בתקופת מלחמת העצמאות היה אלתרמן כבן 38 ופטור מגיוס. למרות זאת גויס, לבקשתו וצורף לחוליית רגמים בגדוד 88 של חטיבה 8 שמפקדה היה יצחק שדה. הקרב היחיד שבו השתתף היה בכיבוש תל גת (תל עירני) והכפר עיראק אל-מנשייה בניסיון לפרוץ את הדרך לנגב הנצור.[1][2] לפי עדויות שהביא פרופסור מנחם דורמן בספרו "נתן אלתרמן – פרקי ביוגרפיה", נפלו פצצות בקרבת העמדה בה התחפר הצוות של אלתרמן, כקילומטר וחצי מהתל עיראק-אל-מנשייה, וכך חווה באופן מעשי את חרדת החיילים בטרם היציאה לקרב ובמהלכו.
אלתרמן שוחרר משירות על ידי יצחק שדה, על פי השמועות, לבקשתו של בן-גוריון אשר אלתרמן היה מתומכיו המובהקים.[3][4]
קובץ שירי עיר היונה
הספר "עיר היונה" כולל הן שירים לאומיים והן שירים אישיים. השירים הלאומיים מתארים את המצב בארץ ישראל בתקופה שלפני הקמת המדינה על פי סדר התרחשותם: ההעפלה, קיבוץ הגלויות, כור ההיתוך, התפתחות השפה והעיר, תקופת מלחמת העצמאות ועוד עניינים שבמרכז סדר היום הציבורי. השיר עצמו מופיע לאחר השיר המתאר את ההכנות שלפני הקרבות ולפני שיר המלחמה עצמו.
השירים בספר נכתבו לאורך שנות הארבעים, אשר התאפיינו בתהליך מואץ של בנייה ומאבק לעצמאות ישראל. אלתרמן מתאר תהליך אבולוציוני של עניינים קטנים וטריוויאליים אך מעשיים, אשר ביחד מצטרפים למעשה הגדול. בשירי "עיר היונה" לא התאמץ אלתרמן לייפות את המציאות אלא תיאר אותה באופן ביקורתי ובוחן, ומתוך הבנה ואמפתיה.
השיר נכתב בשפה גבוהה ומליצית, ובדרך כלל משמעויותיו העמוקות אינן מתבררות באופן מיידי בקריאה הראשונה. על מנת לגלות את הרבדים העמוקים שלו יש צורך בקריאה חוזרת ונשנית של הטקסט תוך כדי הכרה וקישור לאירועים והמאורעות שהתחוללו בתקופת הזמן שעל הרקע שלה נכתב.
השיר מתאר את הקמתו של מחנה צבאי זמני בטרם יציאה לקרב כלשהו. בהמשכו משולבות אבחנות של המשורר כמשקיף ב"מבט על" של משמעויותיה העמוקות והשפעתן של המלחמה ואחריתה על נפש האדם.
מחנה צבאי חדש מוקם כשלב הראשון לצורך התארגנות והיערכות הכוחות הלוחמים לפני היציאה לקרב. בקרב עצמו יגרמו הלוחמים לשפיכות דמים, אך מיד מובעת ההצדקה: שפיכת דמו של האויב על מנת להגן על בני אדם, אלו אשר בשמם יצאו.
בבתים אלו, שלא הולחנו ואינם בגרסה המושרת הידועה מתוארות המלאכות והפעולות של החיילים בהקמת המחנה ובהכנת המדים והציוד. המחנה הוא מעין עיר פרימיטיבית ”פְּנֵי נַפָּחֶיהָ וְאוֹפֶיהָ וְעֶגְלוֹנֶיהָ שֶׁל חֶבְרָה בְּטֶרֶם גָּג”, ובה נוצר הווי ייחודי. המיוחד בבית זה שלא מוזכר בו הקרב. הבית הוא מעיין אתנחתא מהסיבה שלשמה נאספו כל אותם גברים.
עם רדת הערב, באשמורת הראשונה, ההכנות מסתיימות והמחנה עומד ומוכן. עם זאת, אין מדובר במחנה קבע אלא במחנה אוהלים זמני כמנהג הצוענים ובדומה לאופיה של ההוויה המלחמתית. זו יכולה להשתנות בכל רגע מכיוון שכבכל שעת חירום מתבטלים לחלוטין החוקים היוצרים מסגרות וכלים בחיי האדם, וההוויה כולה מרוכזת במאבק לשמירת החיים והקיום האישי. מיקום המחנה, "בין חוף וגבע", רומז לקרב הראשון במבצע יואב בין תל גת לנחל לכיש.[6]
בית חמישי
בבית זה, שהושמט אף הוא מהגרסה המושרת, מתוארים קשרי חברות הנוצרים בין החיילים מתוך הבדידות ומתוך הצורך בקשרים חדשים במצב בו נעלם המעמד החברתי של ימי השגרה ”הָרֵעוּת... שׁוֹמְרָה בֵּין אִישׁ וָאִישׁ אֶת הַקְּשָׁרִים, בְּהִשָּׂרֵף גִּשְׁרֵי שְׂכִירוּת וּמִסְחָרִים.”
בית שישי
הבתים השישי והשביעי עוסקים בייצוג הווי הלוחמים ובשפה בה ניתן לדבר על מאורעות ורגשות אלו של אחווה ושותפות. האמנות ה"גבוהה" אינה מסוגלת להביע את המצב, ודווקא דיבור ישיר ובוטה, גם אם אינו נעים לאוזן, יכול לשקף את רוח הזמן. על הווי זה של אחוות לוחמים למול הסכנה יכול להעיד רק "הזמר הנפוץ" העומד בניגוד ל"שירה הצרופה".
בית שביעי
המשורר חוזה את "הזמר הנפוץ" שיבטא את חוויית המלחמה של החיילים הפשוטים. ללא "דקויות" של שירה אלא בלשון בוטה ”בְּלִי מֹרֶךְ לֵב וּבְלִי חֲשָׁשׁ מִפְּנֵי הַזּוֹל”.
פרשנות
אריאל הירשפלד רואה בתיאור "הזמר הנפוץ" המשתמש "ללא חשש מפני הזול" בדימויים נדושים וברגשנות שבח של אלתרמן לקיטש שכאשר הוא משולב במעשה אמנות מקנה לו "אנרגיות על".[7] יפתח אופק כותב כי אלתרמן כ"משורר מגויס" מכיר בחובה שביציאה בקרב וכי רק הזמר העממי על צעקנותו ופגמיו האסתטיים המתאר רגשות עזים במקום לבטים ומורכבויות יכול להביע אמת פשוטה זו של חובת ההתגייסות.[8]אורי קציר רואה ב"זמר הנפוץ" שבבית השביעי סיכום של נאום המפקד המשתמש במילים פשוטות ומובנות לכל ולא בשפה גבוהה ומליצית בפני החיילים בטרם צאתם לקרב.
בית שמיני
הוא הבית השני והפזמון החוזר בגרסה המושרת. תיאור של הווי המחנה העסוק. השהייה במחנה, עם השירים והידידויות הארעיות, מכשף את החונים, כיחידים וככלל, ברוח הבלים. כאן, "רְעות רוח" נלקח מקהלת (”הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ”[9]) ואינה ה"רֵעות" מהבית החמישי. בבית זה מבטא אלתרמן תפיסת עולם לפיה גם ב"מלאכות החופזות" – מעשה הקמת המחנה הפשוט והזול יש מימד רוחני "כישופה של רעות רוח" והוא חלק מ"בניינה של ממלכה" – הקמת המדינה שבדרך.
חוויית המחנה היא חלק מחוויית המלחמה, והפזמונים אשר קשורים אליה מקנים זיכרון נוגה, ברקע הרעה, לימי המלחמה. בשורה ”עוֹד יִמְשְׁכוּ הֵמָּה, כְּמוֹ נִימָה מֵחֵלֶב, נַפְשׁוֹ שֶׁל דּוֹר...” משיכת הנפש מושוות להוצאת נימה (שערה) מחלב – הדימוי בו משתמשת הגמרא לתיאור מיתת נשיקה (מיתה קלה)”נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא”[10] ובפירוש רש"י: ”כמושך נימת שער מתוך החלב”.
בית עשירי
חזרה מתיאור רוח המחנה, עם אחוות החיילים ושירת הפזמונים, למהותה הגשמית של המלחמה. אותו הווי ”עוֹלֶה בִּיעָף, וְשָׁב־נִקְטָע בִּילֵל” של נפילת החיילים הנורים. איתו נקטע גם השיר כולו, עם כל תיאוריו הציוריים של המחנה והמלחמה. יש הרואים בשורות האחרונות ביקורת נוקבת על תיאור המלחמה כדבר הירואי.
הגרסה המוזיקלית
יאיר רוזנבלום הלחין את השיר לקראת פסטיבל הזמר והפזמון בשנת 1973. רוזנבלום מספר שיהורם גאון התקשר אליו ושאל אם יש לו שיר שיוכל לשיר בפסטיבל (לפי גרסת גאון דווקא רוזנבלום הוא זה שהתקשר אליו[11]). רוזנבלום מספר שלא רצה להחמיץ את ההזדמנות ולכן מיהר להשיב בחיוב. הוא דפדף בספר השירים עיר היונה, שהיה מונח במקרה לידו ונקב בשם השיר מבלי לקרוא אותו. השניים סיכמו להיפגש למחרת בבוקר כדי לעבוד על השיר. בתום השיחה גילה רוזנבלום כי השיר שבחר באקראי מורכב מאוד להלחנה, מכיוון שהוא איננו בעל מבנה שירי כמקובל בפסטיבלים, ואינו כולל בתים ופזמון חוזר. כדי לפתור את הבעיה החליט רוזנבלום להלחין רק שבעה מהבתים ולהשתמש בבית השמיני כפזמון.
רוזנבלום, שהתחייב להשמיע לגאון את השיר בבוקר, עמל על הלחנתו כל הלילה, אך להפתעתו גאון לא הופיע לקבל את השיר. רוזנבלום הבין שגאון ויתר על השיר, אך לא רצה לוותר על פסטיבל הזמר.[12] ראשית נתן את השיר ללהקת גיסות השריון עם הסולנית רבקה מרקוביץ. הביצוע הוקלט ללא ידיעת הזמרים, אולם לא הופץ, ונגנז (בסוף דצמבר 2023 הועלתה ההקלטה לערוץ YouTube). לאחר ביצוע זה, הוא פנה לשלושה מבני טיפוחיו בלהקת הנח"ל – חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי – שהיו בתקופה זו בתחילת דרכם העצמאית, והציע להם לבצע אותו למרות הטקסט המורכב לשינון ולביצוע. מעמדו התרבותי המרכזי של הפסטיבל שכנע את השלושה לבצע את השיר, ושמיר קיווה גם להיעזר בתשומת הלב הציבורית כדי לקדם את הקמתה של להקת כוורת. את השלושה ליוו בשירה שלישיית אף אוזן גרון. העיבוד המוזיקלי של השיר נעשה על ידי ירון גרשובסקי, והמקהלתי על ידי המלחין עצמו. בשל מורכבותו לא זכה השיר להצלחה בתחרות, אך הפך מאוחר יותר לאחת הקלאסיקות הגדולות של פסטיבל הזמר והפזמון לדורותיו.
מצעדים
ב-21 במאי 1973 הוצג השיר בפינה לשיפוטכם במצעדי הפזמונים, ושהה במצעד 12 שבועות, מהם שבועיים במקום הראשון.
.jpg)
