כוּס: הצהרת עצמאות (באנגלית: Cunt: A Declaration of Independence) הוא ספר פמיניסטי מאת אינגה מוסיו משנת 1998, הקורא לשבירת הגבולות בין נשים ומיניותן. הספר בא לשנות את המשמעויות השליליות של כינויי גנאי לנשים ולאברים נקביים, ונוגע בנושאים כמו וסת, אונס, ותחרות בין נשים.
הספר זכה לביקורת פמיניסטית נלהבת, ונכלל ברשימות ספרים חשובים ורבי מכר לסביים ופמיניסטיים. הוא נחשב גם ליצירה חשובה במסגרת הגל השלישי של הפמיניזם.
הוצאה לאור
המהדורה הראשונה של הספר יצאה ב-1998 בהוצאת Seal Press. מהדורה שנייה מורחבת פורסמה על ידי Seal ב-2002. ההקדמה למהדורת 2002 נכתבה על ידי מחנכת המיניות בטי דודסון. הוצאה מחודשת למהדורה השנייה פורסמה ב-2005.
תקציר
מוסיו מתחילה בדיון לגבי המילים וגינה וכוס. היא מצביעה על כך שווגינה היא מונח רפואי שמתייחס לחלק ספציפי מהגניטליה הנקבית, בעוד כוס היא מילה, שלמרות הקונוטציות השליליות שלה, מתייחסת "לחבילה כולה" של הנשיות. היא מסבירה שכוס היא מילה בעלת עוצמה, בעוד וגינה היא מהלטינית, ופירושה 'נדן חרב', דבר המתייחס בעצם לפונקציונליות עבור האיבר הזכרי, ומצהירה ש"לי אין שום וגינה".
בחלקו השני, הספר דן באופנים השונים שנשים נגרמות להרגיש בושה בשל הווסת שלהן, כולל אמירות רווחות כמו שהכאב ואי-הנוחות "זה הכל בראש שלך", ושנשים צריכות להתקלח לעיתים קרובות כדי למנוע את המבוכה שתגרם אם יריחו כמו דם. מוסיו מתארת את החוויות האישיות שלה בבית ספר יסודי, בשיעור חינוך מיני, בו שלחו את הבנים החוצה לשחק בזמן שהציגו לבנות סרטון על "מסתרי הווסת המטונפת". היא גם תוקפת חברות שמייצרות "מוצרי היגיינה" לכאורה, כמנציחות את הסטריאוטיפים השליליים ובשל העלות הגבוהה של מוצרים אלו. מוסיו רוצה לקדם תדמית חיובית לווסת, ומציעה לקיים לבנות מסיבות "מנארש" (הווסת הראשון), וליצור הכרות עם מחזוריות הירח כדי להגביר מודעות למקצבים הביולוגיים של הגוף הנקבי. היא גם ממליצה על מוצרי וסת אלטרנטיביים, כמו ספוגי ים וגביעוניות.
הנושא הבא שהיא תוקפת הוא אמצעי למניעת היריון. מוסיו מספרת על שלוש הפלות שעברה בחייה - שתיים בקליניקת הפלות, והשלישית שהיא גרמה לעצמה. היא מתארת את ההפלות הרפואיות כחוויות מכאיבות, לא אישיות, שנוצרו על ידי גברים. היא טוענת שההפלה העצמית, שמוחלת בעזרת צמחי מרפא, מסאז' בבטן, ואמצעים טבעיים אחרים, עדיפה על הדרך הקלינית. היא גם מדברת על הדרכים שבהן אמצעי מניעה יכולים להזיק לנשים, ולגרום להן למצוקה, וממליצה על קונדומים בתור אמצעי מניעה עיקרי.
מוסיו סוקרת את ההיסטוריה של הזנות, ומתייחסת לעבודותיה של האקטיביסטית קרול קווין לגבי ההתייחסות לנשים אלו בזמנים קדומים, כאשר זונות היו קדושות בדתות מסוימות. מוסיו קוראת לנשים לאמץ מחדש את הזנות (לעשות ריקליימינג), ולמגר את הסטיגמה המיוחסת לה.
בסוף הספר מספקת מוסיו "מדריך אהבת כוס ליקום" שהוא אינדקס מידע לגבי הנושאים שהיא כותבת עליהם בספר.
במהדורה השנייה ישנה אחרית דבר שכוללת תגובות לספר, ומתייחסת למעמדן של נשים טרנסיות בפמיניזם ותנועת זכויות הלהט"ב, נושא שהיה חסר במהדורה הראשונה.
כוס: הצהרת עצמאות נכלל ברשימת רבי המכר הלסביים של מגזין Curve במקום השישי, ובביקורת שלה כתבה רייצ'ל פפר, "רחוק מלהיות פארסה, הספר בוחן באופן רציני ואף משעשע את המקומות הפיזיים האינטימיים ביותר שלנו". היא הוסיפה שהספר מדגיש את מה שמשותף לכל הנשים.[1]
הספר נמנה עם מאה הספרים הפמיניסטיים החשובים של Ms. Magazine.[2]
בעלת הטור מישל לי כתבה בירחון הפמיניסטי-רדיקליoff our backs: "הספר הזה הוא כל כך משמעותי לי והוא באמת עזר לי לעצב את מי שאני כאישה ובת אנוש." לי קראה ל"כוס: הצהרת עצמאות" ספר חשוב באופן אישי ובאופן כללי לנשים. "בשבילי, הספר הזה הוא כמעט-קדוש, מין תנ"ך של מה זה להיות אישה, גם עבור פמיניסטיות באופן כללי." היא סיימה את דבריה כך: "בכל כך הרבה נקודות בקריאה, בעיקר בחלקים הקשורים לתדמית גוף ואוננות, מצאתי את עצמי חושבת, 'יא, הלוואי שאמא שלי הייתה מספרת לי את הדברים האלה!' ואלו החלקים הטובים ביותר בספר - פירורי חוכמה מאחות גדולה שמלמדת דור חדש."[3]
ונדי ברבר מהמגזין הפמיניסטי הקנדי Herizons קראה לספר "קריאה מענגת ומעוררת מחשבה לגבי היחס שלנו לגוף שלנו, ובעיקר לכוס שלנו". ברבר כתבה שהספר הוא "אחד הספרים הפמיניסטיים הטובים ביותר שנכתבו על הגוף הנקבי".[4]
ב-Publishers Weekly הספר קיבל ביקורת שלילית, בעיקר בשל סגנון הכתיבה ומבנה הספר, ובעיקר מה שהמבקרת כינתה "סטיות מבולבלות" מהנושא.[5]
מוסיו קיבלה כמויות גדולות של דברי משטמה לאחר שהספר יצא, והיא אמרה ש"תגובות לספר עם השם 'כוס' תמיד יהיו חריפות. הדבר היחיד שלא נתקלתי בו בתגובה זה אמביווילנטיות".[5]
בהשראת הספר נולדה תנועה בשם Cuntfest, שחוגג נשים ונשיות, ומקיימת פסטיבלי מוזיקה במגוון ערים בארצות הברית בשיתוף פעולה עם ארגונים פמיניסטיים מקומיים. הספר הפך ליצירה חשובה של הגל השלישי של הפמיניזם ונכלל ברשימות קריאת חובה של קורסי מגדר ובריאות האישה באוניברסיטאות.[6]
^Lee, Michelle (1 ביולי 2003). "Cunt: A Declaration of Independence (expanded and updated second edition) by Inga Muscio. Book Review". off our backs – via HighBeam Research. {{cite news}}: (עזרה)
^Barber, Wendy (1 בינואר 2001). "Cunt: A Declaration of Independence; Inga Muscio". Herizons – via HighBeam Research. {{cite news}}: (עזרה)
