בחצי הכדור הצפוני מאפריל עד יוני, אך בחצי הכדור הדרומי מאוקטובר עד מרץ.[11] הקן מוקם בדרך כלל על צמחי קנה או עצים כמו אקליפטוס וערבה.[12] הקוטר החיצוני הוא 280–550 מ"מ, הפנימי 150–190 מ"מ, גובה הקן 180–300 מ"מ ועומקו 40–80 מ"מ.[12] הקן בנוי מזרדים ושורשים ומרופד בעשב ועלים הנקבה מטילה 3–4 ביצים בצבע טורקיז-אפרפר, שגודלן 52.4x35.8 מ"מ;[13] היא והזכר דוגרים עליהן לסירוגין במשך 20 עד 28 יום. כשהגוזלים צעירים הם מואכלים במזון מעוכל למחצה מתוך מקור ההורים וכשהם גדולים יותר הם ניזונים מטרף שהובא על ידי ההורים לקן. בגיל שבועיים מתחילים הגוזלים לשוטט בסביבות הקן אבל חוזרים אליו לקבל מזון. הגוזלים פורחים מהקן בגיל 25–28 ימים. המגלן מגיע לבגרות מינית בגיל שנה – שנתיים.
התאמת בית גידול לרבייה נקבעת על ידי מספר גורמים: נפח המים, משך ההצפה, זמינות בתי גידול לבניית קנים, כמות משאבי המזון וכו', כשהגורם העיקרי הוא נפח המים הכולל. הפחתת זרם המים יכולה להוריד את מפלס המים, להפחית את משך ההצפה, ובכך לגרום לנטישות קן ולתמותה גבוהה. הסבר נוסף הוא שהמים הרדודים מאפשרים גישה לטורפים קרקעיים כגון חזירים ושועלים שעלולים לגרום לתמותה המונית משמעותית.[11]
המגלן מצוי ברחבי אוסטרליה בביצות של מים מתוקים ובתי גידול ימיים מוגנים, והוא מתרבה בצפון, מזרח ומערב האי, בעיקר באגן מארי-דרלינג. המגלן החום מוגן ברמה הפדרלית, והוא לא בסכנת הכחדה ברוב מדינות אוסטרליה, מלבד ויקטוריה, שם הוא פגיע. התיעוד הראשון של קינון באוסטרליה של מגלן חום היה ב–1899, שלושת הקנים שנצפו בלאקלן שייר. המושבה המתועדת הגדולה ביותר מנתה 4,000 קינים בביצות לכלן, ניו סאות' ויילס, בשנת 1984. אזורי הביצות של אוסטרליה נמצאים תחת לחץ מאיומים רבים כולל חקלאות, עיור, זיהום, ניצול משאבי מים ובניית סכרים. ההערכה היא שיותר יותר מ-50% משטחי הביצות באוסטרליה אבדו ב–230 השנים האחרונות מאז ההתיישבות האירופית, למגוון רחב של שימושי קרקע, ויסות מים וניקוז. האובדן בקנה מידה גדול ואובדן רחב של שטחי ביצות תרם לירידות ארוכות הטווח באוכלוסיות עופות המים. זרימת נהרות מופחתת והצפות מצומצמות בשטחי ביצות במהלך עונת הרבייה מפחיתה את ההזדמנויות לרבייה במושבות מעורבות, בהם המגלן החום מקנן. סקרי EAWS הראו ירידה מתמשכת בכמות עופות המים באוסטרליה. טורפים קרקעיים כמו חזירים ושועלים עלולים לגרום לתמותה המונית משמעותית. לכן, הרבייה נוטה להיות אופורטוניסטית ולא עונתית.[11]
באזרבייג'ן
מגלן חום הוא מין מקנן באזרבייג'ן. במהלך המאה ה-20, גודל האוכלוסייה הצטמצם בין שנות ה-40 לשנות ה–60 (בשנות ה-40 באגם מחמודצ'לה, בשנות ה-60 בשמורת הטבע גיזילר'ץ') ולאחר מכן, חל גידול באוכלוסייה בשנים 1970–1980. מחקר משנת 2018 של אלצ'ין סולטנוב מעריך את גודל האוכלוסייה בין השנים 1990–2006 באזרבייג'ן ב– 10,000-15,000 פרטים. הערכה זו מהווה בערך חצי מהערכה קודמת שפורסמה בשנות ה-90, שדיווחה על 12,500–18,000 זוגות (25,000–36,000 פרטים). עם זאת, נראה כי הצמצום באוכלוסייה לא היה קבוע לאורך המדינה; האוכלוסייה קטנה באגמי אר'גל (בערך פי ארבעה) ומחמודצ'לה (פי יותר מ-30), בעוד שהאוכלוסייה גדלה בשמורת גיזילר'ץ' ובאגם סריסו. על אף שהוא לא ברשימת המינים המותרים בציד, המגלן החום אינו מין מוגן באזרבייג'ן. אין אזורים מוגנים המוקדשים למגלן, אך שני פארקים לאומיים (אר'גל ושירוואן (אנ')) ושמורת טבע אחת (גיזילר'ץ') כוללים יותר מ–63% מכלל האוכלוסייה המתרבה באזרבייג'ן. האיומים העיקריים עבור המגלן החום הם ציד בלתי חוקי ותנודות בגובה המים, עקב נוכחות של סכרים או הפקת מים שבוצעו ברוב אתרי הקינון.[13]
באיטליה
המגלן החום יציב, חורף חולף ומקנן באיטליה בסרדיניה, סיציליה, עמק הפו ולחופיהים הטירני והים האדריאטי. התיעודים הראשונים של המגלן באיטליה מגיעים מהמאה ה-15. בשנים 1916–1917 תועדו כמה מאות זוגות מקננים בפיימונטה, אך עקב הפרעות אנתרופוגניות נעלמו המושבות עד 1927. מאוחר יותר, המגלן נצפה מקנן בטורינו בשנים 1959–1964 ומשנת 1970 ליד פוג'ה ורוונה. משנת 1980 עד 2009 דווח גם על רבייה מזדמנת בדרום סרדיניה, סיציליה, טוסקנה, ונציה וכמה יישובים במזרח עמק הפו, וחריפה בסרדיניה, עמק הפו וסיציליה. משנת 2010 הוא תועד מקנן גם באוריסטאנו וקמפניה וחורף לאורך הים הטירני, האדריאטי, ובכמה ביצות במרכז איטליה. הוא תועד נודד בדרום מזרח איטליה ובסיציליה באביב ובעמק הפו ולאורך הים הטירני בסתיו. כיום, האוכלוסייה הכוללת גדלה, אבל בקצב איטי בהשוואה לאוכלוסיות בפורטוגל, ספרד, צרפת ואלג'יריה. למרות מוגן מאז 1977, ציד בלתי חוקי הוא עדיין איום בכמה אזורי קינון וחריפה. איומים נוספים הם הרס בתי גידול, שריפות וזיהום מים.[14][15]
בסרדיניה
האי סרדיניה מהווה בית גידול למספר מצומצם של מגלנים הנצפים באופן קבוע במהלך הנדידה והחורף אך לעיתים רחוקות בעונת הרבייה. היסטורית, המגלן היה ידוע כחולף וחורף בסרדיניה במהלך המאה ה-19, אבל טענות על חריפה שלו בשאר איטליה הוטלו בספק. המגלן החום יישב מחדש את החלק הדרומי של סרדיניה בשנות ה-80,[16] והתיעוד הראשון של מגלנים חורפים בסרדיניה מתוארך לחורף 1982–1983 במפרץ קליארי (בדרום האי). הרבייה הראשונה תועדה ב-1985 עם חמישה עד שישה זוגות של מגלנים במושבה מעורבת עם לבניות, אנפיות בקר ואנפיות סוף בשמורת הטבע האזורית מולנטארג'וס-סאלינה, מפרץ קליארי. בתקופה שבין 1985 ל-1993, הרבייה של המגלנים במפרץ קליארי הייתה יציבה אבל במספרים נמוכים. אוכלוסיית הרבייה הראשונה נכחדה בשנת 1993 עקב הפרעות אנושיות כבדות שגרמו להשמדת כל המושבה (שכללה כ–700 זוגות של אנפתיים), שהייתה באותה תקופה המושבה הכי חשובה בסרדיניה. לכן, בתקופה שבין 1994–2013, הרבייה הייתה לא קבועה עם זוג אחד או שניים בעונת רבייה. בתקופה שב– 2014–2018, המין התרבה רק במפרץ אוריסטאנו, שם הוא כנראה הופך להיות מקנן קבוע בשני אתרים (ארבוראה וקאבראס) עם אוכלוסייה כוללת של שישה עד תשעה זוגות במושבה מעורבת עם אנפות ארגמניות. האתרים בהם תועד קינון מגלנים במפרץ קליארי ובמפרץ אוריסטאנו נמצאים תחת הגנה משפטית. עם זאת, אזורים אלה מאוימים על ידי דיג וציד, שרפות, ושינויים בגובה המים.[15]
באלג'יריה
ישנם תיעודים של מגלן חום מקנן באלג'יריה לפחות מהמאה ה-19,[16] אך הוא נעדר ממנה למשך כמאה שנים. הסיבות מדוע המגלן נעלם ממערב הים התיכון עדיין לא ברורים אם כי לחצים אנתרופוגניים הכרוכים באובדן של בתי גידול וציד הם הסברים אפשריים. כיום הוא מקנן בצפון מזרח המדינה, בעיקר בביצות בפארק הלאומי אל־קאלה (محمية القالة الوطنية). האוכלוסייה האלג'יראית, כמו מקבילותיה ברחבי דרום אירופה עוברת צמיחה מהירה ומתרחבת. הוא גם נמצא באל-מניעה (المنيعة). בין השנים 2008–2017, האוכלוסייה באלג'יריה גדלה במהירות. אף על פי שהמין נראה רגיש ביותר להפרעות אנושיות, הוא מצליח להתרבות באזורים עירוניים. למרות שהמין מוגן רשמית, עתידו רחוק מלהיות בטוח: בתי הגידול נמצאים תחת לחצים אנושיים חמורים, והוא סובל מציד לא חוקי.[9]
בבולגריה
המגלן החום מתרבה בבולגריה בעיקר לאורך נהר הדנובה ובחלק המרכזי של חוף הים השחור הבולגרי. שתי מושבות קיימות לאורך נהר הדנובה: בשמורת סרברנה (עד 175 זוגות) וביצת קאלימוק (עד 150 זוגות). מושבה אחת קיימת לאורך חוף הים השחור בשמורת פודה ליד בורגס (4-11 זוגות). במהלך התקופה שבין 1890–1950 קינן המגלן לאורך נהר הדנובה, באזורי הביצות של בורגס וכנראה בכמה מהביצות הגדולות בפנים הארץ. האוכלוסייה עמדה בפני צמצום משמעותי לאחר הניקוז ההמוני של הביצות במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 ובתקופה שבין 1951–1999 רוב המושבות נעלמו. כמה יישובי רבייה שרדו לאורך נהר הדנובה, שם תועדו עד 695 זוגות באי בלנה, עד 500 זוגות בשמורת סרברנה ו–200 זוגות ליד בורגס. במהלך תקופה זו חלק ממושבות הקינון נכחדו (באגם מאנדרה, באגם בורגס ובמפרץ אוזונגרן), אם כי חלק מהזוגות עברו לאתרים שכנים והוקמו מושבות קטנות יותר (כ-30 זוגות בשמורת פודה שם הוא מקנן מאז 1986). המין נמצא בבולגריה בסכנת הכחדה חמורה.[17]
בבוסניה והרצגובינה
המגלן חולף ומקנן בבוסניה והרצגובינה. ישנם מספר תיעודים היסטוריים בבוסניה והרצגובינה, בעיקר בזמן הנדידה. הקינון הראשון תועד ב-1972 בבריכת הדגים בארדאצ'ה. הוא קינן שם עד 1980, עד שנכחד משם עקב הרס בתי גידול. בשנת 2013 הוא תועד מקנן מחדש בחוטובו בלאטו ליד נהר נרטווה, במושבה מעורבת עם אנפות וקורמורנים, עם כ-80–100 פרחונים ביולי. לא ידוע על חריפה.[18]
בטורקיה
המגלן החום יציב, חורף, וחולף בטורקיה. כ-2,500-2,795 זוגות קיננו לפחות ב-16–24 אתרים במהלך שנות ה-50 וה-60. במהלך תקופה זו, דלתת המריץ', ואגמי מאניאס ואמיק היו בית גידול לאוכלוסיות המקננות הגדולות ביותר ובסך הכל קיננו כ–2,000 זוגות רק בשלושה אתרים אלו. בעשור הראשון של המאה ה-21, קיננו בטורקיה בין 500 ל-1,000 זוגות בלבד. נכון ל–2017, המין מקנן באופן קבוע בשמונה ובאופן לא סדיר בחמישה אזורי ביצות. באותה שנה קיננו בטורקיה כ– 282-421 זוגות. ניקוז שטחי ביצות, זיהום מים, שינויים בבתי גידול עקב כריתת עצי ערבה ושריפות הן סיבות עיקריות לירידות באוכלוסייה.[19]
ביוון
המגלן ידוע ביוון עוד מאז אריסטו. המין תועד לראשונה מקנן בשנת 1960, במושבה המורכבת מכ-1,000 זוגות בדלתא של אברוס, צפון מזרח יוון; וכמה שנים לאחר מכן בעוד שלושה אתרים (אגמי איסמאריס וקרקיני ומפרץאמברקיקוס עם כ-40 ו-10 קנים באגמים ו–150 במפרץ, בהתאמה). סך כל אוכלוסיית הקינון במהלך שנות ה-60 הוערכה ב-1,500-1,840 זוגות. במהלך שנות ה-70 הוקמה לפחות מושבה אחת נוספת באגמי פרספה (צפון מערב יוון). סך אוכלוסיית הקינון במהלך השנים 1971–1973 הוערך כיותר מ-1,500 זוגות בארבע מושבות (מתוכם, לפחות 1,100 זוגות באברוס). בשנות ה–80, שלוש מושבות קרסו (נהר אברוס, ואגמי איסמאריס ופרספה) והוקמה חדשה (בדלתת אקסיוס). עד 1990 הוא תועד בלפחות שלוש מושבות קינון, ואוכלוסיית הקינון שלו הצטמצמה ל– 71–45 זוגות. ייתכן כי זיהום וניקוז אדמת ביצות איימו על אזורי הביצות ביוון במהלך שנות ה-80 וה-90, מה שפגע באוכלוסיות המקננות. ב–2003 האוכלוסייה עמדה על 95 זוגות מקננים והחלה לגדול בהדרגה עד שבשנת 2017 האוכלוסייה עמדה ל-639 זוגות, רובם באי פראסודי, במפרץ אמברקיקוס, ובנהר אקסיוס. באותה תקופה טווח הקינון הגאוגרפי שלו התרחב בשמונה מושבות בעיקר בצפון ומערב יוון. זיהום מים, כמו גם צמצום בכמות השטחים המוצפים באזורי ביצות נחשבים לאיומים העיקריים על המין. העלייה שתועדה בין 2003 ו–2017 באוכלוסיית המקננים כנראה קשורה למעקב טוב יותר ולניסיונות מאורגנים לניהול שטחי ביצה המתרחשים ביוון במהלך העשור האחרון. המין מוגן על פי הוראת הציפורים של האיחוד האירופי והוא נכלל ב"Red Data Book of animals in Greece" בסכנת הכחדה קריטית.[3]
בישראל
כיום, המגלנים נפוצים בארץ ישראל, חלקם חולפים (עוברים בנדידה), חורפים (נשארים לאורך החורף) ואף יציבים (נשארים לאורך כל השנה ומקננים כאן).[20] בעבר המגלנים רק חלפו וחרפו, אך בעשורים האחרונים הוא נצפה דוגר מצפון הארץ ועד גוש דן. הקינון המתועד הראשון בארץ היה ב–1969 בעמק זבולון. בשנת 1975 תועד מקנן לראשונה בעמק החולה. בשנת 2011רשות נחל הקישון גילתה מושבת קינון באזור שפך נחל סעדיה, יובל של נחל קישון.[21][22]
במדגסקר
המגלן מקנן יציב במדגסקר, ולא ידוע על נדידה של מגלנים באי. לפי הערכה משנת 2017, אוכלוסיית המין במדגסקר מונה בין 8,500 ל-11,000 פרטים. המגלן תועד לראשונה במדגסקר ב– 1879 – 1885. המגלן נפוץ בעיקר במערב האי, היכן שתועד בתוך חמישה שטחים מוגנים. המגלנים נצפו מחפשים מזון בקבוצות גדולות (יותר מ-10 ציפורים) בשדות אורז, אך לא במנגרובים. תצפיות המתפרשות על פני 23 שנים (1993 עד 2016) מראות עלייה מתונה באוכלוסיית המגלן במדגסקר. הסיבה היא כנראה בשל ריכוז גבוה של ציפורים (> 80%) שתועדו בתוך השטחים המוגנים; כל אתרי הקינון הידועים נמצאים בתוך שטחים מוגנים. האיומים העיקריים על המגלן במדגסקר הם הרס בתי גידול, הפרעות אנושיות בכל בתי הגידול וציד.[23]
במונטנגרו
המגלן החום תועד מקנן וחולף במונטנגרו, אך לא ידוע על חריפה. בפלבניצה ליד אגם סקאדאר, בסך הכל 118 פרטים נצפו ב-8 באפריל 1965. בתקופה שבין 2000 ל-2002 רק 1–2 זוגות התרבו, והייתה ירידה באוכלוסייה של 30-50%. על פי אומדן משנת 2017, במדינה מקננים בין 5 ל–10 זוגות.[18]
בספרד
המגלן החום חולף, חורף ומקנן בספרד. המגלן החום תועד מקנן בפארק הלאומי דוניאנה בין סוף המאה ה-18 לתחילת המאה ה-20. כשהוא נכחד כמקנן בספרד. לאחר עשרות שנים של היעדרות, בשנת 1973 המין החל לקנן מחדש בחצי האי האיברי, תועד מקנן לראשונה בפארק הטבעי לה אלבופרה (Parque Natural de la Albufera) בשנת 1993, ובשנת 1996 נצפה מקנן בדלתא של האברו. בשנה זו, קיננו בדוניאנה 7 זוגות. מאז, האוכלוסייה בספרד גדלה באופן מעריכי, ככל הנראה בגלל גידול אורז בכמות הולכת וגדלה, שכן המגלנים מחפשים מזון בשדות האורז המוצפים.[7] התיעוד הראשון של חריפה באברו הוא מינואר 1998. אוכלוסיית הדלתא של אברו הכילה פחות מ-300 זוגות מקננים בשנת 2015, ובשנת 2017 קיננו בפארק הלאומי דוניאנה 10,463 זוגות ובפארק הטבעי לה אלבופרה קיננו 765 זוגות.[24][25] בחורף 2017–2018 חרפו באברו כ–6,600 פרטים, שהם בין חמישית לרבע מכל האוכלוסייה החורפת בספרד.[26]
בסרביה
המגלן מקנן וחולף נדיר בסרביה. התצפית המתועדת הראשונה היא מסוף המאה ה-17, וויבודינה. הדיווחים התרבו במהלך המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, במיוחד לאורך נהר הסאווה. במחצית הראשונה של המאה ה-19, זה היה מין מקנן נפוץ, בעיקר באזורי ביצות לאורך נהר הסאווה, בעיקר בקרבת אובדסקה בארה, שם קיננו בסביבות 1,000 זוגות. לובנשטיין דיווח ב–1840 על מושבה גדולה ליד בלגרד. באובדסקה בארה קיננו כ–4,500 זוגות ב-1869, אולם המין כבר לא השתמש באתר זה לרבייה בתחילת שנות ה-60. בתחילת המאה ה-20, המין היה קינן בכמויות גדולות לאורך נהר הסאווה, עד שנעלם בהדרגה במהלך העשורים הבאים. לא תועד קינון בסרביה בין 1963 ל-1985, למעט התקופה שבין 1963 ל-1969, אז זוג אחד או שניים קינן בצארסקה בארה. אתר הקינון היחיד בין 1986 ל-2002 בסרביה היה דובובאצ'קי ריט, אזור ביצות על יד הדנובה בוויבודינה. פרויקט "החזרת האיביס" יצא לפועל באובדסקה בארה החל משנת 1992. במהלך 25 השנים הראשונות, כ-220 דונם של בתי גידול שוחזרו ותוחזקו ומפלסי המים שופרו. בתקופה שבין 2003 ל-2007 זוהה אתר רבייה חדש בבריכת דגים. במהלך התקופה שבין 2008 ל-2013 המגלן החל לקנן בשטח מוצף לאורך הנהר טאמיש. בשנים 2016–2017, מושבות רבייה בסרביה היו רק באובדסקה בארה ולאורך הטאמיש.[18]
האוכלוסייה המקננת בסרביה נמצאת בסכנת הכחדה חמורה, האוכלוסייה הלא מקננת נמצאת בסכנת הכחדה, והאוכלוסייה הנודדת הוערכה בפחות מ-250 פרטים בוגרים בין השנים 1997–2017. מחוץ לעונת הרבייה המגלן החום תועד מדי פעם באגמים, בריכות, שטחי מרעה רטובים ונהרות ברחבי סרביה עד לגובה 1,200 מטרים מעל פני הים. ישנם מספר איומים בסרביה המשפיעים על מין זה: הרס בתי גידול עקב ניקוז ביצות, נהרות וצמצום גודלם של אזורי הצפה; שריפות; ציד למטרות פחלוץ או כהרג בשוגג, כמו גם הפרעה לציפורים בקינון ובאזורי חיפוש מזון והקמת מטעי צפצפה וערבה באזורים החשובים לחיפוש מזון. בשנים מסוימות כל האוכלוסייה מקננת בתוך האזורים המוגנים (למשל ב–2016 בדליבלאטסקה פשצ'ארה ואובדסקה בארה, שתיהן שמורות טבע), בעוד שבשנים אחרות כל הזוגות מקננים מחוץ לאזורים מוגנים. השטחים ליד הטאמיש, שמהווים מוקדי קינון עיקריים, הוצעו להגנה.[18]
בפורטוגל
המגלן חורף, חולף ומקנן בפורטוגל. פליקס קאפלו תיאר את המגלן כנפוץ בדרום פורטוגל בשנות ה–30, אך מאז, המגלן לא נצפה במדינה עד שנות ה–90. עם זאת, מאז 1994, חלה עלייה משמעותית בתיעוד של פרטים, בעיקר באלגארבה. בעשור האחרון המגלן נצפה בתדירות גבוהה יותר ברחבי פורטוגל, בעיקר בשפכי הנהרות טז'ו וסאדו, אך גם כמעט בכל אזורי הביצות של החוף ואפילו בפנים הארץ, במרכז ודרום המדינה ובמספרים משמעותיים מאוד. בתחילת התפשטותו, נצפה המין בעיקר בתקופת הנדידה, אך גם בתקופת החורף. תיעודי הקינון הראשונים היו בשנת 2005 בשמורת הטבע פאול דו בוקילובו ורוב הזוגות המקננים נמצאים באגן הטז'ו. האוכלוסייה הצטמצמה ב–2016 כתוצאה מבצורת.[27]
בצרפת
המגלן החום מקנן וחולף בצרפת והאוכלוסייה גדלה באופן אקספוננציאלי. המגלן החום קינן לעיתים רחוקות מאוד בצרפת עד המאה ה–21; במהלך המאה ה-19, תועד רק מקרה אחד, בשנת 1844 בקאמארג, בדלתת הרון בדרום צרפת. איג ומיוד דיווחו בסוף שנות ה–30 על קינון מזדמן בקאמארג. הוא קינן שם בשנות ה–90, ולאחר מכן, רק ב–2006 החל לקנן מחדש במושבת אנפות בקאמארג. במקביל, ניסיונות קינון התרחשו באופן קבוע באזורים אחרים, בעיקר בלואר האטלנטי, ומ–2013 בארו. מאז, מספר הזוגות המקננים בצרפת גדל באופן אקספוננציאלי והגיע ל-2,087 זוגות בשנת 2017, מתוכם 1,236 קיננו בקאמארג. הגידול באוכלוסייה של המגלן החום בקאמארג עולה בקנה אחד עם הגידול בזוגות המקננים בדוניאנה, דרום ספרד, ותצפיות מקומיות רבות תומכות בקשר המשוער בין האוכלוסיות. המושבה בקאמארג נמצאת בשמורת טבע מוגנת.[10]
ברומניה
המגלן נודד ומקנן ברומניה. על פי תיעודים היסטוריים, בתחילת המאה העשרים המגלן החום היה מין נפוץ באזורי הביצות של חלקה הדרומי והמזרחי של רומניה. עקב אובדן בתי גידול ברחבי הדנובה ויובליו העיקריים, אוכלוסיית הרבייה עברה ירידה דרמטית; חלק מהמושבות נעלמו בעוד שאחרות סבלו מצמצום ניכר. באותה תקופה, דלתת הדנובה נחשבה לאזור המחיה העיקרי של המין ברומניה, בו קיננו לכל היותר 12,000 זוגות בשנת 1977, עם ירידה חדה לכ-6,000 בשנת 1979 ו-525 בשנת 1983. בתקופת 1984–1995 גדלה האוכלוסייה ל-3,340 זוגות ונעה בין 2,000 ל-3,000 זוגות מקננים במהלך שנות ה–90. כל המושבות הידועות של המגלן ברומניה ממוקמות באזורים מוגנים והוא אינו בסכנת הכחדה שם.[12]
בתונסיה
המגלן חורף וחולף מצוי ומקנן נדיר בביצות תוניסיה. הקינון המתועד הראשון היה בסכר לבנה (سد لبنة) בראס א-טיב (الرأس الطيب) בצפון מזרח תוניסיה, בשנת 2008. 4 זוגות תועדו מקננים ביוני 2014 בפארק הלאומי אישקל בצפון תוניסיה. מאז, אוכלוסיות הקינון של מגלן חום לא היו יציבות בשני אתרי הרבייה; ב-2017, לראשונה בשלושת העשורים האחרונים, לא הייתה להקת עופות מים מעורבת בפארק הלאומי אישקל, ולכן אין קינון של מגלן חום. מנגד, בלבנה המשיך מספר המגלנים לרדת משנה לשנה עד לזוג בודד שתועד בשנת 2017. איומים בתוניסיה כוללים גישה בלתי חוקית והפרעות של דייגים ומקנה במושבות, והפרעות בגובה המים בשל סכרים. בנוסף רוב האתרים נמצאים כעת תחת איום ממקורות שונים כמו ניקוז, עיור ובצורת ממושכת.[16]
שימור
הערכות שטח התפוצה (180,000,000 קילומטרים רבועים) וגודל האוכלוסייה (230,000 – 2,220,000 פרטים) גבוהות בהרבה מהקריטריונים למין בסיכון; מגמות האוכלוסייה העולמיות לא כומתו, אך לא מאמינים שהמין מתקרב לספי קריטריון הירידה באוכלוסייה של הרשימה האדומה של IUCN (כלומר ירידה של יותר מ-30% בעשר שנים או שלושה דורות). מסיבות אלה, המין הוגדר כמין ללא חשש. אוכלוסיית הרבייה האירופית שלו בגודל 28,300-37,700 זוגות, ועברה ירידה מתונה בין השנים 1970–1990. למרות שאוכלוסיות מפתח ברוסיה ובאזרבייג'ן היו יציבות במהלך השנים 1990–2000, אוכלוסיות המין המשיכו לרדת בחלקים של דרום מזרח אירופה, ועברו ירידה מתונה של כ–10% בסך הכל.[28] באירופה נפגע קשות משינוי בתי הגידול הלחים, שימוש בחומרי הדברה בחקלאות וציד. פעילויות הכוללות ניקוז מים והטייתם להשקיה והפקת חשמל הידרואלקטרית פוגעים בבתי גידול מתאימים לחיפוש מזון ורבייה. רגיש לשפעת העופות ועלול להיפגע מהתפרצויות עתידיות של המחלה. טורפים קרקעיים כמו חזירים ושועלים עלולים לגרום לתמותה המונית משמעותית.[11] ייתכן שקיימת תחרות מסוימת בין המגלן לכפן המצוי, כשנוכחות של אחד המינים מלווה לעיתים קרובות בהיעדר או ירידה משמעותית בגודל האוכלוסייה של המין האחר.[13] המין מוגן על פי הוראת הציפורים של האיחוד האירופי.[3]
2018 aircraft crash in the Java Sea, Indonesia, killing 189 See also: Boeing 737 MAX groundings Lion Air Flight 610PK-LQP, the aircraft involved in the accidentAccidentDate29 October 2018 (2018-10-29)SummaryLoss of control due to runaway trim from MCAS activation, inadequate maintenanceSiteJava Sea, off the north coast of Karawang Regency, Indonesia 5°46′15″S 107°07′16″E / 5.77083°S 107.12111°E / -5.77083; 107.12111AircraftAircraft typeB...
NCT엔시티NCT pada April 2018Informasi latar belakangAsalKorea SelatanGenreK-popC-popJ-pophip hopR&BEDMpop remajaTahun aktif2016 (2016)–sekarangLabel SM Avex Trax[1] Capitol[2] Artis terkait SM Town SM Rookies NCT U NCT 127 NCT Dream NCT WayV SuperM Situs webnct.smtown.com (Arsip 2020)AnggotaDaftar anggota NCT NCT (Hangul: 엔시티, singkatan dari Neo Culture Technology) adalah sebuah grup vokal pria asal Korea Selatan yang dibentuk oleh SM Entertainment...
Ниже приведён список крайних точек Казахстана. Содержание 1 Крайние точки 2 Крайние высоты 3 Крайние населённые пункты 3.1 Сёла 3.2 Города 4 Географический центр Казахстана 5 См. также 6 Примечания Крайние точки Северная точка — на границе с Россией в Кызылжарском районе С�...
United States historic place in Chicago, Illinois United States historic placeOld Town Triangle Historic DistrictU.S. National Register of Historic PlacesU.S. Historic districtChicago Landmark An Old Town sign at Wells Street and North AvenueShow map of Chicago metropolitan areaShow map of IllinoisShow map of the United StatesLocationChicago, Illinois, U.S.Coordinates41°54′40″N 87°38′22″W / 41.9111°N 87.6395°W / 41.9111; -87.6395Built1872Architectural ...
Francophone resident of the Canadian province of Ontario Franco-OntariansFranco-Ontariens Franco-Ontarian flagTotal populationFrancophones: 650,000 (2021)[1][note 1][note 2]Regions with significant populationsOntario (Eastern Ontario, Central Ontario, Northeastern Ontario)LanguagesCanadian French · Canadian English Part of a series of articles on theFrench people Native communities France Italy (Aosta) DiasporaAfrica Algeria Madagascar Mauritius Namibia (...
American politician and fringe theorist (1831–1901) Ignatius L. DonnellyDonnelly c. 1865Member of the Minnesota House of RepresentativesIn office1887–1888, 1897–1898Member of the Minnesota SenateIn office1874–1878, 1891–1894Member of the U.S. House of Representativesfrom Minnesota's 2nd districtIn officeMarch 4, 1863 – March 3, 1869Preceded byCyrus AldrichSucceeded byEugene McLanahan Wilson2nd Lieutenant Governor of MinnesotaIn officeJanuary 2, 1860 –&#...
Type of folding knife Not to be confused with Switchblade. An assisted-opening knife being opened. An assisted-opening knife is a type of folding knife which uses an internal mechanism to finish the opening of the blade once the user has partially opened it using a flipper or thumbstud attached to the blade.[1] When the knife is in the closed position, the blade is held in place by means of torsion springs and an additional blade lock (optional). As the user applies manual pressure to...
ماري وزهرة الساحرةメアリと魔女の花 (باليابانية) الشعارملصق الفيلممعلومات عامةالتصنيف فيلم رسوم متحركة الصنف الفني فيلم فنتازيا تاريخ الصدور 8 يوليو 2017[1] (اليابان)19 يناير 2018[2] (الولايات المتحدة)13 سبتمبر 2018[3] (ألمانيا) مدة العرض 102 دقيقة اللغة الأصلية اليابانية مأخو...
Keypad that appears on some telephones A telephone keypad using the ITU E.161 standard. A telephone keypad is a keypad installed on a push-button telephone or similar telecommunication device for dialing a telephone number. It was standardized when the dual-tone multi-frequency signaling (DTMF) system was developed in the Bell System in the United States in the 1960s that replaced rotary dialing originally developed in electromechanical switching systems.[1] Because of the installed a...
Canadian politician The Hon.William Berrian VailMember of the Canadian Parliamentfor DigbyIn office1874–1877Preceded byEdwin Randolph OakesSucceeded byJohn Chipman WadeIn office1882–1887Preceded byJohn Chipman WadeSucceeded byJohn CampbellMember of the Nova Scotia House of Assembly for Digby CountyIn office1867–1874 Personal detailsBorn(1823-12-19)December 19, 1823Sussex Vale, Colony of New BrunswickDiedApril 10, 1904(1904-04-10) (aged 80)Dover, EnglandPolitical partyLiberalOther p...
Tesco supermarket in St Peter's St Peter's is a suburb in the civil parish of St. Peters, in the city of Worcester, in the county of Worcestershire, England. It lies south of the city centre, on the east side of the River Severn, near Junction 7 of the M5 motorway. In the 2011 census, the parish population was recorded as 5,851.[1] Church and parish The parish is named after the Church of St Peter the Great (so named to distinguish it from the chapel of Worcester Castle, St Peter the...
Shopping mall in Campbell, California, US This article needs additional citations for verification. Please help improve this article by adding citations to reliable sources. Unsourced material may be challenged and removed.Find sources: Pruneyard Shopping Center – news · newspapers · books · scholar · JSTOR (December 2011) (Learn how and when to remove this message) Pruneyard Shopping CenterRoadside sign for The PruneYard Shopping CenterLocationCampbel...
Questa voce sull'argomento velisti è solo un abbozzo. Contribuisci a migliorarla secondo le convenzioni di Wikipedia. Igor MarenićNazionalità Croazia Altezza173 cm Peso70 kg Vela Palmarès Competizione Ori Argenti Bronzi Olimpiadi 1 0 0 Mondiali 2 2 3 Europei 3 0 2 Universiadi 1 0 0 Giochi del Mediterraneo 1 1 0 Vedi maggiori dettagli Modifica dati su Wikidata · Manuale Igor Marenić (Mali Lošinj, 2 gennaio 1986) è un velista croato. Indice 1 Palmarès 1.1 Olimpiad...
Oliveto Lucanocomune Oliveto Lucano – VedutaOliveto Lucano LocalizzazioneStato Italia Regione Basilicata Provincia Matera AmministrazioneSindacoNicola Terranova (lista civica Noi ci siamo) dal 5-10-2021 TerritorioCoordinate40°32′N 16°11′E40°32′N, 16°11′E (Oliveto Lucano) Altitudine546 m s.l.m. Superficie31,19 km² Abitanti353[1] (31-8-2023) Densità11,32 ab./km² Comuni confinantiAccettura, Calciano, Garaguso, San Mauro Forte Alt...
Turkish volleyball player Büşra KılıçlıPersonal informationBorn (1990-07-16) 16 July 1990 (age 34)Gölcük, TurkeyHeight1.88 m (6 ft 2 in)Weight80 kg (176 lb)Spike310 cm (122 in)Block308 cm (121 in)Volleyball informationPositionMiddle-blockerCurrent club Türk Hava YollarıNumber12Career YearsTeams 2004–2019Eczacıbaşı2019–2020Beşiktaş2020-Türk Hava YollarıNational team Turkey Medal record Women's volleyball Representing ...
FA Cup 2004-2005 Competizione FA Cup Sport Calcio Edizione 124ª Organizzatore FA Luogo Inghilterra Risultati Vincitore Arsenal(10º titolo) Secondo Manchester Utd Semi-finalisti Newcastle Utd Blackburn Cronologia della competizione 2003-04 2005-06 Manuale La FA Cup 2004-2005 è stata la centoventiquattresima edizione della competizione calcistica più antica del mondo. È stata vinta dall'Arsenal contro il Manchester United. Indice 1 Calendario 2 Primo turno 3 S...
3rd President of Cuba (1913-1921) This article includes a list of general references, but it lacks sufficient corresponding inline citations. Please help to improve this article by introducing more precise citations. (March 2010) (Learn how and when to remove this message) In this Spanish name, the first or paternal surname is García Menocal and the second or maternal family name is Deop. Mario García MenocalMenocal, c. 19123rd President of CubaIn office20 May 1913 –...
Bérellescomune Bérelles – Veduta LocalizzazioneStato Francia RegioneAlta Francia Dipartimento Nord ArrondissementAvesnes-sur-Helpe CantoneFourmies TerritorioCoordinate50°13′N 4°06′E50°13′N, 4°06′E (Bérelles) Altitudine168 - 229 m s.l.m. Superficie5,81 km² Abitanti166[1] (2009) Densità28,57 ab./km² Altre informazioniCod. postale59740 Fuso orarioUTC+1 Codice INSEE59066 CartografiaBérelles Modifica dati su Wikidata · Manuale Bérelles ...
_at_Lake_Woodruff_-_Flickr_-_Andrea_Westmoreland.jpg)
_(6852448842).jpg)
.jpg)
.JPG)
_-_Flickr_-_Lip_Kee.jpg)
