אלה ג'יין פיצג'רלד (באנגלית: Ella Fitzgerald; 25 באפריל1917 - 15 ביוני1996) הייתה זמרתאמריקאית. נחשבת לאחת מזמרות הג'אז המשפיעות ביותר של המאה ה-20.
התבלטה בצליל טהור ומדויק, יכולת קולית מרשימה, עם מנעד קולי של שלוש אוקטבות, ויכולת אלתור מבריקה, בעיקר בשירת סקאט. פיצג'רלד שרה מגוון רב של סגנונות, משירי ילדים מסורתיים ועד ליצירות ג'אז מודרניות, והציגה פרשנות חדשה לשירים מוכרים. איירה גרשווין אמר עליה: "לא ידעתי כמה השירים שלנו טובים עד ששמעתי את אלה שרה אותם".
אלה ג'יין פיצג'רלד נולדה בניופורט ניוזוירג'יניה ב-25 באפריל 1917, פרי נישואים לא רשמיים בין ויליאם וטמפרנס "טמפי" פיצג'רלד.
זמן קצר אחרי הלידה נפרדו בני הזוג, ואלה ואמה עברו ליונקרס, ניו יורק, יחד עם בן הזוג החדש של טמפי, ג'וסף דה-סילבה. לאלה נולדה אחות למחצה, פרנסס דה-סילבה, ב-1923. לפרנסת המשפחה עבדה אמה ככובסת וכטבחית, ודה סילבה עבד כנהג במשרה חלקית וחופר תעלות ניקוז, ואלה, אולי מתוך נאיביות, עבדה בעסק להימורים המקושר עם המאפייה.
בילדותה רצתה אלה להיות רקדנית, אף שאהבה להאזין לתקליטי ג'אז של לואי ארמסטרונג, בינג קרוסבי וה-Boswell Sisters (האחיות בוסוול). היא העריצה את סולנית ה-Boswell Sisters קוני בוסוול, ובראיון אמרה: "אמא הביאה הביתה את אחד התקליטים שלה ואני התאהבתי בו... ניסיתי כל כך להשמע בדיוק כמוה".
אלה נהגה לשחק בייסבול עם חבריה מהשכונה המעורבת שבה התגוררו, וללכת עמם להופעות בתיאטרון אפולו בהארלם.
ב-1932 נפטרה אמה מפציעות שנגרמו בתאונת דרכים[1]. אלה נשארה זמן קצר אצל דה-סילבה, ואז עברה לאחות של אמה, וירג'ינה. זמן קצר מאוד לאחר מכן נפטר דה-סילבה מהתקף לב, ואחותה פרנסס הצטרפה אליה לוירג'ינה.
בעקבות הטרגדיות שפקדו אותה, החלו ציוניה בלימודים לצנוח, והיא החלה להיעדר תכופות מבית הספר. היא עבדה כתצפיתנית נגד פשיטות משטרה בבית בושת. לאחר שנתפסה על ידי המשטרה, נשלחה למוסד לעבריינים צעירים. החיים במוסד היו קשים, ואלה ספגה מכות מהאחראיות עליה. בסופו של דבר נמלטה ממנו והייתה חסרת בית לזמן מה.
את פריצת הדרך שלה עשתה אלה ב-21 בנובמבר1934 בגיל שבע עשרה בתיאטרון אפולו בהארלם, ניו יורק. שמה עלה בהגרלה השבועית של התיאטרון, והיא זכתה בהזדמנות להופיע בערב "כישרונות צעירים" של התיאטרון. אלה תכננה לרקוד, אבל נרתעה מ"האחיות אדוורדס", צמד רקדניות מקומי, והחליטה במקום זאת לשיר, בסגנון קוני בוסוול. היא שרה את "Judy" של הוגי קרמייקל ואת The Object of My Affection של ה-Boswell Sisters וזכתה בפרס הראשון, בסך 25 דולר.
אלה סיפרה על ההופעה: "מהרגע שהייתי למעלה על הבמה, הרגשתי את הקהל מקבל ואוהב אותי, וידעתי שאני רוצה לשיר מול קהל למשך שארית חיי".
עם התזמורת אותו הערב הופיע הסקסופוניסט בני קרטר שהתרשם מכשרונה הטבעי של אלה. הוא החל להכיר אותה לאנשים שיוכלו לקדם את הקריירה המוזיקלית שלה, ובמהלך הזמן נעשו השניים חברים קרובים ואף הופיעו יחד מספר פעמים.
קריירה מוזיקלית
שנות הביג-בנד
משולהבת מההצלחה, החלה אלה להופיע – ולזכות – בכל ערב חובבים ששמעה עליו. בינואר 1935 זכתה פיצג'רלד בהזדמנות להופיע עם התזמורת של טיני ברדשו בבית האופרה של הארלם. שם היא פגשה את המתופף צ'יק וב בפעם הראשונה. וב כבר החתים זמר, צ'ארלי לינטון, להרכב הביג בנד שלו, וכפי שהגדיר זאת מאוחר יותר הניו יורק טיימס: "לא התלהב להחתים אותה, כי הייתה גמלונית ומרושלת... יהלום לא מלוטש".
וב הציע לפיצג'רלד לבחון אותה בהופעה בנשף באוניברסיטת ייל. "אם הילדים יאהבו אותה" הוא אמר, "היא נשארת". למרות הקהל הקשה, אלה הייתה הצלחה גדולה, ווב שכר אותה להרכב, תמורת 12.5 דולר לשבוע. במהלך 1935 החלה פיצג'רלד להופיע בקביעות עם התזמורת של וב באולם הנשפים סבוי בהארלם.
אלה הקליטה עם התזמורת מספר להיטים, ובהם Love And Kisses ,(If You Can't Sing It) You'll Have To Swing It, אך הייתה זו הגרסה שלה מ-1938 לשיר הילדים A-Tisket, A-Tasket שהביאה לה הכרה ציבורית נרחבת. האלבום מכר מעל מיליון עותקים ונשאר בצמרת המצעד 17 שבועות.
צ'יק וב מת ב-16 ביוני 1939 והתזמורת שינתה את שמה ל"אלה פיצג'רלד והתזמורת המפורסמת שלה", עם פיצג'רלד שלקחה את תפקיד מובילת ההרכב.
בתקופה זו הקליטה אלה קרוב ל-150 שירים שרובם, כדוגמת A-Tisket, A-Tasket, היו לדבריה "שירים מתקתקים לשימוש חד פעמי".
פיצג'רלד בתמונה מ-1940
המעבר לקריירת סולו
ב-1942 עזבה פיצג'רלד את התזמורת על מנת לפתוח בקריירת סולו. היא חתמה חוזה עם חברת ההקלטות דקה רקורדס (Decca) והוציאה מספר להיטים פופולריים כשהופיעה עם אמנים כ Ink Spot, Louis Jordan וה-Delta Rhythm Boys. פיצג'רלד הופיעה בסדרת הקונצרטים "ג'אז בפילהרמונית" (Jazz at the Philharmonic) של נורמן גרנץ. יחסי העבודה ביניהם התהדקו והוא נעשה המנהל האישי שלה, אך עבר כמעט עשור לפני שהקליט אותה לאחד מהתקליטים שלו.
בניהולו של גרנץ הוציאה פיצג'רלד את מרבית אלבומיה ובראשם את סדרת ה Song Books ואת האלבומים המשותפים עם לואי ארמסטרונג.
עם שקיעת עידן הסווינג והיעלמות סיבובי ההופעות של תזמורות הג'אז הגדולות, תמורות חשובות במוזיקת הג'אז עמדו בפתח.
עליית הבי-בופ ועבודתה עם התזמורת של דיזי גילספי, גרמו לשינוי בסגנון הקולי של פיצג'רלד. בתקופה זו החלה פיצג'רלד לשלב שירת סקאט ברפרטואר ההופעות שלה. כששרה עם התזמורת של גילספי, פיצג'רלד אומרת: "פשוט ניסיתי לעשות [עם הקול שלי] מה שהחצוצרות בביג-בנד עושות".
הקלטת הסקאט של Flying Home מ-1945 תוארה על ידי הניו יורק טיימס כ"אחת מהקלטות הג'אז המשפיעות של העשור... זמרים אחרים, ובהם לואי ארמסטרונג, אלתרו על הקטע, אבל אף אחד, לפני מיס פיצג'רלד, לא הכניס כזו חדשנות מטלטלת לטכניקה שלו". הקלטות הבי-בופ של "Oh, Lady be Good!" ו"-"How High the Moon" ב-1947 היו פופולריים במידה דומה, והעלו את קרנה כאחת מזמרות הג'אז המובילות של התקופה.
אולי כתגובה לביקורות, ותחת לחץ מגרנץ (שהרגיש שבתקופה זו ביצעה פיצג'רלד שירים שלא מתאימים לה), בשנים האחרונות בהם עבדה עם דקה רקורדס הקליטה פיצג'רלד מספר דואטים עם הפסנתרן אליס לארקינס, שיצאו ב-1950 בתקליט Ella Swings Gershwin.
המעבר לוורב והצלחה במיינסטרים
ב-1955 עזבה פיצג'רלד את חברת ההקלטות דקה, וגרנץ, שהיה עדיין המנהל האישי שלה, הקים סביבה את חברת ההקלטות ורב רקורדס (Verve; כאיחוד של שתי חברות קודמות של גרנץ). פיצג'רלד תיארה את התקופה הזו כמכריעה: "הגעתי למצב ששרתי רק בי-בופ. חשבתי שבי-בופ הוא "הדבר" ושכל מה שאני צריכה לעשות זה ללכת למקומות ולשיר בופ. אבל בסופו של דבר זה הגיע לנקודה שלא היה לי איפה לשיר. הבנתי שיש עוד במוזיקה חוץ מבי-בופ. נורמן [גרנץ]... הרגיש שאני צריכה לעשות דברים אחרים, אז הוא הפיק איתי את "ספר השירים של קול פורטר". זו הייתה נקודת מפנה בחיים שלי".
"ספר השירים של קול פורטר" מ-1956 הוא הראשון מבין שמונה Song Books שהקליטה פיצג'רלד במרווחי זמן לא קבועים לאורך השנים 1956 עד 1964. מבחר השירים של פיצג'רלד נע משירי הג'אז המוכרים (סטנדרטים) ועד קטעים נדירים שבקושי בוצעו טרם לכן. ממגוון השירים הרחב ניתן ללמוד על ניסיונה של פיצג'רלד לפרוץ מעבר לחובבי הג'אז לתודעת הקהל הרחב.
"ספר השירים של דיוק אלינגטון" היה התקליט היחיד בסדרת ה Song Books שבו התערב המחבר בביצועי האלבום. דיוק אלינגטון ניגן בתקליט, ויחד עם שותפו להרכב בילי סטרייהורן כתב שני קטעים חדשים (The E and D Blues) לאלבום, וחיבר "פורטרט מוזיקלי" בן ארבע מערכות של אלה פיצג'רלד.
סדרת ה Song Books הפכה להיות עבודתה המוערכת ביותר של פיצג'רלד, וכנראה גם תרומתה הגדולה ביותר לתרבות האמריקאית. ב-1996 נכתב בניו יורק טיימס: "האלבומים הללו היו בין אלבומי הפופ הראשונים שבהם הוקדשה תשומת לב כה קפדנית למחברי השירים, והם כוננו את אלבום הפופ כאמצעי לחקירה מוזיקלית מעמיקה".
פרנק ריץ' מהניו יורק טיימס התייחס לסדרת "ספרי השירים", ימים מספר אחרי מותה של פיצג'רלד, באומרו שפיצג'רלד "יצרה מיזוג תרבויות יוצא דופן ... הנה אישה שחורה, מביאה עדנה מחודשת לשירים כפריים שנכתבו על ידי מהגרים יהודים, לקהל שומעים שרובם נוצרים לבנים". פיצג'רלד הקליטה בהמשך הדרך אלבומים נוספים המוקדשים למלחין בודד: Ella Loves Cole ב-1972, לקול פורטר, Ella Abraça Jobim ב-1981 לאנטוניו קרלוס ג'ובים, ו-Nice Work If You Can Get It ב-1983 לג'ורג' גרשווין ואיירה גרשווין.
בד בבד עם הקלטת "ספרי השירים" ואלבומים נוספים, אלה הייתה בסיבובי הופעות 40–45 שבועות בשנה, תחת חסותו של נורמן גרנץ. גרנץ עזר לבסס את מעמדה של פיצג'רלד כאחת מאמני הג'אז המובילים בכלל ובהופעות מול קהל בפרט. ב-1958 הקליטה פיצג'רלד את הקונצרט Ella at the Opera House בלוס אנג'לס. היה זה למעשה המשך לסדרת "ג'אז בפילהרמונית" (Jazz at the Philharmonic) של גרנץ.
בתחילת אפריל 1961 הגיעה פיצג'רלד עם ריי בראון ושלישיית אוסקר פיטרסון לסדרת הופעות בישראל בהיכל התרבות, אך לאחר שלהופעה השלישית לא הגיע קהל, ביטלה פיצג'רלד את ההופעות הנותרות ועזבה את הארץ.
שנים מאוחרות
ב-1963 נמכרה חברת ההקלטות Verve ל MGM, תמורת 3 מיליון דולר. ב-1967 לא הצליחו MGM לחדש את החוזה עם פיצג'רלד. בחמש השנים הבאות היא נדדה בין חברות תקליטים שונות, והאלבומים שלה מאותה תקופה מעידים על התרחקות מעניינת מהג'אז.
ב-1967 הקליטה אלה את Brighten the Corner, אלבום של שירי עם נוצריים, ואת Ella Fitzgerald's Christmas, אוסף של שירי חג המולד. ב-1968 הקליטה את Misty Blue, שרובו גרסאות כיסוי ללהיטי קאנטרי, ואת 30by Ella, שמורכב משש מחרוזות שירים פופולריים, האלבום למעשה הסדיר את חובותיה של פיצג'רלד לחברת ההקלטות, ואפשר לה להשקיע בפרויקטים אחרים.
ב-1972 יצא האלבום Jazz at Santa Monica '72, הקלטה של הופעה חיה של פיצג'רלד עם נגנים נוספים שהוזמנו לאירוע על ידי גרנץ, ובהם סטן גץ וריי בראון. הצלחתו המפתיעה של האלבום הובילה את גרנץ להקים את "Pablo Records", חברת ההקלטות בה הקליטה פיצג'רלד כ-20 אלבומים. שנותיה ב " Pablo Records" מתעדות את ההידרדרות בקולה."היא השתמשה יותר ויותר במשפטים מוזיקליים קצרים, דוקרים" כתב אחד הביוגרפים שלה, "הקול שלה נהיה קשה והופיע בו ויברטו רחב".
סובלת מבעיות בריאות, הקליטה אלה את אלבומה האחרון ב-1991, ואת הופעתה האחרונה בציבור עשתה ב-1993.
שותפים להופעות והקלטות
עמיתה המפורסם ביותר של פיצג'רלד להופעות הוא לואי ארמסטרונג, והיא שיתפה פעולה פעמים רבות גם עם הגיטריסט ג'ו פאס והמוזיקאים קאונט בייסי ודיוק אלינגטון.
פיצג'רלד הקליטה עם ארמסטרונג שלושה אלבומים לוורב: Ella And Louis ב-1956,Ella And Louis Again ב-1957, ושירים מהמחזמר Porgy And Bess של גרשווין. בנוסף לכך הם הקליטו בתחילת שנות החמישים מספר קטעים לחברת ההקלטות Decca.
אלה אמרה על ההקלטות עם ארמסטרונג: "לא הרגשנו באמת שאנחנו מקליטים, כיוון שהוא היה תמיד כל-כך שמח...הוא היה מגיע לאולפן כאילו שזה דבר של מה בכך, ואנחנו רק הולכים לעשות חיים...".
בשנת 1937 הקליטה עם האחים מילס את Dedicated to you ו-Big Boy Blue.
פיצג'רלד שרה במשותף עם ההרכב של קאונט בייסי, ויצירתם המשותפת זכתה לשבחי המבקרים. כבר ב-1957 התארחה פיצג'רלד בדואט (עם ג'ו ויליאמס) בתקליט של בייסי One O'clock Jump, אך היה זה התקליט Ella And Basie! ב-1963 שנזכר כאחד מאלבומיה הגדולים של פיצג'רלד. באלבום ביצעו פיצג'רלד והתזמורת של בייסי עיבודי סווינג של קווינסי ג'ונס, ותקופת ההקלטות הוכיחה את עצמה כהפוגה יעילה ברצף ההקלטות של "ספרי השירים" וסיבובי ההופעות בהם הייתה עסוקה פיצג'רלד באותו הזמן.
פיצג'רלד ובייסי נפגשו מאוחר יותר באלבום Jazz at Santa Monica Civic '72 מ-1972 ושוב ב-1979 באלבומים Digital III at Montreux, A Classy Pair וA Perfect Match.
פיצג'רלד והגיטריסט ג'ו פאס הקליטו יחד ארבעה אלבומים לקראת סוף הקריירה של אלה. אף שהקליטה אלבומים עם ליווי פסנתר, הגיטרה הוכיחה את עצמה כרקע ההרמוני המושלם לשירה של פיצג'רלד. פיצג'רלד ופאס הופיעו יחד באלבומים Take It Easy מ-1973, Fitzgerald and Pass... Again מ-1976,Speak Love מ-1983 וEasy Living מ-1986.
פיצג'רלד ודיוק אלינגטון הקליטו יחד שני תקליטי הופעה חיה ושני תקליטי אולפן. "ספר השירים של דיוק אלינגטון" של פיצג'רלד מ-1957 הציב את אלינגטון בשורה הראשונה של יוצרי ג'אז אמריקאים. בשנות השישים נפגשו אלה ואלינגטון בהופעה Ella and Duke at the Cote D'Azur בריביירה הצרפתית, ובשוודיה, ב The Stockholm Concert,1966. ב-1965 הקליטו את האלבום המוערך Ella at Duke's Place.
מספר נגני ג'אז מפורסמים עבדו עם פיצג'רלד כנגני ליווי לאורך הקריירה רבת השנים שלה. נגני החצוצרה רוי אלדריג' ודיזי גילספי, הגיטריסט הרב אליס והפסנתרנים טומי פלאנגן, אוסקר פיטרסון, לו לוי, פול סמית, ג'ימי רולס ואליס לארקינס, כולם עבדו עם פיצג'רלד בעיקר בהרכבים קטנים בהופעות חיות.
פרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד נפגשו פעמים מספר להופעות משותפות. הם נפגשו בתוכניות טלוויזיה ב-1958, ב-1959 וב-1967, בתוכנית בה השתתף גם אנטוניו קרלוס ג'ובים. נגן הפסנתר פול סמית אמר: "אלה אהבה לעבוד עם פרנק. סינטרה נתן לה את חדר ההלבשה שלו בהקלטות A Man and His Music, הוא עשה מעל ומעבר בשבילה". הופעתה של פיצג'רלד עם סינטרה וקאונט בייסי ב-1974 לסדרת קונצרטים בלאס ווגאס נחשבת כתמריץ שהניע את סינטרה לחזור בו מהפרישה שכפה על עצמו בתחילת שנות השבעים. ההופעות היו הצלחה אדירה, והשלושה המשיכו בספטמבר של אותה שנה לשבועיים של הופעות בברודוויי.
התמודדות עם גזענות
גרנץ, יהודי ממוצא אוקראיני, היה ידוע ברגישותו לזכויות האדם ובהתנגדותו לכל סוג של אפליה גזעית של הנגנים במלונות, במסעדות או באולמות. בפרט כאשר היו בסיבובי הופעות בדרום המדינה, שם גזענות נגד אפרו-אמריקאים הייתה חזון נפרץ.
באחד מסיבובי ההופעות של "ג'אז עם הפילהרמונית", כאשר הלהקה הייתה בדאלאס, התפרצה יחידת שוטרים מקומית אל חדרי ההלבשה. השוטרים, שככל הנראה הוטרדו מהעקרונות של גרנץ, אסרו את כל הלהקה מפני שתפסו את דיזי גילספי ואילינוי ג'אקט מהמרים בקובייה. "הם אסרו אותנו", סיפרה פיצג'רלד, "ואחר כך הייתה להם החוצפה לבקש ממנו חתימה".
ב-1955 הופיעה פיצג'רלד במועדון הלילה מוקמבו בהוליווד, ובכך הייתה לאומן השחור הראשון שהופיע שם מעולם, בעזרתה של מרילין מונרו. פיצג'רלד אמרה על מונרו: "אני חייבת למונרו חוב גדול, רק בזכותה הופעתי במוקמבו, שהיה מועדון לילה פופולרי בשנות החמישים. היא התקשרה אישית למנהל המקום, ואמרה לו שהיא רוצה שהוא יזמין אותי מיד, ואם הוא יעשה זאת, היא תשב בשולחן הקדמי כל ערב. היא אמרה לו – וזה היה נכון, בגלל מעמדה של מרילין, – שהעיתונים ישתגעו. הוא הסכים, והיא באמת באה לשם כל לילה. העיתונים יצאו מגדרם... אחרי זה לא הייתי צריכה להופיע יותר במועדוני ג'אז קטנים. "
חיים אישיים
אלה לא הפסיקה לצאת לסיבובי הופעות ולהקליט מאמצע שנות השלושים ועד תחילת שנות התשעים, וקיום מערכת יחסים מתמשכת במצב זה היה קשה.
פיצג'רלד נישאה פעמיים, ויש הטוענים שהיא נישאה גם בפעם שלישית. ב-1941 היא נישאה לבני קורנגי, סוחר סמים מורשע וסרסור, הנישואים הסתיימו ב-1943.
בדצמבר1947 נישאה אלה לנגן הבס ריי בראון, אותו פגשה שנה קודם לכן בסיבוב ההופעות עם התזמורת של דיזי גילספי. הם אימצו את בנה של אחותה למחצה של אלה, פרנסיס, ונתנו לו את השם ריי בראון ג'וניור. אלה הייתה רוב הזמן בהקלטות או סיבובי הופעות, ובשל כך וירג'ינה דודתה טיפלה רבות בילד. פיצג'רלד ובראון התגרשו ב-1953, עקב לחצים שונים שחוו שניהם בעבודתם, אך למרות זאת הם המשיכו להופיע ביחד.
ביולי1957 דווחה סוכנות הידיעות רויטרס כי פיצג'רלד נישאה בחשאי לצעיר נורווגי בשם תור אינר לארסן (Thor Einar Larsen), ואף קנתה דירה באוסלו, אך הרומן נגמר כאשר לארסן נידון לחמישה חודשי עבודת פרך בגין גנבת כסף מצעירה לה התארס קודם לכן.
אלה הייתה ידועה בביישנותה. נגן החצוצרה מריו באוזה, שליווה את אלה בשנותיה הראשונות אצל צ'יק ווב, נזכר כי "היא לא בילתה הרבה, כשהיא נכנסה ללהקה היא הקדישה את עצמה למוזיקה... היא הייתה בחורה בודדה בניו יורק, שמרה את עצמה לעצמה, למען ההופעה". כאשר, בהמשך הקריירה שלה, אגודת הזמרים קראו לפרס על שמה, אלה סירבה לנאום: "אני לא רוצה להגיד את הדבר הלא נכון, כמו שתמיד קורה. אני חושבת שאני יותר מוצלחת כשאני שרה".
ימיה האחרונים
ב-1986 עברה פיצג'רלד ניתוח מעקפים מחומש, בו הוחלף שסתום בליבה. למרות מחאותיהם של בני משפחתה וידידיה, חזרה אלה להופיע לאחר הניתוח.
ב-1991 סבלה אלה מסוכרת שגרמה לה לעיוורון, וב-1993 עברה ניתוח בו נכרתו שתי רגליה. פיצג'רלד מעולם לא החלימה לגמרי מהניתוח, ולאחריו לא הופיעה עוד בציבור. את שנותיה האחרונות בילתה פיצג'רלד עם בנה ועם נכדתה אליס. בראיון עמה אמרה: "אני רק רוצה להריח את האוויר, להקשיב לציפורים ולשמוע את אליס צוחקת".
מסמכים חשובים וחפצים אישיים שלה נתרמו לאחר מותה למספר מוזיאונים וספריות בארצות הברית.
הופעות בסרטים וסדרות טלוויזיה
בתפקידה הזכור ביותר שחקה פיצג'רלד את תפקיד מגי ג'קסון בסרט הג'אז של ג'ק ווב מ-1955 Pete Kelly's Blues. בסרט שחקו ג'נט לי ופגי לי בתפקידי משנה. חרף העובדה שפיצג'רלד שחקה קודם לכן בסרט (תפקיד שירה קצר בסרטם של אבוט וקוסטלו מ-1942: Ride 'Em Cowboy ) היא הייתה מדושנת עונג כאשר נורמן גרנץ הצליח להשיג את התפקיד עבורה, וכפי שנכתב בביוגרפיה שלה "באותו זמן... חשבה שתפקיד בסרט של האחים וורנר הוא הדבר הטוב ביותר שיוכל לקרות לה אי פעם".
מבקר הקולנוע של הניו יורק טיימס כתב על הסרט: "רק חמש דקות (מתוך תשעים וחמש) מעידות איזה סרט זה היה יכול להיות... הפרולוג הגאוני והקטע הקצרצר כשאלה פיצג'רלד, לה הוקצבו קומץ שורות כתובות, ממלאת את המסך ואת הפסקול בעוצמת גופה וקולה".
בדומה לבת זמנה זמרת הג'אז האפרו-אמריקאית, לנה הורן, גם לפיצג'רלד נחסמה הדרך להצלחה משמעותית בקולנוע, ואחרי Pete Kelly's Blues הופיעה פיצג'רלד במספר סרטים קטנים, St. Louis Blues ב-1958 ו Let No Man Write My Epitaph ב-1960.
ב-1980 הופיעה פיצג'רלד בטלוויזיה בסדרת הדרמה The White Shadow.
פיצג'רלד עשתה מספר הופעות אורח בתוכניות טלוויזיה, כששרה ב The Frank Sinatra Show ובתוכניות עם נט קינג קול, דין מרטין, מל טורמה ורבים אחרים.
הופעתה בתוכנית של דיינה שור בתוכנית האירוח הפופולרית שלה ב-1963 היא אולי המסקרנת ויוצאת הדופן ביותר, כאשר שרה את Three Little Maids מתוך האופרטה הקומית The Mikado של גילברט וסאליבן, יחד עם ג'ואן סאת'רלנד ודיינה שור.
פיצג'רלד הופיעה במספר פרסומות טלוויזיה, ביניהן פרסומת לחברת קנטאקי פרייד צ'יקן, בה היא שרה ואלתרה על סיסמת החברה "אנחנו עושים עוף כמו שצריך!"
.jpg)
.svg){kind=logo}
