הוראה במסגרת פורמלית, ציור משנת 1862הוראה במסגרת שיעור מוזיקה, ציור משנת 1907
ההוראה התגבשה לצד תהליך הפורמליזאציה של החינוך, כאשר השתתפותו הישירה של הילד בעיסוקי הוריו ומבוגרים אחרים, לא הספיקה עוד להכינו לחיים[1]. כך החלה ההיסטוריה של החינוך המערבי.
בעקבות תהליך זה המורה בבית הספר הפך לדמות בעלת השפעה הדומה לזו של המשפחה בכל הנוגע להתפתחותו הילד[1].
תוך כדי התפתחות ההוראה החלו לייחס לה משמעויות שונות[1]:
הוראה נורמטיבית - מסייעת בהתפתחות האינדיבידואל על פי אמות מידה ערכיות. על פי תפיסה זו המורה מעביר תכנים בעלי ערך לתלמיד כדי לעצב את רוחו. עקב טבעה הערכי הגדרה זו יכולה להשתנות בהקשר לרוח התרבות והתקופה שבה היא נדונה.
הוראה נייטרלית - מתרחשת כאשר אדם לומד דבר מה חדש בסיועו של האחר. במשמעות זו אין ההוראה מוגבלת לתכנים מסוימים.
התפיסה הראשונית של ההוראה הנורמטיבית התגבשה בעולם העתיק והיא הייתה כרוכה בהנחה שלא כל אדם מסוגל לעלות במעלות השיכלול לקראת שלמות אינטלקטואלית ומוסרית. זהו המקור לסלקטיביות הראשונית של בית הספר בקליטת תלמידיו ולהתפתחות תחום המדידה והערכה בחינוך פורמלי, שזכו עד מהרה למעמד של מטרות מקודשות שאין לשנותן. משום שתפיסה זו גרסה כי תוכני הלימוד של ההוראה הם בעלי ערך ראשוני שאין לו תחליף, התלמיד נתבע להסתגל לדרכי ההוראה וההערכה שנקבעו כדי שיוכל להמשיך ללמוד בבית הספר. באופן זה הריטואליות של נוהגי בית הספר מילאה תפקיד של מנגנון מיון אשר מעודד נשירה של תלמידים שכישוריהם והתעניינויותיהם לא תאמו את המקובל[1].
השינוי בתפיסה זו חל בעקבות השאיפה להנגשת החינוך עבור כלל האוכלוסייה ולא רק עבור האליטה של החברה[1]. בישראל תפיסה זו באה לידי ביטוי בחוק לימוד חובה.
ההוראה החלה להיתפס כשיטה להצגה ותרגול של תוכני לימוד מסוימים, באופן העשוי להבטיח שהלומדים ירכשו אותם. לפי גישה זו ההצלחה של תהליך הלמידה אינה מותנית עוד במידת ההסתגלות של התלמיד לתביעותיו של בית הספר, אלא ביעילותו של המורה[1].
בתחילה נוצרה שאיפה למציאת שיטת ההוראה האידיאלית בה ניתן ללמד כל אדם תחום תוכן כל שהוא. עם זאת, בהמשך החלה ההכרה בעצם קיומם של הבדלים בין אישיים והצורך של ההוראה להתייחסות אינדיוידואלית[1].
ליעדים של ההוראה יש תפקיד מרכזי בהנחיית ההוראה ובמדידה והערכה בחינוך פורמלי. זאת משום שכדי להחליט כיצד להעריך, יש להגדיר תחילה מהם היעדים שמצפים כי יושגו בעקבות ההוראה[3].
בעבר היה נהוג לנסח יעדי הוראה במונחים של פעילויות הוראה. כלומר, יעדי ההוראה פרטו את ההתנהגות הרצויה ותארו מה על המורה לעשות במהלך ההוראה. הבעיה בניסוח יעדי ההוראה כפעולות של המורה היא שהשגתם אינה מלמדת דבר על הידע או המיומנויות שרכשו התלמידים בעקבות ההוראה[3].
עם הזמן הוסט הדגש מהתשומות המושקעות בתלמיד כמדד של איכות בית הספר, אל עבר תוצרי החינוך והתפוקה שלו. בהתאם לכך נעשה שינוי גם בניסוח יעדי ההוראה וההערכה. במקום להדגיש מה יעשה המורה בכיתה, הדגש מושם על מה שיידע התלמיד ויהיה מסוגל לעשות בתום ההוראה[3].
הצורך לשפר את תהליכי ההוראה והלמידה עולה מתוך שאיפה להגברת ההצלחה של התלמיד[4].
הוראה מפתחת חשיבה, תורמת להבניית הידע של התלמידים[5]. היא מסייעת לתלמידים לעבור מלמידה המדגישה זכירה ולימוד בעל פה, ללמידה אשר מדגישה הבניה של הידע בדרכים משמעותיות. באופן זה הידע הנלמד יישמר לאורך זמן בצורה טובה יותר וישמש את הלומד גם מעבר להקשר ספציפי שבו הוא נלמד[6].
למרות שקיימת חפיפה מסוימת בין תחומי דעת שונים, על פי רוב לידע של כל דיסציפלינה ישנם מאפיינים ייחודיים המבדילים אותו מתחומי דעת אחרים. בהתאם לכך, פעמים רבות הקניית הידע מתחומי דעת שונים מצריכה שימוש בגישות ושיטות הוראה שונות, אשר מתאימות למאפיינים של התחום הנלמד בצורה הטובה ביותר ולמאפייניו של ארגון הידע המוסדי[7]
ישנם מספר תחומים אשר להם התפתחה צורת הוראה מותאמת וייעודית:
קיימות דרכי הוראה מגוונות. כל דרך יכולה לשמש יותר מתחום דעת אחד. על המורה להתאים את סוג ההוראה למאפייני התלמיד וחומר הלימוד. לעיתים ניתן לשלב בין מספר סוגי הוראה.
דוגמאות לסוגים שונים של דרכי הוראה:
הוראה פרטית - הוראה המתבצעת עבור תלמיד יחיד או במסגרת קבוצה קטנה.
הוראה מתקנת - תחום בחינוך העוסק בטיפול בבעיות למידה, על ידי שימוש בשיטות וטכניקות הוראה אישיות.
הוראה שיתופית - למידה שיתופית מאפשרת לכל לומד לבטא את עצמו בתוך קבוצה ומאפשרת לו ליצור קשרים חברתיים עם אותה קבוצה בו זמנית.
הוראה מרחוק - מערכת הוראה או למידה המקשרת בין מורה ותלמיד אשר אינם נמצאים באותו מקום.
הוראה דיפרנציאלית (מבדלת) - מתן מענה מותאם לתלמידים מגוונים בעלי רמות ידע ומיומנויות שונות, בעלי שאיפות ונטיות שונות בתוך קהילת לומדים.
E-learning - הוראה באמצעות מכשירים אלקטרוניים. השימוש בטכנולוגיות מידע ותקשורת יכול להשתלב בכל דרכי ההוראה האחרות. לדוגמה, ניתן להשתמש בו במסגרת הוראה פרטנית על ידי עבודה באמצעות לומדה, ביישום של פדגוגיית שיעור הפוך וכן במסגרת של הוראה שיתופית על ידי שימוש בפורום. זהו תחום רחב הכולל בין היתר:
סכולסטיקה - היא טכניקה של הוראה ולמידה שנוצרה בסוף המאה האחת עשרה בידי מלומדים ותאולוגים נוצרים באירופה. חשיבותה הייתה באפשרה לקבוע את התשובה לשאלה באמצעות שימוש בהיגיון. זאת בניגוד לשיטת הלמידה המונסטית שהסתמכה על הכתוב בכתבי-יד עתיקים אך התעלמה משימוש בהיגיון.
^Caliskan, M., & Sunbul, A. (2011). The Effects of Learning Strategies Instruction on Metacognitive Knowledge, Using Metacognitive Skills and Academic Achievement (Primary Education Sixth Grade Turkish Course Sample). Educational Sciences: Theory And Practice, 11(1), 148-153.
^אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן ויורם הרפז, "הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה", מכון מופ"ת, 2006
.jpg)
