משפחת דולמטש באה במקור מבוהמיה, אך (אז'ן) ארנולד דולמטש, בנם של רודולף ארנולד דולמטש ומארי זלי (לשעבר גילואר) נולד בלה מאן שבצרפת, שם הקימה המשפחה מפעל לייצור פסנתרים. בסדנאות המשפחה רכש דולמטש את הכישורים לבניית כלי נגינה, שישמשו אותו בהמשך חייו בסדנאות שלו למוזיקה עתיקה.
תקופת-מה עבד דולמטש כמורה למוזיקה בדאלוויץ' קולג'. עניינו בכלים עתיקים ניעור למראה אוספים של כלי נגינה היסטוריים במוזיאון הבריטי. לאחר שבנה את העתק הלאוטה הראשון שלו ב-1893, החל לבנות צ'מבלי וקלאוויקורדים לחברת צ'יקרינג מבוסטון (1905 - 1911), ואחר בשביל גאבו בפריז (1911 - 1914).[2]
בשלב הבא הקים סדנה לבניית כלי נגינה בהאזלמיר שבסארי והחל לבנות העתקים כמעט לכל סוגי הכלים שנוצרו מן המאה ה-15 עד המאה ה-18, כולל ויול, לאוטה, חלילית ומגוון כלי מקלדת. ספרו משנת 1915, "פרשנות למוזיקה של המאות ה-16 וה-17", היה ציון דרך בהתפתחות הביצועים האותנטיים של מוזיקה עתיקה.
ב-1925 ייסד דולמטש פסטיבל שנתי למוזיקה קאמרית, "פסטיבל דולמטש הבינלאומי למוזיקה עתיקה", המתקיים מדי שנה בחודש יולי בהאזלמיר.
דולמטש היה אחראי לגילוי המחודש של אסכולת המלחינים האנגלים לוויול קונסורט (בהם ג'ון ג'נקינס וויליאם לוז), שזיכה אותו בדברי ההלל של סר הנרי האדו, שאמר כי דולמטש "פתח את הדלת לבית גנזים נשכח של יפעה". כמו כן היה אחראי במידה רבה לתחיית החלילית, הן ככלי קונצרטים רציני והן ככלי, שהנגיש מוזיקה עתיקה לנגנים חובבים. דולמטש אף הוסיף וקידם את החלילית ככלי להוראת מוזיקה בבתי ספר.
ארנולד דולמטש נישא שלוש פעמים. שניים מנישואים אלה הסתיימו בגירושין. ב-23 בספטמבר 1903 נשא לאישה את מייבל ג'ונסטון, אחת מתלמידותיו.
דולמטש עודד את בני משפחתו ללמוד את אומנות בניית הכלים ונגינה, והמשפחה הרבתה להופיע בצוותא בקונצרטים, בנגינת כלים שנבנו בסדנאות דולמטש. לאחר מותו של ארנולד דולמטש ב-1940 בהאזלמיר, המשיכה משפחתו לקדם את בניית הכלים העתיקים והנגינה בהם.
.svg){kind=logo}
