לוח השנה הבהאי הוא לוח שנה בן תשעה עשר חודשים כשכל חודש כולל תשעה עשר ימים.
החודש הראשון הוא חודש בהאא המתחיל ב־21 במרץ לפי לוח השנה הגרגוריאני והחודש האחרון הוא חודש עלאא, אשר הוא חודש צום. לכל חודש יש שם המציין מעלה ממעלות תוארי האלוהות. בשנה הבהאית שלוש מאות שישים ואחד ימים וכדי להתאימה לשנה השמשית הרגילה מוסיפים לפני החודש האחרון, חודש הצום, ארבעה או חמישה ימים הנקראים "ימי הא".[1]
השנים הבהאיות נעות במעגל של תשע-עשרה. השנה האחרונה במעגל, השנה התשעה עשר נקראת שנת האחדות – "ואחד", וגם כאן נראה כי לכל שנה יש את השם שלה.[2] גם ימות השבוע שונים מאלו המקובלים בלוח השנה הגרגוריאני, השבוע הבהאי מתחיל ביום שבת – ג'לאל (הוד) ומסתיים ביום שישי – אסתקלאל (עצמאות). ישנם בלוח השנה מועדים וחגים שונים בחלקם יש ביטול מלאכה.[3]
השבוע הבהאי
חודשי השנה
מחזור השנים
| מס"ד |
השם בערבית |
בכתב ערבי |
משמעות
|
| 1 |
אלִף |
أﻟﻒ |
אל"ף
|
| 2 |
בּאאְ |
باء |
בי"ת
|
| 3 |
אבּ |
أب |
אב
|
| 4 |
דאל |
دﺍﻝ |
דל"ת
|
| 5 |
בּאבּ |
باب |
דלת
|
| 6 |
ואו |
وﺍو |
ו"ו
|
| 7 |
אבד |
أبد |
נצח
|
| 8 |
ג'אד |
جاد |
נדיבות
|
| 9 |
בהאא |
بهاء |
פאר
|
| 10 |
חֻבּ |
حب |
אהבה
|
| 11 |
בהאג' |
بهاج |
מענג
|
| 12 |
ג'ואב |
جواب |
תשובה
|
| 13 |
אחד |
احد |
יחיד
|
| 14 |
והאב |
وﻫﺎب |
שופע
|
| 15 |
וִדאד |
وداد |
חיבה
|
| 16 |
בדיאְ |
بديء |
ראשית
|
| 17 |
בהי |
بهي |
זוהר
|
| 18 |
אבהא |
ابهى |
זוהר ביותר
|
| 19 |
ואחִד |
واحد |
אחדות
|
החגים
נו רוז - ראש השנה - 21 במרץ – ביטול מלאכה – נחגג באיראן כבר אלפי שנים.
היום הראשון של רזואן - 21 באפריל - ביטול מלאכה – פסטיבל של שנים עשר ימים, המציין את הגעתו של בהאא אללאה מבגדד לקונסטנטינופול ב-1863, היום הזה מסמל גם את יום הגעתו לגנים מחוץ לבגדד שם שהו הוא ופמלייתו במסעם.
היום התשיעי של רזואן - 29 באפריל - ביטול מלאכה – יום זה מציין את הגעת משפחתו של בהאא אללאה לגנים מחוץ לבגדד.
היום השנים עשר של רזואן - 2 במאי - ביטול מלאכה – יום זה מציין את היציאה של בהאא אללאה לקונסטנטינופול.
הכרזת הבאב על התגלותו ב-1844 - 23 במאי - ביטול מלאכה – הבאב מכריז למולה חוסיין על משימתו ב-1844, לציון תחילתו של העידן הבהאי, ההנצחה צריכה להיות שעתיים לאחר השקיעה.
פטירת בהאא אללאה - 29 במאי - ביטול מלאכה – שנת 1892, פטירת הבהאא אללאה בשנתו, ההנצחה קורית בשעה שלוש בלילה.
הריגת הבאב ב-1850 - 9 ביולי - ביטול מלאכה – הוצאתו של הבאב להורג על ידי כיתת יורים בשנת 1850, ההנצחה קורית בצהריים.
יום הולדת הבאב ב-1819 - 20 באוקטובר - ביטול מלאכה.
יום הולדת בהאא אללאה ב-1817 - 12 בנובמבר - ביטול מלאכה.
יום הברית - 26 בנובמבר – אין ביטול מלאכה – עבד אלבהאא לא הסכים שיחגגו את יום הולדתו ב-23 במאי, שכן זהו יום ההצהרה של הבאב. עם זאת, לאחר בקשות רבות, הוא ייעד יום זה לחגיגות חייו.
יום פטירת עבד אלבהאא ב-1921 - 28 בנובמבר – אין ביטול מלאכה – לכתו מן העולם של עבד אלבהאא, ההנצחה קורית בשעה אחת בלילה.
מאפייניו של לוח השנה הבהאי
לוח השנה הבהאי תוכנן על ידי הבאב בספר השמות ולאחר מכן הוא מקבל אשרור. בהאא אללה איננו משנה אותו ומשאיר אותו על כנו כאשר הוא כותב את אל-כתאב אל-אקדס.[4] אם כן, לוח השנה הבהאי הוא לוח השנה של הבאב תוך כדי הכנסת אירועים של הבאב עצמו לאחר מכן. הפעם הראשונה בה חגגו הבאבים את ראש השנה הייתה שנת 1855, שנה אחת לאחר מות הבאב, ראש השנה,נו–רוז, מוסד בשנה זו על ידי בהאא אללה. הבהאים מתחילים את יומם בשקיעה, כלומר חילוף התאריך נעשה בשקיעה, בדומה לחילוף הימים בדת היהודית. אין הסבר לעניין זה והדעה הרווחת היא שהבהאים עקבו אחרי המסורת הנהוגה במזרח התיכון.[2]
בכל ראש חודש בהאי מתקיים פסטיבל תשעה עשר הימים, בו חגים את חידושו של החודש החדש. הפסטיבל מתחלק לשלושה חלקים. חלקו הראשון של הפסטיבל הוא החלק הדתי, בו מתפללים וקוראים את כתביהם של הבאב ובהאא אללה. החלק השני דן בענייני היום יום ומסביר אודות המשך דרכה של הקהילה, בדומה לדרשות שניתנות בבתי הכנסת והמסגדים. את החלק השני מנהל ראש עדת המאמינים המקומית. החלק השלישי והאחרון הוא החלק החברתי, בו מתראים חברי הקהילה ונהנים מכיבוד ומענקים.[5]
שאלה מעניינת עולה עם בחינת התאריכים של לוח השנה הבהאי המגלה את תשומת הלב הרבה הניתנת למספר תשעה עשר. הבהאים מאמצים את המספר תשע עשרה בעת בחירתם במעגלי הזמן שלהם מפני שבפסוק הראשון של הקוראן, "בשם אללה המיטיב והרחמן", יש 19 אותיות ערביות. הבהאים מאמינים שזוהי נקודת ההתחלה ועל כן תמיד יש להתחיל ממנה ולסיים בה, כלומר תשע עשרה האותיות האלה הן בעצם המחזור של הזמן הבהאי.[2] כמו כן, שמות החודשים הבהאים אומצו על ידי הבאב מתוך תפילת הבוקר השיעית של צום הרמדאן, הידועה בשמה הנוסף תפילת התהילה (ערבית: دعاء السحر; דועאא' אל-סחר; دعاء البهاء; דועאא' אל-בהאא'). תפילה אשר חוברה על ידי האימאם החמישי השיעי מוחמד אל-באקר, בראיית התריסריים. שמות החודשים הללו, לדידם של הבהאים הם ייחוסים ותארים המוענקים לאל. בנוסף לכך, ישנה תפילה שיעית מקבילה לתפילה זו, הכוללת את אותם שמות, אך ארוכה יותר, הידועה בשם תפילת הקללה ההדדית (ערבית: دُعاء ٱلْمُبَاهَلَة; דועאא' אלמובהלה). תפילה שנייה זו מציינת את אירוע הקללה ההדדית, המאוזכר במסגרת חדית' הקללה, הקשורה קשר הדוק לנביא מוחמד, פאטמה בת מוחמד, עלי בן אבי טאלב, חסן וחוסיין, הידועים בכינויים אנשי הגלימה. שתי התפילות הללו מאוזכרות באופן תכוף ביותר על ידי הבאב, במיוחד במסגרת ספר השמות וספר חמש הדרגות.[6][7][8][9][10]
רשימה ביבליוגרפית
- McMullen, Michael. The Bahá’ís of America: The Growth of a Religious Movement. New York, NYU Press, 2015.
- שרון, משה. הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה הספר הקדוש ביותר. ירושלים: כרמל, 2005.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה הספר הקדוש ביותר, (ירושלים: כרמל, 2005), עמ' 168
- ^ 1 2 3 Holy Days and Bahá'í Calendar, bahai-library.com
- ^ משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקדש שלה הספר הקדוש ביותר, (ירושלים: כרמל, 2005), עמ' 169
- ^ שרון, 107.
- ^ Michael McMullen, The Bahá’ís of America: The Growth of a Religious Movement, (New York, NYU Press, 2015), 25.
- ^ The Kitab al-asma' (Book of Names) I, or Chahar Sha`n (The Book of the Four Grades) of Sayyid `Ali Muhammad, the Bab (d. Tabriz 1850). Stephen Lambden UC Merced
- ^ The Kitab al-asma' (Book of Names) of the Bab II : Select Excerpts in Translation. Stephen Lambden UC Merced
- ^ دعاء البهاء, The Du`ā Saḥar, or Du`ā al-Bahā'
- ^ دُعاء يوم المباهلة, The Du`ā' yawm al-mubāhala ("Supplication for the Day of Mutual Execration"): A devotional work paralleling and closely related to the Du`ā' al-saḥar (Dawn supplication) of the 5th Imam Muhammad al-Bāqir (d. 126/743), as transmitted by the 8th Imām `Ali al-Ridā' (d. 201/818).
- ^ Lambden, S. A Translation of the Arabic Duʿāʾ al-Saḥar (The Dawn Supplication) or Duʿāʾ al-Bahāʾ (The Supplication of Splendour) with Select Expository Scriptural Writings of the Bāb and Bahāʾu’llāh. Religions 2023, 14, 426. https://doi.org/10.3390/rel14030426
