משה יטבת (לנצט) (14 בדצמבר 1923 - 21 בינואר 2013) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה, אשר פיקד על חטיבת קרייתי.
ביוגרפיה
יטבת נולד ברומניה לצבי ואירנה לנצט, במשפחה בת שלושה ילדים. הוריו עלו לארץ ישראל איתו ועם אחותו בתיה לנצט ב-1924, והיו מהמתיישבים הראשונים בהרצליה. אחיו הצעיר, כרמל, נולד בהרצליה.
בגיל צעיר הצטרף להגנה, שימש מפקד גדוד השרון בגדנ"ע. במלחמת העצמאות שירת כמפקד מחלקה וכסגן מפקד פלוגה ב' בגדוד 32 של חטיבת אלכסנדרוני, הגדוד סופח לחטיבה 7 והפלוגה לחמה בקרבות לטרון, בהן נהרגו עשרות מחייליה, ויטבת עצמו נפצע. בהמשך מונה למפקד פלוגה א' בגדוד 32, והיה בראש הכוח שכבש את אזור עין גדי.
לאחר המלחמה עלה בדרגות הפיקוד, סיים את המכללה לביטחון לאומי, שירת כראש ענף תורת לחימה במחלקת ההדרכה ובמלחמת סיני הצטרף כקצין מטה לחטיבה 27. אחרי המלחמה היה חבר במשלחת צה"ל לאלג'יריה, במטרה ללמוד את דרכי הפעלת המסוקים בצבא הצרפתי.
לפני מלחמת ששת הימים מונה למפקד חטיבה 4. במלחמה פעלה חטיבה זו כחטיבה מרחבית בגזרה הירדנית, גדודי החי"ר של החטיבה היו מפוזרים במוצבים שונים באזור השפלה. עם פרוץ הקרבות קיבלה החטיבה פיקוד על שתי פלוגות חי"ר על זחל"מים, פלוגת טנקי AMX-13, יחידת סיור חטיבתית ויחידת סיור פיקודית (סיירת חרוב) מוגברת במחלקת שריוניות מסיירת דוכיפת, בהמשך חבר אליה גדוד צנחנים מחטיבה 80, ושני הגדודים האורגנים שלה שנאספו מהמוצבים. החטיבה כבשה את מובלעת לטרון, אזור בית חורון והרי גופנא, והגיעה עד פאתי העיר רמאללה. במהלך הקרבות נפצע יטבת, ואת מקומו מילא מפקדה לשעבר יוסף הרפז.
בתפקידו האחרון בצה"ל שירת כנספח הצבאי הראשון בטוקיו. השתחרר בדרגת אלוף-משנה באפריל 1975 ומונה לראש שליחי הסוכנות היהודית בבריטניה.
נישא לחוה לבית פולק בשנת 1949 ועברו לגור בנוף ים למשך 12 שנים. לאחריהן עברו לתל אביב. לזוג נולדו שתי בנות - סמדר ואיריס. אחותו, בתיה לנצט, שנפטרה ב-2019, הייתה שחקנית של התיאטרון הקאמרי.
ספרים שערך
קישורים חיצוניים
