PROFILPELAJAR.COM

כריסטופר בראונינג
Christopher Browning
לידה	22 במאי 1944 (בן 80); דרהאם, ארצות הברית
שם לידה	Christopher Robert Browning
ענף מדעי	היסטוריה
מקום לימודים	אוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון; אוברלין קולג' ;
מוסדות	האוניברסיטה הפציפו-לותרנית; אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל ;
פרסים והוקרה	עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים

כריסטופר רוברט בראונינג (באנגלית: Christopher Robert Browning; נולד ב-22 במאי 1944) הוא היסטוריון אמריקני, מחשובי ההיסטוריונים של השואה.

לימודים וקריירה

בראונינג קיבל את התואר הראשון שלו ממכללת אוברלין בשנת 1966 ואת הדוקטורט מאוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון ב-1975. הוא הורה באוניברסיטה הפציפו-לותרנית מ-1974 עד 1999, ונעשה לפרופסור בעל שם בעולם. ב-1999 הוא עבר לאוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שם מונה לפרופסור להיסטוריה ומחזיק הקתדרה על שם פרנק פורטר גרהאם.

מפעלו האקדמי

ספרו הנודע ביותר של בראונינג הוא "אנשים רגילים", שיצא לאור בשנת 1992. הספר הוא מחקר על גדוד המילואים 101 של משטרת הסדר (אורפ"ו), שטבח או גירש למחנות ההשמדה אלפי יהודים בפולין החל משנת 1942. המסקנה המובעת בספר, שהושפעה במידה רבה מניסוייו של הפסיכולוג סטנלי מילגרם, הייתה שחיילי גדוד 101 לא היו נאצים אידאולוגים, כי אם אנשים רגילים בני המעמד הבינוני ומרקע של מעמד הפועלים מהמבורג. הם גויסו לגדוד מילואים של האורפ"ו כי נמצאו בלתי-כשירים להישלח לחזית, בשל גילם שלרוב סבב סביב שנות הארבעים.

גברים אלו צוו לכנס יהודים ברכבות, ואף לירות באלפי אנשים מטווח אפס. הם היו מעורבים בטבח של 38,000 יהודים לפחות ובגירוש 45,000 יהודים נוספים. מפקד היחידה נתן לאנשיו את האפשרות לבחור שלא להשתתף, אם הדבר יציק להם יתר על המידה; הרוב בחר להשתתף. בראונינג טען כי חיילי גדוד 101 הרגו מתוך צייתנות בסיסית לסמכות ומתוך השפעת הלחץ החברתי של עמיתיהם, ולא מתוך תאוות דם או שנאה מובהקת. מסקנת הספר היא שרוב האנשים שישוייכו לקבוצה כלשהי, ושתעמוד בפניהם הברירה בין להרוג ולהשתייך לקבוצה או לא להרוג ולא להשתייך, יבחרו באפשרות הראשונה. בנוסף לכך מדגים הספר כי אנשים רגילים יבצעו קרוב לוודאי פקודות, אפילו אלו שהם עשויים להטיל בהן ספק, זאת אם הם תופשים את הפקודות כנובעות ממרות.

הספר "אנשים רגילים" קצר שבחים רבים בעולם המחקר, אולם ספג ביקורת מצדו של חוקר אחר, דניאל יונה גולדהגן, שטען כי בראונינג התעלם ממרכזיותה של האנטישמיות הגרמנית בגרימת השואה. בביקורת ספר בניו רפובליק, כינה גולדהגן את "אנשים רגילים" כחסר ערך מחקרי והאשים את בראונינג בזיוף ראיותיו. ספרו רב המכר של גולדהגן משנת 1996, "תליינים מרצון בשירות היטלר", נכתב במידה רבה על מנת להפריך את התיזה של בראונינג.

בשנת 2000, בזמן שדייוויד אירווינג תבע את דבורה ליפשטדט על הוצאת דיבה, היה בראונינג אחד מעדי ההגנה המובילים. הוא הפריך כליל את טענותיו של אירווינג שמספרי ההרוגים בלתי-אפשריים מבחינת הראיות הסטטיסטיות, או שדיווחים על חיילים ושוטרים שמדיהם נספגו בדם לאחר ירי ממושך מטווח אפס הם בדויים בהכרח.

פרשנות השואה של בראונינג

בראונינג משתייך לאסכולת השואה הפונקציונליסטית המתונה. שיטה זו מסיטה את מרכז הכובד מהיטלר והיא מתמקדת במבנה הרייך השלישי ובמוסדותיו. הפונקציונליסטים רואים את השמדת היהודים כתוצאת הקצנה הדרגתית. הפונקציונליסטים אינם מנקים את היטלר מאשמה, אולם הם סוברים כי גורמים רבים אחרים היו מעורבים ב"פתרון הסופי".

בראונינג טען כי "הפתרון הסופי" היה תוצאה של ה"רדיקליזציה מצטברת" (אם להשתמש במילותיו של הנס מומזן) של המדינה הגרמנית, במיוחד ברגע שהוטלה לפתחם בעיית שלושת מיליוני היהודים שצופפו בכפייה בגטאות בפולין בין 1939 ל-1941. הכוונה הבסיסית הייתה לגרש את המיליונים הללו מזרחה, למעמקי ברית המועצות, אך בהיעדר אפשרות זו הם היוו בעיה כלכלית, תברואתית וחברתית. בראונינג סובר כי המונח "פתרון סופי לשאלה היהודית", בו השתמשו לראשונה ב-1939, כוונתו הייתה עד לשנת 1941 פתרון טריטוריאלי כלשהו. בסוף 1941 ותחילת 1942, עקב כישלון התוכניות לכיבוש מהיר והתחוורות העובדה שהמלחמה נגד הסובייטים תהיה ארוכה וקשה, נגוזה האפשרות לגירוש והבירוקרטיה הגרמנית ניצבה בפני רצח-עם כולל כפתרון הקביל היחיד מבחינתה.

בראונינג מחלק את פקידי הממשל של הגנרלגוברנמן בפולין לשתי סיעות: האחת, תומכי הפרודוקטיביות, העדיפה להשתמש ביהודי הגטאות כמקור לעבודת עובדי-כפייה, על מנת לתמוך במאמצי המלחמה. הסיעה האחרת ביכרה לתת להם לגווע ברעב ולמות ממחלות. על רקע זה התחוללו מאבקים בין מנגנון האס אס של הימלר למושל הכללי הנס פרנק. האס אס העדיפו את תוכנית לובלין, שכיוונה להקים "שמורה יהודית" באזור לובלין, שאליה נועדו להיות מגורשים כל יהודי הרייך רבתי והפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה. פרנק התנגד לכך והתלונן שהאס אס מטילים את כל עומס היהודים לפתחו ויוצרים קשיים מנהליים גדולים בגנרלגוברנמן.

ספרים שכתב

זיכרון של הישרדות במחנה כפייה בוויז'בניק-סטרכוביצה/ כריסטופר ס' בראונינג. תרגמה מאנגלית: מיכל אלפון. הוצאת יד ושם, 2012.
אנשים רגילים: גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו'הפתרון הסופי' בפולין/ כריסטופר בראונינג. מאנגלית: לי שיר. תל אביב: ספרי עליית הגג ידיעות אחרונות, 2004
הדרך אל הפתרון הסופי: התפתחות המדיניות הנאצית כלפי היהודים, ספטמבר 1939-מרס 1942/ כריסטופר ר' בראונינג, בהשתתפות יורגן מתאוס; תרגום: איה ברויר. ירושלים: יד ושם, תשס"ה, 2004.

The origins of the final Solution: the evolution of Nazi Jewish Policy, September 1939-March 1942/ Christopher Browning; with contributions by Jurgen Matthaus. Lincoln: University of Nebraska Press; Jerusalem: Yad Vashem, 2004
Collected memories: Holocaust history and postwar testimony/ Christopher R. Browning. Madison, Wisconsin: The

University of Wisconsin Press, 2003

Nazi policy, Jewish workers, German killers/ Christopher R. Browning. Cambridge University Press, 2000
Ordinary men: Reserve Police Battalion 101 and the final solution in Poland/ Christopher Browning. 1st HarperPerennial edition, Reissued with a new afterword. New York: HarperPerennial, 1998
The path to genocide: essays on launching the final solution/ Christopher R. Browning. New York: Cambridge University Press, 1992
Ordinary men: Reserve Police Battalion 101 and the final solution in Poland/ Christopher R. Browning. New York: Harper Collins, 1992
Fateful months: essays on the emergence of the final solution/ Christopher R. Browning Revised edition. New York: Holmes & Meier, 1991
The final solution and the German Foreign Office: a study of Referat D III of Abteilung Deutschland, 1940-43/ Christopher R. Browning. New York: Holmes & Meier, 1978
Unterstaatssekretar Martin Luther and the Ribbentrop Foreign Office/ Christopher R. Browning. London: Sage, 1977