בתיה לנצט נולדה כבת בכורה לצבי הרמן לנצט ואירנה לבית דימנשטיין בטרנסילבניה שברומניה בשנת 1922, במשפחה אמידה בת שלושה ילדים. אביה היה מנהל בנק מצליח. לאביה היו שמונה אחים ואחיות, שחלקם עלו לארץ ישראל עם משפחותיהם, ביניהם יוסף, אביהם של משה לנצט ואביבה מולר-לנצט, וסבו של דורון לנצט.
באוגוסט 1924, כשהייתה בת שנתיים, עלתה עם הוריה ואחיה הקטן משה לארץ ישראל, והם השתקעו בהרצליה, שם גדלה. אחיה הצעיר, כרמל, נולד בהרצליה. הוריה נמנו על מייסדי הרצליה[1]. שם גם החלה את קריירת המשחק שלה כמשתתפת בהצגות בית הספר[2].
למדה בסטודיו למשחק של צבי פרידלנד בתיאטרון הבימה. במסגרת זו השתתפה בהצגות התיאטרון: "האם" (1939), "גלוריוס בעל הנס" (1940), "הקונצרט" (1942). ב-1942 הצטרפה ללהקה צבאית שהקים צבי פרידלנד עבור החיילים העבריים בצבא הבריטי, ונקראה "הלהקה הצבאית".
בשנת 1944 הייתה לנצט בין חמישה מייסדי התיאטרון הקאמרי, יחד עם יוסף וימימה מילוא, רוזה ליכטנשטיין ואברהם בן-יוסף. התיאטרון נוסד במקורו בשם "להקת המערכונים". לנצט הייתה חברת הוועדה האמנותית של הלהקה והשתתפה במופע הראשון שלה "מאז ועד היום" (בכורה ב-24 באוקטובר 1944)[3]. כעבור מספר חודשים, בתחילת 1945, הפכה הלהקה לתיאטרון הקאמרי.
באמצע שנות ה-70 החלה בתהליך חזרה בתשובה. בתקופה זו הכירה את דוד בן-יוסף, והוא החל בחלופת מכתבים עימה. על כך סיפר בנו של דוד בן יוסף, שי: "אבא העריץ אותה כשחקנית, הרבה לפני שפגש אותה, ופתאום הם נפגשו אצל חברה משותפת, ובתיה מאוד רצתה לדעת איך זה שאבא קם בבוקר כל כך מאושר. היא סיפרה לו שלמרות שחזרה בתשובה, היא עדיין לא מאושרת. אבא ניסה להסביר לה במכתב מה סוד האושר שלו, ומזה התחילה תכתובת שלמה".[5] תכתובת הזו יצאה לאור כספרו הראשון: "האם יש סיכוי לאהבה". הספר הפך לרב מכר, נמכר ביותר מ־200 אלף עותקים, ותורגם לאנגלית, צרפתית, ספרדית ורוסית.
היא פרשה ממשחק, מכרה את ביתה ביפו לאמנית אילנה גור, ועברה להתגורר ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים[6], שם המשיכה בשמיעת שיעורים בבית מדרשו של הרב אשכנזי, שעלה לישראל, ופתח בירושלים מכון בשם "מעיינות".
בהמשך עברה לנצט להתגורר בצפת, שם הפיצה את שיעוריו המוקלטים של הרב אשכנזי. ממחצית שנות ה-80 התגוררה בטבריה, ובשנותיה האחרונות נמנתה על המשתתפים הקבועים בשיעוריו של הרב מרדכי אלון במושבה מגדל.
זכתה בפרס שחקנית השנה על תפקיד ירמה ב"ירמה" (1956/57), ובפרס המועדון הלאומי על שם קלוזנר על תפקידה במלאך האבן (1958)
[9].
משפחתה
במחצית שנות ה-40 נישאה לנצט לנחום גרשונוביץ (גרשום), קצין בבריגדה היהודית ומאוחר יותר נמנה עם מפקדי "ההגנה" בירושלים. לשניים נולדה בת משותפת, ליאנה.
בתחילת שנות ה-50 נישאה בשנית לבמאי פיטר פריי. לשניים נולדה בת בשם מיכל, שחזרה גם היא בתשובה וחיה בשכונת מאה שערים בירושלים.
.jpg)
