PROFILPELAJAR.COM

הרשל לאבלס
Herschel Loveless
	הרשל לאבלס
לידה	5 במאי 1911; פרימונט, איווה, ארצות הברית
פטירה	4 במאי 1989 (בגיל 77); וינצ'סטר, וירג'יניה, ארצות הברית
שם מלא	הרשל סלל לאבלס
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	אוטמווה, איווה, ארצות הברית
השכלה	Ottumwa High School
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	17 בינואר 1957 – 12 בינואר 1961; (4 שנים)
סגן מושל איווה	ויליאם ניקולאס ; אדוארד ג'וזף מקמאנוס
	→ ליאו הויג נורמן ארבי ←
	1949–1953; (כ־4 שנים)
	1949–1953; (כ־4 שנים)

הרשל סלל לאבלס (באנגלית: Herschel Cellel Loveless;‏ 5 במאי 1911 – 4 במאי 1989) היה פוליטיקאי אמריקאי מאיווה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל איווה ה-34 בשנים 1957–1961. לפני כן, בשנים 1949–1953, הוא כיהן כראש עיריית אטמווה שבאיווה.

לאבלס היה המושל הרביעי מטעם המפלגה הדמוקרטית שכיהן באיווה מאז מלחמת האזרחים. בחירתו כמושל סימלה את עליית כוחם של תושבי הערים ואת האיגודים המקצועיים בפוליטיקה של המדינה. במהלך תקופת כהונתו כמושל, זכה לאבלס למוניטין כמי שפעל ללא לאות לשילוב אחריות כספית עם מנהיגות בסוגיות כמו שליטה בשיטפונות, שירותי בריאות הנפש, והשירותים החברתיים. הוא גם קידם את החלוקה מחדש של מחוזות הבחירה כדי לתקן את חוסר האיזון בין האזורים הכפריים לבין האזורים העירוניים בייצוגם בבית המחוקקים המדינתי. ב-1957, בעת השבעתו כמושל, אוכלוסיית 26 המחוזות הכפריים ביותר באיווה מנתה שליש מתושבי המדינה, בעוד שאוכלוסיית 24 המחוזות האחרים מנתה כשני-שלישים. בהיבטים רבים, דאג לאבלס ליישור קו עם המפלגה הדמוקרטית באיווה מול מקבילתה הארצית.

ראשית חייו

הרשל לאבלס נולד בחווה ליד פרימונט, איווה. הוא התחנך בבתי ספר כפריים וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון של אטמווה ב-1927, כשהיה בן 16. בשנה הראשונה לאחר סיום לימודיו הוא עבד בחווה, ולאחר מכן עבד במשך רוב שנות השפל הגדול בחברת הרכבת "שיקגו, מילווקי, סנט פול ופסיפיק" (אנ'), שהעסיקה כמה מאות עובדים באטמווה. במהלך שנות ה-30 הוא גם עסק בהובלת פחם והקים והפעיל מפעל למוצרי נפט ותחנות דלק. ב-1939 הוא קיבל משרה במפעל לאריזת הבשר של ג'ון מורל מאוטמווה כמפעיל טורבינה בתחנת הכוח שלהם לפני שב-1944 הוא שב לעבוד בחברת הרכבות. בעת שנעדר מחברת הרכבות, ארגן לאבלס את מחלקת התברואה של אוטמווה, ולאחר מכן שימש כאחראי על מערך החירום של העירייה במהלך השיטפון הקטלני של נהר דה מוין ביוני 1947. הצלחתו בתפקיד זה גרמה לו לרכוש אוהדים רבים בקרב תושבי העיר.

ראש עיריית אוטמווה

תמיכה זו הובילה את לאבלס לכהן שתי תקופות כראש העיר בשנים 1949–1953.^[1] בשנות כהונתו בתפקיד דאג לאבלס לפיתוח משמעותי של מערכת הרכובות והביוב של העיר. הוא במיוחד דאג לשליטה על נהר דה מוין, והקמת חומת מגן לביוב ולנהר. הוא קידם את בנייתו של מתקן לקליטת שפכים ואשפה והכנת תוכניות להסטת נתיבי כבישים מהירים ושיפורם. לאבלס הקים את מועצת התכנון של העיר, את מרכז הנוער, ואת המועצה המקומית לפעילות הנוער. הוא תמך באינטרסים של מעמד העובדים בשיתוף עם האיגודים המקצועיים הגדולים של העיר. ברמה המדינתית, הוא ישב בראש חטיבת הערים הגדולות של ליגת העיריות של איווה, והיה חבר בוועדת החקיקה של הערים שסייעה לחדש את החוקים העירוניים.

ב-1952 עשה לאבלס את ניסיונו הראשון להתמודד על משרת מושל איווה, ונוצח לאחר שקיבל בבחירות 48 אחוזים מהקולות מול יריבו הרפובליקני ויליאם בירדסלי. לאחר סיום כהונתו כראש עיריית אוטמווה, ארגן לאבלס את תאגיד האספקה המוניציפלי, שייצר, התקין ונתן שירות למערכות תנועה בדרכים.

מושל איווה

מסע הבחירות של לאבלס למשרת המושל ב-1956 היה מוצלח, בין השאר בשל העובדה שהוא ניצל את חוסר שביעות הרצון של תושבי איווה מהעלייה במס המכירות המדינתי מ-2 אחוזים ל-2.5 אחוזים במהלך כהונתו של המושל ליאו הויג. רבים מחוואי איווה ראו באור יפה את תמיכתו של לאבלס בדגש של המפלגה הדמוקרטים הארצית על הסדרת תעריפי התוצרת החקלאית. הוא השיג את תמיכתם של תושבי הערים על ידי קידום שינויים בחוקי המשקאות החריפים. הוא גם קרא תיגר על העלייה בשיעור החברות במדינה ב"פדרציית העבודה האמריקאית והקונגרס של הארגונים התעשייתיים" (AFL–CIO) כדי ליישר את עצמו בקו ישיר יותר עם המפלגה הדמוקרטית. את תמיכתו הרחבה ביותר הוא השיג בערים המתועשות שאוכלוסייתן נעה בין 25,000 ל-50,000 תושבים.

במהלך תקופת כהונתו הראשונה כמושל, בשנים 1957–1959 הצליח לאבלס לבטל את הגדלת מס המכירות בשיעור של חצי סנט, ואז השקיע מאמצים משמעותיים בפנייה לבית המחוקקים בסוגיית החלוקה מחדש של מחוזות הבחירה, אף על פי שצעד זה לא יושם אלא רק בשנות ה-60 ובראשית שנות ה-70. המעמד החלש של מוסד המושל באיווה ובית המחוקקים שנשלט על ידי רוב רפובליקני הגבילו את סיכויי הצלחתו בכך.

במערכת הבחירות שלו לבחירה לכהונה שנייה ב-1958 הביס לאבלס את יריבו, ויליאם מארי, ב-63 מתוך 99 מחוזות איווה, ובמיוחד נחל הצלחה פעם נוספת בקרב תושבי הערים. הוויכוח על החלוקה מחדש של המחוזות נמשך גם בתקופת כהונתו השנייה כמושל בשנים 1959–1961. בנוסף, במהלך שתי תקופות הכהונה שלו, דחק לאבלס במדינה לאשר את מאמצי השליטה בשיטפונות של נהר דה מוין. הוא דאג להשגת מימון פדרלי להקמת סכרי רד רוק וסיילורוויל. הוא גם היה מעורב ביצירת תוכנית מדינתית חדשה לבריאות הנפש ולרווחה ושיקום חברתיים. בעת סיום כהונתו של לאבלס, עמד אוצר המדינה בייתרה חיובית של 50 מיליון דולר.

במערכת הבחירות לנשיאות של 1960 היה לאבלס יושב ראש ועדת הכללים של הוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית. אף על פי שהוא זכה לתמיכה מסוימת במועמדותו לנשיאות, הוא הציג את מועמדותו למושב בסנאט של ארצות הברית, ובמקביל היה פעיל במסע הבחירות של קנדי וג'ונסון. בשנה שהייתה גרועה מבחינתם של דמוקרטים רבים באיווה, נוצח לאבלס בבחירות על ידי הרפובליקני ג'ק מילר בהפרש של כמעט 50,000 קולות.

שנותיו האחרונות

ב-1961 מינה הנשיא קנדי את לאבלס כחבר במועצה הפדרלית למשא ומתן מחודש, שטיפלה בתיקונים בחוזים צבאיים, תפקיד בו הוא שימש עד 1969. לאחר מכן הוא היה לסגן הנשיא ליחסי ממשל של תאגיד קרומלוי, חברה מאיווה לייצור משקאות קלים. ב-1978 הוא פרש ועבר לפרברי וושינגטון הבירה. ללאבלס ורעייתו, אמיליה (לבית האוורד) לאבלס, היו שישה ילדים.

הרשל לאבלס נפטר מסרטן הריאה בווינצ'סטר, וירג'יניה, ב-4 במאי 1898, יום אחד לפני יום הולדתו ה-78. הוא נטמן בבית הקברות של אוטמווה.