PROFILPELAJAR.COM

ימת הלשון
מידע כללי
סוג	אגם שהתייבש
מידות
אורך	230 קילומטר
רוחב ממוצע	15 ק"מ
מידע נוסף
מליחות	20
מדינות באגן הניקוז	ישראל, ירדן
	; בחום נראית צורתה של ימת הלשון הקדומה, ואילו בתכלת ניתן לראות את צורתם של ים המלח והכנרת

ימת הלשון (מכונה גם: אגם הלשון) הייתה אגם שכיסה בעבר את אזור בקע ים המלח, כולל בקעת הירדן וחלק מאזור הערבה. בשיאו, לפני כ-25,000 שנה, השתרע האגם מהכנרת בצפון, ועד לאזור חצבה בדרום (נחל גדרון). אורכו המרבי היה כ-230 ק"מ ורוחבו המרבי כ-17 ק"מ. האגם מכונה "לשון" על שם רובדי הסלע המורכבים מארגוניט וחרסיות מהם בנויה לשון ים המלח. רובדי סלע אלה נקראים תצורת הלשון ובשמם העממי "חוואר הלשון". ימת הלשון הצטמקה סופית לפני 17,000–15,000 שנה כתוצאה משינויי אקלים, ובסופה נותרו ים המלח וים הכנרת כפי שאנו מכירים אותם כיום.

אגמי הבקע

לגונת סדום

ראשיתם של גופי מים עמוקים ומלוחים בבקע ים המלח הייתה בפלישה של מי הים התיכון אל הבקע במהלך תקופת הפליוקן (לפני 5.3–2.6 מיליוני שנים). מי הים חדרו קרוב לוודאי דרך עמק יזרעאל אל תוך הבקע, ויצרו לשון של ים צרה וארוכה מאזור הכנרת ועד לאגן הדרומי של ים המלח. לשון ים זו מכונה "לגונת סדום".

השילוב של זרימת מים מוגבלת מהים התיכון אל הבקע, ותנאי אקלים מדבריים עם קצב אידוי גבוה, הביאו לעלייה בריכוז המלחים בלגונה ולהשקעת שכבות עבות של מלח (הליט) לאורך כל הבקע. לפני כ-3.4–3.0 מיליון שנים נותק הקשר אל הים התיכון, ובמקום נותר אגם מלוח שמקורות מימיו הם מי גשמים ומי מעיינות.

אגמי הבקע, אגמים טרמינליים

ניתוק הקשר מהים הפתוח הפך את אגמי הבקע לאגמים טרמינליים (סופיים). אגם טרמינלי הוא אגם סגור שמים מתנקזים אליו, אך אינם יוצאים ממנו באמצעות נחל אחר (הכנרת למשל, אינה אגם טרמינלי, מי הירדן נכנסים אליה מצפון ויוצאים ממנה בדרום). באגם טרמינלי מושפע מפלס המים בעיקר מהיחס שבין כמות המים הנכנסת לאגם על ידי נחלים ומעיינות, לעומת כמות המים היוצאת בתהליכי התאדות. משמעות הדברים היא שבתקופות גשומות בהן זורמים מים רבים באגן הניקוז, יעלה מפלס האגם, לעומת תקופות שחונות שיגרמו לירידת מפלס האגם. שינויים במפלס האגם יביאו לשינוי בסוגי המשקעים השונים המורבדים על קרקעית האגם. למשל ירידה משמעותית במפלס תביא להשקעת מלח (הליט). מתוך כך אפשר להניח כי שינויי המפלס בעבר ושינויים בסוג סלעי המשקע המופיעים בקרקעית האגם, יכולים לשקף את השינויים האקלימיים שהתרחשו באזור.

אגם עמורה

אגם עמורה הוא גוף המים הראשון בבקע לאחר ניתוק לגונת סדום מהים התיכון. אגם עמורה התקיים בכמה מחזורי התפשטות והתכווצות עד תחילת תקופת הקרח האחרונה לפני 70,000 שנים. באגם עמורה הורבדו סלעי משקע קלסטים, ארגוניט, חוואר, גבס, וכן יחידות חול וקונגלומרטים. עובי שכבות הסלע במרכז האגן הוא כ-5 קילומטרים.

אגם הלשון

אגם הלשון (ליסן) התקיים בבקע בתקופה שבין 70–14 אלפי שנים לפני זמננו. האגם השתרע מאזור חצבה שבדרום עד לכנרת שבצפון. בשיאו, לפני כ-26,000 שנים, הגיע מפלסו עד כ-160 מטרים מתחת לפני הים, כלומר יותר מ-270 מטרים מעל מפלס ים המלח הנוכחי. עלייה במפלס מי האגם הביאה להיווצרות מפרצים ארוכים אל תוך קניוני הנחלים של מדבר יהודה. עלייה במפלס מי האגם מקורה בעלייה בכמות המשקעים באגן הניקוז של האגם. בתחתיתו של מצוק ההעתקים במדבר יהודה אפשר לראות את קווי החוף הקדומים של ימת הלשון.

באגם הלשון הושקעו שכבות סלע דקיקות (וַרווֹת). סלע זה מכונה תצורת הלשון. הוורוות הללו הן רבדים דקים בסלע שמקורם בשינויים עונתיים בתנאי ההרבדה באגם. הוורוות הבהירות מורכבות מהמינרל ארגוניט (שקיעת ארגוניט בקיץ, כתוצאה מעליה בריכוזו מעבר לנקודת הרוויה). הוורוות הכהות מורכבות מחרסיות (מקור החרסיות הוא בסחף נחלים המגיע בשיטפונות החורף). הפיתולים בתצורת הלשון מקורם ברעידות אדמה שגרמו לשינוי בתנוחת השכבות. עובי תצורת הלשון הוא כ-60–80 מטרים. ריכוז המלחים באגם היה כ-17%–20% (לשם השוואה, ריכוז המלחים בים המלח כיום הוא כ-34%, ובים התיכון 3.6%–3.9%). במשקעי ימת הלשון נמצאו שרידי אצות צורניות. אצות אלה עמידות מאוד למליחות. בתצורת הלשון זוהו כ-300 מינים של אצות צורניות המסוגלות לחיות בתחום רחב של ריכוזי מליחות מים.

השינויים בסוגי המסלע במשקעי אגם הלשון והשינויים במפלסי האגם מבטאים שינויי אקלים שחלו באזור בתקופת הקרח האחרונה. תקופת הקרח הסתיימה לפני כ-10,000 שנה עם הנסיגה הסופית של הקרחונים מצפון אירופה וצפון אמריקה. עלייה בהתאדות והקטנה בכמות המשקעים, הביאה להתכווצות אגם הלשון. בסופה של התכווצות זו נותרו ים המלח וים הכנרת כפי שאנו מכירים אותם כיום.

עקבות הצטמצמות הימות ניכרות היטב בסימני החופים הקדמונים במדרגות ההרים היורדים אל הימות, המעידות על המפלסים השונים של פני ימת הלשון בתקופות השונות.^[1]

ממחקרים שונים עולה שמפלסי האגמים היו גבוהים בתקופות קרחוניות ונמוכים בתקופות בין קרחוניות. למשל בתקופת הקרח האחרונה (בין 70 ל-14 אלפי שנים לפני זמננו) מילא אגם הלשון אזורים נרחבים של בקע ים המלח ומפלסיו עלו במאות מטרים מעל המפלס בזמננו.^[2]