PROFILPELAJAR.COM

**גאוגרפיה של איראן**
	(למפת איראן רגילה) טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב; הסעודית; ק. אי. ע. הים; הכספי; המפרץ; הפרסי; מפרץ עומאן +
יבשת	אסיה
קואורדינטות	32°N 53°E / 32°N 53°E
שטח
דירוג שטח	19
שטח	1,648,195 קמ"ר
אדמה	1,531,595 קמ"ר (92.93%)
מים	116,600 קמ"ר (7.07%)
גובה
הנקודה הנמוכה	28 מטר מתחת לפני הים (הים הכספי)
גובה ממוצע	1,305 מטר
הנקודה הגבוהה	5,610 מטר (הר דמאוונד)
מידע נוסף
אורך קו החוף	2,440 ק"מ
אורך הגבולות	5,894 ק"מ
מדינות גובלות	אפגניסטן, כווית, ערב הסעודית, בחריין, עומאן, קטר, טורקמניסטן, איחוד האמירויות הערביות, פקיסטן, ארמניה, טורקיה, אזרבייג'ן, עיראק, נחצ'יבאן

איראן שוכנת באזור הדרום-מערבי של אסיה ובקצהו המזרחי של המזרח התיכון, היא גובלת בטורקמניסטן בצפון-מזרח, בים הכספי בצפון מרכז, באזרבייג'ן, בנגורנו-קרבאך, בארמניה ובנחצ'יבאן בצפון-מערב, בטורקיה, בכורדיסטן העיראקית ובעיראק במערב, במפרץ הפרסי ומפרץ עומן בדרום ובפקיסטן ובאפגניסטן במזרח, אורך גבולותיה מסתכם בכמעט 6,000 ק"מ.

שטחה הכולל של המדינה מגיע ל-1,648,000 קמ"ר והיא מדורגת כמדינה ה-18 בגודלה בעולם. לשם השוואה, שטחה שווה ערך לחמישית מארצות הברית, או לשטחן הכולל של בריטניה, צרפת, ספרד וגרמניה.

הנוף של איראן מורכב ברובו מרמות צחיחות מוקפות הרים, והאוכלוסייה מרוכזת ברובה בצפון המדינה ובמערבה. החלק המערבי הוא ההררי ביותר עם רכסים כהרי זגרוס והרי אלבורז זה האחרון מכיל את הנקודה הגבוהה ביותר במדינה, "הדמאוונד", שמגיעה לגובה של 5,609 מטר. החצי המזרחי מכיל ברובו שקעים מדבריים בלתי מיושבים שבהם זורמים מספר נחלי מלח. המישורים הגדולים היחידים בשטחי המדינה מצויים לאורך החוף של הים הכספי והחלקים הצפוניים של המפרץ הפרסי, שם גובלת איראן בנהר שט אל-ערב. מישורים קטנים ומקוטעים ניתן למצוא גם לאורך החוף של המפרץ הפרסי, מצר הורמוז, ומפרץ עומן. אקלימה של איראן הוא בעיקר יבש או יבש למחצה, ולמרות זאת קיים מזג אוויר טרופי למחצה לאורך חופי הים הכספי. החורף האיראני מתון יחסית, ואילו הקיץ לח וחם.

טופוגרפיה

הטופוגרפיה של איראן מורכבת מחישוקים הסלעיים, הרריים המקיפים אגנים פנימיים גבוהים. שרשרת ההרים העיקרית היא הרי הזגרוס, סדרה של רכסים מקבילים וביניהם מישורים החוצים את המדינה ממערב לדרום מזרח. פסגות רבות בזגרוס עולות על 3,000 מטרים מעל פני הים, ובאזור הדרום המרכזי של המדינה יש לפחות חמש פסגות שמעל 4,000 מ'.

כשהזגרוס ממשיך לדרום מזרח איראן, הגובה הממוצע של הפסגות יורד באופן דרמטי ל-1,500 מטר. רימינג חוף ים הים הכספי הוא שרשרת נוספת של הרים, הרי אלבורז הצרים אך גבוהים שבהם נמצאת הפסגה הגבוהה באירן הדמאוונד בגובה 5,610 מטר, ההר הממוקם במרכז הרי אלבורז, הוא לא רק הפסגה הגבוהה ביותר במדינה, אלא גם את ההר הגבוה ביותר בדרום מערב אסיה.

המרכז של איראן מורכב ממספר אגנים סגורים שביחד מכונים הרמה המרכזית. הגובה הממוצע של רמה זו הוא כ-900 מטר, אבל ההרים המתנשאים מעל המישור עולים על 3,000 מטרים. החלק המזרחי של הרמה מכוסה על ידי שני מדבריות מלח היבשים מלבד כמה נאות מדבר מפוזרים, על כן מדבריות אלה מיושבים פחות משאר חלקי המדינה הצפופה.

לאיראן יש רק שני מרחבי שפלה: מישור ח'וזסתאן בדרום מערב ובמישור חוף הים הכספי בצפון. מישור ח'וזסתאן הוא הגדול ביניהם אולם חלק גדול ממנו מכוסה בביצות.

המישור הכספי ארוך וצר יותר מקודמו. אורכו כ-640 קילומטרים לאורך חוף הים הכספי, אבל הנקודה הרחבה ביותר שלו היא פחות מ-50 קילומטר, ואילו במקומות מסוימים פחות מ-2 קילומטר המפרידים בין הים להרי אלברוז. לאורך חוף המפרץ הפרסי בדרום ח'וזסתאן ומפרץ חוף עומאן אין מישורים אמיתיים כמו בצפון והזגרוס מגיע ממש עד לקו חוף.

מים

באיראן קיימים מספר נהרות ונחלים, הגדול שבהם הוא נהר "הקארון" באורך של כ-800 קילומטרים, כ-180 קילומטר ממנו משמשים אף לתנועת סחר אל העיר אהוואז שעל גדתו. נהרות גדולים נוספים הם "כרחה" באורך של כ-700 קילומטר ונשפך לחידקל, ונהר "זיאנדה", שאורכו כ-300 קילומטר.

ישנם עוד מספר נהרות גדולים הנשפכים למפרץ הפרסי בדרום ולים הכספי בצפון אך אלה קטנים יותר, אלה הנשפכים לים הכספי מקורם בלב הרי אלבורז ובכל מיני מקוואות ואגמונים הנמצאים שם.

ברמה המרכזית, נהרות רבים אך רובם הגדול הם נהרות אכזב יבשים בקיץ וזורמים בהפשרת השלגים בהרים באביב, נהרות אלה מתנקזים אל אגני ניקוז ואגמים מקומיים הנוטים להתייבש במהלך בחודשי הקיץ. יש אגם מלח קבוע, אגם אורמיה, בצפון מערב המדינה, אגם זה הוא גבוה מדי כדי לאפשר לבעלי חיים ויצורים ימיים לחיות בו. יש גם כמה אגמים מלוחים מחוברים לאורך הגבול בין איראן לאפגניסטן במזרח.

מחוזות איראן

איראן מחולקת ל-31 מחוזות שונים המחולקים בתוכם ל-324 תתי-מחוזות (שַהְרֶסְתאן). ששלטונם נמצא בדרך כלל בעיר הגדולה במחוז, המכונה עיר הבירה (مرکز, מַרְכַז) של המחוז. ראש המחוז הוא המושל (استاندار, אֹסְתאנְדאר), הממונה על ידי שר הפנים האיראני, וכפוף לאישור של המג'לס.

עד שנת 1950, איראן הייתה מחולקת ל-12 מחוזות בלבד, באותה שנה נוצרו נפות שהוכפפו למחוזות הקיימים. בין השנים 1960–1981 כל הנפות קודמו בהדרגה למעמד של מחוזות. בשנות קיומה של הרפובליקה האסלאמית באיראן, נוספו עוד תשעה מחוזות, האחרון הוא מחוז אלבורז, שבירתו היא העיר אהוואז. תתי המחוזות באיראן מחולקים גם הם לכ-865 חבלים, כשלכל חבל קיימת מועצה היושבת בבירת כל חבל כזה.

אקלים

לאיראן יש אקלים משתנה. בצפון מערב המדינה, החורפים קרים עם שלג כבד וטמפרטורות מקפיאות במהלך חודשי דצמבר וינואר. האביב והסתיו הם קלים יחסית והקיץ יבש וחם. בדרום, החורף מתון והקיץ חם מאוד, עם טמפרטורות יומיות ממוצעות בחודש יולי העולות על C°‏ 38. במישור ח'וזסתאן, חום הקיץ מלווה בלחות גבוהה.

באופן כללי, לאיראן יש אקלים צחיח שבו רוב המשקעים השנתיים דלים ויורדים בין אוקטובר לאפריל. ברוב חלקי הארץ, ממוצע המשקעים השנתי הוא כ-250 מילימטרים בלבד ואפילו פחות. חריגים הם העמקים הגבוהים של הרי הזגרוס ומישור חוף הים הכספי, שבהם ממוצע משקעים לפחות 500 מילימטרים בשנה. בחלקו המערבי של הים הכספי, כמות משקעים עולה על 1,000 מילימטרים שנה והוא יורד באופן שווה יחסית לאורך כל השנה. זאת בניגוד לכמה אגנים של הרמה המרכזית שמקבלים עשרה סנטימטרים או פחות של משקעים בשנה.

מדבר לוט

ערך מורחב – מדבר לוט

בחלקה הדרום-מזרחי של איראן שוכן מדבר לוט ששטחו משתרע על פני כ-51,800 קמ"ר. כ-480 ק"מ אורכו, וכ-320 ק"מ רוחבו. בשל החום הקיצוני השורר בו, לא מתקיימים שם חיים כלשהם, לא של בני אדם, לא של בעלי חיים, ואפילו לא של חיידקים. הסיבה לחום הכבד המאפיין את מדבר לוט היא שכבת אבני בזלת ולבה שחורה המכסה חלק ניכר מהמדבר, וגורמת לכך שקרני השמש נקלטות באדמת המדבר ומחממות את האוויר שמעל אדמת המדבר הלוהטת.

בשנת 2005 נמדדה במדבר לוט, באמצעות לוויין של נאס"א, טמפרטורה קרינתית של C°‏ 70.7, מה שהפך את מדבר לוט למקום בו נמדדה הטמפרטורה הקרינתית הגבוהה בעולם אי פעם (זוהי מדידת פליטה של חום מפני הקרקע ולא מדידה של טמפרטורה בצל, שהיא מדד מקובל יותר).

חי וצומח באיראן

באיראן כ-7% משטח המדינה מיוער. הגידולים נרחבים ביותר נמצאים במורדות ההר העולה מהים הכספי, עם חורשים של עצי אלון, ברוש ועצים יקרי ערך אחרים. על הרמה המרכזית, אזורים רבים פוריים, ועל כן אזור זה עתיר בגידולים של בעיקר דולב, צפצפה, ערבה, אגוז, מייפל ותות.

באזור האדמה הצחיחה צומחים באביב צמחים ושיחים פראיים ואזורים אלה הופכים לטובים למרעה, אולם כשמגיע הקיץ השמש שורפת אותם במעלות הגבוהות באזור.

בעלי חיים באיראן

איראן מגוונת מאוד במיני וסוגי בעלי החיים הנמצאים בה, בעלי החיים כוללים, דובים, צבי ים, חזירי בר, זאבים, חתולי פאלאס, לוטרות אירופיות, עיזי בר, צבאיים הודים, איילים אדומים, איילי כרמל, תנים זהובים, פנתרים, ושועלים. חיות הבית כוללות, כבשים, עזים, בקר, סוסים, תאו, חמורים וגמלים. הפסיון, החוגלה, החסידה, עיטים והבזים גם הם ילידי איראן.

נכון לשנת 2001 כ-20 מיני יונקים ו-14 מיני עופות נמצאים בסכנת הכחדה. ביניהם דוב בלוצ'יסטן, פרא פרסי, צבי פרסי, יחמור פרסי, כבש אוריאל, צב ים ירוק, קוברה האוקסוס ודולפינים. הברדלס האסייתי הוא מין בסכנת הכחדה חמורה אשר כבר נכחד במקומות אחרים וכיום קיים רק באיראן.

הנמר הפרסי הוא מין הנמר הגדול בעולם. נמר זה נמצא במקביל ליעלים. לפיכך, הוא נמצא בכל רחבי רכסי ההרים הזגרוס והאלברוז, כמו גם בשטחים קטנים ביותר בתוך המישור האיראני. אוכלוסיית הנמרים מאוד דלילה, כתוצאה מאובדן בית הגידול, אובדן הטרף טבעי, ופיזור האוכלוסייה באיראן. איראן איבדה את כל האריות שהיו בה בתחילת המאה ה-20.