כיתת יורים היא שיטה לביצוע הוצאה להורג המקובלת בעיקר בזמן מלחמה. כיתת יורים מורכבת מקבוצה של אנשים, בדרך כלל חיילים, להם ניתנת פקודה לירות בו-זמנית באדם שהורשע בדין. אף אדם בודד מכיתת היורים לא יכול להציל את חיי הנידון למוות בכך שלא יירה ובכך קטן, לכאורה, התמריץ המוסרי להפרת הפקודה.
הוצאות להורג על ידי כיתת יורים מתבצעות בדרך כלל תוך שימוש בקליעים בעלי קוטר גבוה כדי לגרום למוות מהיר. הנידון למוות יכול להיות ישוב או עומד, אך הוא בדרך כלל כפות. נהוג לשים ברדס על ראשו של הנידון למוות, או לפחות לכסות את עיניו.
כיתת יורים משמשת לרוב להוצאה להורג של מרגלים. שיטה זו נחשבת לשיטה מכובדת יחסית, ועל כן לא נוהגים להשתמש בה כנגד פושעי מלחמה, אותם נוהגים לתלות. עם זאת, מדינות כמו פולין, רוסיה ונורווגיה השתמשו בכיתות יורים כדי להוציא להורג פושעי מלחמה לאחר מלחמת העולם השנייה.
"כדור הסרק" (Blank cartridge), הוא נוהג מקובל בו אחד מחברי כיתת היורים, מבלי לדעת שזה הוא, מקבל רובה ובו כדור סרק במקום כדור חי. תאוריה שמצדיקה נוהג זה גורסת שכל אחד מהחברים בכיתת היורים יכול לקוות כי הוא זה שלא יתרום להרג, מה שאמור להקטין את הרתיעה מפני הירי ובכך להפוך את ההוצאה להורג לאמינה יותר. קלעים מנוסים אמנם אמורים להיות מסוגלים להבחין בין ירי כדור חי לכדור סרק לפי הרתע (כדור סרק גורם לרתע נמוך בהרבה), אך ישנו מניע פסיכולוגי משמעותי לא לשים לב לעוצמת הרתע. השימוש ברובה אחד בו כדורי סרק משמש גם כהגנה משפטית על חברי כיתת היורים אם יועמדו לדין על כך בעתיד, שכן לא ניתן להוכיח מי תרם למות המוצא להורג ומי לא.
מאיר טוביאנסקי הורשע על לא עוול בכפו, בבגידה ובריגול, בזמן מלחמת העצמאות. בעת שהדיון התנהל, הוכנה כיתת יורים בת 6 חיילים שנלקחו מחטיבת "הראל", שהתאמנה באזור. אלו הובאו לבית הדו-קומתי שנותר על תילו עד היום בקיבוץ הראל — והנושא את השם "בית הקשתות" — בלי שידעו לשם מה הובאו לשם. לאחר שעה קלה הגיעו החוקרים/השופטים לבית זה וכפתו את טוביאנסקי. קשרו אותו בעיניו. הוא הוצב עם פניו אל הקיר, וכיתת היורים נצטוותה לירות בראשו. כיתת היורים הרגה את טוביאנסקי בו במקום. ליד הקיר נחפר בור, לתוכו הושלכה גופתו של טוביאנסקי וכוסתה בעפר.
בהתאם לסעיף 493(א) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 עונש מוות שהוטל לפי חוק השיפוט הצבאי יבוצע ביריה. בפועל, מזה שנים ארוכות לא מבוצע בפועל עונש מוות בישראל, גם לא לפי חוק השיפוט הצבאי. לפיכך, בפועל אין כיתת יורים בישראל, אף שהדבר אפשרי לפי הדין.
במספר קטן של מדינות בארצות הברית קיימת ענישת הוצאה להורג, אך גם באותן מדינות נחשבת שיטת ההוצאה להורג בפני כיתת יורים כארכאית ואכזרית, השייכת לתקופת המערב הפרוע. השיטה יצאה מחוץ לחוק במדינות השונות, כאשר האחרונה שבהן הייתה יוטה, בה קבע הסנאט בסולט לייק סיטי בשנת 2004 כי הזריקה הקטלנית תהיה השיטה החוקית היחידה להוצאה להורג. יוטה היא המדינה האחרונה בארצות הברית שעדיין מאפשרת הוצאה להורג בפני כיתת יורים לאסירים, שביקשו זאת לפני כניסת החוק לתוקפו. מדובר בכ-160 אסירים הממתינים לענשם כיום.[1]
בחריין
בבחריין, זוהי שיטת ההוצאה להורג היחידה. שלושה אנשים הוצאו להורג בידי כיתת יורים במדינה מאז שנת 1996. שיטת ההוצאה מתבצעת כך שהנידון מושב על כיסא ומסביבו בדים על מנת לספוג את הדם. אדם אחד מבצע את הירי, אך עדיין הוצאה זו נחשבת כהוצאה בידי כיתת יורים. בנוסף, על גוף הנידון מסומנת מטרת ירי. בנובמבר 2006, אישה בבחריין הוצאה להורג בשיטה זו, אך הכדור החטיא את המטרה ובמקום להרוג אותה מיידית - גרם לה לדמם למוות.
9,700 אזרחים פינים הוצאו להורג בידי כיתות יורים בתקופת מלחמת האזרחים הפינית וגם בתקופה שלאחריה. רוב ההוצאות בוצעו ללא אישורים וכנגד החוק. למעשה, בוצעו רק כ-250 הוצאות חוקיות להורג בידי כיתות יורים.
בזמן מלחמת העולם השנייה, הוצאו להורג כ-500 אנשים, כמחציתם מרגלים. רוב ההאשמות בגינן הוצאו להורג היו האשמות בגידה. רוב ההוצאות בוצעו בידי הצבא, אך במקרה של מרגלים, רוב ההוצאות להורג בוצעו בידי המשטרה הצבאית המקומית.
ב-1949, הוצאה להורג הוצאה אל מחוץ לחוק בזמני שלום, ובשנת 1972 לכל הפשעים.
אינדונזיה
שיטת הוצאה להורג זו נפוצה מאוד באינדונזיה. ביוני 2008, שני מבריחי סמים ניגרים הוצאו להורג על ידי הממשלה.
ב-18 ביוני 2008, הוצאות להורג הוצאו אל מחוץ לחוק לחלוטין.
הולנד
אנטון אדריאן מוסרט, פוליטיקאי לאומני הולנדי ששיתף פעולה עם הכובשים הנאצים, הוצא להורג בידי כיתת יורים באזור דיונות ליד האג, ב-7 במאי 1946.
מלבד מוסרט, כ-40 אנשים הוצאו להורג בהולנד לאחר מלחמת העולם השנייה.
נורווגיה
וידקון קוויזלינג, פוליטיקאי וקצין נורווגי, הוצא להורג בידי כיתת יורים יחד עם עוד כ-36 אנשים אשר הואשמו בבגידה ובשיתוף פעולה עם הנאצים. קוויזלינג הוצא להורג ב-24 באוקטובר 1945.
מטרת הנאצים הייתה השמדתו של כל יהודי – גברים, נשים וטף – אף כאלו שבעורקיהם זרם דם יהודי למחצה ואף כאלו שהמירו דתם. בתחילה בוצע הרצח על ידי ירי לבורות בידי כיתות יורים, אך מאוחר יותר הוקם מנגנון ניצול והמתה מורכב שכלל גטאות, מחנות עבודהומחנות השמדה שבהם גם תאי גזים להשמדה המונית. החיילת היהודיה-הונגרית חנה סנש הוצאה להורג אף היא באמצעות כיתת יורים.
בהווה
מלבד שתי מדינות בארצות הברית, הוצאה להורג על ידי כיתת יורים עדיין מקובלת במדינות אחרות בהן קיים עונש מוות. בערב הסעודית, לדוגמה, זו שיטת ההוצאה להורג המועדפת.