אולימפיאדת רומא (1960)

משחקי האולימפיאדה ה-XVII
עיר מארחת רומא, איטליה
מדינות משתתפות 83
ספורטאים משתתפים 5,338
(4,727 גברים, 611 נשים)
תחרויות 150 תחרויות ב-17 ענפים
טקס הפתיחה 25 באוגוסט 1960
טקס הנעילה 11 בספטמבר 1960
נפתח רשמית על ידי ג'ובאני גרונקי, נשיא איטליה
השביע את המשתתפים אדולפו קונסוליני
הדליק את הלפיד האולימפי ג'אנקרלו פריס
האצטדיון הראשי סטאדיו אולימפיקו

אולימפיאדת רומא (1960) היא האולימפיאדה ה-17 בעת החדשה. היא נמשכה 16 ימים מ-25 באוגוסט עד 11 בספטמבר 1960. בתחרויות השתתפו 5,338 ספורטאים מ-83 מדינות.

אולימפיאדה זאת היא האולימפיאדה הראשונה שהתחרויות והטקסים בה הועברו בשידורים ישירים בטלוויזיה לרחבי העולם[1].

המכרז האולימפי

בכינוס הוועד האולימפי שנערך בצרפת ב 15 ביוני 1955, הוחלט כי מבין לוזאן, דטרויט, טוקיו, רומא, בודפשט (העיר הראשונה מהגוש המזרחי שהציעה את אירוח המשחקים), בריסל ומקסיקו סיטי תהא זו רומא שתארח את המשחקים.

תוצאות מכרז המשחקים האולימפיים 1960[2]
עיר מדינה סיבוב 1 סיבוב 2 סיבוב 3
רומא איטליהאיטליה איטליה 15 26 35
לוזאן שווייץשווייץ שווייץ 14 21 24
דטרויט ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 6 11 —
בודפשט הונגריה (1949–1957)הונגריה (1949–1957) הונגריה 8 1 —
בריסל בלגיהבלגיה בלגיה 6 — —
מקסיקו סיטי מקסיקו (1934-1968)מקסיקו (1934-1968) מקסיקו 6 — —
טוקיו יפןיפן יפן 4 — —

רקע

רומא נבחרה לארח את המשחקים האולימפיים של 1908, אך המשחקים לא נערכו בה אלא הועברו ללונדון. בקונגרס של הוועד האולימפי הבינלאומי שנערך בסופיה הוחלט כי במשחקים אלו תוחלף סירת 12 המטרים בדגם חדש, ההולנדי המעופף, יתקיימו משחקים מקדימים בכדורמים, כדורגל, הוקי וכדורסל על מנת לצמצם את כמות המשחקים והוצא מקצה "הצבי הרץ" מתחרויות הקליעה. בקונגרס מינכן (1959) הוחלט על שילוב ריצת 800 מטרים לנשים. בכינוס זה הוחלט על המנגנון שלימים יקרא הקריטריון האולימפי: לכל מדינה הותרה שליחה של ספורטאי אחד לענף האתלטיקה, ואלתטים נוספים לפי השגה של קריטריונים שנקבעו מבעוד מועד במהלך השנה שקדמה למשחקים.

בכינוס זה נקבע גם כי המשחקים בשנת 1964 ייערכו בטוקיו ומשחקי החורף באינסברוק.

בעיות פוליטיות ומדיניות ניצבו בפני הוועד האולימפי גם במשחקים אלה: את בעיית משלחות גרמניה פתר הוועד שוב בעזרת יצירת המשלחת הכלל-גרמנית. בעיות נוספות היו המחלוקות בין צפון לקוריאה הדרומית והמחלוקות בין סין וטיוואן.

מרוץ הלפיד

הלפיד הודלק באופן מסורתי מקרני השמש באולימפיה שביוון. משם הובל הלפיד בעזרת אצנים לאתונה ומשם לפיראוס. משם, נישא הלפיד בדרך הים על ידי אוניית מפרשים בשם אמריגו וספוצי, והובל לסירקוזה. המרוץ היבשתי המשיך לאורך חופי סיציליה, מיצר מסינה, פומפיאה ומשם לרומא. הלפיד עבר 1500 קילומטרים ביבשה על ידי 1,187 אצנים. לפני טקס הפתיחה ערך הלפיד מרוץ נוסף ברחובות אתונה.

טקס הפתיחה

יום לפני הטקס הוזמנו הספורטאים לקריית הוותיקן וזכו לברכה מהאפיפיור יוחנן העשרים ושלושה. טקס הפתיחה נערך באצטדיון סטאדיו אולימפיקו. אלף יוני שלום הופרחו ושלושה מטחי כבוד נורו. כל כנסיות רומא צילצלו בפעמוניהן כאשר ג'יאנקרלו פאריס הדליק את האש האולימפית.

טבלת המדליות

המדינות שגרפו את מרב המדליות:

מקום מדינה זהב כסף ארד סה"כ
1 ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 43 29 31 103
2 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 34 21 16 71
3 איטליהאיטליה איטליה מארחת 13 10 13 36
4 גרמניה 12 19 11 42
5 אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 8 8 6 22
6 טורקיהטורקיה טורקיה 7 2 0 9
7 הונגריה (1949–1957)הונגריה (1949–1957) הונגריה 6 8 7 21
8 יפןיפן יפן 4 7 7 18
9 פוליןפולין פולין 4 6 11 21
10 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה 3 2 3 8

האירועים הבולטים

  • באולימפיאדת רומא הוענקו לראשונה מדליות כשהן מחוברות לשרשרת ולא בתוך קופסה.
  • אולימפיאדת רומא הייתה האחרונה שבה השתתפה דרום אפריקה של תקופת האפרטהייד. המדינה הורחקה מהתחרויות לאחר אולימפיאדה זו וחזרה להשתתף, לאחר ביטול האפרטהייד, באולימפיאדת ברצלונה (1992).

אגרוף

אופניים

אתלטיקה

ערך מורחב – אתלטיקה באולימפיאדת רומא (1960)

אתלטיות

אתלטים

הוקי שדה

  • פקיסטן (פקיסטןפקיסטן) זכתה במדליית הזהב הראשונה שלה כששברה את שליטתה המוחלטת של הודו בהוקי שדה, והייתה לנבחרת הראשונה שמנצחת אותה מאז 1928.

התעמלות

מתעמלות

מתעמלים

  • נבחרת הגברים של יפן (יפןיפן) בהתעמלות מכשירים זכתה במדליית זהב הקבוצתית הראשונה שלה מתוך חמש.
  • בוריס שאחלין (ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות), זכה ב-7 מדליות מהן 4 זהב כולל בתחרות הקרב רב אישי.
  • טקאשי אונו (יפןיפן יפן), זכה ב-6 מדליות מהן 3 זהב.

כדורסל

  • נבחרת הכדורסל של ארצות הברית (ארצות הבריתארצות הברית) זכתה בפעם החמישית ברציפות במדליית זהב.

סיף

קיאק

שחייה

ערך מורחב – שחייה באולימפיאדת רומא (1960)

שחייניות

נבחרת ארצות הברית בשחייה לנשים, זכתה ב-5 מדליות זהב מתוך 7 מדליות אפשריות.

  • כריס וון סלטצה (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה ב-4 מדליות מהן 3 זהב, במשחה ל-400 מטר חופשי, במשחה שליחות 4x100 מטר חופשי ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב ומדליית כסף אחת במשחה ל-100 מטר חופשי.
  • דון פרייזר (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), זכתה ב-3 מדליות, אחת זהב במשחה היוקרתי ל-100 מטר חופשי בפעם השנייה ברציפות ושתי מדליות כסף במשחה שליחות 4x100 מטר חופשי ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב.
  • לין בורק (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכתה בשתי מדליות זהב, במשחה ל-100 מטר גב ובמשחה שליחות 4x100 מטר מעורב.
  • אילזה קונרדס (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), אחותו של ג'ון קונרדס אף היא זכתה במדליית כסף, במשחה שליחות 4x100 מטר חופשי.

שחיינים

נבחרות השחייה לגברים של ארצות הברית ואוסטרליה זכו כל אחת ב-4 מדליות זהב וב-9 מדליות בסך הכל.

  • מוריי רוז (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), זכה ב-3 מדליות, אחת מכל סוג. מדליית זהב במשחה ל-400 מטר חופשי, מדליית כסף במשחה ל-1500 מטר חופשי ומדליית ארד במשחה שליחים 4x200 מטר חופשי.
  • ג'ון קונרדס (אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה), זכה ב-3 מדליות, מדליית זהב אחת במשחה ל-1500 מטר חופשי ושתי מדליות ארד במשחה ל-400 מטר חופשי ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי.
  • מייק טרוי (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכה בשתי מדליות זהב, במשחה ל-200 מטר פרפר בשיא עולם חדש ובמשחה שליחים 4x200 מטר חופשי בשיא עולם חדש נוסף.
  • ג'ף פארל (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית), זכה בשתי מדליות זהב, במשחה שליחים 4x200 מטר חופשי ובמשחה שליחים 4x100 מטר מעורב, בשניהם נקבעו שיאי עולם חדשים.

שיט

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אולימפיאדת רומא בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ CNBC (2021-06-21), How The Olympics Became So Expensive For Host Cities, נבדק ב-2024-07-26
  2. ^ "Past Olympic host city election results". GamesBids. ארכיון מ-2011-03-17. נבדק ב-17 במרץ 2011. {{cite web}}: (עזרה)


המשחקים האולימפיים (קיץ)
אתונה (1896) • פריז (1900) • סנט לואיס (1904) • אתונה (1906) • לונדון (1908) • סטוקהולם (1912) • אנטוורפן (1920) • פריז (1924) • אמסטרדם (1928) • לוס אנג'לס (1932) • ברלין (1936) • לונדון (1948) • הלסינקי (1952) • מלבורן (1956) • רומא (1960) • טוקיו (1964) • מקסיקו סיטי (1968) • מינכן (1972) • מונטריאול (1976) • מוסקבה (1980) • לוס אנג'לס (1984) • סיאול (1988) • ברצלונה (1992) • אטלנטה (1996) • סידני (2000) • אתונה (2004) • בייג'ינג (2008) • לונדון (2012) • ריו דה ז'ניירו (2016) • טוקיו (2020)[א] • פריז (2024) • לוס אנג'לס (2028) • בריזבן (2032)

אולימפיאדות שבוטלו: 1916 • 1940 • 1944

  1. ^ בעקבות מגפת הקורונה, נדחו המשחקים בשנה והתקיימו בפועל ב-2021
אצטדיוני אולימפיאדות הקיץ
אתונה, 1896 • פריז, 1900 • סנט לואיס, 1904 • אתונה, 1906 • לונדון, 1908 • סטוקהולם, 1912 • ברלין, 1916 • אנטוורפן, 1920 • פריז, 1924 • אמסטרדם, 1928 • לוס אנג'לס, 1932 • ברלין, 1936 • הלסינקי, 1940 • לונדון 1944 • לונדון, 1948 • הלסינקי, 1952 • מלבורן, 1956 • רומא, 1960 • טוקיו, 1964 • מקסיקו סיטי, 1968 • מינכן, 1972 • מונטריאול, 1976 • מוסקבה, 1980 • לוס אנג'לס, 1984 • סיאול, 1988 • ברצלונה, 1992 • אטלנטה, 1996 • סידני, 2000 • אתונה, 2004 • בייג'ינג, 2008 • לונדון, 2012 • ריו דה ז'ניירו, 2016 • טוקיו, 2020 • פריז, 2024 • לוס אנג'לס 2028 אצטדיון פאנאתינאיקו