הארכיבישוף הראשון מקנטרברי היה אוגוסטין הקדוש, שהגיע לקנט ב-597 בשליחותו של האפיפיורגרגוריוס הראשון. אוגוסטין התקבל בברכה אצל אתלברט, והלה המיר את דתו לנצרות ב-598. מאותה תקופה מתייחסים אל הארכיבישופים מקנטרברי כאל אלה שיושבים על כסאו של אוגוסטין הקדוש.
לפני פרישתה מהסמכות האפיפיורית במאה ה-16, הייתה הכנסייה באנגליה חלק חשוב מהכנסייה האירופית היבשתית המערבית. מאז הפילוג והפיכתה לעצמאית, הכנסייה של אנגליה יונקת ממסורת הנצרות המערבית. היא מחשיבה את עצמה כ"כנסיית האם" של הקהילה האנגליקנית העולמית.
מינוי הארכיבישוף לתפקיד
מאז המחלוקת בין הנרי השמיני לכנסייה הרומית נבחרו הארכיבישופים על ידי מלכי אנגליה (שהפכו למלכי הממלכה המאוחדת לאחר חוקי האיחוד של 1707). המדיניות הנוכחית היא שהארכיבישוף נבחר בשמו של הריבון על ידי ראש הממשלה מתוך שני מועמדים שהוצגו לו על ידי ועדת אד הוק הנקראת ועדת המועמדויות של הכתר.
הארכיבישוף הקודם, רואן דאגלס ויליאמס, הוא הארכיבישוף ה-104 מקנטרברי. הוא הוכתר בקתדרלת קנטרברי ב-27 בפברואר 2003. בתקופה שקדמה למינויו הוא כיהן כבישוף של מונמות מוויילס. בזמן שהיה במונמות הוא מילא לזמן קצר את תפקיד הארכיבישוף של ויילס.
מעמדו ותפקידיו הנוכחיים של הארכיבישוף
כיום, הארכיבישוף מקנטרברי ממלא ארבעה תפקידים עיקריים[2]:
הוא הבישוף הדיוקסי של דיוקסיית קנטרברי, המשתרע על פני החלק המזרחי של מחוז קנט. הדיוקסיה הוקמה בשנת 597, והיא העתיקה ביותר בכנסייה האנגליקנית.
הוא הארכיבישוף המטרופוליטני של פרובינציית קנטרברי, המשתרעת על שני-השלישים הדרומיים של אנגליה.
כיוון שהוא הפרימוס של כל אנגליה, הוא הדמות הדתית הראשית בכנסייה האנגליקנית (הריבון הבריטי הוא "המושל העליון" של הכנסייה), והמנהיג העיקרי שלה. הארכיבישוף מקנטרברי והארכיבישוף מיורק עומדים בראש הסינוד הכללי ורוב הוועדות החשובות של הכנסייה; הכוח בכנסייה האנגליקנית לא מרוכז בידיו של הארכיבישוף מקנטרברי, כך שלעיתים הם נאלצים להתפשר בנושאים שונים. הארכיבישוף מקנטרברי ממלא תפקיד חשוב בטקסים לאומיים כגון הכתרת מלכי בריטניה, ובגלל מעמדו הבכיר הוא מרואיין בתקשורת פעמים רבות.
כיוון שהוא המנהיג הרוחני של הכנסייה האנגליקנית, ואף על פי שאין לו סמכות חוקית מחוץ לאנגליה, הוא נחשב על ידי חברי הכנסייה לפרימוס אינטר פארס (לטינית: ראשון בין שווים) מבין כל הפרימוסים האנגליקניים ברחבי העולם. החל מ-1867 הארכיבישוף מכנס פעם בעשור פגישה של כל הבישופים האנגליקניים מרחבי העולם, המכונה ועידת למבת'.
בנוסף לשני תפקידיו האחרונים, הארכיבישוף ממלא תפקיד אקומני ובין-דתי חשוב, והוא מדבר בשמם של האנגליקנים באנגליה וברחבי העולם.
בנוסף לתפקידו העיקרי, הארכיבישוף ממלא מספר תפקידים אחרים; לדוגמה, הוא נשיא-שותף של מועצת הנוצרים והיהודים בממלכה המאוחדת. הארכיבישוף מבצע חלק מהתפקידים הללו מתוקף מינויו לארכיבישוף, ואילו לתפקידים האחרים הוא ממונה בזכות מעמדו. בין התפקידים הללו ניתן למנות[3] את (לדוגמה) הצ'נסלור של האוניברסיטה הנוצרית בקנטרברי[4] והמפקח של מספר מוסדות אקדמיים.
לארכיבישוף מקנטרברי יש סמכות מטרופוליטנית בפרובינציית קנט, שבה שוכנות 30 מתוך 44 הדיוקסיות של הכנסייה של אנגליה, כאשר יתר הדיוקסיות שוכנות בפרובינציית יורק. ארבע הדיוקסיות של ויילס היו כפופות מבחינה רשמית לקנטרברי, אך ב-1920 הן הועברו לאחריותה של הכנסייה של ויילס.
לארכיבישוף יש מועצה טקסית הכפופה אליו, וחברים בה הבישופים הבכירים ביותר בפרובינציה.[5] הבישוף מלונדון - איש הכמורה הבכיר ביותר מלבד שני הארכיבישופים - משמש בתפקיד ראש הקתדרלה, הבישוף מווינצ'סטר בתפקיד המנהלן, הבישוף מלינקולן בתפקיד סגן-המנהלן, הבישוף מסולסברי בתפקיד המנצח על התפילה, הבישוף מווסטר בתפקיד מופקד הקפלה והבישוף מרוצ'סטר בתפקיד נושא הצלב או הקרוסיפיקס.
לארכיבישוף יש ארבעה בישופים סופראגאנים (בישוף סופראגאני הוא בישוף הכפוף לארכיבישוף מטרופוליטני):
הבישוף מדובר זוכה למעמד של "הבישוף בקנטרברי", והוא נחשב לממלא מקומו של הארכיבישוף.
הבישוף ממיידסטון הוא המזכיר השני העובד בדיוקסיה.
שני הבישופים האחרים, מאבספליט וריכבורו, הם בישופים אפיסקופליים כללים המשמשים כמפקחים מטעם הארכיבישוף.
הארכיבישופים מקנטרברי ויורק זוכים כל אחד לתואר "הכומר הגדול", ואילו אל אלה שפרשו פונים בתואר "The Right Honourable". הארכיבישוף מתמנה לחבר במועצת המלכה, ולפיכך הוא יכול להשתמש בתואר "המכובד הגדול" למשך שארית חייו (אלא אם הוא מסולק מהמועצה). במסמכים רשמיים מתייחסים אל הארכיבישוף כאל "הכומר הבכיר ביותר בפני האל, (שם פרטי),[6] בהשגחת האל לורד ארכיבישוף מקנטרברי, פרימוס של כל אנגליה והמטרופוליטן". במקרים אחרים פונים אליו בתואר "הוד חסדו", "ארכבישוף" או "אבי".
במסמכים רשמיים לא נעשה שימוש בשם משפחתו של הארכיבישוף, ורק שמו הפרטי והדיוקסיה מוזכרים. לארכיבישוף יש סמכות חוקית לחתום בתואר "קאנטואר" על מסמכים (מונח הנגזר מהמילה הלטינית עבור קנטרברי). לארכיבישוף יש זכות לחתום רק בתואר שלו, והוא חולק אותה עם הארכיבישוף מיורק, בישופים אחרים, ובני מעמד האצולה.
_(cropped).jpg)
