ג'ון האמיל (באנגלית: John Hammill; 14 באוקטובר 1875 – 6 באפריל 1936) היה פוליטיקאי אמריקאי מאיווה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל איווה ה-24 במשך שלוש תקופות כהונה רצופות בשנים 1925–1931.
ראשית חייו
ג'ון האמיל נולד בלינדן שבמחוז איווה, ויסקונסין,[1] כבנם של ג'ורג' ומרי (לבית ברואר) האמיל, שניהם ממוצא אנגלי. כאשר היה בן 13 עברה המשפחה לחווה ליד בריט, שבמחוז הנקוק, איווה. ב-1895 הוא סיים את לימודיו בית הספר התיכון המקומי, ושנתיים לאחר מכן קיבל תואר מהקולג' למשפטים של אוניברסיטת איווה. לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין, פתח האמיל משרד עורכי דין בבריט. ב-1899 הוא נשא לאישה את פאני ב. ריצ'רדס, ילידת גארנר, איווה. לזוג לא נולדו ילדים.
ראשית הקריירה הפוליטית
ב-1902 נבחר האמיל כפרקליט המחוז, ונבחר שוב לתפקיד ב-1904. בשנים 1908–1912 הוא כיהן בסנאט המדינתי של איווה. ב-1920 נבחר האמיל כסגן מושל איווה מטעם המפלגה הרפובליקנית, ונבחר לכהונה שנייה בתפקיד ב-1922. ב-1922, כאשר נפל המושל נייתן קנדל למשכב, כיהן האמיל כמושל בפועל במשך עשרה שבועות.
מושל איווה
ב-1924 נבחר האמיל כמושל בזכות עצמו, ונבחר לתקופות כהונה נוספות ב-1926 וב-1928, וזכה במערכות הבחירות ברוב גדול. ב-1930 הוא נוצח בבחירות המקדימות לסנאט של ארצות הברית, ופרש מרצונו מתפקיד המושל לאחר שלוש תקופות כהונה בתפקיד.
הישגו הגדול ביותר של האמיל היה בשיפור מערכות הכבישים במדינה. כאשר הוא הושבע לתפקידו, הייתה איווה ידועה בכינוי "מדינת כבישי הבוץ" בהנהגתו הפכה איווה לאחת המדינות בהן מערכת הכבישים הייתה הטובה ביותר בארצות הברית. כבישים משניים היו באחריותם של המחוזות והרשויות המקומיות. חוק הכבישים המשניים שנחקק אז העביר את השליטה בהם למחוזות, הפחית את מספר פקידי הממשל בתחום מ-5,500 ל-400, ויצר יחידות מנהליות ביצועיות. תקציבי הכבישים המשניים גובשו ופושטו. כתוצאה מכך, שופצו מאות מילים של כבישים משניים.
בכבישים הראשיים של המדינה היה אי סדר, והאמיל הכניס בהם סדר. במקום בלבול פיננסי נגבה מס על דלק של שני סנט לגלון, ומאוחר יותר הועלה המס לשלושה סנט, כשחמש תשיעיות ממנו הוקצו לכבישים ראשיים וארבע תשיעיות לכבישים המשניים. כאשר נכנס האמיל לתפקידו, היו באיווה פחות מ-965 ק"מ של כבישים ראשיים סלולים ו-4,000 ק"מ של כבישי עפר. כאשר סיים האמיל את כהונתו, היו באיווה 5,374 ק"מ של כבישים ראשיים סלולים ו-3,900 ק"מ של כבישי עפר. כאשר החל האמיל את כהונתו, 24 אחוזים מהכבישים הראשיים היו לא משופצים. עם סיום כהונתו נותרו 3 אחוזים בלבד. נאמר על האמיל שהוא "הוציא את איווה מהבוץ".
להאמיל היו הישגים נוספים. כמי שתמך ברפורמות במיסוי, הוא הצליח להפחית את מס הרכוש. יותר מכך, הוקמה מועצת המדינה להערכת שווי הרכוש שניהלה תוכנית לרפורמה במס. בתחום החקלאות, הקים האמיל את ועדת התעשייה והחקלאות של איווה, שהכינה את הרקע להחלטת הקונגרס לטובתם של החקלאים. הוועדה גם קיבצה עדויות שהובילו לרפורמה בבורסת הנגזרות של שיקגו.
האמיל עצמו ביקר בוושינגטון די. סי. ולקח חלק בוועדת התעריפים הפדרלית, שהעלתה את התעריפים על חמאה ותירס. הוא גם הקים וועדה של 11 מושלים ממדינות המערב התיכון ו-11 ראשי המגזר החקלאי, מחוקקים ואנשי אקדמיה, שנקראה "ועדת ה-22", ועוררה את דעת הקהל והרשויות המחוקקות לטובת מגוון של מיזמים חקלאיים.
בתחום הבנקאות, רבות מהמלצותיו של האמיל גולמו בחקיקה מחדש המקיפה ביותר של חוקי הבנקאות שבוצעה אי פעם באיווה מאז קבלתה כמדינה בארצות הברית. רפורמה זו הייתה מודל למדינות אחרות לחידוש חוקי הבנקאות שלהן.
אף על פי שהייתה זכות בחירה לנשים מאז קבלת התיקון ה-19 לחוקה, בחוקת איווה נקבע עדיין שרק גברים יוכלו להיות חברים באספה הכללית של המדינה. ב-1925 דחף האמיל לאימוץ התיקון לחוקה כדי לבטל את התנאי המפלה מחוקת איווה. "יש לשבח את הנשים ולהחמיא להן על ההתעניינות היסודית שהן מגלות בענייני הציבור", הוא אמר. התיקון לחוקה אושר במשאל עם ב-1926.
האמיל היה ראשון מושלי איווה שהתייחס לתחום התעופה באספה הכללית. בית המחוקקים הלך בעקבות המלצתו והעביר חוק להסדרת הכללים לקבלת רישיונות למטוסים ורישיונות טייס.
שנותיו האחרונות
לאחר סיום כהונתו כמושל, שב האמיל לבריט, שם הוא עסק בעריכת דין וניהל את שלוש החוות שהיו בבעלותו במחוז הנקוק.
ג'ון האמיל נפטר ב-6 באפריל 1936 כתוצאה מהתקף לב כאשר עשה בנסיעת עסקים במיניאפוליס. הוא נטמן בבית הקברות אברגרין שבבריט.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
