דרום-מזרח אירופה

דרום-מזרח אירופה (באנגלית: Southeast Europe; בראשי תיבות: SEE) הוא אזור גאוגרפי באירופה, המורכב בעיקר מהבלקן. מדינות ושטחים ריבוניים הכלולים באזור הם אלבניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, קוסובו, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית, רומניה, סרביה וטורקיה.[1] לפעמים נכללות גם מולדובה ואוקראינה בדרום-מזרח אירופה, אך לרוב הן נכללות במזרח אירופה וכן סלובניה, שלעיתים נכללת במרכז אירופה.[1]

העיר הגדולה ביותר באזור היא איסטנבול, ואחריה בוקרשט, סופיה, בלגרד ואתונה.

יש הגדרות חופפות וסותרות של האזור, בשל שיקולים פוליטיים, כלכליים, היסטוריים, תרבותיים וגאוגרפיים.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, התגוררו בדרום-מזרח אירופה מעל מיליון יהודים.[2]

הגדרה

השימוש הידוע הראשון במונח "דרום-מזרח אירופה" היה על ידי החוקר האוסטרי יוהאן גיאורג פון האן (1811–1869) כמונח רחב יותר מהבלקן המסורתי, מושג המבוסס על גבולות חצי האי הבלקן. המדינות בהן תוארו ככולם באזור הבלקן הן אלבניה, קוסובו, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, מונטנגרו ומקדוניה הצפונית.

מדינות המתוארות גאוגרפית, לפחות חלקית, באזור, הן[1]:

אזורי אירופה, על פי ספר העובדות העולמי של ה-CIA. דרום-מזרח אירופה מסומן בחום

ספר העובדות העולמי

על פי ספר העובדות העולמי של ה-CIA, המדינות הבאות נכללות בדרום-מזרח אירופה:

  • אלבניה
  • בוסניה והרצגובינה
  • בולגריה
  • קרואטיה
  • קוסובו
  • מונטנגרו
  • מקדוניה הצפונית
  • רומניה
  • סרביה
  • טורקיה (תראקיה המזרחית)

על פי ספר זה, יוון נמצאת בדרום אירופה,[3] סלובניה במרכז אירופה[4] ומולדובה במזרח אירופה.[5]

שיתופי פעולה והסכמים

הסכם היציבות בדרום-מזרח אירופה (SPSEE) כלל את אלבניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, קוסובו, מולדובה, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית, רומניה וסרביה כשותפות חברות. תהליך שיתוף הפעולה בדרום-מזרח אירופה (SEECP) כולל את אלבניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, קוסובו, מולדובה, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית, רומניה, סרביה, סלובניה וטורקיה כשותפות חברות. היוזמה השיתופית בדרום-מזרח אירופה (SECI) כוללת את אלבניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, מולדובה, מונטנגרו, מקדוניה הצפונית, רומניה, סרביה, סלובניה וטורקיה כשותפות חברות.

התוכנית לשיתוף פעולה בין-לאומי של דרום-מזרח אירופה, הממומנת על ידי האיחוד האירופי, כוללת את אלבניה, אוסטריה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, יוון, הונגריה, מקדוניה הצפונית, מונטנגרו, מולדובה, רומניה, סרביה, סלובקיה, סלובניה וחלקים מאיטליה ומאוקראינה כחלק מאזור התוכנית.[6]

מחקרים של הבנק העולמי מתייחסים לאלבניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, מולדובה, מקדוניה הצפונית, רומניה וסרביה כשמונה המדינות בדרום-מזרח אירופה (SEE8). פרסום משנת 2006 של ארגון הבריאות העולמי (WHO) ובנק הפיתוח של מועצת אירופה (CEB) מונה את אלבניה, בוסניה והרצגובינה, בולגריה, קרואטיה, מקדוניה הצפונית, מולדובה, רומניה וסרביה ומונטנגרו כמדינות דרום-מזרח אירופה.

המשרד האזורי של נציבות האו"ם לפליטים בדרום-מזרח אירופה מפרט כיום את אלבניה, בוסניה והרצגובינה, מקדוניה הצפונית ומונטנגרו כחלק מדרום-מזרח אירופה.[7]

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרום-מזרח אירופה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 Geography M. A., Geography B. A., Where Exactly Are the Balkan States?, ThoughtCo (באנגלית)
  2. ^ יהודי דרום מזרח-אירופה, באתר south-eastern-europe.html
  3. ^ Greece - The World Factbook, www.cia.gov
  4. ^ Slovenia - The World Factbook, www.cia.gov
  5. ^ Moldova - The World Factbook, www.cia.gov
  6. ^ South-East Europe, www.southeast-europe.net
  7. ^ Regional Office in South Eastern Europe | Global Focus, reporting.unhcr.org