איראן, מדינה שיעית בעיקרה, הייתה אחת המדינות המוסלמיות הראשונות שסיפקו תמיכה למוסלמים הבוסנים (בוסניאקים, שהם בעיקר מוסלמים סונים) במלחמה. משמרות המהפכה האסלאמית (IRGC) שלח יותר מחמשת אלפי טונות של נשק למוסלמים הבוסנים. בנוסף, היא גם סיפקה מאמנים ויועצים לשירות הצבא והמודיעין הבוסני. כמה עשרות מומחי מודיעין איראנים הצטרפו לסוכנות הביון המוסלמית הבוסנית. משרד המודיעין האיראני תמך ביחידות מוג'אהדין שהכשירו יחידות נבחרות של צבא בוסניה. חזבאללה (השיעה הלבנונית), הנתמך על ידי איראן, שיגר גם הוא לוחמים למלחמה.[3] בשנת 1992, איראן בעזרת טורקיה הבריחה נשק למוסלמים הבוסנים. דיווחים על "מאות טונות של נשק" שנשלחו מאיראן במשך תקופה של חודשים הופיעו בתקשורת בתחילת 1995. נשק איראני נשלח דרך קרואטיה.[4]
רוברט באר, סוכן ה-CIA שהוצב בסרייבו במהלך המלחמה, טען מאוחר יותר כי "בסרייבו הממשל המוסלמי הבוסני הוא לקוח של האיראנים. . . אם זו בחירה בין ה-CIA לאיראנים, הם ייקחו את האיראנים בכל יום”. בסוף המלחמה, סקרי דעת הקהל הראו שכ-86% מהאוכלוסייה המוסלמית הבוסנית הביעו גישה חיובית כלפי איראן.[5]
ספורט
איראן הפכה למדינה הראשונה ששיחקה משחק כדורגל היסטורי עם בוסניה בשנת 1993, המשחק בו הפסידה נבחרת איראן 1–3 בביתה בטהראן. המשחק קיבל את ברכת הנשיא אכבר האשמי רפסנג'אני, ובכך הפך לזיכרון של בוסניה, כמדינה מוכרת בעולם.[6]
