בית התפילה הבהאי בשיקגו הוא אחד משמונת בתי התפילה הבהאים ברחבי העולם, והוא מוגדר כ"מקדש האם של צפון אמריקה". בית התפילה שוכן לחופי ימת מישיגן בווילמט, פרוור של העיר שיקגו בארצות הברית. בית התפילה הוא הוותיק מבין כל בתי התפילה הבהאים הקיימים כיום בעולם.
היסטוריה
בסוף המאה ה-19 התפשטה הדת הבהאית ברחבי צפון אמריקה, וקהילה גדולה במיוחד, אשר מנתה למעלה מאלף מאמינים, התרכזה באזור שיקגו. עם תחילת הקמתו של בית התפילה הבהאי באשגבאט שבטורקמניסטן ב-1902, העניק מנהיג התנועה הבהאית באותה עת, עבד אל-בהאא', את ברכתו להקמת בית תפילה גם בשיקגו. ב-1908 החלה רכישת השטח להקמת המבנה, ובמרץ 1909 הוקמה "וועדה מתאמת" (Executive Committee) ובה תשעה חברים, שבידיהם הופקדה הקמתו. בעת ביקורו של עבדול בהאא במקום ב-1 במאי 1912 הוא הניח את אבן הפינה לבית התפילה, וזו מוצגת כיום במרכז המבקרים באתר[1]. התוכנית למבנה נבחרה מבין 15 תוכניות ב-1920, וב-21 במרץ 1921 החלה הבנייה. זו נמשכה באיטיות אגב הפסקות בשל קשיים פיננסיים, אך משך כל השנים עשתה הקהילה הבהאית שימוש במבנה כמקום כינוס. ב-1930 החלה הקמת השלד ועם סיומו לאחר כשנה, נוצקו לוחות הבטון המעוטרים לציפויו. מלאכת התקנת הלוחות נמשכה עד 1943, ומשך עשר השנים הבאות נערכו העבודות לעיצובו הפנימי של המבנה, ולהקמת הגנים ובריכות הנוי המקיפות אותו. ב-2 במאי 1953, כחמישים שנה לאחר תחילת הפרויקט, הוקדש המקדש ונחנך[2]. בית התפילה שופץ בין 1983 ל-1996.
המבנה
למבנה תשע צלעות שבכל אחת מהן קבועה דלת. הוא עשוי משלוש קומות, כל אחת מהן קטנה מקודמתה, והוא נישא לגובה כולל של 42 מטר. סביב הקומות הראשונה והשנייה ניצבים תשעה עמודים דמויי צריחים, ואילו הקומה השלישית נושאת את הכיפה. ציפוי המבנה עשוי מלוחות יצוקים מבטון ומקוורץ, והם מעוטרים בעושר רב, וכוללים סמלים דתיים שונים כמו צלב, סהר, מגן דוד וצלב קרס. האדריכל הקפיד שצלבי הקרס שעל המבנה יהיו הפוכים בכיוונם לאלה שמסמלים את התנועה הנאצית. קוטרה של הכיפה הוא 27.5 מטר בבסיסה, ובה פתחים רבים המאפשרים כניסת אור אל חלל המבנה. במרכזה קבוע עיטור קליגרפי של "השם הגדול". האולם יכול להכיל 1,192 איש, ומתחתיו שוכן מרכז מבקרים שבו משרדים, חנות ספרים, ספרייה, חדר מחקר, חדר צפייה בסרטים ואולם כנסים. את המקום פוקדים יותר מרבע מיליון מבקרים בשנה.
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
