בריאות האישה הוא מושג רחב העוסק בהיבטים ביולוגיים, נפשיים וסוציאליים המרכיבים את בריאותן ורווחתן של נשים.

הגדרת מושג זה נפרדת מהמושג "בריאות" באוכלוסייה הכללית וגם שונה מהמושג "בריאות הגבר", בכך שהוא מתמקד בצרכיה של האישה בלבד. זאת מכיוון שחוויית הבריאות והמחלות של נשים שונה מאלה של גברים, בגלל מאפיינים ביולוגיים, חברתיים והתנהגותיים הייחודיים למין הנשי.

בריאות האישה הוא סעיף בבריאות האוכלוסייה, כאשר "בריאות" מוגדרת על ידי ארגון הבריאות העולמי כ"מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מוחלטת ולא רק היעדר מחלה או חולשה".

תוחלת החיים של הנשים גדולה מזו של גברים, וכן שיעורי התמותה נמוכים, ללא קשר לגזע או לאזור הגאוגרפי. מבחינה היסטורית, בעבר שיעורי התמותה בקרב נשים היו גבוהים יותר, בעיקר כתוצאה ממקרי מוות מצד האם (מוות בלידה). במדינות המתועשות, ובמיוחד במדינות המתקדמות ביותר, הפער המגדרי הצטמצם והתהפך בעקבות המהפכה התעשייתית. למרות הבדלים אלו, בתחומי בריאות רבים, נשים חוות מחלות מוקדמות וחמורות יותר מאשר גברים, וכן ההשלכות והתוצאות של המחלות גרועות יותר.

במערכת הבריאות בעולם מבינים בעשורים האחרונים כי נשים זקוקות לטיפול בריאותי רחב ונגיש יותר למערכת הבריאות מאשר גברים. בשנת 2015 ארגון הבריאות העולמי זיהה את עשרת הנושאים המובילים בבריאות האישה כמו מחלות הסרטן, בריאות הרבייה, בריאות האם, נגיף החיסון האנושי (HIV), זיהומים המועברים במגע מיני, אלימות במשפחה, בריאות הנפש והזדקנות.

למרות ההבדלים הללו, גורמי המוות המובילים בארצות הברית דומים אצל גברים ונשים. רבע ממקרי המוות בעולם הם כתוצאה מחלות לב, ואחריהם סרטן, מחלות ריאות ושבץ מוחי. בעוד שלנשים שכיחות נמוכה יותר של מוות כתוצאה מפציעה לא מכוונת והתאבדות, יש להן שכיחות גבוהה יותר של דמנציה.

ההבדלים העיקריים בתוחלת החיים של נשים בין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות טמונות בשנות הפוריות. אם אישה שורדת את שנות הפוריות, ההבדלים בין שני האזורים הופכים לפחות בולטים. לאחר גיל הפוריות יש יותר מחלות שאינן מדבקות (NCD) אשר הופכות לסיבות המוות העיקריות בקרב נשים ברחבי העולם, כאשר מקרי המוות הקרדיו-וסקולריים מהווים 45% מהתמותה בקרב נשים מבוגרות, אחריהן גידולים סרטניים (15%) ומחלות ריאה (10%). מצבים רפואיים אלו מהווים נטל נוסף על המשאבים של מדינות מתפתחות. אורח החיים המשתנה, שכולל תזונה, פעילות גופנית וגורמים תרבותיים, מובילים לעליה בנפח הגוף בקרב נשים, התורמים לבעיה הולכת וגוברת של השמנת יתר וסוכרת בקרב נשים במדינות המתועשות, ומגדיל את הסיכונים למחלות לב וכלי דם ולזיהומים נוספים.

נמצא במחקרים שנשים המצויות בשוליים החברתיים נוטות יותר למוות בגילאים צעירים יותר מאשר נשים בעלות מעמד חברתי גבוה. לנשים הסובלות משימוש בסמים, חסרות בית, עובדות מין או כלואות תוחלת חיים קצרה בהרבה בהשוואה לנשים אחרות.

תחלואה נלווית כמו מחלות לב וכלי דם תורמות הן לתמותה והן לתחלואה במהלך ההריון, כולל רעלת היריון. לזיהומים המועברים במגע מיני ישנן השלכות חמורות על נשים ותינוקות, כאשר העברת התחלואה מהאם לילוד מביאה לאסונות כמו לידות מת ותמותות בילודים, ומחלות דלקתיות באגן המובילות לאי-פוריות. בנוסף, תיתכן עקרות ופגיעה בבריאות האישה מגורמים רבים אחרים כמו מניעת היריון, היריון לא מתוכנן, פעילות מינית לא מוגנת, אונס ומהמאבק על ההיתרים להפלות יזומות.

בעוד ששיעורי הגורמים המובילים לתמותה, מחלות לב וכלי דם, גידולים סרטניים ומחלות ריאה דומים אצל נשים וגברים, החולי מתאפיין בנשים בצורה שונה מהגברים. סרטן הריאות עקף את כל סוגי הסרטן האחרים כגורם המוביל למוות מגידולים אצל נשים, ואחריו סרטן השד, סרטן המעי הגס, השחלות, הרחם וצוואר הרחם. בעוד שעישון הוא הגורם העיקרי לסרטן הריאות, בקרב נשים לא מעשנות הסיכון לפתח סרטן גדול פי שלושה מאשר בקרב גברים שלא מעשנים. למרות זאת סרטן השד נותר הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים במדינות מפותחות, והוא אחד מהמחלות הכרוניות המשמעותיות של נשים. סרטן צוואר הרחם הוא אחד מהסרטנים השכיחים ביותר במדינות מתפתחות, סרטן זה קשור לנגיף הפפילומה האנושי (HPV) ומסיבה זו חשובה מאוד מניעת ההדבקה במחלות מין. חיסון נגד HPV יחד עם בדיקת סקר מציע את ההבטחה לשלוט במחלות אלה. סוגיות בריאותיות חשובות נוספות לנשים כוללות תחלואת לב, דיכאון ומחלות נפש, סוכרת, דמנציה, אוסטאופורוזיס ואנמיה.

נשים וגברים נבדלים זה מזה בהרכב הכרומוזומלי שלהם, בהרכב הגנים ובביטוי שלהם בגוף וכן בסביבה ההורמונלית. כל אלה מחייבים זהירות בהכללת מידע שמקורו בסמנים ביולוגיים ממין אחד למשנהו. נשים פגיעות במיוחד בשני קצוות החיים, הן בילדותן והן בזקנתן. נשים צעירות ומתבגרות נמצאות בסיכון ללקות במחלות המועברות במגע מיני, היריון והפלה לא בטוחה, בעוד שלנשים מבוגרות יש לעיתים מחסור במשאבים והן מצויות בסכנה בריאותית יותר מאוכלוסיית הגברים, הן בסיכון לדמנציה והתעללות והן לבריאות ירודה באופן כללי.

כמעט 25% מהנשים יחוו בעיות בתחום בריאות הנפש במהלך חייהן. נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר מגברים לתלונות חרדה, דיכאון ותופעות פסיכוסומטיות. באופן גלובלי, דיכאון הוא הנטל המוביל לתחלואה. בארצות הברית, נשים סובלות מדיכאון פי שניים מגברים, והעלויות הכלכליות של טיפול בדיכאון בקרב נשים אמריקאיות נאמד בכ-20 מיליארד דולר בכל שנה.

הסיכונים לדיכאון אצל נשים נקשרו לשינויים בסביבה ההורמונלית שהן חשות, בכללם גיל ההתבגרות, המחזור החודשי, היריון, לידה וגיל המעבר. הטיפול בדיכאון שונה מגברים מבחינת התרופות המטבוליות המטפלות בדיכאון. שיעורי ההתאבדות נמוך בקרב נשים מאשר גברים (>1% בנשים לעומת 2.4% בגברים), אך שיעורים אלו מהווים גורם מוות מוביל בקרב נשים מתחת לגיל 60. בבריטניה, הוקם צוות יחידה לבריאות הנפש של נשים במטרה לטפל בהבדלים בחוויות ובצרכים של בריאות הנפש בין נשים לגברים.

בריאות הנשים ממוקמת בתוך גוף ידע רחב המובא בין היתר על ידי ארגון הבריאות העולמי, אשר שם מופיע עניין חשיבות המגדר כקובע חברתי לבריאות. בריאותן של נשים מושפעת מהביולוגיה וגם מהתנאים החברתיים, כמו עוני, תעסוקה ומחובות משפחתיות. ההבדלים בין המינים בתסמינים של מחלות ובתגובה לטיפול בתחומי בריאות רבים נכונים במיוחד כאשר הם נראים מנקודת מבט עולמית. חלק גדול מהמידע הזמין מגיע ממדינות מפותחות, ובכל זאת יש הבדלים ניכרים בין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות מבחינת תפקידי הנשים ובריאותן.

באופן מסורתי, נשים נחלשו מבחינת מעמד וכוח כלכלי וחברתי, מה שמצמצם את נגישותן לצורכי החיים כולל הגישה לשירותי בריאות. למרות השיפורים האחרונים במדינות המערב, נשים נותרות מקופחות ביחס לגברים. הפער המגדרי בבריאות חריף אף יותר במדינות מתפתחות בהן נשים יחסית מקופחות. בנוסף לאי-שוויון בין המינים, נותרו תהליכי מחלה ספציפיים הקשורים באופן ייחודי להיותה אישה היוצרים אתגרים ספציפיים הן במניעת תחלואה והן בבריאות.

הבדלים התנהגותיים ממלאים אף הם תפקיד, בו נשים מציגות נטילת סיכון נמוכה יותר בהשוואה לגברים. הצריכה המעוטה של טבק, אלכוהול ותרופות בקרבן מפחיתה את הסיכון שלהן לתמותה ממחלות הקשורות בצריכה מוגברת, כמו סרטן ריאות, שחפת ושחמת הכבד. גורמי סיכון נוספים אשר נמוכים יותר בקרב נשים כוללים תאונות דרכים. ההבדלים התעסוקתיים חשפו כי נשים פחות חשופות לפגיעות תעשייה אם כי הדבר עשוי להשתנות, כמו גם הסיכון לפציעה או למוות במלחמה. בסך הכל פגיעות כאלה תרמו בשנים האחרונות ל-3.5% מהתמותה אצל נשים לעומת 6.2% בארצות הברית בשנת 2009. שיעורי ההתאבדות אף הם נמוכים בקרב נשים.

התפיסה החברתית של בריאות בשילוב עם ההכרה בכך שמגדר הוא הקובע החברתי לבריאות, מודיעה על אספקת שירותי בריאות האישה במדינות ברחבי העולם. שירותי בריאות הנשים כמו מרכז בריאות הנשים של ליישהרדט, שהוקם בשנת 1974 והיה המרכז לבריאות הנשים הראשון שהוקם באוסטרליה, הוא דוגמה למתן שירות נגיש לבריאות האישה.

בריאות האישה הוא נושא שהופעל על ידי פמיניסטיות רבות, במיוחד בכל הנוגע לבריאות הרבייה. ותנועת הנשים הבינלאומית הייתה אחראית לחלק גדול מאימוץ סדר היום לשיפור בריאות הנשים.

כשליש מכלל הבעיות הרפואיות האופייניות לנשים בגיל הפוריות (בגילאי 15–44) קשורות ברבייה ומיניות, כאשר מין לא בטוח מהווה גורם סיכון מרכזי לנשים במדינות מתפתחות. ^[1] העיסוק בבריאות האישה בהקשר של תחום הפוריות כולל מגוון רחב של נושאים לרבות שלמות ותפקוד מערכת הרבייה הנשית ואברי הרבייה הנשיים, היריון, לידה, תקופת משכב הלידה וההחלמה מהלידה.

מושג בריאות האישה בהיבט הגלובלי מתייחס לנושא הרבייה כמרכזי יותר מאשר ההתייחסות אליו במדינות מפותחות. בנוסף, קיימות התייחסויות רבות למחלות הקשורות לנשים בגיל הפוריות כגון מחלות זיהומיות כדוגמת מלריה בהריון וכן מחלות שאינן מדבקות.

באזורים עניים ברחבי העולם, קיימים נושאים נוספים הקשורים לבריאות מערכת המין של האישה כגון השחתת איבר המין הנשי, וכן יש מחסור בגישה נאותה לידע ולמשאבים אבחוניים וקליניים. ^[2]

למרות התקדמות המדע והרפואה בכל מה שנוגע להיריון ומיילדות, היריון מהווה גורם סיכון רפואי משמעותי, גם במדינות מפותחות ומתקדמות. תמותת יולדות היא בעיה גלובלית מרכזית המעידה על איכות מערכות הבריאות. ^[3] היריון בגיל ההתבגרות כרוך אף הוא בבעייתיות מסוימת, בין אם הוא מתוכנן ומתרחש בתוך מסגרת נישואין, ובין אם הוא קרה באונס או בשוגג. היריון בגיל הנעורים גורם לשינויים גדולים בחייה של נערה מהיבטים פיזיים, רגשיים, חברתיים וכלכליים, ופוגע בתהליך ההתבגרות הטבעי שהיא עוברת. לרוב, היריון בגיל ההתבגרות אינו מכוון ואינו מרצונה של הנערה, ולעיתים רבות נובע מכפייה או התעללות. כ־90% מהלידות לאמהות בגילאי 15–19 מתרחשות במסגרת נישואי קטינים ברחבי העולם. ^[4]

בשנת 2013 נפטרו ברחבי העולם כ־289,000 נשים (800 ביום) מגורמים הקשורים להיריון. נצפה הבדל משמעותי בין מקרי המוות בקרב מדינות מפותחות למדינות מתפתחות. ^{[2] [5]} במדינות מערביות, שיעורי תמותת האמהות יורדים בהתמדה ונתונים לדיווחים וביקורות שנתיות. 86% משיעורי תמותת האמהות בעולם לכל 1,000 לידות מדווחים באפריקה שמדרום לסהרה ודרום אסיה, והם האחוזים הגבוהים ביותר ממקרי מוות כאלה. ^{[6] [5]} מקרי תמותת אמהות באזורים אלו נחקרים לעיתים רחוקות, ובכל זאת ארגון הבריאות העולמי סבור כי 99% ממקרי המוות הללו, שרובם מתרחשים תוך 24 שעות מלידה, היו ניתנים למניעה אם היו קיימות תשתיות ומתקנים רפואיים ייעודיים במקומות אלו. ^[5] בריאות האם נפגעת במדינות דלות משלל סיבות נוספות, בעיקר מכך שהתשתיות הכלכליות ירודות, ומתוך כך שירותי הבריאות במדינה לקויים או חסרים, קיים חוסר באנשי מקצוע מיומנים וכן בציוד ואספקה חיוניים. בעייתיות נוספת נעוצה בגישות התרבותיות באזורים עניים בנושאים רפואיים הקשורים לרווחת האם כגון מיניות, אמצעי מניעה, נישואי קטינים, לידות בית והיכולת לזהות מצבי חירום רפואיים. גישות רפואיות ותרבותיות שונות הלוקות בידע שגוי או חסר מובילות למקרי מוות של נשים ואמהות בעקבות דימומים, פרכוסים, דיסטוציה, אלח דם והפלות. ניתן לקבוע כי מלריה ואיידס מהווים גורמי סיכון נוספים באזורים אלו המשפיעים לרעה על ההריונות. בין השנים 2003–2009 דימום מוגבר היה גורם המוות המוביל, וגרם לכ־27% ממקרי מוות האמהות במדינות מתפתחות ולכ -16% ממקרי מוות האמהות במדינות מפותחות. ^{[7] [8]}

בשנת 2000 נקבעו באו"ם יעדי פיתוח המילניום (MDG) ^[9] לשיפור בריאות האם והיילוד. יעד 5A ביקש להפחית את שיעור תמותת האם בכשלושה רבעים משנת 1990 עד 2015, תוך מתן דגש על שני יעדים: ירידה בתמותת האמהות וזמינות של צוות רפואי מיומן (רופא, אחות או מיילדת) לכל יולדת. דיווחים מוקדמים הצביעו על כך שהיעד הנ"ל עשה את ההתקדמות הפחותה ביותר מבין כל היעדים. ^[10] עד לשנת 2015 תמותת האמהות ירדה רק בכ -45%. עם זאת, חל שיפור בתחום זה בכל האזורים. שיעורי התמותה הגבוהים ביותר נשארו באפריקה ובאסיה, אם כי בדרום אסיה חל השיפור הגדול ביותר, ועמד על כ-64%. השיפור המינורי ביותר נצפה במדינות המפותחות, ועמד על ירידה של כ-37% בתמותת האמהות. שיעור הלידות בסיוע צוות רפואי מקצועי עלה ברחבי העולם מ־59% ל־71%.

הסיכון למוות במהלך ההיריון והלידה גבוהים פי ארבעה עשר במדינות מתפתחות מאשר במדינות המפותחות, אך באפריקה שמדרום לסהרה, שם יחס תמותת האמהות הוא הגבוה ביותר, הסיכון הוא פי 175. ^[6] בקביעת יעדי פיתוח המילניום, לידה בסיוע צוות מקצועי מיומן נחשבה לאסטרטגיה מרכזית לסיוע בהפחתת תמותת האמהות. בנוסף על כך, היא מהווה מדד לגישה לטיפול, ומאפשרת לבחון מקרוב את שיעורי התמותה. קיימים פערים ניכרים בין שיעורי התמותה באזורים כפריים של מדינות מתפתחות. פערים אלו מגיעים עד ל-31% (שיעורי תמותה של 56% לעומת 87% במקומות אחרים). במזרח אסיה לא קיימים פערים גדולים בשיעורי התמותה, ואילו במרכז אפריקה קיים פער של עד 52% בין אזורים שונים (32 לעומת 84%). ^[5]

עם סיום קמפיין ה-MDG בשנת 2015 נקבעו יעדים חדשים במסגרת קמפיין יעדים לפיתוח בר - קיימא לשנת 2030. ^{[11] [12]} בריאות האם ממוקמת כיעד השלישי בתוכנית זו, כאשר המטרה היא להפחית את יחס תמותת האמהות העולמי לשיעור הנמוך מ-70. אחד הכלים הנמצאים בפיתוח כדי לעמוד ביעדים אלה הוא "רשימת הבטיחות של הלידה הבטוחה" של ה-WHO (ארגון הבריאות העולמי).

שיפורים בבריאות האם, בנוסף לסיוע מקצועי בזמן הלידה, ידרשו טיפולים שגרתיים במהלך ההיריון; טיפול חירום מיילדותי בסיסי- כולל זמינות של אנטיביוטיקה, אוקסיטוצין, ונוגדי פרכוסים; יכולת רפואית להסיר שאריות שלייה באופן ידני או כירורגי לאחר לידה, לבצע לידות מכשירניות בעת הצורך וכן לספק טיפול ומעקב רפואי לאחר הלידה. ^[2] מחקרים הראו שהתוכניות שהיו היעילות ביותר בשיפור בריאות היולדות היו אלה שהתמקדו בחינוך לקהילה וליולדות, בטיפול במהלך ההיריון, במערכי חירום מיילדותיים (כולל גישה לניתוח קיסרי) ובתחבורה זמינה ליולדות. ^[7] בדומה לבריאות האישה הכללית, פתרונות לבריאות האם דורשים ראייה רחבה המקיפה רבים מיעדי MDG האחרים, כגון עוני ומעמד, ובהתחשב בעובדה שרוב מקרי המוות מתרחשים בתקופה המיידית שלאחר הלידה, הומלץ כי הטיפול במהלך הלידה עצמה ייחשב כאסטרטגיית ליבה. ^[6] הנחיות חדשות בנושא טיפול לפני לידה הונפקו על ידי ארגון הבריאות העולמי בנובמבר 2016.

בנוסף למוות המתרחש בהיריון ולידה, היריון יכול לגרום לבעיות בריאות רבות שאינן קטלניות, כולל פיסטולות הריוניות, היריון חוץ רחמי, צירים מוקדמים, סוכרת היריון, הקאות יתר בהיריון, ויתר לחץ דם, בעיה שעלולה להופיע במסגרת רעלת היריון ואנמיה. הופעת סיבוכי היריון נפוצה יותר מאשר תמותת אמהות בעקבות היריון ולידה והיא מוערכת על כ־9.5 מיליון מקרים של הופעת מחלה הקשורה להיריון וכ-1.4 מיליון מקרים מסכני חיים ברמה ממשית בעקבות היריון. סיבוכי ההיריון עשויים להיות גופניים, נפשיים, כלכליים וחברתיים. ההערכה היא כי 10–20 מיליון נשים יפתחו נכות פיזית או נפשית מדי שנה, כתוצאה מסיבוכי היריון או טיפול לא מספק. ^[6] כתוצאה מכך פותחו סטנדרטים רשמיים לטיפול ביולדות על ידי סוכנויות בינלאומיות.

פיסטולות מיילדותיות, כולל פיסטולות שלפוחית השתן והנרתיק, מהוות סיבוך נפוץ ורציני לאחר הלידה. פיסטולה (חיבור שאינו טבעי בין שני חללים בגוף) מסוג מיילדותי היא סיבוך רפואי הניתן למניעה ואף לטיפול על ידי ניתוח, אך ניתוח זה אינו נגיש לנשים רבות ברחבי העולם. לאחר תיקון הפיסטולה, נשים יידרשו ללדת את הלידות הבאות בניתוח קיסרי. ההערכה היא כי מדי שנה מתרחשים כ־100,000 מקרים של פיסטולות הריוניות, וכי 2 מיליון נשים בעולם סובלות מכך כיום, כאשר השכיחות הגבוהה ביותר נרשמה באפריקה ובאזורים שונים באסיה. במדינות מפותחות השכיחות יחסית נמוכה.^[6] בין גורמי הסיכון הנפוצים נמצאים גיל צעיר ותזונה לקויה. פיסטולות הריוניות עשויות להופיע לאחר לידה ממושכת ללא התערבויות, במקרים של אגן צר או חסום, או כאשר הלחץ של ראש העובר חוסם את אספקת הדם לרקמות הסובבות, תופעה שעלולה להוביל למות העובר, נמק וקרע. באברי האגן הפגועים נוצרת פיסטולה הגורמת לבריחת שתן או צואה דרך הנרתיק. הפגיעה עשויה לבוא לידי ביטוי גם בהיצרות הנרתיק, פגיעה עצבית ופגיעה בפוריות. בנוסף לבעיות הרפואיות בעקבות הפיסטולה, יש לה השלכות חברתיות ונפשיות חמורות, בעיקר באזורים בהן אין מענה רפואי הולם. בנוסף, קיימות סטיגמות רבות בנוגע להופעת הפיסטולה, בעיקר במדינות מתפתחות, הפוגעות משמעותית בתדמית האישית ובאיכות חייהן של נשים הסובלות מכך ואף מובילות לשיעור גירושין גבוה יותר. האו"ם קבע את מניעת הופעת הפיסטולות ההריוניות כיעד מוביל, ולשם כך פתח בקמפיין ומינה סוכנות ייעודית לכך, המפיקה דו"חות שנתיים. האו"ם קבע את 23 במאי כיום הבינלאומי למיגור הפיסטולות המיילדותיות בעולם מדי שנה. ^{[2] [13]} הקמפיין מעודד הימנעות מהריונות ונישואין בגילאי הנעורים, תזונה נאותה וגישה לטיפול רפואי מקצועי, כולל ניתוח קיסרי. ^[2]

היכולת של האישה לקבוע האם ומתי להיכנס להריון חיונית הן לאוטונומיה של האישה על גופה והן לרווחתה. מניעת היריון עשויה להגן על נערות ונשים מבוגרות מפני היריון לא מתוכנן. גישה מספקת לאמצעי מניעה יכולה להפחית את הצורך בהפלה, שמהווה סיכון בפני עצמה, להגביל הריונות מרובים ולא רצויים, ולהפחית את התחלואה והתמותה של האם והיילוד. אמצעי מניעה מסוימים כגון קונדומים אף מפחיתים את הסיכון להדבקה במחלות זיהומיות ובנגיף HIV. הגישה לאמצעי מניעה מאפשרת לנשים יותר שליטה בתכנון חייהן ועתידן, ומאפשרת להן לבצע בחירות מושכלות בנוגע לגופן ובריאותן. ברמה החברתית, הגישה לאמצעי מניעה היא גורם מפתח בשליטה על גידול האוכלוסייה, עם השלכות על הכלכלה, איכות הסביבה וההתפתחות האזורית. ^[14] ארגון האומות המאוחדות רואה את המניעה כזכות אנושית בסיסית בשוויון מגדרי והעצמת נשים המצילה חיים ומצמצמת עוני, ומניעת היריון נחשבה בין עשרת ההישגים הגדולים בבריאות הציבור של המאה העשרים.

כדי למטב את שליטת הנשים על ההיריון, חיוני כי אמצעי המניעה יהיו נגישים ונפוצים באופן נרחב, קל וזמין לכל מי שהוא פעיל מינית, כולל מתבגרים. בחלקים רבים של העולם הגישה לאמצעי מניעה היא דלה מאוד או שאינה קיימת, וכן גישות תרבותיות ודתיות עשויות להגביל את הגישה לאמצעי מניעה ואף לאסור אותם גם במחוזות מפותחים. השימוש המדווח באמצעי מניעה על ידי נשים עלה רק במעט בין השנים 1990 ל-2014, עם שונות אזורית ניכרת. שיעור השימוש הגלובלי עומד בערך על 55%, והוא עשוי להיות נמוך כמו 25% באפריקה. לכ-222 מיליון נשים ברחבי העולם אין גישה או קיימת גישה מוגבלת לאמצעי מניעה. שלושה יעדים הקשורים להגשמת יעדי הפיתוח של האו"ם (ה-MDG) היו הפחתת שיעורי הלידה בגיל ההתבגרות, הגדלת שכיחות אמצעי המניעה והרחבת המודעות לתכנון המשפחה. יעדים אלו נמצאים תחת פיקוח של אגף האוכלוסין במחלקת האו"ם לענייני כלכלה וחברה. הערכת ה-MDG5 בשנת 2015 הייתה כי בקרב הזוגות השימוש בעולם עלה מ-55% ל-64%. אחת העליות הגדולות ביותר בשימוש באמצעי מניעה נצפו באפריקה התת - סהרית (מ־13% ל־28%).

הגישה לאמצעי מניעה עבור נשים רבות באזורים מפותחים ומתפתחים כאחד עודנה נתונה תחת מגבלות. אלו כוללות חסמים חקיקתיים, מינהליים, תרבותיים, דתיים וכלכליים, וכן קושי בגישה לשירותי בריאות ואיכות ירודה של משאבים רפואיים. חלק גדול מהמאמץ להגדלת הגישה והמודעות התמקד במניעת היריון בגיל ההתבגרות. המכון לפיתוח חו"ל (ODI) זיהה מספר חסמים מרכזיים לשימוש באמצעי מניעה, הן מצד ההיצע והביקוש, והן מצד עולם הערכים הסוציו-תרבותיים של נשים באזורים שונים, לחץ מצד קהילות ומשפחות, וידע לקוי. ^[15] גם באזורים מפותחים, נשים רבות- ובמיוחד נשים מוחלשות- עלולות להיתקל בקשיים כלכליים וגאוגרפיים משמעותיים בגישה לאמצעי מניעה, ובנוסף, הן עשויות להתמודד עם אפליה דתית ופוליטית. נשים הקימו קמפיינים בעבר נגד אמצעי מניעה שעלולים להיות מסוכנים כמו מכשירים תוך רחמיים פגומים (IUD), במיוחד מגן הדלקון. ^[16]

הפסקת היריון יזומה היא סיום מכוון של ההריון, בהשוואה להפלה ספונטנית. הפסקות היריון יזומות קשורות בקשר הדוק לגישה לאמצעי מניעה מבחינת הרגולציה והאוטונומיה של נשים על גופן, ולעיתים קרובות כפופות לאילוצים תרבותיים, דתיים, חקיקתיים וכלכליים. כאשר הגישה לאמצעי מניעה מוגבלת, נשים פונות יותר לביצוע הפסקות היריון יזומות. כתוצאה מכך, ניתן להשתמש בשיעורי ההפלות כדי לשער את הצורך הבלתי מסופק לאמצעי מניעה. ^[17] לאורך רוב ההיסטוריה, ביצוע הפסקות היריון יזומות נחשב כסכנה לאישה. גם כיום, ישנה סכנה בהפלה יזומה בעיקר באזורים מתפתחים, בהם הפסקות ההריון נעשות לעיתים באופן פיראטי בשל הגבלות החוק. ^{[18] [17]} הגישה המשפטית להפסקת היריון יזומה היא סבוכה וקשה באזורים מסוימים, בעיקר באזורים סוציו-אקונומיים נמוכים, ובאזורים אחרים היא אף לא אפשרית על פי החוק. סוגיות אלה מהוות נושאים מובילים לקמפיינים פוליטיים ופמיניסטיים.

בשנת 2005 היו ברחבי העולם כ-87 מיליון הריונות לא רצויים, מהם 46 מיליון הסתיימו בהפסקת היריון יזומה, מתוכם 18 מיליון התבצעו בתנאים שנחשבים בטוחים, וכתוצאה מכך נגרמו כ-68,000 מקרי מוות. מרבית מקרי המוות הללו התרחשו במדינות מתפתחות. ארגון האומות המאוחדות פועל על מנת להימנע ממקרי מוות אלה ומהסכנות והסיבוכים הכרוכים בהפלות לא בטוחות, הן בהרחבת הגישה לטיפול בטוח בהריון לא רצוי ובהפסקת ההריון עצמה. אמנם שיעורי ההפלות ירדו במדינות המפותחות, אך לא במדינות המתפתחות. בין השנים 2010–2014 בוצעו כ-35 הפלות על כל 1000 נשים בגילאי 15–44, ובסך הכל כ-56 מיליון הפלות בשנה. ^[7] ארגון האומות המאוחדות ערך המלצות למערכות הבריאות ברחבי העולם, וקרא לספק טיפולי הפסקת היריון נגישים ובטוחים יותר, וכן טיפול ומעקב לאחר ההפלה. חלק מובנה מטיפול שלאחר הפסקת ההריון היזומה כולל הדרכה על שימוש הולם באמצעי מניעה. ^[19]

סוגיות בריאותיות מיניות נפוצות כוללות זיהומים המועברים במגע מיני וחתך יזום באברי המין של הנשים (הידוע כמילת נשים). מחלות זיהומיות המועברות במגע מיני הן סוגיה בעלת חשיבות בריאותית עולמית גבוהה מכיוון שיש להן השלכות חמורות על נשים ותינוקות. הדבקה מאם לילד במחלות זיהומיות אלו עלולה להוביל ללידות מת, תמותת עוברים, משקל לידה נמוך, פגות, אלח דם, דלקת ריאות, דלקת הלחמית בילודים ועיוותים מולדים. עגבת בהיריון גורמת ליותר מ-300,000 מקרי מוות בעוברים וילודים מדי שנה, וכ-215,000 תינוקות נולדים עם סיכון מוגבר למוות כתוצאה מפגות, משקל לידה נמוך ומחלות מולדות כתוצאה מהדבקה במחלה זיהומית מהאם.

מחלות כמו כלמידיה וזיבה מהוות גם הן גורמים מובילים להופעת מחלות דלקתיות באגן ולאי-פוריות בקרב נשים. חלק מהמחלות המועברות במחלות מין, כמו הרפס באיברי המין ועגבת מגבירות את הסיכון ללקות בנגיף ה-HIV פי שלושה, ועשויות להשפיע על התקדמות המחלה. נשים ונערות נמצאות בסיכון גבוה יותר לנגיף איידס ברחבי העולם. הדבקה באיידס קשורה גם לפעילות מינית לא בטוחה שלעיתים קרובות נעשית באונס.

אי פוריות של האישה היא מצב של חוסר יכולת או קושי להתעבר ולהתרבות.

ישנה הבחנה בין מצב של אי-פוריות שהוא קושי בהבאת צאצאים, לבין עקרות שהיא מקרה שבו בדרך הטבע אין יותר אפשרות להבאת ילדים. עקרות יכולה להיגרם באופן טבעי או באופן מלאכותי, כגון מחסור או פגם באיברים החיוניים להולדה, או כתוצאה משינויים כירורגיים במערכת הרבייה - כריתת השחלות או הרחם; ואילו אי-פוריות נגרמת מסיבות טבעיות בלבד. גם באנגלית ישנה הבחנה בין אי-פוריות (אינפֶרטיליות (Infertility) מלשון "הפריה") ובין עקרות (סטריליות (Sterility), מלשון "סטריליזציה", או עיקור).^[20]

בארצות הברית, בעיות פוריות מדווחות בקרב כ-1.5 מיליון זוגות.^[21] זוגות רבים נעזרים בטכנולוגיה ובפתרונות רפואיים בשל עקרות, כדוגמת הפריות חוץ גופיות (IVF). בארצות הברית בוצעו כ־147,260 הפריות חוץ גופית (IVF) בשנת 2010, שהביאו לכ־47,090 לידות חי.^[22] בשנת 2013 מספרים אלה גדלו ל־160,521 זוגות שניגשו לטיפולי IVF ול־53,252 לידות חי כתוצאה מכך.^[23] עם זאת, כמחצית מההריונות שמתרחשים כתוצאה מהפריה חוץ- גופית (IVF) גורמים להריונות מרובי עוברים, אשר קשורים לעלייה הן בתחלואה והן בתמותה של האם והתינוק. הסיבות לסיבוכים כוללות עלייה בלחץ הדם של האם, לידה מוקדמת ומשקל לידה נמוך.

השחתת איבר המין הנשי מוגדרת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) כ-"כל ההליכים הכרוכים בהסרה חלקית או מלאה של, או פגיעה אחרת באזור הגניטליה הנשית מסיבות שאינן רפואיות". המונח "הטלת מום" נטבע על מנת להדגיש את חומרת המעשה ואת היותו פוגעני ונוגד זכויות אדם, בשונה מברית מילה, הליך שבו מסירים את העורלה מאיבר המין הגברי.

ההערכה היא כי יותר מ-200 מיליון נשים החיות כיום בעולם עברו הליך של הטלת מום באברי המין שלהן, כשהאזורים העיקריים לתופעה זו מרוכזים באפריקה, אסיה והמזרח התיכון. להליך זה סיבות תרבותיות, אמוניות ודתיות מגוונות, והוא נוגע במגוון לאומים ומעמדות סוציו-אקונומיים. הטיעונים העיקריים להצדקת הטלת מום באברי המין הנשיים הם שמירה על היגיינה, פוריות, שמירה על צניעות וטקסי מעבר. ארגון הבריאות העולמי מסווג את מילת הנשים לארבע רמות, על פי מידת ההסרה של רקמת הגניטליה.

צמצום התופעה והכחדתה מוגדרים כיעדים לפיתוח בר קיימא של האו"ם, ו-6 בפברואר נקבע כ"יום אפס הסובלנות הבינלאומי להטלת מום באברי המין הנשיים".

מחזור הווסת של הנשים, המוכר גם בכינויו המטעה "המחזור החודשי", הוא תהליך שבו מופיע דימום וגינלי הנמשך בין 2–7 ימים, לאישה בגיל הפוריות. הופעת דם הווסת היא שלב נקודתי בתוך תהליך מחזורי אותו עוברת האישה מדי חודש בשנות הפוריות שלה, תהליך הכולל שינויים הורמונליים ופיזיולוגיים רבים בגוף האישה ובמערכת הרבייה שלה. המחזור החודשי מתחיל בהופעת דם הווסת, ונמשך בממוצע כ-28 יום. במהלך המחזור החודשי מתרחשת הבשלת זקיקים בשחלה תחת בקרה הורמונלית, מה שמעודד הפרשת הורמון אסטרוגן ובעקבותיו עלייה ברמות ההורמון LH. כ-24 עד 36 שעות לאחר מכן מתרחש הביוץ, שבו ביצית בוקעת מהזקיק הדומיננטי. רירית הרחם מתעבה, במקביל מתפתח גופיף צהוב משאריות הזקיק הדומיננטי, שמפריש פרוגסטרון התומך בהתעבות רירית הרחם. לאחר כשבועיים, אם לא חלה הפריה על ידי זרע (תהליך שמתרחש בחצוצרה) והשרשת הביצית המופרית ברחם, הביצית מתנוונת ונספגת, ומתרחשת ירידה חדה ברמות ההורמונים פרוגסטרון ואסטרוגן, מה שיביא לנשירת רירית הרחם ובעקבות כך דימום וגינלי- הלא הוא הוסת.

המחזור החודשי עשוי להוות אתגר משמעותי עבור נשים בגילאי הפוריות (מגילאי העשרה המוקדמים ועד לגיל 50 בקירוב), בכך שהוא כרוך בשינויים פיזיולוגיים שיכולים להשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית, וכן לגרום לסימפטומים שעשויים לגרום לאי נוחות עבור האישה ולירידה באיכות החיים שלה. הסימפטומים מופיעים בעיקר סביב הווסת וכן עשויים להופיע בזמן הביוץ. תחילת הופעת דימום הווסת בגיל הנעורים עשוי להדאיג נערות שלא מוכנות לכך ולגרום להן לחשוב שמדובר בבעיה רפואית. הדימום והתסמינים של הווסת והביוץ עשויים להגביל את האישה מלהשתתף בפעילויות, וכן יש נשים שאין להן גישה או יכולת כלכלית להשיג מוצרי היגיינה כגון טמפונים ותחבושות היגייניות. הבעיה חריפה במיוחד בקרב קבוצות סוציו-אקונומיות עניות יותר בהן הווסת מהווה נטל כלכלי ועלולה אף לפגוע בחינוך של הנערות.

נשים בגיל המעבר, הנקרא בשמו הרפאי- מנופאוזה, מתמודדות אף הן עם קשיים ואתגרים הקשורים להפסקת הווסת והמחזור החודשי. בדרך כלל, לקראת סוף העשור החמישי בחיים דימום הווסת משתנה ומפסיק בהדרגה, והאישה תחווה דימום לא סדיר ושינויים ניכרים בפעילות ההורמונלית, הן בשחלה עצמה (המפרישה את ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון) והן בבלוטת יותרת המוח (המפרישה את ההורמונים FSH ו-LH), בעקבות הפסקת הביוץ. שינויים הורמונליים אלו עשויים לגרום לטווח רחב של תופעות לוואי מערכתיות, כגון גלי חום, הופעת הפרשות נרתיקיות, יובש נרתיקי, השמנה, ועוד. בעוד שגיל המעבר עשוי להביא איתו הקלה בכך שהמחזור החודשי נפסק, הוא עשוי להיות כרוך אף בקשיים רגשיים ונפשיים הקשורים לאובדן הפוריות ולהתקרבות לגיל הזקנה.

בעוד שגיל המעבר בדרך כלל מתרחש באופן טבעי כתהליך פיזיולוגי, הוא עשוי להתרחש מוקדם יותר (גיל המעבר בטרם עת) כתוצאה ממחלה או מהתערבות רפואית או כירורגית. כאשר גיל המעבר מתרחש בטרם עת, תופעות הלוואי עלולות להיות חמורות יותר. ^[24]

נושאים אחרים הקשורים בבריאות האישה בתחום הרבייה והמין כוללים חינוך מיני, גיל ההתבגרות, מיניות ותפקוד מיני. ^{[25] [26]} בנוסף, קיימות מספר סוגיות הקשורות לבריאות השד ולמערכת הרבייה הנקבית, ששייכות לתחום הגינקולוגיה. ^[27]

התנהגות מניעתית היא שורה של בדיקות ופעולות שמטרתן לקדם את בריאותה של האישה הן במניעת מחלות והן באיתורן המוקדם. ההתנהגות המניעתית בתחום בריאות האישה נובעת ממודעות האישה וכוללת פעילות לגילוי מוקדם של תחלואת שד, מניעת אוסטיאופורוזיס, מניעת תחלואה לבבית ומניעת מחלות ממאירות של צוואר הרחם, הרחם והשחלות.

קיימים כיום מספר חיסונים כנגד זנים מסוימים של וירוס הפפילומה- HPV, שמומלצים לנשים מגיל 9 ועד 26, ואף נכנסו לחיסוני השגרה הניתנים בבית הספר. חיסון זה ניתן לבנות ולבנים בכיתה ח'. חיסונים אלו חשובים למניעת הופעה של נגיף הפפילומה, שעלול לגרום ליבלות באברי המין ובלוע ואף לסרטן. חיסון זה מונע גם מצבים טרום סרטניים ומוכח כמפחית את הסיכון לחלות בכ-90%. חיסון נגד וירוס הפפילומה מפחית את הסיכון לחלות בסרטן באזורים הבאים: צוואר הרחם, הנרתיק, פי הטבעת והפין.^[28]

קיימות בדיקות סקר ייעודיות לנשים,^[29] שמטרתן היא איתור מוקדם של מחלות ומצבים רפואיים פתולוגיים שאופייניים לנשים. איתור מוקדם של מחלות שניתן למנוע מאפשר התחלת טיפול בשלב מוקדם של המחלה ומוכח כמאריך את תוחלת החיים ואת סיכויי ההחלמה. העלאת המודעות לביצוע בדיקות אלו חשובה למען קידום הבריאות בקהילת הנשים, רלוונטית לנשים בגילאים שונים ועשויה להציל חיים.

בדיקות אלו כוללות בדיקות מעבדה הורמונליות, בחינת תפקוד בלוטת התריס, בדיקות אק"ג לבחינת תפקוד הלב, בדיקת פרופיל שומנים בדם (מומלצת מגיל 45 ומעלה), בדיקת צפיפות העצם- לאבחון של אוסטיאופניה או אוסטיאופורוזיס, בהתאם לגיל ולקבוצת הסיכון, תרבית שתן - בדיקת שתן לנוכחות זיהומים, בדיקת דם לרמות סוכר בצום לשלילת סוכרת - כל מספר שנים, החל מגיל 45.^[30] לכל אחת מהבדיקות הנזכרות לעיל תדירות מומלצת אחרת ויש לפנות אליהן בהמלצת הרופא המטפל, וכן קיימות בדיקות נוספות שניתן ורצוי לבצע, בהמלצת רופא ובהתאם למצבה הרפואי של האישה, לגורמי סיכון ולהיסטוריה הרפואית שלה.

במסגרת איתור מוקדם של מחלות קיימות מספר בדיקות למניעה וגילוי מוקדם של מחלות סרטן ייחודיות לנשים:^[31]

בדיקות שקשורות לאבחון סרטן צוואר הרחם: בדיקת משטח צוואר הרחם (PAP וכן HPV Typing) - שמאפשרת זיהוי מוקדם של זנים שונים של וירוס הפפילומה שגורם לסרטן צוואר הרחם, וטיפול בנגעים הטרום ממאירים. הבדיקה מומלצת לנערות מגיל 12–18 הפעילות מינית בתדירות של פעם בשנה, ומגילאי 19 לפחות אחת לשלוש שנים.

בדיקות שקשורות לאבחון סרטן הרחם- מעקב אחרי דימומים נרתיקיים חריגים, אולטרה סאונד של רירית הרחם ולקיחת דגימה מהרירית בעת הצורך;

בדיקות שקשורות לאבחון של סרטן השחלה- מתבצעות לרוב בנשים בעלות סיכון גבוה לחלות בסרטן זה (כגון נשים בעלות היסטוריה משפחתית לסרטן השחלות או השד וכן נשאיות של הגן BRCA, להן סיכון של כ-50% לחלות בסרטן השחלות), וכוללות בדיקת רמת החלבון 125- CA בדם, בדיקת אולטראסאונד או CT של האגן והבטן.

בדיקות סקר בתחום בריאות השד- בדיקות רופא ידניות, אולטרה סאונד שד, ממוגרפיה (צילום רנטגן לאבחון מוקדם של סרטן השד, המומלץ לכלל האוכלוסייה חל מגיל 50, או מוקדם יותר על פי המלצת הרופא המטפל) וסריקת MRI במידת הצורך.

בישראל - כ־2.5% מכלל הנשים (אחת מכל 40) הן נשאיות למוטציה מולדת בגנים BRCA1 ו-BRCA2. לנשאיות יש סיכון של כ-70% לחלות בסרטן השד וסיכון של כ-50% לחלות בסרטן השחלה במהלך החיים (לעומת כ-10% וכ-1.5% לכל אישה באוכלוסייה, בהתאמה). ישנה חשיבות מרובה לגילוי מוקדם של הנשאות ולהקפדה על מעקב, משום שהוכח שתוכנית מתאימה של מעקב ומניעה מקטינה את סיכויי התחלואה ואת התמותה אצל נשאיות בכ-90%. תוכניות למעקב ומניעה מורכבות ממעקב סביב הופעת סימנים לסרטן השד וסימנים לסרטן השחלות והוכחו כיעילות ביותר. תוכנית המעקב אחרי סימנים סרטן השד מורכבת מבדיקת שד ידנית פעמיים בשנה, ממוגרפיה פעם בשנה ו-MRI שד פעם בשנה, בהפרש של חצי שנה ביניהן, לבנות 25 ומעלה. המעקב לסרטן השחלות, הכולל בדיקה גינקולוגית, אולטראסאונד וגינלי ובדיקת דם לשלילת נוכחות המרקר הגידולי, מבוצע פעמיים בשנה. כמו כן קיימים ניתוחים מניעתיים שמוכחים כמורידי סיכון, כגון, כריתת שדיים בלבד, או עם שחזור שד וכן כריתת שחלות עד גיל 40. ניתוחים אלה מקטינים את הסיכון לחלות בסרטן השד בכ-90% ואת הסיכון לחלות הסרטן השחלות בכ-95% (כריתת שחלות בגיל שבין 35 ל-40 גם מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן השד בכ-50%).^[32]

בין גוף האישה לגוף הגבר הבדלים רבים, במבנה, בגודל ובהרכב. גוף האישה מורכב ממסת שריר נמוכה יותר מאשר גוף הגבר ומכיל אחוזי שומן גבוהים יותר. יש להתחשב בשוני בין הנתונים הגופניים בעת שניגשים לביצוע פעילות גופנית. יש להתאים את הפעילות הגופנית לצרכיה המשתנים של האישה ולהתחשב בנתונים הגופניים שלה וכן בתקופה בחייה (לפני היריון, במהלכו או לאחר לידה, וכן האם היא נערה צעירה או אישה מבוגרת). ניתן לראות בעולם הספורט המקצועי כי קיימות קבוצות נפרדות לנשים ולגברים בענפי הספורט השונים, מה שמעיד על הצורך להפריד בין המינים ביכולות הספורטיביות.

בעת התאמת הפעילות הגופנית לאישה יש להתחשב בגילה, מצבה הרפואי, הגופני והנפשי, וברקע הספורטיבי שלה.

בנוסף, נשים בתקופת ההיריון צריכות להתאים את הפעילות הגופנית ליכולותיהן ולצורכיהן ולהתחשב בהמלצות הרופאים על מנת להבטיח את שלום העובר ובטיחות ההריון. המלצות אלו כוללות פעילות גופנית קבועה ולא מאומצת, עם הפסקות לסירוגין, הימנעות מטלטולים וניתורים, הימנעות ממתיחות קיצוניות בשל רפיון רקמות החיבור, הגבלת דופק ל־150 פעימות בדקה, התרוממות איטית על מנת למנוע סחרחורות, שתייה ללא הגבלה, והפסקת אימון אם מופיעים סימפטומים לא תקינים.

באימונים עבור נשים בגיל הפריון, סביב היריון ולאחרי הלידה וכן עבור נשים בזקנתן מומלץ לבצע במיוחד אימונים המחזקים את שרירי הליבה ורצפת האגן למניעת צניחתה.

נשים רבות יסבלו במהלך חייהן מתת- אבחון של בעיות רפואיות מהן הן סובלות.

כך למשל נשים רבות הסובלות מאנדומטריוזיס יסבלו מכאבי ווסת עזים, כאבים בעת קיום יחסי מין וקשיי פוריות. מכיוון שאבחון אנדומטריוזיס דורש התמחות מיוחדת ומהלך של בדיקה לפרוסקופית, ייתכן שיעבור זמן רב עד שיאובחנו. ההערכה היא כי בישראל כ-10% מהנשים בגיל הפוריות סובלות מאנדומטריוזיס, ורבות מהן לא מאובחנות או מאובחנות בשלב מאוחר לאחר התפרצות המחלה.^[33]

נשים רבות עשויות לסבול מתת אבחון של בעיות קליניות וכן מהתאמת טיפול תרופתי לקוי בשל היעדר מחקר מעמיק על רפואה מבוססת מגדר. רוב הניסויים הקליניים בתחום הרפואה והפרמקולוגיה שנערכו בקרב האוכלוסייה הרחבה בוצעו על קהל נבדקים של גברים, כך שלעיתים מצבים שייחודיים לגוף האישה וכן מחלות המשותפות לשני המינים לא נבדקו כראוי על קהל נשים, ויש לכך השלכות שליליות על התאמת והצלחת הטיפול. רפואה תלוית מגדר היא נושא שעולה למודעות בשנים האחרונות והיא הכרחית בהבטחת שלום המטופלות והצלחת הטיפול הרפואי.^[34]

סיבה נוספת לתת אבחון של מחלות בקרב נשים היא הבושה והמבוכה שהן חשות סביב נושאים רגישים (כגון כאבים בקיום יחסי מין) וכן תחושה של חוסר אמון מצד המערכת הרפואית למצבן (לדוגמה בתחום של פיברומיאלגיה בו לרוב יש אבחון לוקה בחסר ותחושת חוסר אמון מהצוות המטפל).^[35]

נקודת מבט חשובה נוספת היא ההכרה כי אירועים בכל מחזור החיים, מהרחם ועד ההזדקנות משפיעים על צמיחתן, התפתחותן ובריאותן של נשים. התייחסות מפורטת זו של מחזור החיים הנשי חשובה להבנת המכלול הנקרא בריאות האישה ולהבנת מורכבותו.

בריאות האישה מתחילה בגיל הנעורים, המוגדר לרוב החל מגיל 11 ועד גיל 18. לגיל זה חשיבות מכרעת בחינוך ובהקניית הרגלים בריאים ונכונים, ביניהם תזונה נכונה ופעילות גופנית. בנוסף, ישנן מחלות ומצבים רפואיים הקשורים לנשים שניתן לאתר ולטפל בהם החל מגיל זה.

הפרעות נפוצות לבנות נוער שניתנות למעקב וטיפול: אנמיה וחוסר ברזל עקב דימום וסתי מגבר ודימום לא סדיר, הפרעות קרישה ותרומבוציטופניה ידועה המתבטא באנמיה ובנטייה לדמם, הפרעה בקרישיות יתר, הפרעה בווסת בנוכחות או שלא בנוכחות מחלות רקע, תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS), השמנה ותסמונת מטבולית, הפרעת גדילה והתפתחות מינית בנוכחות או שלא בנוכחות מחלות רקע, הפרעות מבניות בהתפתחות המערכת הגניטלית, הופעת ממאירויות גינקולוגיות וא-גינקולוגיות, הפרעות הורמונליות וכרומוזומליות המשפיעות על ההתפתחות המינית או על סדירות הווסת (למשל הפרעות אנזימים בבלוטת האדרנל ותסמונת טרנר וכן אקנה ופצעי בגרות). בנוסף, בגיל זה נערות רבות מתחילות להיות פעילות מינית, וכחלק מהחינוך לאורח חיים בריא עליהן לעבור הדרכה לשימוש באמצעי מניעה ולמוגנות מינית.

בגיל הפוריות יש מגוון של טיפולים, בדיקות ופעולות לקידום בריאות, שהאישה יכולה לנקוט על מנת לקדם את בריאותה. במרפאות הנשים הייעודיות לנשים בגיל הפוריות, ניתן למצוא מענה רחב לצרכים רפואיים. בין הטיפולים המוצעים: ביצוע בדיקות סקר לאיתור מחלות ממאירות אצל נשים (כגון משטח PAP), ייעוץ גנטי לקראת היריון, מעקבי היריון ומעקבי היריון בסיכון, אורו- גיניקולוגיה, שיקום וחיזוק רצפת האגן, צוואר הרחם, מעקב פרינאום לאחר לידה, ועוד.^[36]

בנוסף, מומלץ לכל אישה בגיל הפוריות לפנות לייעוץ דיאטני, וכן לייעוץ פעילות גופנית, על מנת לשמור על אורח חיים בריא ולהימנע ממצבי חולי.

במהלך תקופת ההיריון ולאחר הלידה, עוברת האישה שינויים גופניים רבים. שינויים אלו באים לידי ביטוי במשקל ובמבנה הגוף, במאזן ההורמונלי, ובהופעת סימפטומים כגון בחילות, צרבות, הופעת דליות, הופעת פיגמנטציה ועוד. כ-70-80% מהנשים יסבלו מבחילות בשלב זה או אחר של ההיריון וכ־0.3-1.5% מהנשים יסבלו מ-Hyperemesis gravidarum, תופעה של הקאות יתר בהיריון.^[37] שינויים אלו גוררים איתם לרוב אי נוחות ועשויים להיות בעלי השלכות נפשיות. יש צורך בליווי ומתן מענה הולם לנשים ההריוניות, להכיר בקשייהן מתוך אמונה ואמפתיה, ולהציע להן טיפול המתאים למצבן. כיום יש היצע רחב של טיפולים הניתנים לנשים בהיריון ברפואה הקונבנציונלית וברפואה המשלימה, שעשויים להקל על התסמינים ולשפר את מצבה הגופני והנפשי של האישה ההרה. הרופא המטפל, פסיכולוג ומטפלים מתחום הרפואה המשלימה יכולים לסייע בכך.^[38] גם נשים לאחר לידה זקוקות לליווי מקצועי הולם כיוון שתקופה זו כרוכה בקושי רב, הן מצד ההחלמה מהלידה והן מצד הטיפול ביילוד וההורות הראשונית. כ-50-70% מהנשים יחוו דכדוך לאחר הלידה ואילו כ-10-15% מהיולדות יפתחו דיכאון לאחר לידה. יש להדגיש כי מצבים אלו לא מעידים על חוסנה הנפשי של היולדת ועשויים להופיע אצל כל אישה ובכל היריון, ללא קשר לעברה המיילדותי של היולדת. דכדוך ודיכאון לאחר הלידה הן תופעות שניתן לטפל בהן, והצלחת הטיפול תלויה בין היתר באבחנה נכונה ותחילת טיפול מוקדם ככל האפשר.^[39]

גיל המעבר, הנקרא גם מנופאוזה, מוגדר כתקופה השלישית בחיי האישה לאחר תקופת הילדות והפריון. בקרב רוב הנשים שלב זה מתחיל סביב גיל 40 עקב תחילת תהליך ירידה הדרגתית ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון הגורמים לשינויים בוסת. הורמונים אלו אחראים על תקינות הנרתיק והרחם וכן על מחזורי הוסת והפריון. האסטרוגן גם תורם לשמירת תקינות העצם ולרמות מבוקרות של כולסטרול בדם.

לתהליך הפסקת המחזור החודשי שלושה שלבים: פרה - מנופאוזה - שלב מקדים בו מתרחשת ירידה הדרגתית בייצור והפרשת ההורמון אסטרוגן המיוצר בשחלות, ובמקביל ירידה בייצור ההורמון פרוגסטרון. בשלב זה עדיין יש ביוץ, אולם הוא אינו תקין ולכן המחזור אינו סדיר. השלב השני הוא המנופאוזה - שלב שבו השחלות מפסיקות לתפקד לחלוטין, והאישה אינה יכולה להיכנס להיריון. בשלב זה לא מופיעה וסת במשך 6 חודשים רצופים או יותר. השלב השלישי נקרא השלב המשלים - בו נפסקות תופעות הלוואי של הפסקת המחזור.^[40]

הירידה ברמות ההורמונים עשויה לגרום למגוון תסמינים היכולים להמשך על פני מספר חודשים או שנים. חלק מהנשים יסבלו מאי- נוחות בעקבות תסמינים אלו ואילו חלק אחר מהנשים לא יסבול כלל. התסמינים העיקריים כוללים שינויים במחזור החודשי, שינויים בנרתיק ובשלפוחית השתן, הופעת גלי חום, יובש בנרתיק, וירידה בליבידו

קיימות מספר המלצות רפואיות לנשים בגיל זה על מנת לשמור על מצב בריאותי תקין, והן כוללות הפסקת עישון, התאמת דיאטה המבוססת על מזון דל שומן וכולסטרול, עשירה בסיבים, ומועשרת בוויטמינים ומינרלים (ובכלל זה סידן), פעילות גופנית לפחות כ-3 פעמים בשבוע, הפחתה במשקל, שימוש בחומרי סיכוך על בסיס מימי במקרים של יובש נרתיקי, וביקורות שגרתיות אצל רופא הנשים לצורך בדיקה גינקולוגית, בדיקת שד, משטח PAP מצוואר הרחם, ממוגרפיה ובדיקת צפיפות העצם.

בנוסף, קיימים מספר טיפולים המותאמים לנשים בגיל המעבר, כשהבולט ביניהם הוא טיפול בהורמונים שנועד להשלים את החוסר ההורמונלי האסטרוגני, במיוחד כאשר חסר זה מלווה בתסמינים מנופאוזה או באוסטאופורוזיס.^[41]

כיוון שגיל המעבר מאופיין בשינויים כה רבים, הדבר עלול לגרום גם להשלכות נפשיות, שגם עליהן יש לתת את הדעת ולטפל בהן בהתאם. קיימות כיום מגוון שיטות ברפואה המשלימה לטיפול רגשי ונפשי ייעודי לנשים בגיל המעבר.

נשים וגברים חווים חוויות שונות מאותן מחלות, בעיקר מחלות לב וכלי דם, סרטנים למיניהם, אוסטיאופורוזיס, דיכאון, אנמיה ודמנציה, והן מועדות יותר לדלקות בדרכי השתן מאשר גברים. נוסף על כך יש לתת את הדעת לגבי הנושא של אלימות במשפחה בהתייחסות לבריאות האישה. נפרט על כל אחד מהם:

מחלות לב וכלי דם הן גורם המוות המוביל (30%) בקרב נשים בארצות הברית, כמו גם הגורם המוביל למחלות כרוניות, בהשפעה של כמעט 40% מהתחלואה הכרונית. הופעת המחלות הכרוניות מתרחשת בגיל מאוחר יותר אצל נשים מאשר אצל גברים. למשל, שכיחות השבץ המוחי בקרב נשים מתחת לגיל 80 נמוכה מזו אצל גברים, אך גבוהה יותר בקרב האוכלוסייה מעל גיל 80. בסך הכל, הסיכון של נשים ללקות בשבץ מוחי לכל אורך החיים עולה על זה אצל גברים. הסיכון למחלות לב וכלי דם בקרב הסובלים מסוכרת ובקרב מעשנים גם הוא גבוה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים. היבטים רבים של מחלות לב וכלי דם משתנים בין נשים לגברים, כולל גורמי סיכון, שכיחות, פיזיולוגיה, תסמינים, תגובה להתערבות הטיפולית ותוצאותיה.

לנשים וגברים יש סיכון שווה בערך למות מסרטן, המהווה כרבע מכל מקרי המוות, והוא הגורם השני בשכיחותו למוות. עם זאת, השכיחות היחסית של סוגי סרטן שונים משתנה בין נשים לגברים. בארצות הברית שלושת סוגי הסרטן הנפוצים ביותר בשנת 2012 היו סרטן ריאות, סרטן השד וסרטן המעי הגס. בנוסף, גידולים סרטניים בעלי חשיבות בנשים, לפי סדר חשיבות, הם שחלות, רחם (כולל סרטן רירית הרחם וצוואר הרחם) ושד. נתונים דומים דווחו בשנת 2016. בעוד ששיעורי התמותה מסרטן עלו במהירות במהלך המאה ה-20, העלייה הייתה נמוכה בקרב אוכלוסיית הנשים בגלל הבדלים בשיעורי העישון. לאחרונה, שיעורי התמותה מסרטן החלו לרדת ככל שהשימוש בטבק יורד בשכיחותו. בתחילת המאה העשרים תמותה מסרטן הרחם (גוף הרחם וצוואר הרחם) הייתה הגורם המוביל למוות מסרטן בקרב נשים, וגרמה לתמותת סרטן גבוהה יותר מגברים. מקרי המוות מסרטן הרחם פחתו בעקבות זמינות בדיקת הסקר (משטח PAP) לאבחון סרטן צוואר הרחם, והדבר הביא להפחתה כוללת של מקרי המוות מסרטן בקרב נשים בשנות הארבעים לחייהן. בשנות השבעים של המאה העשרים העלייה בשיעור סרטן הריאות הובילה לעלייה כוללת בשיעורי התמותה. בשנות החמישים הירידה בסרטן הרחם הותירה את סרטן השד כגורם המוביל למוות מסרטן עד שאת הסוג המסוכן ביותר תפס סרטן הריאות בשנות השמונים. כל שלושת סוגי הסרטן (ריאות, שד ורחם) ממיתים פחות כיום, אך יותר נשים מתות מסרטן ריאות מדי שנה מאשר מסרטן שד, רחם ושחלות. בסך הכל כ־20% מהאנשים שנמצאו חולי סרטן ריאות אינם מעשנים אף פעם, ובכל זאת, בקרב נשים שלא מעשנות הסיכון לפתח סרטן ריאות גדול פי שלושה מאשר בקרב גברים שמעולם לא עישנו.

בנוסף לתמותה, סרטן הוא גורם לתחלואה ניכרת אצל נשים. לנשים יש סבירות נמוכה יותר לאבחון כחולה בסרטן (38% לעומת 45% אצל גברים), אך המאובחנות בתור חולות סרטן הן בעלות סיכוי גבוה יותר לקבל אבחנה זו בגיל מוקדם יותר.

סרטן השד הוא הסרטן השני בשכיחותו בעולם והשכיח ביותר בקרב נשים. היא גם בין עשר המחלות הכרוניות הנפוצות ביותר של נשים, ותורם משמעותית לאובדן איכות החיים. באופן גלובלי, גידול זה מהווה כ-25% מכל סוגי הסרטן. משנת 2016, סרטן השד הוא הסרטן השכיח ביותר שאובחן בקרב נשים במדינות מפותחות וגם מתפתחות, ומהווה כמעט 30% מכל המקרים. בעולם גידול זה מהווה כמיליון וחצי מקרים ולמעלה מחצי מיליון מקרי מוות, והוא החמישי ביותר מבין הגורמים השכיחים למוות מסרטן בעולם והגורם השני באזורים מפותחים. השונות הגאוגרפית בשכיחות הפוכה מזו של סרטן צוואר הרחם, היא הגבוהה ביותר בצפון אמריקה והנמוכה ביותר במזרח אפריקה ובמזרח התיכון, אולם שיעורי התמותה קבועים יחסית, וכתוצאה מכך קיים שינוי נרחב במקרי התמותה, הנע בין 25% באזורים מפותחים ל־37% באזורים מתפתחים, ועם 62% מקרי המוות מתרחשים במדינות מתפתחות.

באופן כללי, סרטן צוואר הרחם הוא הסרטן הרביעי הנפוץ ביותר בקרב נשים, ובמיוחד באלו עם מעמד סוציו אקונומי נמוך. נשים בקבוצה זו בעלות גישה מופחתת לטיפול רפואי, שיעורים גבוהים של נישואים בכפייה, ילודה והריונות בכפייה, פוליגמיה וחשיפה למחלות מין כתוצאה ממגעים מיניים מרובים של בני זוג. כל הגורמים הללו מציבים אותן בסיכון גבוה יותר. במדינות מתפתחות, סרטן צוואר הרחם מהווה 12% ממקרי הסרטן בקרב נשים והוא הגורם השני למוות. השכיחות הגבוהה ביותר מתרחשת במזרח אפריקה, כאשר במרכז אפריקה סרטן צוואר הרחם הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב נשים. שיעור התמותה מסרטן זה (52%) הוא גם גבוה יותר במדינות מתפתחות מאשר במדינות מפותחות (43%), ושיעור התמותה משתנה פי 18 בין אזורים בעולם.

סרטן צוואר הרחם קשור לנגיף הפפילומה האנושי (HPV) אשר מהווה מעורבות גם בצוואר הרחם, בגידולי הנרתיק, בפי הטבעת ובכיס השתן. כמעט 300 מיליון נשים ברחבי העולם נדבקו ב-HPV, שזו אחת מהדלקות המועברות במגע מיני, ו-5% מכלל 13 מיליון המקרים החדשים של סרטן בעולם יוחסו ל-HPV. במדינות מפותחות, אצל נשים עם גישה לטיפול רפואי, בדיקת סרטן צוואר הרחם באמצעות בדיקת משטח PAP זיהתה שינויים טרום סרטניים בצוואר הרחם, שמובילה להתערבות רפואית מצילת חיים. כמו כן, ניתן להשיג תוכנית חיסון נגד HPV ב־45 מדינות. אם תוכנית זו תיושם ברחבי העולם, חיסון נגד HPV בכיסוי של 70% עשוי להציל את חייהם של 4 מיליון נשים מסרטן צוואר הרחם ולהוות פתרון מעשי למחלה במדינות מתפתחות.

לעומת זאת, סרטן השחלות, הגורם המוביל לתמותה מסרטן איברי הרבייה, והגורם החמישי הנפוץ ביותר למקרי סרטן בקרב נשים בארצות הברית, חסר תוכנית אבחון ומניעה יעילים, והיא בעיקר מחלה של נשים במדינות מתועשות. מכיוון שהוא ברובו אסימפטומטי בשלביו המוקדמים ביותר, יותר מ־50% מהנשים חולות סרטן בשלב III ומעלה (התפשטות מעבר לשחלות) כבר בזמן האבחנה שלהן, עם פרוגנוזה גרועה כתוצאה מכך.

שכיחות מחלת אלצהיימר בארצות הברית מוערכת בכ-5.1 מיליון, ושני שלישים מתוכם הן נשים. יתרה מזאת, נשים נמצאות בסבירות הרבה יותר להיות המטפלות העיקריות בבני משפחה הבוגרים הסובלים מדיכאון, כך שהן נושאות הן את הסיכונים לחלות בדיכאון והן את הנטל של מחלה זו. הסיכון לכל החיים של אישה החולה במחלת אלצהיימר הוא כפול מהגברים. חלק מהבדל זה עשוי להיות כתוצאה מתוחלת החיים, אך שינוי במצב ההורמונאלי של נשים לאורך חייהם עשוי גם הוא להיות משמעותי, כפי שההבדלים בביטוי הגנים משמעותי גם כן. מקרי המוות כתוצאה מדמנציה גבוהים יותר בקרב נשים לעומת גברים (4.5% מקרי המוות לעומת 2.0%).

אוסטיאופורוזיס נמצא במקום השישי בקרב מחלות כרוניות של נשים בארצות הברית, עם שכיחות כללית של 18% ושיעור גבוה בהרבה בדלדול עצם בעצמות הירך, הצוואר ובעמוד השדרה המותני בקרב נשים (16%) לעומת גברים (4%), בקרב האוכלוסייה מעל גיל 50. אוסטיאופורוזיס הוא גורם סיכון לשבר בעצמות וכ -20% מהאזרחים הקשישים הסובלים משבר בצוואר הירך מתים תוך שנה. הפער המגדרי הוא בעיקר תוצאה של הפחתת רמות האסטרוגן אצל נשים לאחר גיל המעבר, הפוגעת במאגרי הסידן בגופן. טיפול בהחלפת הורמונים (HRT) הוכח כמפחית סיכון זה ב־25-30%, והיה סיבה שכיחה למרשמים בשנות השמונים והתשעים. עם זאת, המחקר לבריאות נשים (WHI) הוכיח כי הסיכונים להפרעות בקצב הלב בשל השינויים ההורמונליים מהטיפול עולים על התועלת, ובעקבות כך הם הביאו לירידה בשימוש מאז.

אנמיה היא בעיה בריאותית עולמית גדולה עבור נשים. נשים נפגעות מאנמיה יותר מגברים, כאשר נמצא שעד 30% מהנשים סובלות מאנמיות ו-42% מהנשים אנמיות במהלך היריון. אנמיה קשורה למספר תוצאות בריאותיות שליליות, הכוללות תוצאה של היריון לקויה ותפקוד קוגניטיבי לקוי (ירידה בריכוז וקשב). הגורם העיקרי לאנמיה הוא מחסור בברזל. בארצות הברית אנמיה של מחסור בברזל (IDA) משפיעה על 37% מהנשים ההרות, אך באופן כללי השכיחות בעולם גבוהה מ־80%. אנמיה מחסור ברזל בנשים עשויה להתחיל בגיל ההתבגרות, מאובדן דם משמעותי במחזור החודשי, בנוסף לביקוש הגובר לברזל בגדילה, ומתווסף לצריכת ברזל מופחתת מההמלצות התזונתיות למתבגרים.

נשים חוות אלימות באופן שונה מגברים. האו"ם הגדיר אלימות כלפי נשים כ"כל מעשה של אלימות מבוססת מגדר הגורם לנזק או סבל פיזי, מיני או נפשי או סבל לנשים, כולל איומים על מעשים כאלה, כפייה או שלילת חירות שרירותית, בין אם הם מתרחשים ברבים ובין אם בחיים הפרטיים" (האו"ם, הצהרה על ביטול אלימות נגד נשים, 1993).

אלימות כלפי נשים עשויה ללבוש צורות רבות, הכוללות אלימות פיזית, אלימות מינית, אלימות רגשית והתעללות נפשית, העלולות להתרחש לאורך כל החיים. בנוסף, קיימת אלימות מבנית. סוג זה של אלימות עשויה להיות מוטמעת בחקיקה או במדיניות, או להיות נטועה באופן שיטתי על ידי ארגונים כנגד קבוצות נשים. מבצעי אלימות אישית כוללים קרובי משפחה, מכרים, קולגות לעבודה, זרים ושותפים אינטימיים ומתבטא על פני קשת רחבה של אפליה מינית הכוללת הטרדה מינית, תקיפה מינית, אונס ופגיעה גופנית ורצח נשים.

לאלימות שאינה קטלנית כלפי נשים יש השלכות חמורות על בריאותן הפיזית, הנפשית והפוריות שלהן, והיא נתפסת לא כאל אירועים בודדים אלא דפוס שיטתי של התנהגות אשר פוגם בזכויותיהן אך גם מגביל את תפקידן בחברה ודורש התייחסות שיטתית.

ארגון הבריאות העולמי מעריך כי 35% מהנשים בעולם חוו אלימות פיזית או מינית במהלך חייהן וכי המצב השכיח ביותר הוא אלימות אינטימית של בני זוג. 30% מהנשים במערכות יחסים מדווחות על ניסיון כזה, ו-38% מהרציחות של נשים נובעות מבני זוג אינטימיים. נתונים אלה עשויים להיות גבוהים, עד 70% באזורים מסוימים בעולם. גורמי סיכון כוללים הישגים חינוכיים נמוכים, חוויה הורית של אלימות, התעללות בילדים, אי שוויון מגדרי וגישות תרבותיות המאפשרות להחשיב את האלימות כמקובלת יותר.

החל משנת 1996, ארגון הבריאות העולמי הכריז כי נושא האלימות במשפחה מהווה עדיפות בריאותית מבחינת נושא לטיפול והאו"ם הטמיע מספר תוכניות פעולה לביטול האלימות כלפי נשים וליישם את האמנה לביטול כל צורות אפליה נגד נשים. באספה הכללית של האו"ם בשנת 2000, הוחלט בין היתר להילחם בכל צורות האלימות נגד נשים. האו"ם הכיר בכך שחיסול אלימות, כולל אפליה נגד נשים, היה תנאי הכרחי להשגת כל היעדים האחרים לשיפור בריאות הנשים.

בריאות האישה בישראל מתקדמת ומפותחת. תוחלת החיים לנשים עמדה בשנת 2016 על 84.2 (לעומת 80.7 בקרב גברים).^[42] במדינות רבות תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר מזו של גברים. בישראל הפער בין תוחלת החיים של נשים וגברים הוא מהקטנים בקרב מדינות ה-OECD. הפער הממוצע במדינות ה-OECD עמד בשנת 2015 על 5.2 שנים לעומת 3.5 שנים בישראל.

סיבות המוות השכיחות בנשים ובגברים הן סרטן (24.6% ממקרי המוות הם בקרב נשים, 25% בקרב גברים) ומחלות לב (14% ממקרי המוות הם בקרב נשים, 14.8% בקרב גברים).

88% מהנשים מרוצות מחייהן, וכ־59% מרוצות ממצבן הכלכלי. כ־51% מהנשים מעריכות את מצב בריאותן כ-‘טוב מאוד’, 31% מעריכות את מצב בריאותן כ’טוב’. בקרב הצעירות, מתחת לגיל 44, שיעור הנשים המדווחות שמצב בריאותן 'טוב מאוד' הוא 73%, השיעור יורד ל-38% בגיל 45–64 ובגיל 65 ומעלה רק 13% מהנשים מעריכות את מצב בריאותן כ’טוב מאוד’. כ־48% מהנשים בגיל 65 ומעלה מעריכות את מצב בריאותן כ"לא טוב" (‘לא כל כך טוב’ או ‘בכלל לא טוב’).^[43]

שירותים רפואיים מתקדמים ומרכזים לבריאות האישה פרוסים בכל רחבי הארץ ומספקים שירות לנשים בכל המגזרים, כחלק מסל הבריאות אותו כל אזרח רשאי לקבל.

הפריה חוץ גופית- IVF בישראל ממומנת על ידי קופות החולים על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי לאזרחים העומדים בקריטריונים הבאים: בני זוג שלהם אין ילדים בנישואיהם הנוכחיים (עד שני ילדים) או אישה ללא ילדים המעוניינת להקים משפחה שבראשה עומד הורה עצמאי ("משפחה חד הורית"). האישה מקבלת מימון להולדת ילד ראשון ושני.

טיפולי IVF ניתנים לנשים החל מגיל 18 ואילו הגיל המרבי לקבלת טיפולים הוא 45 (עד ליום ההולדת 45).^[44]

שיעור פריון הילודה בישראל הוא הגבוה ביותר מבין כל המדינות המפותחות (OECD): בממוצע 3.1 ילדים לאישה ב-2015. הסיבה לכך נעוצה בילודה גבוהה בקרב נשים דתיות וחרדיות, וכן בשיעור פריון גבוה בקרב נשים חילוניות ומסורתיות: 2.2 ילדים לאישה - נתון שאף מצוי בעלייה ב-20 השנים האחרונות.^[45]

חופשת הלידה המותרת על פי חוק עומדת כיום על 26 שבועות, מהם כ-14 שבועות בתשלום באמצעות המוסד לביטוח לאומי.^[46]

בישראל קיימת ממונה על מעמד האישה מטעם משרד הבריאות. תפקידיה כוללים ריכוז כל הפעולות הנוגעות לקידום ושילוב נשים במשרד הבריאות, סיוע לציבור הנשים העובדות למצות את זכויותיהן, פיתוח תוכניות המקנות ידע וכלים לעובדות לגשת למכרזי כוח אדם במערכת הבריאות כחלק מקידום ופיתוח קריירה, לפעול לייצוג הולם לנשים בתפקידי ניהול ברוח החוק והפסיקה, טיפול בפניות של עובדות ועובדים בנושא הטרדה מינית ולווי שלהם, טיפול בתלונות על קיפוח ואפליה, הפצת מידע רלוונטי, תכנון ימי עיון לרענון חוקים ותקנות בכל הנוגע לזכויות נשים, וייצוג משרד הבריאות בוועדות כנסת הדנות בנושאים הקשורהים למעמד האישה. בנוסף, על מנת לקדם את הנושאים הוקם "פורום נשים" המהווה ועדת היגוי לבניית תוכניות עבודה כנגזרת מהחזון. בפורום נשים חברות מנהלות במשרד הבריאות, המייצגות תחומים ותפקידים שונים.^[47]

בנוסף על הממונה, משרד הבריאות מינה מועצה לאומית לבריאות האישה. תפקיד המועצה לייעץ ולהשפיע להנהלת משרד הבריאות בתחום בריאות האישה תוך קיום שיתופי פעולה עם מועצות לאומיות נוספות בממשקים הרלוונטיים. תפקיד המועצה הלאומית לבריאות האישה לבחון ולייעץ למשרד הבריאות בתחומים הבאים: השפעה על עיצוב מדיניות הבריאות בתחום בריאות נשים, קידום בריאות נשים, סוגיות ייחודיות בבריאות נשים ודירוג תעדוף של טכנולוגיות ותרופות עבור ועדת סל שירותי הבריאות.^[48]

בשנת 1946 גרמניה הפיצה לעולם את חוקי נירנברג. משפטים אלו שינו את ההתייחסויות האתיות למחקרים והובילו לשינויי חקיקה. בעקבות כך, הוחל ייצוג מועט מאוד של נשים במחקרים קליניים. מעמד הנשים במחקר נפגע עוד יותר בשנת 1977 כאשר בתגובה לטרגדיות, ארגון המזון והתרופות האמריקני (FDA) אסר על ילדות להשתתף בניסויים בשלב קליני מוקדם. בפועל איסור זה הוחל באופן נרחב כדי להדיר את כל הנשים מהמחקרים. נשים שהיו בגיל הפוריות, נחשבו כאובייקטים שאינם מתאימים למחקר בשל רמתן ההורמונלית המשתנה במהלך המחזור החודשי. עם זאת, מחקרים הראו הבדלים ביולוגיים משמעותיים בין המינים בשיעורי הרגישות, התסמינים והתגובה לטיפול בתחומים בריאותיים רבים, כולל מחלות לב וכמה מקרי סרטן. אי-הכללות אלה מהוות איום על יישום רפואה מבוססת ראיות על נשים, ומתפשרות על טיפול המוצע לנשים וגברים כאחד.

ההתמקדות הגוברת בזכויות נשים בארצות הברית בשנות השמונים של המאה העשרים, מיקדה את תשומת הלב בעובדה כי תרופות רבות המיועדות לנשים מעולם לא נבדקו בקרב נשים בעלות פוטנציאל לידה, וכי קיים מיעוט יחסי של מחקר בסיסי בנושא נשים בריאות. בתגובה לכך הקימו המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) את משרד המחקר לבריאות האישה (ORWH) בשנת 1990 במטרה להתמודד עם בעיות אי-השוויון הללו. בשנת 1993 המכון הלאומי לבריאות ביטל באופן רשמי את המדיניות האמריקנית ודרש לכלול נשים בניסויים קליניים שלב III. הדבר הביא לגידול במספר הנשים שגויסו למחקרים. השלב הבא היה המימון הספציפי של מחקרי אפידמיולוגיה רחבי היקף וניסויים קליניים שהתרכזו בבריאות האישה כמו יוזמת בריאות הנשים (1991), המחקר הגדול ביותר למניעת מחלות שנערך בארצות הברית. תפקידו היה לחקור את הגורמים העיקריים לתמותה, מוגבלות ושבריריות בקרב נשים מבוגרות. למרות ההתקדמות הנראית לעין הזו, נשים נותרו חסרות ייצוג. בשנת 2006 נשים היוו פחות מ־25% מהניסויים הקליניים שפורסמו בשנת 2004, מחקר מעקב שנערך על ידי אותם כותבים חמש שנים מאוחר יותר מצא מעט עדויות לשיפור. מחקר אחר מצא שבמחקרים הקליניים של מחלות לב יש ייצוג רק של 10-47% הנשים למרות השכיחות של מחלות לב אצל נשים.

אחד האתגרים בהערכת ההתקדמות בתחום זה הוא מספר המחקרים הקליניים שאינם מדווחים על מין ספציפי הנבדקים, או חסרי יכולת סטטיסטית לאתר הבדלים מגדריים. כתוצאה מכך, מספר סוכנויות מימון וכתבי עת מדעיים מבקשים מהחוקרים להתייחס במפורש לנושאי מין ומגדר במחקרם.

נושא נוסף הקשור לעניין הוא שילובן של נשים בהיריון במחקרים קליניים. מכיוון שנשים בהריון עלולות לחלות גם הן במחלות שונות, יש צורך במידע על התגובה והיעילות של התערבויות ותרופות במהלך ההיריון . אך סוגיות אתיות בנוגע לעובר ולנזקים העלולים להיגרם לו כתוצאה מהמחקרים, הופכות את זה למורכב יותר. הטיה מגדרית זו מתקזזת בחלקה על ידי התחלת מחקרי אפידמיולוגיה רחבי היקף בקרב נשים.

על מנת לפעול לשיפור בריאות הנשים, יש להתמקד במחקר ולהרחיב את הידע הקיים בתחום. הנושאים שיש לחקור כוללים מחלות ייחודיות לנשים, מחלות שנפוצות וחמורות יותר בקרב נשים ומחלות המשותפות לשני המינים אך עם גורמי סיכון שונים לנשים ולגברים. יש לאפשר ולהחיל התייחסות למגדר במחקרים הרפואיים, ולנתח את השפעתו אל מול גורמים אחרים. ^[49] גרונובסקי ושינדלר מציעים כי מחקרים המפורסמים בכתבי עת מדעיים יתעדו את השפעת המגדר על ניסויים קליניים שבוצעו על בעלי חיים בעת דיווח התוצאות, וכן סוכנויות מימון למחקרים יתבעו הצדקה לכל אי שוויון מגדרי העולה בעבודת המחקר במסגרת הצעות המענק שלהן. הם גם קוראים לארגוני בריאות לעודד נשים להירשם למחקר קליני. במקביל לזאת, חלה התקדמות מבחינת מחקרים רחבי היקף כמו ה-WHI, ובשנת 2006 הוקמה חברה למחקר בריאות האישה וההבדלים בין המינים. ^[49]

הרפואה הקלינית צריכה ליישם את המידע הקיים כבר ממחקרים שנערכו בעבר בנושא השפעת המגדר על התחלואה, וההבדלים בין נשים וגברים באופן הופעת המחלה. עד שייושמו את ממצאי המחקרים בפרקטיקה הקלינית, תהליך שעלול לקחת תקופה ארוכה, טרם נקבעו ערכי מעבדה בסיסיים עבור האוכלוסייה הנשית באופן ספציפי, וכן קריטריונים ממוצעים "נורמליים" של צמיחה והתפתחות. יש לקחת בחשבון את ההבדלים בין המינים במטבוליזם של התרופות ובמשקל הגוף גם כשקובעים מינון תרופות. ^[49]

הזמינות של שירותי בריאות והגישה של נשים אליהם היא בעיה גלובלית הקשורה לנשים רבות. במדינות מפותחות, נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך שאינן מבוטחות במערכת הבריאות, עשויות להימנע מביקורים שגרתיים במרפאה ומביצוע בדיקות ומעקבי היריון. הבעיה מחמירה כיוון שנשים מתחת לקו העוני נתונות בסיכון מוגבר להיריון בלתי רצוי, לידה לא מתוכננת והפלה יזומה. מעבר למחסום הכלכלי, נשים עניות סובלות יותר מחינוך לקוי, קשיי תחבורה, עבודה תובענית וקושי בגידול הילדים, המונעים מהן לגשת לקבלת טיפול רפואי הולם לצרכיהן. בעיות אלו חמורות אף יותר במדינות מתפתחות. במדינות אלו, פחות מ-50% מכלל הלידות מתבצעות בליווי והשגחה רפואית, מה שגורם לשיעורי תמותת אמהות גבוהים- 1:1000 לידות חי. מחסור בשירותי רפואה, אנשי מקצוע, ומשאבים חיוניים כגון תרופות, מובילים לשיעורי תחלואה גבוהה בקרב נשים ואמהות, ולמצבי חולי שניתן למנוע- כגון פיסטולה הריונית, מחלות מין מדבקות וסרטן בצוואר הרחם.^[49]

אתגרים אלה נכללים ביעדי משרד המחקר לבריאות האישה בארצות הברית, הפועל גם על מנת לקדם נשים לפיתוח קריירות בביו -רפואה. משרד המחקר לבריאות האישה בארצות הברית (ה- ORWH) סבור כי אחת הדרכים הטובות ביותר לקדם את המחקר בבריאות האישה היא להרחיב את מעגל הנשים העוסקות במחקר בתחום הבריאות, וכן לאפשר לנשים להגיע למקומות השפעה משמעותיים במנהיגות ובממשל, במרכזים להשכלה גבוהה ובמגזר הפרטי .^[50] יעד זה מכיר בתקרת הזכוכית שעומדת בפני נשים בפיתוח קריירה במחקר ובמדע ובהשגת משאבים כספיים. ^[51] הקרן הלאומית למדע בארצות הברית קובעת כי נשים משיגות רק כמחצית מתארי הדוקטורנטים בתחום המדע וההנדסה, ממלאות רק 21% ממשרות פרופסור במשרה מלאה במדע ומשתתפות בכ -5% תוכניות ההנדסה, תוך שהן מרוויחות רק 82% מהתגמול שעמיתיהם הגברים מרוויחים במשרות מקבילות. באירופה נתונים אלה אף נמוכים יותר. ^[51]

• גילה ברונר, אנדומטריוזיס, בעיות פריון ומיניות, המרכז הרפואי שיבא
• נשים - בריאות והיגינה, דף שער בספרייה הלאומית