בגיל 16 החל את לימודי ההוראה ב"בית המדרש לרבנים ומורים" של חברת עזרה בירושלים. במקביל השלים בערבים לימודי שחיטה אצל הרב מרדכי מיוחס.[2] כבן 17 שימש כמורה שנה בבית הספר של חברת עזרה ביפו. באותה תקופה, במסגרת לימודיו, רכש את השפה הגרמנית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה גויס בכפייה לצבא העות'מאני והוצב בבעלבכ. הוא שוחרר בעילה רפואית לאחר שלושה חודשים, בחנוכה ה'תרע"ו (1915).
בשנת 1912 החל לשמש כמורה בבית הספר דורש ציון, בו למד כילד, ונחשב מאז כמורה מוכשר במיוחד וגישותיו המתונות להוראה הקנו לו הצלחה מרשימה. בשנת 1917 לימד כשנה בבית הספר למל בירושלים, בהנהלת ישעיהו פרס. בין השנים 1919–1921 לימד בבית הספר העירוני לבנים, בהנהלת יוסף מיוחס. בין השנים 1921–1929 לימד בתלמוד התורה הספרדי בעיר העתיקה, בהנהלת חנינא מזרחי.
מאז והלאה, במשך למעלה מעשרים שנה, ניהל פרדס את בית-הספר לבנות אהל שרה בשכונת אוהל משה, תחת חסותה של העדה הספרדית ושל המזרחי והיה פעיל ב"ארגון מורי ירושלים". כן שימש כדמות מרכזית בוועד בית חינוך היתומים הספרדי בירושלים. בשנים אלה היה ממקורבי הראשון לציון הרב יעקב מאיר.
בשנת 1924 היה בן המחזור הראשון של האוניברסיטה העברית בירושלים, ללימודי יהדות והיסטוריה. באותה עת השלים גם לימודי צרפתית, ספרדית, לטינית וערבית. החל משנת 1929 התגורר ב"בית יעקבסון" שבשכונת אהל משה, בצמידות לבית הרב איסר זלמן מלצר. השניים נודעו בקשרי הידידות הקרובה ביניהם לאורך שנים רבות.
פעילות ציבורית
בשנת ה'תרפ"ח (1928) היה ממייסדי אגודת "על המשמר", אגודה להפצת לימוד התורה בקהילות הספרדיות בעיר, ועמד בראשה. בקיץ אותה שנה יצא בשליחות תורנית וחינוכית ללבנון. בחשוון ה'תרצ"א (1931) נבחר לוועד הכללי החדש של עדת הספרדים בירושלים. בין פעולותיו בוועד ניתן למנות את הטיפול בפרשת עיזבון בליליוס. כן שימש כמפקח על תלמוד תורה "בית אהרן". משנת התרצ"ז (1937) והלאה היה בין חברי וועד הקהילה העברית בירושלים, ושימש בה כחבר המועצה הדתית. בקיץ ה'תשי"ב (1952) נתמנה לחבר המועצה העליונה של מפעל התורה.
נודע במיוחד כבעל קורא וכחזן דייקן ובעל מסורת, אשר שימש בחזנות בבתי כנסת רבים בעיר לאורך שנים כל השנה ובמשך עשרות שנים.
רב הערים רמת גן וירושלים
באדר ה'תשי"ג (1953) התמנה לרבה הספרדי הראשי של רמת גן, וגיבש את מוסדותיה התורניים. כן נאבק במיסיון. בעת כהונתו זו, בשנת ה'תשי"ד (1954) יצא בשליחות קרן ארץ ישראל של המזרחי, לאלג'יריהצרפת ואמריקה. בשנת התשט"ו (1956) יצא לגיוס כספים בשליחות ישיבת פורת יוסף, לאנגליה, דרום אמריקה ועוד.[3] הוא קיים גיוס נוסף עבור הישיבה באנגליה ובצרפת גם בשנת ה'תשל"א (1970).
בחשוון ה'תשכ"א (1960) נבחר לתפקיד הרב הראשי הספרדי של ירושלים, בעידודו של הרב הראשי האשכנזי הרב צבי פסח פרנק. באותה תקופה, עם פטירת הרב יעקב משה טולידאנו, היה מועמד מוביל לתפקיד שר הדתות, אולם המינוי בוטל עם פרוץ פרשת לבון. חודש לאחר מינויו נפטר עמיתו הרב צבי פסח פרנק, והוא נותר מאז רבה היחיד של העיר.
החל מאייר ה'תש"ל (מאי 1970) שימש הרב פרדס כחבר מועצת הרבנות הראשית, במקומו של הרב יצחק אביחצירא שנפטר.[4] ייסד והיה נשיאן של הקרנות "חונן ומלוה" ו"תומכי תורה" למתן הלוואות לנזקקים. כיהן כנשיא מוסדות ציבוריים ותורניים שונים. בחורף ה'תשכ"ד (1964), לבקשת ראשי המדינה, קיבל את פניו של האפיפיורפאולוס השישי בעת ביקורו בישראל. בכך הציג עמדה עצמאית, חרף עמדתו של הראשון לציון הרב יצחק נסים. בתחילת שנת ה'תשכ"ז (1966) ערך ביקור רבני ראשון ויוצא דופן ביוגוסלביה וסרייבו. בשנת ה'תש"ל (1970) זכה בתואר יקיר ירושלים.
הרב פרדס פרסם לאורך שנים מאמרים רבים בעיתונים ובביטאונים תורניים, דוגמת קול תורה, קול סיני, אור תורה, שבילים, ועוד, וחלקם נדפסו בקובץ לזכרו.
הרב אליהו פנחס פרדס נפטר בבוקר יום ראשון, י"א בניסןה'תשל"ב (26 במרץ1972), בירושלים. הלווייתו, בהשתתפות המונים, נערכה באותו יום והוא נטמן בבית הקברות בהר הזיתים. לבקשתו, לא נישאו הספדים בהלווייתו.
הנצחה
על שמו נקראו בית-ספר, בית-כנסת, המדרשה לקירוב לבבות ולאהבת ישראל בבת-ים, רחובות בירושלים, רמת גן ובאר-שבע וגנים בבת-ים ובאשדוד. הקרן הקיימת לישראל קראה על שמו יער והוצא בול לזכרו. כן הוצא לזכרו קובץ.[5] אחת לשנה מקיימת המשפחה אירוע לציון יום השנה של המנוח, בנוסף קיים עלון שבת לזכרו.
עיריית רמת גן קראה כיכר על שמו של הרב פרדס בשכונת רמת השקמה.
משפחתו
נישא בטבת ה'תרע"ה (דצמבר 1914) לארמוזה בת אסתר והרב יוסף מרדכי הלוי, בהיותה בת 18. לזוג נולדו שני ילדים. בעקבות פטירת רעייתו בעת לידה בכסלו ה'תרפ"א (1920) נישא בניסן ה'תרפ"ב (1922) בשנית לזוהרה (1900–1944) בת יוכבד והרב שלמה אבורביע, מורה לעבודות מחט בבית הספר בצלאל ואחותו של הרב עמרם אבורביע. מנישואין אלה נולדו שבעה ילדים. כשנה לאחר פטירת אשתו השנייה, בסיוון ה'תש"ה (1945), נישא לאלגרה, אחותה הצעירה של אשתו הראשונה. היא נפטרה כחצי שנה לאחר פטירתו, באלול ה'תשל"ב, 1972, ונטמנה לצדו. מזיווג זה לא נולדו ילדים. בין ילדיו:
אברהם – מורה ומנהל בית ספר, מחבר ספרי פירושים לתורה ולמשנה, וכן ספרי דקדוק. נישא למרים לבית מזרחי. נפטר בשנת ה'תשמ"ז (1987)
נסים – מורה ומנהל בית ספר, חבר הוועדה לפיתוח תוכניות לימוד במשרד החינוך. ממפקדי האצ"ל (תחת הכינוי "המפקד דוד"). נישא לשושנה לבית סידס. נפטר בשנת התשס"ג (2003)
שלמה – שימש מנכל מחוז ירושלים ומנהל שירותי הטלפון במשרד התקשורת, ממייסדי חברת בזק וסמנכ"ל השיווק שלה. נישא לדבורה לבית מילבאור.
יפה – מזכירה רפואית בלשכת הבריאות. נישאה ליצחק לבית שושני.
מאיר – ממונה על שיקום אסירים והעסקת נערים בחברת בזק. זוכה אות הנשיא למתנדב. מומחה בתחום שיקום האסיר ומרצה בנושא באוניברסיטת בר-אילן.
חפצי-בה – מורה לחינוך מיוחד ומורה בסימנר למורים. מייסדת ומנהלת מועדון מורים גמלאים בקריית אונו.יקירת העיר קריית אונו. אשת השנה של ארגון ליונס נישאה לאברהם בן נון, שנפל במלחמת ההתשה.
