אירנה שווינסקה מפולין זכתה במדליות בארבע אולימפיאדות רצופות ובשלוש מהן הייתה אלופה אולימפיתמארק ספיץ, שחייןיהודיאמריקאי שנחשב לאחד מגדולי השחיינים בכל הזמנים ולגדול הספורטאים היהודים במאה ה-20. באולימפיאדת מינכן (1972) זכה בשבע מדליות זהב, מספר מדליות הזהב הגדול ביותר שזכה בו ספורטאי כלשהו באולימפיאדה אחת, שיא שהחזיק עד 2008
מתוך 18,854 מדליות שחולקו בכלל המשחקים האולימפיים, 509 מדליות (219 מדליות זהב) חולקו לספורטאים ממוצא יהודי (2.68% מכלל המדליות ו-3.5% ממדליות הזהב, בעוד שאחוז היהודים בעולם הוא 0.2%); בחלק מהמקרים מדובר ביהודים שזכו כחלק מהיותם בנבחרות שכללו גם לא יהודים. האולימפיאדה בה חולק המספר הרב ביותר של מדליות לספורטאים יהודים היא אולימפיאדת הלסינקי, בה חולקו 26 מדליות לספורטאים יהודים והאולימפיאדה בה חולק המספר הרב ביותר של מדליות זהב לספורטאים יהודים היא אולימפיאדת מינכן, בה חולקו 18 מדליות זהב לספורטאים יהודים.
המדינות שמהם ספורטאים יהודיים בלטו במשחקי הקיץ הן:
ארצות הברית (62 זהב 34 כסף ו-43 ארד: 5% מכלל המדליות של ארצות הברית, כאשר יהודים מונים 3% מאוכלוסייתה)
ברית המועצות[1] (48 זהב 26 כסף ו-16 ארד: 10% מכלל המדליות כאשר היהודים מנו 1% מאוכלוסייתה)
הונגריה (52 זהב 21 כסף ו-19 ארד: 20% מכלל המדליות של הונגריה כאשר היהודים מנו בין 5% ל-1% מאוכלוסייתה).
צרפת (6 זהב 7 כסף ו-8 ארד, 2.5% מכלל המדליות של צרפת כאשר היהודים מונים בה 1% מהאוכלוסייה)
גרמניה (6 זהב 3 כסף ו-4 ארד 2% מהמדליות של גרמניה כאשר היהודים היו לא יותר מ-1% מהאוכלוסייה)
אוסטריה (4 זהב 8 כסף ו-8 ארד האחרונה ב-1948: 34% מהמדליות של אוסטריה עד שנה זאת כאשר היהודים היו כ-4% מאוכלוסייתה).
באולימפיאדה הראשונה השתתפו יהודים רבים וחלקם אף הגיעו להישגים מרשימים. לא כולם זכורים היום משום שחלקם הצניעו את יהדותם מחשש לאנטישמיות. בלטו במיוחד בני-הדודים אלפרד וגוסטב פלאטו מגרמניה. ביחד זכו בחמש מדליות זהב ומדליית כסף בהתעמלות מכשירים. שניהם נמלטו להולנד לאחר עליית הנאצים לשלטון, אך נתפסו ונספו בשואה, כמו ספורטאים יהודים רבים אחרים.
ספורטאי בולט נוסף היה אלפרד האיוש, סטודנט יהודי מבודפשט שבהונגריה. האיוש זכה במדליית זהב במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי ובמשחה ל-1,200 מטרים. בהמשך חייו היה האיוש לאדריכל שתכנן מתקני ספורט, בריכות שחיה ואצטדיונים ואף זכה במדליית הכסף על תוכנית "פורום הספורט" ששלח ל"תחרות הרוחנית" של אולימפיאדת פריז (1924).
נבחרת הולנד בהתעמלות נשים לאולימפיאדת אמסטרדם, 1928
שתי קבוצות בעלות אלמנט יהודי בולט, שהתחרו באולימפיאדה זו, היו נבחרת הסיף של הונגריה שכללה מספר סייפים יהודים בולטים, וזכתה במדליית הזהב הקבוצתית במקצוע החרב, ונבחרת התעמלות הנשים של הולנד, שמאמנה, חריט קלירקופר היה יהודי, וחמש מהבנות שהתחרו במסגרתה היו יהודיות אף הן. אלופי הסיף ההונגרים, יאנוש גאראי ואטילה פטשאואר נרצחו בשואה. פטשאואר נרצח על ידי קלמן צ'ה שהיה בנבחרת האולימפית ברכיבה על סוסים, שימש כקצין במחנה דווידובקה בו היה פטשאואר עציר, זיהה אותו, והתעלל בו עד שקפא למוות. גורלן של המתעמלות ההולנדיות לא היה שונה. מתוך חמש המתעמלות נספו ארבע באושוויץ ובסוביבור, כן נספה בסוביבור המאמן קלירקופר.
באוליפיאדה זו חולקו בפעם היחידה גם מדליות לאמנות והזוכה במדליית הכסף היה הסופר היהודי אוסטרי - צ'כיארנסט וייס.
זמן קצר לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה בשנת 1933 התעוררה במדינות דמוקרטיות השאלה אם השתתפות במשחקים אולימפיים שייערכו בגרמניה תהיה מוסרית. הוועד האולימפי האמריקני בחן את הטענות השונות לגבי אפליית ספורטאים יהודים בגרמניה והגיע למסקנה כי בגרמניה נהנים הספורטאים הללו מיחס הוגן, וכי אין מניעה להשתתף במשחקים האולימפיים. החלטה זו התקבלה חרף לחצים להחרמת המשחקים שהופעלו על ידי אנשי שמאל, ליברלים, עיתונים מרכזיים ואחרים.[2][3]
לקראת המשחקים האולימפיים הורה היטלר על הסרת שלטים אנטי-יהודיים (כגון "יהודים אינם רצויים") מנתיבי תחבורה מרכזיים ומאזור האטרקציות התיירותיות.[4]
בכתב העת האמריקאי הליברלי "The Nation" ב-1 באוגוסט 1936 נכתב: "לא תראה ראשים יהודיים כרותים, ואף לא מוכים מכות נמרצות... אנשים מחייכים, מנומסים, ושרים בהנאה בגני הבירה".[5]
שבועיים לפני התחרויות הודיעו ראשי הנבחרת הגרמנית לאתלטית גרטל ברגמן שזכתה במבחנים הגרמניים לאולימפיאדה, בשיא גרמניה בקפיצה לגובה ובתוצאה השנייה בטיבה בעולם באותה השנה (1.60 מטר), כי לא תוכל ליטול חלק במשחקים, ובכך הפסידה גרמניה סיכוי למדליה בענף זה.[6] בשנת 1937 היגרה ברגמן לארצות הברית.[7] מי שזכתה לבסוף בתחרות הקפיצה לגובה היא איבויה צ'אק מהונגריה, אתלטית יהודיה נוספת.
כדי לרצות את מדינות העולם ניאותו הגרמנים לשלב בנבחרתם את הסייפת היהודית-למחצה (בסגנון רומח) הלנה מאייר. מאייר עצמה זכתה במדליית כסף והצדיעה במועל-יד על דוכן המנצחים, כמו יתר זוכי המדליה הגרמנים. שלוש המנצחות באותו ענף הן יהודיות. אילונה אלק-שהרר מהונגריה, בעלת שורשים יהודיים זכתה במדליית הזהב, ואלן פרייס מאוסטריה, ממוצא יהודי זכתה במדליית הארד.[8]
מהלך שנוי במחלוקת במשחקים האולימפיים נגע להחלפתם ברגע האחרון של שני אצנים יהודים מארצות הברית, מארטי גליקמן וסמואל סטולר, שהיו אמורים להשתתף בריצת שליחים 4X100 מטר, בשני אצנים אחרים. גליקמן טען כי המאמן רצה לחסוך מהפיהרר את המבוכה שבזכיית צמד יהודים במדליה בריצה חשובה זו. המאמן טען כי בחר אצנים מהירים יותר כדי להבטיח את הזכייה (ג'סי אוונס וראלף מטקלף). כך או כך, סטולר ציין כי היה זה המאורע המשפיל ביותר בחייו. אירוע זה מוזכר בסרט "מרוץ", שיצא לאקרנים בשנת 2016, ועוסק בחייו של אוונס.[9]
אולימפיאדה זו, התקיימה פחות משלוש שנים לאחר טבח העם היהודי בשואה. למרות זאת השתתפו במשחקים אלו, 70 ספורטאים יהודים מ-20 מדינות. ביניהם, 6 כדורסלנים יהודים חברי נבחרת קנדה בכדורסל שסיימה במקום תשיעי כללי.[10]
בשנת 1944 נשלח השחיין ושחקן הכדורמים הצרפתי-יהודי אלפרד נקש עם אשתו ובתו היחידה לאושוויץ. אשתו ובתו נרצחו, ונקש היה בין הבודדים ששרדו את האימה ונותרו בחיים. בשנת 1946, כשנה לאחר שחרורו ממחנה הריכוז, שב והתחרה נקש באליפות העולם בשחייה והיה שותף לשבירת השיא העולמי במשחה שליחים 3x100 מטר. השתתף גם באולימפיאדת לונדון 1948, אולם לא הגיע לשלב הגמר וסיים במקום 16.
ספורטאים יהודים רבים השתתפו במשחקים במלבורן. השתתפו כ-50 ספורטאים, מתוכם 14 במשלחת ארצות הברית, 10 במשלחת הסובייטית ו-11 במשלחת הונגריה. 20 יהודים מחמש מדינות שונות עסקו בסיף.
השחיין היהודי, מארק ספיץ, שבר שבעה שיאי עולם וזכה בשבע מדליות זהב. לאחר חטיפת הספורטאים הישראלים, החליטו אנשי המשלחת האמריקאית למלט את ספיץ מהאולימפיאדה מחשש שינסו לפגוע בו עקב היותו יהודי.
האתלטית אסתר רוט-שחמורוב מישראל שנשאה את דגל ישראל בטקס הפתיחה, הייתה הספורטאית היחידה שהשתתפה גם באולימפיאדת מינכן (1972), על אף הטראומה שחוותה והירצחו של מאמנה עמיצור שפירא. שחמורוב-רוט, שפרשה משלב חצי הגמר בריצת 100 מטר משוכות בגלל הטבח, השלימה את המשימה שנקטעה במינכן והעפילה לריצת הגמר בריצה הזו, בה סיימה במקום הששי בשיא ישראלי חדש של 13.04 שניות. היה זה הגמר האולימפי הראשון בתולדות הספורט הישראלי. הישגה זה של רוט-שחמורוב מהווה עד היום הישג שיא במקצועות המסלול באתלטיקה בישראל.
.jpg)
_-_Gold_Medalist_Windsurfer_Gal_Fridman_and_Bronze_Medalist_Judoka_Arik_Ze%27evi.jpg)
_(cropped).jpg)
.jpg)
