היחידות להגנת העם[1] (בכורדית: Yekîneyên Parastina Gel ומכאן הכינוי הנפוץ שלה: YPG, בערבית: وحدات حماية الشعب) הוא שמה של מיליציה סורית-כורדית המשמשת כזרוע הצבאית של המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה. ככלל, הארגון נוקט מדיניות הגנתית ואינו מבצע פעילות תוקפנית ביוזמתו, אלא כדי להגן מפני חדירת אלימות אל אזורים שבשליטה כורדית או שכונות כורדיות. ה-YPG (כמו הפשמרגה) ידוע בנכונותו לסייע ולהגן על מיעוטים לא-כורדיים בתחומי שליטתו.
ה-YPG מורכב מלוחמים מקהילות ברחבי אזורים כורדיים בסוריה. המיליציה מחשיבה עצמה למיליציית עם דמוקרטית, עם בחירות פנימיות כאמצעי למינוי קצינים. למרות שחברי המיליציה הם ברובם כורדים, זו משכה גם לוחמים ערביים אשר נאמנים לאידאולוגיה שלו וכן לוחמים שערקו מארגוני לוחמה שונים כגון כוחות אופוזיציה במהלך מלחמת האזרחים הרואים בארגון את המנגנון היעיל ביותר התורם לשמירת ביטחון אזרחי, וכן את המועצה הצבאית האשורית (כוחות הביטחון של המיעוט האשורי בצפון סוריה) הפועלת תחת פיקוד ה-YPG במלחמת האזרחים.
ה-YPG לוחם לצד ארגון האח (ות) שלו, YPJ, המורכב מנשים בלבד. ככלל, שני הארגונים תומכים בתורתו הפמיניסטית של עבדוללה אג'לאן בשוויון בין גברים לנשים, ואכן הנשים נלחמות לצד הגברים בחזיתות הפעילות ביותר. כזרוע הצבאית של המפלגה הדמוקרטית המאוחדת בסוריה (PYD), YPJ ו-YPG נוטלים יחד חלק במלחמת האזרחים בסוריה בניסיון להגן על עצמאות כורדיסטן הסורית, ועל כן נלחמים הן במשטרו של בשאר אל-אסד המנסה לספח בחזרה את האזור והן בקבוצות המזוהות עם המדינה האסלאמית.
ככוח צבאי כפופות כיום שתי היחידות לארגון הגג הכוחות הסוריים הדמוקרטיים.
היסטוריה של ה-YPG
YPG טוען שהוקם כבר בשנת 2004. קשה להצביע על התאריך המדויק בו הוקמה המיליציה מכיוון שפעולה זו מעולם לא נעשתה באופן רשמי, אך הצורך בכוח כורדי צבאי מאורגן בסוריה החל רק עם פרוץ מלחמת האזרחים ב-2011.
ביולי 2012, לאחר משא ומתן עם אסד שהוביל לכך שיפנה את צבאו מחלק מהאזורים הכורדיים בצפון המדינה לידי שלטון המפלגה הכורדית הדמוקרטית, האחריות על הגנת המחוזות עברה לידי ה-YPG. המתיחות בין הכורדים לאסד אמנם הצלה על המשא ומתן, אך לא התפרצה לכדי לחימה של ממש ביניהם. האזורים החדשים תחת שליטת הכורדים נקראו בפיהם - "רוג'בה".
בשלבים הראשונים של הקמת רוג'בה, משימת ה-YPG הייתה רק להגן על המאחזים הקיימים מפני פלישה של כוחות אחרים בסוריה, והם לא היו מעוניינים לבצע פעילויות התקפיות. המצב השתנה בנובמבר 2012, כשארגון ג'בהת א-נוסרה המזוהה עם אל-קאעידה החל בכיבוש העיר הכורדית "ראס אל-עין" (בכורדית: "סריקאני") מידי אסד. העיר אמנם לא הייתה תחת שליטת ה-YPG, אך מכיוון שרוב אוכלוסייתה כורדית, מנהיגי רוג'בה בחרו להיחלץ לעזרת אחיהם ופתחו במתקפה נגד הארגון הג'יהאדיסטי שהסתיימה בניצחון הכורדים ובסיפוח העיר והשטח הסובב אותה לרוג'בה ביולי 2013.[2]
הקרב על ראס אל-עין היה למעשה הקרב הראשון של ה-YPG בסוריה, והניצחון על א-נוסרה הביא לתמיכה רחבה של העם הכורדי במפלגה הכורדית הדמוקרטית וב-YPG, למרות חילוקי הדעות הפוליטיים הרבים עם מפלגות כורדיות אחרות באזור.
ב-2014 נלחמו ה-YPG לצד צבא סוריה החופשי נגד ארגון המדינה האיסלאמית (דאעש) במחוז א-ראקה. הלחימה הביאה לכך שהמדינה האסלאמית הצליחה לבודד את המחוזות של רוג'בה מהשטח של צבא סוריה החופשי, כשמחוז כובאני נותר נצור בין טורקיה למדינה האסלאמית. ההצלחה של המדינה האסלאמית נגד הכוחות הפועלים בסוריה ועיראק בקיץ 2014 הביאה אותם לפתוח במתקפה גם על העיר הכורדית כובאני שעל גבול טורקיה.
הקרב על כובאני
ערך מורחב – המערכה על כובאני
הקרב על העיר כובאני בין ה-YPG למדינה האסלאמית נמשך כמה חודשים, תחילתו מאופיינת בהתקדמות איטית של המדינה האסלאמית וכיבוש שכונות שונות בעיר, עד לנקודה בה כמעט כולה נכבשה. ההתנגדות הכורדית למדינה האסלאמית, והפחד מכך שעלול להתבצע בעיר טבח אם אכן תיפול בידיהם הובילה להתערבות הקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות הברית והירתמותה לעזרת הכורדים. תוך כמה חודשים הצליחו הכוחות הכורדים בעזרת הסיוע האווירי לכבוש מחדש את העיר ולסלק ממנה את הג'יהאדיסטים. הכורדים ניצלו את הניצחון כדי להמשיך ולשחרר כפרים כורדיים נוספים באזור וליצור רצועת ביטחון מסביב לכובאני. הקרב זכה לסיקור נרחב במדיה העולמית עקב ההבדלים העמוקים בין הצדדים הלוחמים, האחד, ארגון טרור אכזרי המעוניין לכבוש את העולם וטובח במיעוטים, והשני, ארגון דמוקרטי חילוני וליברלי התומך בזכויות אדם, זכויות מיעוטים ושוויון מגדרי.
הסיוע לעם היזידי
- ערך מורחב – טבח סינג'אר
באוגוסט 2014 כבשה המדינה האסלאמית שטחים רבים בסוריה ובעיראק, בין השאר את אזור סינג'אר (בכורדית - שינגאל) שבצפון עיראק ליד הגבול עם סוריה, בו מתגוררים בעיקר יזידים. העיר סינג'אר עצמה, הממוקמת על ההר סינג'אר, נותרה נצורה בידי כוחות המדינה האסלאמית כשאינה יכולה להתנגד להם עקב כך שכוחות הביטחון שהגנו על העיר נטשו אותה בזמן המתקפה. פעילי המדינה האסלאמית החלו לבצע טבח המוני בכפרים היזידים שבסביבת העיר והתקדם לאט לאט אל עבר כיבוש העיר עצמה, ההערכות הן כי מדובר על כ-5,000 יזידים שנטבחו ואלפים אחרים שנאנסו לקבל עליהם את דת האסלאם, בעיר עצמה היו נצורים כ-50,000 יזידים. כמה ימים לאחר המתקפה של המדינה האסלאמית החל לחץ בינלאומי לעצור את מעשי הטבח ולהציל את היזידים, לשם כך ארצות הברית חברה לארגון ה-YPG כך שהוא יפתח דרך בטוחה מהעיר סינג'אר אל שטח רוג'בה שבסוריה ויקבל סיוע אווירי מהאמריקאים. לאחר שכוחות ה-YPG פתחו את הדרך, נכנסו כוחות הPKK (המחתרת הכורדית בטורקיה) והחלו להעמיס את האזרחים על משאיות לתוך רוג'בה ובכך פינו 50,000 יזידים מסכנת ההשמדה של המדינה האסלאמית. מעט לאחר מכן הכורדים כבשו מחדש את האזור מידי המדינה האסלאמית בעזרת סיוע אווירי וקרקעי של ארצות הברית ובריטניה. יש לזכור שהיזידים הם אינם כורדים, ואזור סינג'אר נמצא בעיראק ולא בסוריה, ולמרות זאת ה-YPG התגייסו לעזרתם והיו הכוח העיקרי במבצע, כשלוחמים רבים נהרגו ונפצעו במהלכו.
הכוחות הסוריים הדמוקרטיים
- ערך מורחב – הכוחות הסוריים הדמוקרטיים
לאחר הקרב על כובאני, הכורדים המשיכו בכיבוש השטח של המדינה האסלאמית, כשהם ממשיכים לקבל סיוע אווירי מהקואליציה הבינלאומית, ובין היתר שחררו מידי המדינה האסלאמית את העיר הכורדית אל-חסכה, והצליחו לחבר בין המחוזות ג'זירה וכובאני כך שלא נותרו שטחים ברוג'בה שנצורים בין המדינה האסלאמית לטורקיה, וכך גם נסגר אחד משני מעברי הגבול בין המדינה האסלאמית לטורקיה. על מנת לחבר בין המחוזות ה-YPG היו מוכרחים לכבוש גם אזורים שאוכלוסייתם לא כורדית, אלא ערבית, ועל כך קיבלו ביקורת רבה בעיקר מצד טורקיה. הכורדים טענו בתגובה כי גם לאוכלוסייה זו עדיף שלטון כורדי משלטון המדינה האסלאמית, וכי הם נותנים חופש דת מלא לכל תושבי האזור, כך שהעובדה שהשלטון הוא כורדי אינה רלוונטית.
בסתיו 2015 הוקמו "הכוחות הסוריים דמוקרטיים" - SDF, כוח המשלב לכאורה בין המליציות המתונות של צבא סוריה החופשי (המורדים) וה-YPG ונועד להילחם במדינה האסלאמית. מטרת הארגון החדש הייתה לתת לטריטוריה החדשה בצפון סוריה (רוג'בה) גוון אתני גדול יותר, ולבטל את הרעיון של מדינה כורדית בצפון סוריה ואת הבעיות הצצות בעקבותיו, בעיקר העובדה שהכורדים ישלטו באוכלוסייה ערבית. בפועל, כ-80% מהכוח הלוחם ב-SDF מורכב מלוחמי ולוחמות ה-YPG. בשנה שלאחר הקמתו הכוח התקדם ביעילות נגד המדינה האסלאמית ושחרר טריטוריה רבה וערים גדולות מידיו, כשלרוב ליוו את המבצעים מטוסי הקואליציה שסיפקו סיוע אווירי.
ארצות הברית הודיעה פעמים רבות על תמיכתה הישירה בכוחות ה-SDF, וזאת לאחר שגם כאשר תמכו בגלוי ב-YPG, היססו להצהיר על כך באופן רשמי עקב כך שבעיני טורקיה נחשבים ה-YPG לארגון טרור, ולסניף של המחתרת הכורדית (ה-PKK) בסוריה. עם זאת, מעולם לא הובהרה המטרה הרשמית של הארגון החדש, ולא ברור אם הייעוד הסופי הוא לכבוש את כל סוריה, או רק להקים אוטונומיה דמוקרטית פלורליסטית בצפון סוריה.
ביוני 2017 החל המבצע לכיבוש העיר א-רקה מידי דאעש. בלחימה שנמשכה כארבעה חודשים הצליחו הכוחות הדמוקרטיים לכבוש את העיר ולנקות אותה לחלוטין מנוכחות דאעש, ונחשב לקרב הגדול ביותר של הקואליציה. הניצחון, יחד עם ניצחון הצבא העיראקי בקרב על מוסול הביאו לסיומה של דאעש כישות מדינית בעלת טריטוריה סדורה, כיוון שא-רקה ומוסול היו הערים המרכזיות בהן שלט הארגון.
הפלישה הטורקית לסוריה
בקיץ 2016 החלה הפלישה הטורקית לסוריה במה שמכונה בפיהם "מבצע מגן הפרת". הטורקים עצמם הודו שמטרת המבצע היא להילחם בארגוני הטרור שבסוריה, כשהעיקריים בהם הם המדינה האסלאמית וה-YPG. הדרישה של הטורקים מהכורדים הייתה שכוחות ה-YPG יפנו את העיר מנביז', עליה נלחמו הכורדים במדינה האסלאמית למעלה מחודשיים מעט לפני המבצע הטורקי, וייסוגו חזרה לצידו השני של הפרת. בשביל הכורדים דרישה זו נראתה לא הגיונית עקב תמיכת הקואליציה בהם במהלך כל המבצע, האבדות הגדולות שספגו במהלך הקרבות, ותמיכת התושבים הגדולה יחסית בעיר במשטר הדמוקרטי של ה-SDF. ארצות הברית, שתמכו בכורדים לאורך כל המבצע על מנביז', לפתע שינו את דעתם לאחר פלישת טורקיה וקראו לכורדים לסגת מהעיר, במה שנראה כבגידה בבעלי בריתם העיקריים בסוריה. בתחילה הכורדים סירבו לשתף פעולה עם התוכנית הטורקית, והתכתשויות קלות בין ה-SDF לטורקים הביאו לכך שמצד אחד שני טנקים טורקים הושמדו על ידי הכורדים, ומצד שני כמה חיילים כורדים נפלו בשבי של המיליציות שלחמו לצד הטורקים, וחיל האוויר הטורקי השמיד עמדות SDF, ופגע גם באזרחים החיים בשטח רוג'בה. לאחר כמה ימים נראה שהתערבות אמריקאית הובילה להפסקת העימותים והטורקים עברו להתמקד בהתקדמות נגד המדינה האסלאמית.
ב-20 בינואר הצבא הטורקי פתח במבצע דומה למבצע מגן הפרת, ובעזרת ארגוני האופוזיציה פלש למחוז עפרין שבשליטת הYPG. בתחילה נתקלו הטורקים בהתנגדות עיקשת מצד הכורדים, שהצליחו להשמיד מספר רק"ם של הצבא הטורקי ולהרוג חיילים, אך בשלב מסוים הבינו הכורדים שלא יוכלו להדוף לחלוטין את המתקפה, והסיגו את כוחותיהם ממחוז עפרין מזרחה, כך שהעיר עפרין עצמה נכבשה ללא קרב. הממשלה הטורקית הכריזה על סיום המבצע במרץ 2018.
למרות שהצבא הטורקי כביכול השתלט לחלוטין על המחוז, כוחות גרילה של הYPG נותרו באזור ומדי פעם מוציאים התקפות נקודתיות נגד הצבא הטורקי וגורמי האופוזיציה.
מתנדבים זרים
מאז תחילת המלחמה במדינה האסלאמית פנו אזרחים שונים מרחבי העולם אל ה-YPG מתוך עניין להצטרף לארגון ולעזור במאבק, חלקם ממוצא אתני כורדי שמשפחותיהם היגרו למדינות המערב, וחלקם הגדול יותר הזדהו עם המאבק הכורדי והיו מעוניינים לקחת בו חלק, בלי קשר למוצאם. כ-400 מתנדבים, רובם אזרחי אירופה וצפון-אמריקה, התגייסו לתפקידים קרביים בשורות ה-YPG, כשרבים מהם בעלי רקע צבאי מהמדינות מהם הגיעו. המתנדבים שולבו בעיקר בין יחידות ה-YPG המבצעיות כשהם לומדים את השפה הכורדית על מנת לתקשר עם הלוחמים האחרים. נכון לאוקטובר 2016, כ-14 מתנדבים נהרגו בקרבות נגד המדינה האסלאמית, מחצית מהם במהלך המבצע על מנביז' בקיץ 2016.
מאז 2012 טורקים רבים (לא ממוצא כורדי) מצטרפים גם הם ל-YPG, בעיקר מסיבות אידיאליסטיות ותמיכה בסוציאליזם שאיתו המפלגה הכורדית הדמוקרטית מזוהה. לרוב הם מרכיבים יחידות דוברות טורקית המסופחות ל-YPG אך אלה לא תמיד יחשיבו עצמם כחלק מהארגון.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
