ב-8 בנובמבר2011 פורסם דוח חמור של סבא"א, לפיו איראן מבצעת ניסויים ופעולות שמטרתם היחידה היא פיתוח נשק גרעיני.[6] עם זאת, באוגוסט2012 פורסמה הודעה רשמית של דובר הבית הלבן לענייני ביטחון, המסכמת את עמדת גופי המודיעין הצבאיים, ובה נאמר: ”הערכתנו לא השתנתה: איראן לא פועלת לפיתוח נשק גרעיני.”[7]
בדו"ח של סבא"א ממאי 2014 נקבע כי במסגרת משא ומתן של איראן עם המעצמות ניטרלה איראן כ-80% מהאורניום שלה שמועשר ברמה גבוהה, ונותרו ברשותה פחות מ-40 ק"ג, כחמישית מהנחוץ לנשק גרעיני.[8]
על פי חוקר הטרור פרופ' אלי כרמון, לתוכנית הגרעין האיראנית יש שלושה מניעים עיקריים:[10]
מניע הגנתי של שרידות המשטר. כאשר יש למשטר נשק גרעיני מדינות העולם לא יעזו לקרוא תיגר עליו, או לנסות להפילו באמצעים צבאיים.
ביסוס הגמוניה איראנית אזורית באזור המפרץ הפרסי. תחת המטריה של נשק גרעיני יקל על איראן להשתלט על שכנותיה בחריין וסעודיה באמצעות עידוד והפעלת הגורמים השיעים במדינות הללו.
סחיטה. איום באמצעות הגרעין האיראני על מדינות כמו ארצות הברית וישראל להימנע ממהלכים מדיניים או צבאיים (בדומה לפעילות של קוריאה הצפונית), ובכך לשתק פעילות של מדינות החזקות ממנה.
הפיתוח הגרעיני
תוכניות הפיתוח הגרעיני באיראן החלו בתקופת השאה, בימי המדינה האימפריאלית של איראן, גם בסיוע ישראלי.[11] לפי אכבר גנג'י, השאה של איראן, מוחמד רזא שאה פהלווי, הגדיל בין השנים 1953–1977 את התקציב הצבאי פי 12, שלפי דו"ח הקונגרס האמריקאי לשנת 1976, תואר הרכש הצבאי של איראן כ"גדול בעולם".[12]תחנת כוח גרעינית להפקת אנרגיה החלה להיבנות בשנות ה-70 בבושהר בסיוע רוסיה, והיא החלה לפעול ב-21 באוגוסט2010.[13] בנוסף מתאר גנג'י כי השאה תכנן להפוך את איראן לאחד מהכוחות הגרעיניים הגדולים בעולם, ולשם כך הקצה יותר משלושים ושלושה מיליארד דולר לבניית עשרים כורים גרעיניים עד לשנת 1994. בניית מרכזים אלו יועדה להיעשות בשיתוף-פעולה וסיוע עם גרמניה, צרפת, וארצות הברית.[14] עם עלייתו לשלטון של ח'ומייני, התוכניות בוטלו, שכן הגרעין והטכנולוגיה נגדו לפי תפיסתו את רוח האסלאם. עם זאת בעקבות מלחמת איראן–עיראק, מלחמה בה הועמדה המדינה והמהפכה בסכנה קיומית, משטר האייתולות ראה את החשיבות שבאחזקה בנשק גרעיני שיבטיח את קיומו, והמשיך את התוכנית הגרעינית של השאה. ומכאן החל עלי ח'אמנאי, שהיה אז נשיא איראן, ללחוץ על רפסנג'אני שהיה אז ראש הממשלה, להאיץ ולקדם את תוכנית הגרעין להשגת נשק גרעיני דרך הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בטענה שהיא נועדה לצורכי שלום. ח'אמנאי טען כי האומה האיראנית תמיד אוימה מבחוץ, ולכן המעט שניתן לעשות זה להוכיח לאויבה כי יש ביכולתה להגן על עצמה.[15] לפי קנת טימרמן(אנ') משטר האייתולות בשנות התשעים התבונן בסדאם חוסיין ולמד ממנו את לקחיו. בין הלקחים שנלמדו היו שאין לקיים התקפות צבאיות חיצוניות טרם האחזקה בנשק גרעיני וכי יש לעמוד בתוקף ובגלוי על הזכות לפתח טכנולוגיה גרעינית במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. משטר האייתולות החל לראות את הבטחת שלטונו באחזקה בגרעין, ובאחזקת נשק הגרעיני כעירבון האולטימטיבי נגד מזימה אמריקאית או ישראלית להפלת שלטונם. ללא גרעין - המשטר פגיע, שכן קיימים מספר סכנות; שהגולים איראנים, רזא כורש עלי פהלווי ואנשי ממשל השאה לשעבר יתאחדו ויזכו לתמיכה זרה שתביא להפלת משטר האייתולות; שהישראלים יחליטו על תקיפה; שהאמריקאים יחליטו להעניש את איראן על מעשי הטרור שלה. מכאן הממשל האיראני, ח'אמנאי ויותר מכולם רפסנג'אני ראו בבהירות כמה הגרעין חיוני להישרדות המשטר, שכן "ברגע שאיראן תחזיק בנשק-גרעיני, מי יעז לתקוף."[16]
בכור בושהר, שהמומחים המפעילים אותו הוכשרו ברוסיה, הושקעו מיליארדי דולרים. במוצהר אין לכור מטרות נוספות מלבד הפקת אנרגיה, אולם נראה שקיימים בו מתקנים נוספים שטיבם אינו ברור. גם אם הכור במהותו הוא כור כוח, פיתוחו יכול לתרום ליכולתה הגרעינית הצבאית של איראן הן על ידי רכישת ידע והן על ידי ניצול הדלק המשומש להפקת פלוטוניום. שימוש בפלוטוניום הוא אחת הדרכים להגיע לנשק גרעיני. הדרך השנייה היא העשרת אורניום, והיא כנראה משמעותית יותר למאמץ הגרעיני הצבאי של איראן. באספהאן קיים מרכז גרעיני גדול. במשך שנים רווחה ההערכה כי כורי המחקר בו קטנים מכדי שיהוו איום, אולם בשנים האחרונות נבנו בו מתקנים הקשורים להעשרת אורניום.
ב-2002 פרסמו גולים איראנים את דבר קיומם של מרכזים גרעיניים נסתרים – מרכז להעשרת אורניום בנתנז הכולל סרכזות (צנטריפוגות) רבות, ומתקן לייצור מים כבדים באראק. איראן הודתה בקיומם של מתקנים אלו, וביקור של פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית חשף שהושגה בהם התקדמות רבה. נראה שהסרכזות הוקמו בסיועו של אבי תוכנית הגרעין הפקיסטנית, ד"ר עבדול קאדר ח'אן. באיראן קיימים מרכזים גרעיניים נוספים במקומות שונים, וכן מתקנים לכרייה ממרבצי אורניום טבעי.
במרוצת השנים הפעילה ארצות הברית לחץ רב על רוסיה, על סין, על ארגנטינה ועל מדינות נוספות שבהן ניסתה איראן להיעזר במאמציה הגרעיניים. לחץ זה הועיל בחלקו והוביל לעיכובים רבים בתוכנית האיראנית. אחר גילוי המרכזים הגרעיניים הנסתרים עלה הלחץ מדרגה, ובשנים האחרונות נרתמה גם אירופה לפעילות בנושא, והיא מנהלת את המשא ומתן העיקרי מול האיראנים. איראן עלולה להשיג "קפיצת דרך" במאמציה אם תשיג חומרים גרעיניים מגורמים במדינות ברית המועצות לשעבר.
איראן מצהירה בעקביות שכל מטרתה בתוכניתה הגרעינית היא הפקת אנרגיה, ושאין לה כוונה להשתמש בגרעין לצרכים צבאיים. הצהרה זו היא ביטוי לשאיפתה להיות מעצמת אנרגיה, שכן לאיראן מקורות עצומים של נפט ושל גז טבעי, והפקת אנרגיה גרעינית נראית כהמשך טבעי מבחינתה. אולם לאיראן בעיות כלכליות רבות כאשר השלטון מנסה בכל דרך לקבץ סביבו בנאמנות את העם האיראני. יתרה מכך, על אופייה הצבאי של התוכנית האיראנית מלמדים גם התנהגותה של איראן, ניסיונות ההסתרה שלה, ומאמציה להקים מערך ייצור גרעיני עצמאי לחלוטין ולא להסתמך על רכישת חומרים גרעיניים בחוץ, אף שאלו זמינים לה כל עוד טיבם ואיכותם הם כאלה המיועדים לשימוש לצורכי שלום והוצעו לה בידי האירופאים כניסיון פשרה.
בפברואר 2010 פרסמה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) דו"ח שהעלה חשש שאיראן פועלת להרכבת ראש חץ גרעיני.[17]
ב-6 ביוני 2011 הודיע ראש סבא"א, יוקיה אמאנו, כי מידע חדש מצביע על מרכיבים צבאיים בתוכנית הגרעין של איראן.[19] יומיים לאחר מכן הודיעה איראן על הקמת מערך צנטריפוגות חדשות ומתקדמות במתקני הגרעין לצורך הגברת מידת העשרת האורניום לרמה של 20 אחוז (שמאפשרת שימוש למטרות צבאיות). האיחוד האירופי הודיע, כי מדובר בהתרסה חמורה נוספת נגד החלטת מועצת הביטחון של האו"ם, וכי הוא רואה באופן חמור ביותר את חוסר שיתוף הפעולה של איראן עם פקחי סבא"א, ודורש ממנה להקפיא את פעילות ההעשרה.[20]משמרות המהפכה האיראניים פרסמו בהקשר זה, באתר הרשמי שלהם "גרדאב", ב-24 באפריל, מאמר שתיאר את היום שאחרי הניסוי הגרעיני הראשון של איראן כנורמלי ורגיל עבור האיראנים אבל "בעיני רבים יהיה ניצוץ חדש", כפי שהודיע עיתון הגארדיאן.[21] ב-9 ביוני, הצטרפו רוסיה וסין למעצמות המערב, בדרישה משותפת של 6 המעצמות מאיראן, לשיתוף פעולה מלא עם סבא"א. בהודעה זו נאמר, כי גוברים החששות מכוונות איראן, לנוכח סירובה לציית להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם, שמחזקת את החשש שאיראן מתכננת שימוש בגרעין לצרכים צבאיים.[22] ב-8 בנובמבר אושר בדוח חמור של סבא"א, כי איראן מבצעת ניסויים ופעולות בתחום הגרעין שמטרתם היא צבאית.[23]
בדו"ח של סבא"א ממאי 2014 נקבע כי במסגרת משא ומתן של איראן עם המעצמות נטרלה איראן כ-80% מהאורניום שלה שמועשר ברמה גבוהה, ונותרו ברשותה פחות מ-40 ק"ג, כחמישית מהנחוץ לנשק גרעיני.[8]
תחת ההסכם, הסכימה איראן להסיר את מאגר האורניום המועשר בדרגה בינונית שלה, לצמצם את מאגר האורניום מועשר בדרגה נמוכה שלה בכ-98 אחוזים, ולהפחית בשני שלישים את כמות הצנטריפוגות שברשותה למשך 15 שנים לפחות. למשך העשור וחצי ממועד תחילת ההסכם, היא תעשיר אורניום רק עד לרמה של 3.67%, וכן לא תבנה מתקני העשרה או כורי מים כבדים למשך תקופה זאת. פעילות העשרת האורניום תוגבל למתקן בודד בו ייעשה שימוש בצנטריפוגות מן הדור הישן בלבד. מתקנים אחרים יומרו על מנת למנוע סיכוני הפצה. על מנת לפקח שאיראן נענית להסכם ולוודא זאת, לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) תהיה גישה קבועה לכל מתקני הגרעין האיראניים. בתמורה להיענות מאומתת להתחייבויותיה, תזכה איראן במסגרת ההסכם להקלות בסנקציות מצד ארצות הברית, האיחוד האירופי ומועצת הביטחון של האומות המאוחדות.
ב-8 במאי2018 הודיע הנשיאדונלד טראמפ על פרישתה של ארצות הברית מן ההסכם, והשבתן של הסנקציות שהוסרו במסגרתו.[27] לצד זאת, השותפות האחרות, מדינות האיחוד האירופי, רוסיה וסין, הודיעו כי יפעלו לשמירת המסגרת ויחסיהם המסחריים עם איראן חרף הסנקציות האמריקאיות.[28] לאחר בחירתו של ג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, החלו שיחות לצורך חזרתה של ארצות הברית להסכם.[29]
בפברואר2023, סבא"א אישרה כי פקחיה מצאו באיראן אורניום שהועשר עד לרמה שרחוקה 6% בלבד מזו הדרושה לפיתוח נשק גרעיני. לפי בכיר במשרד ההגנה האמריקאי, לפני שממשל טראמפ החליט לפרוש מהסכם הגרעין ב-8 במאי2018, איראן הייתה צריכה כ-12 חודשים לייצר חומר בקיע לפצצה אחת - זמן זה התקצר לבערך 12 ימים.[31]
בספטמבר2023 פורסם כי איראן האטה את קצב צבירת האורניום המועשר. בדיווח של עיתון הוול סטריט ג'ורנל נכתב גם כי היא הקטינה את מאגרי החומר החיוני להכנת פצצה גרעינית שברשותה.[32] במהלך אותו הקיץ היו פרסומים אשר עסקו בהבנות שקטות בין האמריקאים לאיראנים.[33][34][35]
בנובמבר2023, בדו״ח של שירות המחקר של הקונגרס של ארה״ב (CRS) נטען שלאיראן דרושים כ-10 עד 15 יום כדי לסיים את העשרת האורניום הדרושה להכנת פצצה גרעינית ומספר חודשים לייצור נשק גרעיני .[36]
באפריל 2024 פורסם דו"ח של מחלקת ההגנה של ארצות הברית בו נאמר: "ארצות הברית ממשיכה להעריך שאיראן אינה מבצעת כעת את הפעילויות הנדרשות לפיתוח נשק גרעיני, שלדעתנו יהיו הכרחיות לייצור נשק כזה".[37]
במאי 2024 פרסמה הסוכנות לאנרגיה אטומית שני דו"חות מהם עולה כי מלאי האורניום המועשר של איראן גדל ב-60% ועלה ל-142 ק"ג. כמות זו, עולה פי 30 מהמגבלה שנקבעה בהסכם הגרעין מ-2015. בדו"ח נאמר כי לפי הגדרות הסוכנות, באופן תאורטי נדרשים כ-42 ק"ג אורניום מועשר לדרגה זו כדי לייצר פצצת גרעין אחת. כך שלמעשה איראן מחזיקה בדי חומר בקיע לייצור כמה פצצות גרעין.[38][39]
בדצמבר 2024 קבע יושב ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית רפאל גרוסי כי הסכם הגרעין מ-2015 אינו יכול לשמש בסיס למשא ומתן מול איראן מפני שכבר אינו רלוונטי, ולמעשה התפוגג.[40][41] העשרת האורניום של איראן, לפי גרוסי, מגיעה לרמה של 60% ואף 90% (המתקרבת לאיכות צבאית), כך שהיא כמעט ברמתן של מדינות בעלות יכולת גרעינית.[40]
מתקני גרעין
באנאראק (Anarak) יש מתקן לאחסנת פסולת גרעינית, קרוב ליזד.[42]
המרכז לטכנולוגיה גרעינית באספהאן הוא מתקן גרעין למחקר אשר מפעיל כעת ארבעה כורי גרעין למחקר קטנים שכולם סופקו לאיראן על ידי סין. המרכז מופעל על ידי ה-AEOI.[43]
המרכז לעיבוד קרינה ביזד מצויד במאיץ רודוטרון TT200 המיוצר על ידי IBA, בלגיה, עם תפוקות אלומת קרינה של 5 ו-10 מגה אלקטרון וולט והספק מינימלי של 100 קילו ואט. נכון ל-2006 המרכז מעורב במחקר גיאופיסי לצורך גילוי מינרלים באזור העיר.
לאשקאר עבד הוא מתקן נסיוני להפרדת איזוטופים. הוקם ב-2002 ונחשף על ידי אלירזה ג'פרזדה במאי 2003, דבר שהוביל לבדיקתו מצד הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. ניסויי העשרה בעזרת לייזר נעשו באתר אולם המתקן נסגר מאחר שאיראן הכריזה כי אין בכוונתה להעשיר אורניום על ידי שימוש בהפרדת איזוטופים בלייזר. בספטמבר2006 טען אלירזה ג'פרזדה כי המתקן חזר לפעילות והעשרה באמצעות לייזר מתבצעת.[45]
המשא ומתן של איראן עם מדינות אירופה לא עלה יפה. בעקבות כישלונו ונאומו התוקפני של נשיא איראן באו"ם, הן יזמו את העברת הדיון בנושא איראן למועצת הביטחון.[50] אפשר שזו תטיל על איראן סנקציות שונות, אך סין ורוסיה, מיטיבותיה של תוכנית הגרעין האיראנית, כבר רמזו שהן עלולות להטיל וטו. בכל מקרה אין סיכוי ממשי שמועצת הביטחון תורה על פעילות צבאית נגד איראן. הרעיון כי סנקציות כלכליות יביאו את איראן לוויתור על הפיתוח הגרעיני שלה מוטל בספק.[51] ב-31 בדצמבר2011, במסגרת חוק מימון ההגנה הלאומית לשנת תקציב 2012, חתם נשיא ארצות הבריתברק אובמה על סנקציות נגד בנקים שסוחרים עם איראן. החוק כולל סעיף שאמור להעניש כל בנק שנמצא בקשרים עסקיים עם הבנק המרכזי של איראן.[52] ב-23 בינואר2012 הודיע האיחוד האירופי על הטלת סנקציות קשות על איראן: במסגרת החרם לא ייחתמו חוזים חדשים עם איראן לייבוא נפט ל-27 מדינות האיחוד האירופי, וחוזים קיימים יכובדו רק עד יולי 2012. אחרי מועד זה לא יתאפשר מסחר כלשהו שקשור בנפט עם איראן. המדינות גם יפסיקו לרכוש מוצרים פטרוכימיים מאיראן החל מכשלושה חודשים לאחר מועד הטלת הסנקציות. בנוסף, יוקפאו נכסים של הבנק המרכזי של איראן. לאחר שנודע על הטלת הסנקציות צנח המטבע של איראן בצורה חדה.[53] ב-6 בפברואר חתם נשיא ארצות הברית ברק אובמה על צו המורה להקפיא את כל נכסי ממשלת איראן המוחזקים בארצות הברית, בהם נכסי הבנק המרכזי של איראן.[54] ב-15 במרץ 2012 האגודה העולמית לתקשורת פיננסית בין בנקאית ניתקה את קשריה עם כל הבנקים האיראניים שנתונים לעיצומי האיחוד האירופי.[55] עם זאת, בהמשך לצעד מ-31 בדצמבר 2011, פטרה ארצות הברית ב-20 במרץ את המוסדות הפיננסיים של 11 מדינות מהסנקציות על איראן. זאת, למשך תקופה של 180 יום, אז תינתן הערכה מחודשת של פעילותן. מזכירת המדינה של ארצות הבריתהילרי רודהם קלינטון ציינה כי 11 המדינות הללו צמצמו "באופן משמעותי" את ייבוא הנפט מאיראן.[56] ב-28 במרץ הטילה מחלקת האוצר של ארצות הברית עיצומים על חברות ואישים הקשורים למשמרות המהפכה האסלאמית. העיצומים כוללים הקפאה של נכסי החברות בארצות הברית והטלת איסור על אזרחים אמריקנים ליצור איתן קשר.[57] ב-31 ביולי 2012 פורסם דבר הטלת סנקציות נוספות: הנשיא אובמה חתם על צו המרחיב את ההגבלות על מגזר האנרגיה ואשר אמור למנוע יצירת מנגנון תשלום עוקף-סנקציות שיאפשר לרכוש נפט מאיראן.[58][59]
ב-15 באוקטובר 2012 הצטרף גם האיחוד האירופי לסנקציות על איראן; פורסם,[60][61] כי האיחוד הטיל איסור גורף על העברות פיננסיות לאיראן, מלבד כאלו המיועדות לרכישת מזון ותרופות ולסיוע הומניטרי. בהתאם לסנקציות החדשות, כל חברה באיחוד האירופי שתבקש לבצע עסקה עם חברה איראנית או להעביר כספים לאיראן, תיאלץ לבקש אישור מראש הממשלה של המדינה בה היא נמצאת. בנוסף, תיאסר מכירת מתכות מסוימות לאיראן וייאסר כליל ייבוא גז טבעי מאיראן למדינות האיחוד האירופי.
ב-24 בנובמבר2013 הודיעו שרי החוץ של שש המעצמות - ארצות הברית, בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה - כי הצליחו להגיע להסכם ביניים עם איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. הנשיא אובמה אמר כי ההסכם קוטע את דרכה של איראן לעבר פיתוח פצצה.[62] במסגרת ההסכם תקפיא איראן העשרת אורניום ל-20% וכן את בניית כור הפלוטוניום באראק, אך מנגד, לא תפרק את הצנטריפוגות ותמשיך להעשיר אורניום לרמה של מתחת ל-20%. בתמורה, יוקלו חלק מהסנקציות על איראן.
בינואר 2014 אישרו פקחי סבא"א שאיראן עצרה את העשרת האורניום ל-20%[63] בדו"ח של סבא"א ממאי 2014 נקבע שאיראן ניטרלה כ-80% מהאורניום שלה המועשר ברמה גבוהה, ונותרו ברשותה פחות מ-40 ק"ג, כחמישית מהנחוץ לנשק גרעיני.[8][64]
פעולות חשאיות
במסגרת הפעולות נגד תוכנית הגרעין נעשו על ידי המוסד וארגוני מודיעין של מדינות אחרות פעולות שונות נגד התוכנית:
עידוד עריקה של מדענים איראנים למערב, או פגיעה בהם והריגתם.
מכירת מוצרים ומתקנים (כגון צנטריפוגות) פגומים למתקני הגרעין האיראני.[65]
פגיעה במתקנים השייכים לתוכנית הגרעין. בעיקר פגיעה פיזית, אך גם לוחמת סייבר (תולעת המחשב סטוקסנט).
תקיפת מתקני הגרעין באיראן
כלי תקשורת במערב הרבו להעלות ספקולציות לפיהן ישראל תנחית מכה מונעת נגד מתקני גרעין באיראן. גם בישראל יש המצפים להתרחשות כזו. ישראל משקיעה מדי שנה מיליארדי שקלים בהיערכות לתקיפה באיראן.[66] יש הסבורים שתקיפה ישראלית אינה סבירה מכמה טעמים. ראשית, איראן הפיקה את לקחי הפצצת הכור העיראקי ב־1981. אין באיראן כור גרעיני אחד שבו מרוכזים המאמצים הגרעיניים כולם, ומתקניה הגרעיניים הוטמנו בחלקם מתחת לקרקע. שנית, איראן רחוקה מעיראק. שלישית, יכולת התגמול האיראנית עולה בהרבה על יכולתה של עיראק להגיב ב־1981. ואכן, האיראנים הבטיחו תגובה חמורה כלפי מי שיתקוף אותם. יתרה מזאת, תקיפה צבאית לא תסיר את האיום הגרעיני לאורך זמן, מכיוון שאיראן תהיה מסוגלת תוך שנים ספורות לשקם את יכולתה הגרעינית מחדש ועלולה להיות לה אז מוטיבציה מוגברת לעשות בה שימוש. באוגוסט 2015 פורסמו דבריו של שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, לפיהם בשנים 2010–2012 דן פורום של שרים שלוש פעמים בהחלטה לתקוף באיראן, וחרף תמיכתו ותמיכת ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו בצעד זה, הוחלט שלא לתקוף.[67]
קיימת גם אפשרות שארצות הברית, בעלת כוח צבאי ואווירי העולה על כוחה של ישראל, תתקוף את איראן. דונלד טראמפ שנחשב קיצוני בדעותיו יותר מאשר נשיאה הקודם ברק אובמה אמר לא פעם שהאפשרות הצבאית לתקיפה באיראן נמצאת על שולחן הדיונים. הממלכה המאוחדת הודיעה בנובמבר 2011 כי תסייע לתקיפה צבאית של ארצות הברית את מתקני הגרעין באיראן ככל שזו תחליט על ביצועה.
תקיפות שבוצעו נגד התכנית
במהלך מבצע ימי תשובה הותקף המתקן "Taleghan 2" במתחם הצבאי פרצ'ין שהיווה מתקן גרעיני חשוב ששומש לתכנון חומרי הנפץ הפלסטיים שמקיפים את האורניום בפצצה גרעינית ודרושים על מנת לפוצצה.[68]
ההשלכות של הימצאות נשק גרעיני בידי איראן
ישנם פרשנים המעריכים כי אפסו הסיכויים לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית.[69] לאור זאת, עלו השערות שונות לגבי טיבו של העתיד שבו לאיראן יהיה נשק גרעיני.
למרות ביטויי האיבה של מנהיגי איראן נגד המערב ובמיוחד ארצות הברית, אירופה וישראל, ההערכה המקובלת[דרוש מקור] היא כי איראן לא תתקוף בנשק גרעיני מדינות בעלות נשק גרעיני עקב חשש מתגובתן. סביר יותר[דרוש מקור] להניח כי איראן תשתמש בנשק כאיום, כדי למנוע התקפה צבאית אמריקאית להפלת השלטון האסלאמי באיראן ובמדינות מוסלמיות נוספות. הימצאותו של נשק גרעיני בידי איראן תקשה על תגובה צבאית כנגדה כתגמול על פעולות טרור שיתבצעו בסיועה.
יש המביעים חשש כי בשל איבתה המוצהרת של איראן ל"ישות הציונית" והתבטאויותיהם הקיצוניות של נשיאה לשעבר מחמוד אחמדינז'אד ומנהיגה הרוחני עלי חמנאי, האפשרות שזו תיזום התקפה גרעינית במטרה להביא להשמדת ישראל קיימת. בכיר המשטר האשמי רפסנג'אני הכריז בסוף 2001 כי "אפילו הפעלת פצצה גרעינית אחת בתוך ישראל תשמיד הכול, בעוד שפצצה כזו רק תגרום נזק לעולם המוסלמי", אולם הוא מיהר לטעון שדבריו הוצאו מהקשרם ושלמעשה כוונתו הייתה לקרוא לפירוז מנשק גרעיני ולהצביע על כך שהדבר כדאי אפילו לישראל. חמנאי ציין בשיחה עם ראש ממשלת ספרד בשנת 2000 שיש לשרוף את ישראל[70] וב-2013 הכריז כי אם ישראל תתקוף באיראן תהרוס איראן את ערי ישראל.[71]
עצם קיומה של פצצה איראנית יהווה עידוד מוראלי גדול לארגוני הטרור שנתמכים על ידי איראן ולמדינות המתנגדות לשלום עם ישראל. במשך שנים רבות דיברו מנהיגים ישראלים על "חלון הזדמנויות" שנפתח במזרח התיכון עם קריסת ברית המועצות, ורמזו, או ציינו במפורש, שחלון הזדמנויות זה יינעל משתשיג מדינת אויב נשק גרעיני. מקובל לחשוב שהחלטתו של יצחק רבין לחתום על הסכמי אוסלו נבעה במידה רבה מתפיסה כזו.[דרוש מקור]
סביר שהתחמשות גרעינית של איראן תוביל מדינות אחרות באזור, כדוגמת ערב הסעודית[72] ומצרים, לחפש גם הן אופק גרעיני, מתוך חשש להימצא בעמדת נחיתות מול האיראנים. בטווח הארוך עלולה התוצאה להיות מרוץ חימוש גרעיני חסר מעצורים. ככל שהנשק הגרעיני זמין יותר עולה הסכנה שייעשה בו שימוש או שייפול בדרך כלשהי בידי טרוריסטים. גם אם הנשק הגרעיני יישאר בידי איראן לבדה, ניתן להעלות חששות לגבי הצפוי לו בתנאים של חוסר יציבות במדינה.
הפעולות שעל ישראל לעשות כדי לעצור את תהליך ההתחמשות הגרעינית האיראני שנויות במחלוקת. קיימת הסכמה רחבה בצורך לגייס תמיכה בינלאומית רחבה למאבק באיראן, אך קיימות תפיסות שונות בקשר לצורך ותועלת שתפיק ישראל מפעולה צבאית ישירה נגד איראן. המתנגדים לפעולה צבאית יזומה כמו למשל מאיר דגן, ראש המוסד לשעבר, מאמינים כי פעולה שכזו תביא למלחמה עקובת דם שתגבה מחיר כבד מאזרחי ישראל. לעומתו, אהוד ברק, ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון לשעבר, טען כי אפילו תחת תרחיש התגובה החמור ביותר, היקף האבידות בעורף הישראלי לא יעלה על 500 איש. הערכות שונות של מומחים צבאיים מדברות על כך שפעולה כזו יכולה רק לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית בשנים ספורות אך לא למנוע אותה. במקרה של תקיפה, האיראנים יהיו מסוגלים תוך זמן קצר לבנות מחדש את התשתית הדרושה לבניית נשק גרעיני משום שברשותם הידע והחומרים המתאימים.
מנהיגי ישראל שבו והתבטאו בעבר בפומבי בחריפות כנגד האפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני. בספטמבר 2005 התייחס ראש הממשלה אריאל שרון לאיום האיראני בנאומו בעצרת האומות המאוחדות:
"ניסיונות ההתחמשות של המדינה הזו בנשק גרעיני חייבים להדיר שינה מכל שוחר שלום ויציבות במזרח התיכון ובעולם כולו. הצירוף של פונדמנטליזם עכור ותמיכה בארגוני טרור יוצר איום חמור שכל האומות חברות האו"ם חייבות להתייצב מולו".[73]
גם פוליטיקאים ישראלים בכירים אחרים התבטאו בחריפות בנושא זה. ראש הממשלה בנימין נתניהו אף השווה פעמים רבות את הסכנה הנשקפת למערב מאיראן גרעינית, לסכנה שנשקפה מגרמניה הנאצית.
^ראו את ההסכם במלואו באתר סבא"א, The text of the agreement between Iran and the Agency for the application of safeguards in
connection with the Treaty on the Non-Proliferation of Nuclear Weapons, INFCIRC/214 , 13 בדצמבר1974.
